1.
חזון בלהות: לא כך ציפה נתניהו להגיע לבחירות, כעת לא נותרה לו ברירה
האם המילה חזון היא מילה חיובית או מילה שלילית? זה כבר תלוי כמובן באיזה הקשר ואת מי שואלים.
שבת חזון, הפטרת חזון, מרטיטה כל לב יהודי. להבדיל אא"ה, בעברית המדוברת מבטאת המילה חזון משב רוח חיובי ומשמשת לראיית פני עתיד ותכנית לבניה וצמיחה. בראש של נתניהו, המילה חזון עברה השבוע שינוי – מביטוי חיובי לביטוי מאוד בעייתי.
לנתניהו היה חזון, הוא השתמש במילים כמו "ניצחון מוחלט" ו"כפסע מניצחון" בכל הקשור לנעשה בעזה וללחימה שם, הוא נטע בלב כולם את התקווה שהנה או-טו-טו מגיע הניצחון וחמאס יושמד.
לנתניהו היה חזון. הוא ניהל את המלחמה בחסדי שמים באופן הגיוני, שקול ומתוכנן ועבר שלב אחרי שלב, מהמלחמה הכבדה בעזה לניסים הגדולים שראינו מול חיזבאללה, מול איראן ואף בקריסת המשטר הסורי שהביא לקריסת ציר הרשע המאיים. הוא היה בטוח שכל זה יביא לשינוי מגמה בעזה כשחמאס יבין שנותר לבד, אבל מסתבר שגם חזון יכול להיות מוגבל מאוד, מוגבל עד כדי כך שהמבוכה האחרונה משכיחה את הניצחונות הראשונים.
בינתיים, כבר כמעט שנתיים לפרוץ המלחמה ועזה רק הולכת ומסתבכת. הניצחון המוחלט לא נראה כל כך מוחלט וגם הפסע הופך לפסיעה גסה וארוכה עד מאוד. ובראש של נתניהו, החזון המופרך ההוא הופך לא רק לביטוי שלילי אלא לאיום אמיתי ומעיק, חזון תבהלה וחלום בלהות על עתידו הפוליטי.
עד לפני שבועות ספורים, היתה לנתניהו תכנית די סדורה: העם שיכור מניצחון, עזה נמצאת במצב סטטי, הממשלה שלו יציבה ושום דבר לא בוער, הסקרים ממריאים לטובתו וכל מה שנותר לו זה רק לבחור מתי נוח לו לצאת לבחירות, האם להקדים את הפירוק לחורף הקרוב או להמתין למועד המתוכנן בסוף הקיץ.
והחזון הזה, החלום שהפך כמעט למציאות אופטימית, התמוטט במהירות שהפתיעה גם אותו. החטופים עדיין שם, חמאס לא התרגש מההתפתחויות ולא נבהל מהשינויים האזוריים, ולכן לא רק שלא גילה גמישות לעסקה כפי שכולם קיוו, אלא עוד הקשיח עמדות והחמיר תנאים.
את התעוזה שואב החמאס מהמעטפת החמה שהוא מקבל כעת מהעולם. הסיוע ההומניטרי זורם כסדרו, הגורמים המתמצאים בפרטים יודעים לספר שלחמאס למעשה יש הכל בתוככי המנהרות רחבות הידיים, יש לו אוכל, מזון, כסף, תקשורת מקוונת, נשק, מחבלים רבים ולוחמים מיומנים, הוא לא מפחד מכלום ושום דבר לא מלחיץ אותו.
השבוע התווסף לכל זה "קמפיין ההרעבה" אותו החלה התקשורת העולמית לפמפם, בסיוע כלי תקשורת מסויימים גם מישראל. תמונות זוועה מופצות בכל אמצעי המדיה ומספרות על מצוקת הרעב של התושבים שם, באופן צבוע מוטה ושקרי מול כמויות המזון הנכנסות לעזה כל הזמן ונבזזות ברובן ע"י הנאצים של חמאס.
העולם מתחיל לאבד את מעט הסבלנות שעוד היתה לו כלפי מדינת ישראל, אם היתה. העולם שומע כותרות, מבזקים, משפטים קצרים, לאנשים אין כח ואין קשב לשמוע את סיפורה המורכב של עזה וכך קיבלנו מצב בו העולם באמת לא מבין מה ישראל עושה שם וזה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב והנפוץ יותר – העולם מתעב אותנו על "רצח העם" והדורסנות כלפי "חפים מפשע" בעזה.
מדינות אירופה הולכות ונהיות מסוכנות יותר ויותר ליהודים, כל תייר ישראלי הופך מיד לנאשם, אזרחים תמימים הותקפו ברחובות יוון, ספרד ומדינות נוספות באלימות פיזית ומילולית, כאילו הם עצמם לקחו ברגע זה רובה וירו בילד פלשתיני חף מפשע סתם ככה כי מתחשק להם, זו הגישה בעולם כלפי כל יהודי וזו לא גוזמה, התיעודים המגיעים מרחבי אירופה לא מותירים מקום לספק.
