נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה, השופט בדימוס פרופ' מנחם פינקלשטיין, צריך לפרסם את עצמו ולהזכיר לנו שיש תפקיד כזה, וכמובן הדרך הטובה ביותר היא דרכנו אז הוא תוקף את היועמ"שית על אופן טיפולה בחקירה הפלילית בקשר לאסון מירון תשפ"א.
ובדרך אגב התברר כי נוצרה קונסטלציה משפטית מרתקת המונעת את החידוש וזאת בעקבות גניזתם של כל הראיות שעמדו בפני הוועדה הממלכתית מפאת חוק מוזר אשר מחייב את סודיותם לחמישים שנה הבאות…
אסון מירון צרוב בליבו של כל יהודי חרדי ואיננו זקוקים להטפות מוסר לגביו, אין אחד שלא איבד שם מכר אחד לפחות, השאלה איננה מה היה ומי יישא באחריות, גם אם אחראי פלוני ילך לכלא לחודשיים בגיל מבוגר מאוד זה לא ינחם את המשפחות ולא ימנע את האסון הבא.
מה שימנע את האסון הוא בעיקר אימוץ מסקנות הוועדה בקשר להפקעות אדמות במירון, כולל למשל המתחם הענק של ישיבת בני עקיבא אשר יושבת ללא כל סמכות חוקית על אחד הנדל"נים היקרים בעולם, אנחנו מפרגנים להם מכל הלב ומשלמים להם מכל הכיס אך הוועדה החליטה כי המקום יפונה ויהפוך לאתר אירוח המוני המתפללים.
בשבוע שעבר ערכתי חלאקה לנכד במקום בחסדי השי"ת, ראיתי את הצפיפות הגדולה עד שהיה ממש קשה למצוא מקום חנייה וזה ביום רגיל בשעות הצהריים שרוב האנשים בעבודה, בשבתות מיוחדות הצפיפות מזכירה את לג בעומר ואין שום הסדרה של המקום.
למשל, אחת ממסקנות הוועדה נוגעת לגבי השטחים הבלתי נגמרים מאחורי הציון, שמישהו יסביר לי בבקשה מדוע אי אפשר לפתח את המקום ולהפוך אותו לחניון ענק ולא יצטרך כל מי שמגיע בתחבורה ציבורית צריך לעלות הר קשה במיוחד ברגל, למה אי אפשר להקים שם אפשרויות אירוח לאלפי אנשים שלא יאולצו לשלם מחירים מופקעים על הזכות לישון בלול תרנגולים לשעבר.
התשובה היא פשוטה וידועה: יש אנשים – לא מאנשי הציון הקבועים – שהסדר הנדל"ן הנוכחי טוב להם, הם השתלטו שם ולא מעוניינים שיוכלו לשבות במירון בלי לשלם להם את המחירון, והם חזקים מאוד במפלגה שאיננה חרדית ולפיכך לא יקרה כלום שם בחמישים שנה הקרובות.
ההתמקדות בשאלת הענשת איש זה או אחר היא מיותרת ואכזרית, ההתעלמות מהצורך לתקן את המעוות ולהפקיע שטחים מאחורי ומצידי הציון לטובת הציבור היא הכרחית ואנו עלולים חלילה לשלם יום אחד את המחירון של הרשלנות הנוכחית במירון.
שורש של כל חטאת הוא הבגצ שמנע מהציון להפוך לאתר ממלכתי. כל עוד הציון בשליטת העסקנים מההקדשים ולא בבעלות עם ישראל, האסון הבא הוא עניין של זמן.