לעגתם על 'כלכלת בעזרת ה"? הנתונים מוכיחים: כן, זה עובד

במשך חודשים ארוכים הפכה הכלכלה הישראלית, ובעיקר זו שמוביל שר האוצר בצלאל סמוטריץ’, למושא ללעג. “כלכלה של בעזרת ה’”, קראו לה בזלזול. כאילו אמונה ואחריות תקציבית הן סתירה פנימית. כאילו מי שמדבר בשפה של ערכים, זהות ואמונה – בהכרח מנותק ממספרים, שווקים ודירוגים.

כמה נבואות זעם שמענו? כמה אזהרות קודרות נזרקו לאוויר? הכלכלנים, הפרופסורים, סוכנויות הדירוג הבינלאומיות ואפילו ראשי בנקים – כולם חרצו גורל. הם אמרו שהמדיניות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' היא אסון. הם טענו שהתקציבים שיועדו לחיזוק החוסן הלאומי ולציבורים מסורתיים ימוטטו את המשק. הם איימו על דירוג האשראי והזהירו מפני בריחת כספים.

הלעג התחיל בעקבות ראיון של סמוטריץ' לעיתון 'משפחה' בו אמר: "ניסו הרבה תאוריות כלכליות, נכון? ניסו קפיטליזם, ניסו סוציאליזם, אבל יש דבר אחד שלא ניסו – תפיסה כלכלית שנקראת 'והיה אם שמוע'".

"והיה אם שמוע" היא אחת משלוש פרשיות "קריאת שמע", ולפיה אם בני ישראל ישמעו למצוות וילכו בדרך השם בכל ליבם, הוא יברך אותם וישביח את יבולם. "הרי התורה אומרת: 'והיה אם שמוע תשמעו', אז יש לך שפע כלכלי, יש לך ברכה גדולה".

"אם אנחנו אנשים מאמינים, אז אנחנו באמת מאמינים. מאמינים שככל שמדינת ישראל תקדם יותר תורה ויותר יהדות, ויותר מצוות יישוב הארץ, ויותר חסד, ויותר ערבות הדדית, אז הקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו שפע גדול".

כמה לעג הוא ספג.

ואז הגיעו המספרים.

לפי דירוג בינלאומי שפורסם לאחרונה על ידי האקונומיסט, ישראל מדורגת במקום השלישי – הישג חריג בקנה מידה עולמי, בוודאי למדינה שנמצאת בעיצומה של מלחמה, תחת לחץ ביטחוני, פוליטי וחברתי מתמשך. לא מדובר בסיסמאות, אלא במדדים קרים: יציבות, צמיחה יחסית, חוסן כלכלי ויכולת עמידה בזעזועים.

דווקא עכשיו, כשהיה נוח להסביר הכול ב”קטסטרופה מתקרבת”, מתברר שהכלכלה הישראלית לא רק שלא קרסה – אלא הפגינה עמידות מרשימה. וזה לא קרה במקרה.

סמוטריץ’ בחר בקו לא פופולרי: משמעת תקציבית, בלימת הוצאות מיותרות, עמידה מול לחצים פוליטיים, והימנעות מפיזור כספים לשם שקט רגעי. במקביל, הוא לא נבהל מלדבר בשפה שהוא מאמין בה. לומר בגלוי שבלי סייעתא דשמיא, גם המודלים הכלכליים המתוחכמים ביותר לא שווים הרבה.

מבקריו ניסו לצייר זאת כחולשה. בפועל, זו התבררה כחוזקה.

הציבור הישראלי, בניגוד לפרשנים, מבין היטב שכלכלה היא לא רק גרפים, אלא גם אמון. אמון של משקיעים, של אזרחים, של שווקים. אמון בכך שמי שמנהל את הקופה הציבורית לא פועל מתוך פאניקה, אלא מתוך אחריות. ואולי גם מתוך ענווה.

הדירוג של "האקונומיסט" מתבסס על ביצועים מרשימים: שוק מניות שזינק, אינפלציה שבולמה מהר מהצפוי, ותעסוקה גבוהה. מי שחזה קריסה, התבדה. הנתונים מוכיחים כי הפחד לא ניצח את השוק. המשקיעים, בניגוד למבקרים, האמינו בכוחה של המדינה להתאושש.

הדירוג הגבוה מוכיח שישראל יכולה לשלב בהצלחה בין קטר ההייטק (שהוא "הכלים" הכלכליים שלנו) לבין ערכים לאומיים ומסורתיים (שהם "הכוח" המניע). זהו ניצחון לא רק של ההייטק, אלא של ההתיישבות, האמונה והמחויבות.

הדירוג של האקונומיסט לא הופך את ישראל לגן עדן כלכלי. האתגרים עצומים, יוקר המחיה כאן, והמלחמה גובה מחירים כבדים. אבל הוא כן מנפץ נרטיב אחד: זה שטען שכלכלה עם זהות, אמונה וערכים – דינה להיכשל.

כעת, זה המבחן הנוסף של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. האם אחרי שהוכח כי 'כלכלת בעזרת ה" עובדת, ימשיך לחזק את תקציבי עולם התורה או שמא ייכנע לדרישות המשפטנים המבקשים לפגוע בתקציבי הישיבות ברקע סערת הגיוס, או האם יעשה את המצופה ממנו וימשיך לעמוד איתן לימין עולם התורה, ובכל יוסיף לחזק את כלכלת ישראל.

אלו המספרים. אלו העובדות.