על הרקע הזה מתחילות יותר ויותר מדינות במערב להכריז כי בכוונתן להכיר במדינה פלשתינית. רק טראמפ הוא היחיד בינתיים שאומר את האמת הפשוטה – שמדובר כעת בפרס לחמאס. אבל את הרוח העולמית כבר אי אפשר לשנות, קשה להילחם ברוח ובלתי אפשרי להילחם בדעת קהל שכבר השתרשה בעולם כולו.
תחת המעטפת האיומה הזאת, חמאס יושב במנהרות הטרור ומתגלגל מצחוק. הצחוק המהדהד הזה נשמע היטב בישראל ואיתו מגיעה גם הקשחת העמדות, התופעות הללו מגבירות מאוד את הלחץ על מדינת ישראל.
בשעה ששורות אלו נכתבות, הגיע לישראל השליח האמריקני ויטקוף במטרה להפעיל לחץ על נתניהו לקבל עיסקת חטופים שכפי שזה נראה כעת, היא תתבצע בתנאים הנוחים לחמאס יותר מאשר למדינת ישראל. נתניהו ניסה כל הזמן לברוח מעסקה כזאת אבל כעת נדמה שתחת הלחץ העולמי, הוא יהיה חייב לקבל זאת בלית ברירה.
והמצב הזה לא טוב, ממש לא טוב לפוליטיקה ולמעמד של נתניהו. אחרי פרישת המפלגות החרדיות בגלל הפרת ההבטחה הכל כך קריטית, קפץ עליו רוגזו של בן גביר שמנסה לרתום את סמוטריץ' לחזית אחת נגד הממשלה ונגד כל מהלך מדיני בעזה.
כצעד ראשון, נפגש נתניהו עם סמוטריץ' והבטיח לו הבטחה כלשהי אותה לא אבה הסמוטריץ' לפרט בפומבי. הוא רק פרסם הודעה שהסבירה כי אין בכוונתו לפרוש כעת מהממשלה בגלל אירוע משמעותי כלשהו שאנו צועדים לקראתו. ועכשיו נותר לנו רק לנסות ולנחש באיזה אירוע מדובר.
אם לישראל היתה תכנית מסתורית ומבריקה כמו הביפרים בלבנון או השליטה המודיעינית בטהרן, הרי ברור שזה כבר היה בא לידי שימוש מזמן. העמקת המהלך הצבאי היא גם אופציה אבל היא מסוכנת וכרוכה במחירים, כולל בחטופים ל"ע ולכן זה לא נעשה עד כה. ואם זה ייעשה עכשיו, הרי ברור שלא מדובר בפתרון קסם אלא בשינוי מגמה שלא יהיה בקונצנזוס ובוודאי שלא יביא עמו את ההילה והאופוריה כמו שהיה בלבנון ואיראן.
אפשרות נוספת היא שנתניהו הבטיח לו סיפוח ו/או התיישבות בשטחים בעזה. ואם כך אז ברור שמדובר בהבטחת סרק על רקע דעת הקהל העולמית עלינו ועל עזה. גם "שערי הגיהנום" שהבטיח טראמפ התבררו עד כה כאקדח ריק מכדורים, מילים חסרות תוכן אמיתי.
המצב בעזה לא מרנין, למדינת ישראל אין הרבה אפשרויות לסיים את הדבר הזה בלי נזקים. או שהנזקים יבואו מכיוון מחיר בחיי אדם ל"ע, או שהנזקים יהיו במהלך שייתפס בימין ככניעה. אם נתניהו יקבל כעת תחת לחץ את עסקת החטופים בתנאים של ארה"ב, זה ירסק אותו בסקרים מימין ולא יביא לו שום תמיכה משמאל. מפלגות האופוזיציה יעניקו לו את הרוב הדרוש בכנסת אבל מצביעי השמאל לא יהפכו להיות תומכי ביבי בגלל העסקה שהם דורשים אותה בהפגנות כבר שנתיים.
לפי שעה, לא ניתן אמנם לשלול באופן סופי שנתניהו וטראמפ מנסים לרקוח פתרון שאף אחד עוד לא חשב עליו, אבל כפי שזה נראה כעת בעיניים הגיוניות – לא נראה שפתרון כזה אכן קיים. כי אם הוא היה קיים, הוא כבר היה נשלף מזמן מהקופסה ומגיע לידי שימוש.
