מחבת הטפלון מבלפור | יותר מידי דברים נתניהו לא ידע ולא שמע

1.
פרצוף אחד לשקר: מי שמאמין לנתניהו שלא ידע כלום על קטארגייט, שיאמין גם ליועהמ"שית שלא ידעה כלום על הפצ"רית

למרות שהשאלה הנשאלת ביותר השבוע היא "מישהו יכול להסביר לי מה הסיפור עם פלדשטיין וקטאר", מסתבר שהבלבול הלאומי הזה דווקא עושה לנו סדר ברור בראש וזאת מבלי שנצטרך לדעת בדיוק מה קרה ומי נגד מי.

הרוב המוחלט בציבור בישראל לא באמת שמע את הראיון הארוך והמטלטל שהעניק לראשונה פלדשטיין לתאגיד השידור, וגם אלה ששמעו, רק התבלבלו יותר כשהראיון עצמו יותר העלה שאלות מאשר סיפק תשובות, ואולי בכלל זו היתה מטרתו מלכתחילה.

במשך כמעט שלוש שעות, שטח פלדשטיין את גרסתו לשתי הפרשות שנכרכו זו בזו, פרשת הדלפת מסמך לעיתון הבילד ופרשת קטאר-גייט. המסמך שהודלף לבילד הוכיח שחמאס לא מעוניין בעסקה, מה שמחזק את עמדת נתניהו שהואשם ע"י השמאל בגרירת רגליים והפקרת החטופים. על פי הטענה, המסמך עצמו הוסתר ע"י הצבא ולא הועבר בכלל לדרג המדיני.

בפרשת קטאר-גייט, נטען כי אנשים בתוך לשכתו של נתניהו פעלו בשליחות לוביסט אמריקני לשיפור תדמיתה של קטאר בישראל, במסגרת זו הם מכרו לעיתונאים ידיעות מומצאות לפיהן קטאר היא המתווכת האמינה ומצרים היא הצד הרע בסיפור. בין השמות שהוזכרו כחשודים לכאורה בפרשה הם פלדשטיין עצמו, יונתן אוריך וישראל אינהורן, הנחשבים כמקורבים לנתניהו ובמיוחד אוריך שנחשב היום רשמית לאיש הקרוב ביותר לנתניהו.

בראיון טען פלדשטיין כי לא ידע תחילה על הקשר הקטארי וטען כי למרות שלא עבר סיווג ולא התקבל לדובר בלשכה, החליטו בלשכה להעסיק אותו דרך מעסיק חיצוני שמאוחר יותר התברר שמדובר באותו לוביסט אמריקני שתיווך לכאורה בין קטאר לבין היועצים, והוא בעצם היה זה ששילם את שכרו של פלדשטיין.

אלה הפרטים העיקריים בקצרה ממש, ונצטרך להודות ביושר שגם הפרטים הללו מעוררים יותר שאלות ומכבידים עוד יותר את הערפל, ואם כך אתם מרגישים – אתם בחברה טובה, למעשה כולנו באותה סירה ואיש אינו יודע את האמת במלואה זולת כמה אנשי סוד אי שם בצמרת.

אבל במחשבה נוספת, דווקא הבלבול הזה עושה לנו סדר בראש ומבהיר לנו באופן הברור ביותר את האמת האיומה, הלא קלה לעיכול, אבל האמת שמסבירה בדיוק את המציאות בה אנו נמצאים כעת.

פרשנים מהצד הימני של המפה טענו בהיגיון מסויים, שהראיון עם פלדשטיין היה מתוזמן כדי לכבוש את השיח התקשורתי בשבוע הזה ולהסיח את דעת הציבור מהכשלים המחרידים באמת בפרשת הפצ"רית. בשמאל האשימו את לשכת נתניהו בכך שמדובר בבגידה במדינה בזמן מלחמה, אם אנשים מתוך הלשכה החשובה והרגישה במדינה היו בקשר עם מדינת אויב שנתניהו עצמו תוקף אותה כל הזמן בשבט לשונו.
בלשכת ראה"מ אמרו בתגובה שנתניהו עצמו לא היה מודע כלל לקשרים כאלה אם היו, וגם האנשים ששמם נקשר בפרשה הם לא עובדי הלשכה אלא יועצים חיצוניים. מבחינה משפטית עניינית נטו – אפשר בהחלט להוציא את נתניהו ואנשיו נקיים וזכים מכל חשד בפרשה הזאת.
אבל אנחנו לא משפטנים, אין תפקידנו להיות שופטים בפרשה ולקבוע מי צודק ומי עבריין, אנחנו אזרחים ואנחנו רוצים לדעת את מה שחשוב לנו ואת מה שמשפיע על החיים שלנו.

לאורך ימי המלחמה, דווקא השמאל הישראלי הוא זה שהעניק לנתניהו את הכח והחזיר אותו למרכז הבמה. ההפגנות המופרכות שזכו לשתיקה מוחלטת ואף לגיבוי בעקיפין מצד מפלגות האופוזיציה, גרמו לאזרחי מדינת ישראל לומר לעצמם: נכון שיש לנו ביקורת קשה על נתניהו אבל אם האלטרנטיבה היא הקפלניסטים ומפלגות האופוזיציה שלא מתנערות מהמחזות הביזאריים וההזויים הללו, אז עדיף לנו לחזור לנתניהו. וזה בדיוק מה שקרה ומכאן כוחו העולה בסקרים.