במצב הזה נתניהו מוצא את עצמו במצוקה אמיתית, לא ככה הוא דמיין את עצמו מגיע לבחירות, העניינים קצת יוצאים משליטתו. האופוריה על המהלכים המבריקים באיראן ובלבנון הולכת ונשכחת, כולם מבינים כעת שזו היתה מכה נקודתית אבל איראן וחיזבאללה לא הושמדו, הם קיימים ומנסים להשתקם ואי אפשר לדעת מתי הם יעשו זאת, צה"ל פועל בשקט בלבנון גם בימים הללו של הפסקת האש נגד מחבלי חיזבאללה שפועלים שם כרגיל, וכל זה מתגמד מול הצרה האמיתית של עזה שנראית כדשדוש חסר פתרון.
החזון של נתניהו כבר לא זוהר ולא מבטיח. הוא מבין היטב שכל פתרון אפשרי בעזה יגבה ממנו מחיר יקר, מכאן או מכאן. הקואליציה כבר לא יציבה כמו שציפה, הלחץ העולמי גובר וכנגדו מבעבע גם הלחץ הפנימי מכיוון הימין והשמאל גם יחד.
בינתיים הוא לוקח את הזמן, מנסה כדרכו לנהל את זה לאט שלב אחרי שלב ולראות לאן הדברים מתפתחים, אבל שעון החול הולך ואוזל. נתניהו חשב בתחילה שיש לו כמה חודשים טובים של שקט יחסי בהם הוא יוכל לחשב את צעדיו ולהתכונן לקמפיין הבחירות שלו כשכל האפשרויות פתוחות עבורו והוא לא נותר לו אלא לבחור אחת מהן, אבל כעת הוא מוצא את עצמו תחת לחץ אמיתי.
אם יש לו פתרון יצירתי, חובת ההוכחה מוטלת עליו עכשיו, לא מחר ולא אחר כך. ואם אין לו פתרון, אין לו ברירה אלא לבחור מהאפשרויות הקיימות בטווח הזמן המיידי. כל יום שעובר רק מגביר את הלחץ העולמי נגד מדינת ישראל ומוריד פלאים את התמיכה הפנימית שיש לו בימין. ומחזון ורוד ומבטיח, מוצא כעת נתניהו את עצמו בלי חזון ובלי עתיד, מנסה לבחור בין הגרוע יותר לגרוע פחות. חזון של גלות.
2.
שקר מול שקר, צביעות מול צביעות: בזמן שהממשלה מנסה ללא הועיל להדיח את היועהמ"שית, היא מנסה להיחלם גם בשקר העולמי
אירוע דרמטי המתרחש בימים אלו במדינת ישראל, מקבל אמנם כותרות לא מעטות אבל בחסות הרעש המדיני והביטחוני, לא כולנו מפנימים באמת את האירוע המשמעותי הזה של התהליך להדחת היועהמ"שית. בישראל 2025 כמו בישראל 2025, שום דבר כבר לא מתנהל על פי היגיון וסדר ולכן גם האירוע הזה מתקבל כאילו היה טבעי.
הממשלה ממשיכה בהליך בו החלה, היועצת המשפטית כבר זומנה להופיע בפני ועדת השרים אבל כמובן שלא עשתה זאת, כעת היא קיבלה זימון להתייצב גם בישיבת הממשלה שתתכנס בשבוע הבא ותדון בהדחתה וככל הנראה גם שם היא לא תופיע. אבל הממשלה מוציאה את הזימון בכל זאת כדי למנוע את הטענה שמדובר בהליך לא תקין.
היועהמ"שית מצידה כמובן טוענת שהמשלה לא יכולה לעשות זאת ואינה מוסמכת לכך בגלל ניגוד עניינים, כל זאת תוך כדי שהיא עצמה נתונה בניגוד עניינים, שהרי איך היא עצמה מוציאה חוות דעת על התהליך של עצמה. ובמקביל, היא ממשיכה להוציא המלצות על העמדה לדין של חברי כנסת כאלה ואחרים, בתזמון ברור ושקוף עד כאב, כאילו היא ממשיכה להיות מוסמכת להכל אבל במעמדה אסור לגעת. התבלבלתם? גם אנחנו.
לעומק פרטי התהליך אין טעם להיכנס, ולעומק משמעות התהליך אין כבר כוחות נפש להיכנס. נמאס כבר לקטר ולהתעצבן על כך שמה שמותר למערכת המשפט אסור לממשלה ומה שמותר לשמאל אסור לימין, אלו קיטורים שלא הביאו אף אחד לשום מקום אף פעם, זולת קמפיינים יעילים במערכות בחירות.
אבל בנקודת הזמן הזאת, מקבלת הממשלה פרספקטיבה על היכולות המוגבלות של עצמה. כי בזמן שהממשלה מנסה להיאבק בכוחות האדירים העומדים מאחורי היועהמ"שית ושומרים על מעמדה, מנסה הממשלה בו בזמן לעמוד מול כוחות אדירים מהעולם החותרים לכניעה בעזה ולהכרה במדינה פלשתינית, מה שייתפס כפרס לחמאס.
האזרח הישראלי מן השורה עומד וזועק על צביעות העולם ועל המגמה השקרית נגד מדינת ישראל, ומוצא עצמו מתוסכל מחוסר היכולת להסביר לעולם את האמת הכל כך פשוטה, להבהיר מי הטובים ומי הרעים, תסכול מוחלט מול עולם השקר. ובאותה מידה, מנסה הממשלה לזעוק על כך שהיועצת המשפטית מתנהלת כגיס חמישי בתוך הממשלה ומשליטה את אג'נדות המיעוט מול מדיניות הממשלה שנבחרה ברוב, וגם זה ללא הועיל.
קשה לנתק בין המקרים המתרחשים ומתרגשים עלינו בו זמנית. אם היינו צריכים המחשה גדולה יותר לעומק הגלות בה אנו נתונים, הגיעו שתי הפרשיות הללו ונשזרו זו בזו. שקר מכאן ושקר מכאן, ובתווך עומד העם היהודי במבוכה ובתסכול, בחוסר יכולת מוחלט להחזיר את השפיות ואת ההיגיון.
3.
בלתי אם נועדו: התנהלותם של ליברמן ובנט היום, מסמנת את הכאוס הפוליטי הבא
בעוד שחזון הבחירות הולך ומתרחק, הסקרים המתישים והמשעממים נמשכים כרגיל. גם השבוע המשיכו פרשנים פוליטיים לשעשע את עצמם בסקרים כאלה ואחרים, אשר מציגים רובם ככולם תמונת מצב די דומה ומאוד קשיחה.
על פי כל הסקרים, לגוש הימין במתכונתו הנוכחית אין אפשרות להקים ממשלה למרות שהליכוד בינתיים שומר על כוחו, כל זאת בהנחה שהגוש אכן יישמר אחרי המשבר הקואליציוני הנוכחי. בגוש האופוזיציה בוודאי שאין תאוריה להקמת ממשלה למרות הערך המספרי, וזאת בגלל חוסר היכולת להתאחד לגוש אחד מסודר.
שני אנשים ממתינים כעת בשולי המפה הפוליטית, מקפידים להשמיע את קולם ולהזכיר את קיומם, והם השניים שמבשרים בדיוק את הבעיה המתרגשת ובאה על גוש האופוזיציה. השניים הם אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, שניהם מגדירים את עצמם כאנשי ימין אבל יעשו הכל כדי לא לשבת עם נתניהו ובוודאי שלא עם המפלגות החרדיות.
הסקרים מעניקים לליברמן יותר ממספר המנדטים שהוא שווה היום ובעיקר מעניקים לבנט מספר דמיוני שבוודאי לא ישרוד באף מבחן מציאות. אבל השניים הללו מבשרים את בואו של המבוי הסתום.
אף אחד מהם לא יתן לאחרים להוביל אותו, הם לא יכפיפו את ראשם ויהיו מספר 2 ברשימה של מישהו אחר והם גם לא יסכימו לתת את ההובלה למישהו אחר. באותה מידה אף אחד מהם לא מסוגל להביא בעצמו את מספר המנדטים הדרושים כדי להיות המפלגה הגדולה שתוביל את הגוש.
בנט ממשיך להשתעשע בדמיונותיו תוך התעלמות מהלעג הציבורי המופנה נגדו. ליברמן כמו ליברמן, משרטט כבר עכשיו גבולות בלתי אפשריים ומצהיר שלא יישב עם ביבי, לא עם המפלגות החרדיות, לא עם הערבים ולא עם השמאל הקיצוני. אז עם מי כן? עם אף אחד.
ככל שתמונת המצב הזאת תימשך ולא תחלחל לאן שהיא צריכה לחלחל, אין ספק שאנחנו צועדים שוב לתיקו ולחוסר הכרעה בבחירות. מנגד, ככל שהמציאות העגומה הזאת תחלחל, היא עלולה לזרז שינוי מהותי במפה הפוליטית והתארגנות מחדש של מפלגות ימין ומרכז-שמאל לבריתות חדשות ומפתיעות. נתניהו מצידו ינסה להקדים אותם ולרקום בעצמו את הבריתות הללו אבל כל זה יקרה רק אם וכאשר מישהו באמת יפנים את המצב. בינתיים, ליברמן ובנט ממשיכים ללהג ועולם כמנהגו נוהג.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן, לתגובות: [email protected]
שקר
הסקר האמיתי היחיד כן נותן ממשלה
אז למה יחד נאמן חייב להיות חלק מהדיפסטייט