אבל כעת כשכל אנשי הימין כבר חזרו לצד של נתניהו, הם נתקלים בפרשה הזאת שמעוררת הרבה שאלות קשות. אי אפשר לקבוע מי בדיוק היה בקשר עם קטאר, אבל גם אי אפשר לגלגל עיניים בנאיביות ולטעון שנתניהו לא ידע מכלום. יש יותר מידי דברים שהתרחשו סביבו ונטען שהוא לא ידע. הוא לא ידע על הצוללות, הוא לא ידע על מינויים, הוא לא ידע על קשר קטארי, הוא לא ידע על היערכות חמאס לשביעי באוקטובר, מתקבלת התחושה שנתניהו הוא איזה נעבאך שלא מספרים לו כלום בבית הזה.

מי שחושב שנתניהו אכן לא ידע משום דבר, הרי שהוא מגדולי המזלזלים באיש, בכוחו ובכשרונו. אדם חריף כמו נתניהו יודע גם יודע הכל, מריח הכל, אי אפשר לומר שהוא מנותק. ובכל זאת – הוא יוצא נקי משפטית בכל הפרשות ובכל החשדות, הפלא ופלא.

ההסבר הוא שהוא מידי חכם בשביל להפליל את עצמו. הוא לא נופל בשום מלכודת שנפלו אולמרט, שרון ושאר הבכירים שהואשמו בהאשמות שונות. הוא יודע להיות מחבת טפלון שכלום לא נדבק בה, אבל היא זו שמבשלת את כל התבשילים שממשיכים הלאה בלי להשאיר עקבות.

מבלי להכיר את פלדשטיין אפשר להניח שלפחות חלק קטן מדבריו הם אמת. ואם הוא מספר בדיוק איך עבדה ההתנהלות מול קטאר, אי אפשר לומר שאף אחד לא ידע. אפשר אולי להאמין שאנשי הלשכה זכים ונקיים משפטית, אבל רק טיפש יאמין שנתניהו ואנשיו לא ידעו כלום ולא סיפרו להם -למסכנים ולתמימים הללו – את מה שמתחולל סביבם.

נתניהו עומד מול מציאות בלתי אפשרית, מול מערכת משפט ומפלגות שמאל שמשתוללים בטירלול גמור ורודפים אותו באופן אובססיבי, בלי היגיון ובלי שכל ישר, עם ראש בקיר העיקר להפיל אותו בכל מחיר, גם במחיר התאבדות פוליטית של השמאל כולו. זו הסיבה שרוב העם רוצה כיום יותר את נתניהו.

אבל גם כשמסתכלים על נתניהו ולשכתו, שוב מתקבלת אותה תחושה שמישהו מערבב אותנו, מישהו מערבב את התקשורת, מישהו מערבב את דעת הקהל, מישהו משחק משחקי אינטרסים קטנים ומסוכנים מידי בזמן מלחמה, וגם אם האנשים המוכרים לנו אינם אשמים משפטית, אי אפשר לנקות אותם לפחות מידיעת המצב לאשורו, הם לא מטומטמים.

פלדשטיין טוען בין היתר שהלשכה עשתה הכל כדי להעסיק אותו בהעסקה סיבובית דרך אותו לוביסט חיצוני, אבל ברגע האמת התנערה ממנו, ואחרי שהחקירה מוטטה אותו נפשית הוא נשבר ופתח את פיו נגד מעסיקיו. אוקי, נניח שזה נכון, אבל עדיין היה לו מה לפתוח על מעסיקיו, נכון שהוא עשה זאת בגלל לחץ ששבר אותו, אבל מה הם עונים לעצם הטענות? כל מה שיש לומר זה שהאיש לא היה עובד לשכת ראה"מ? האם מישהו רואה בכך תשובה מספקת? אין מנוס מלהניח שיש כאן עוד מקרה קלאסי בו נתניהו מתנער ממקורבים שנשכבו על הגדר למענו, יש לו היסטוריה מאוד ארוכה של מקרים כאלה.

מערכת המשפט מערבבת אותנו בפרשת הפצ"רית כדי לנקות את היועהמ"שית, אבל היום ברור מאוד שגם בלשכת ראה"מ מישהו מערבב אותנו, את התקשורת ואת התנהלות המערכת המדינית כולה. אין צורך להתמצא בכל פרטי הפרשות כדי להבין את זה, עצם הערפל ואי הבהירות שיש לנו, זה מה שמספק את התשובה האמיתית: מישהו משחק לנו בראש, גם בימין וגם בשמאל, ואלה אנשים שעושים זאת רק בגלל שהכוח בידיים שלהם והם יכולים לדאוג לעצמם, על חשבוננו כמובן.

ריחמנו על נתניהו כשמערכת המשפט והתקשורת רדפו אותו בלי הכרה, אבל עכשיו אנחנו שואלים גם: ונתניהו עצמו, מה? הוא כזה מסכן? גם אם משפטית הוא זכאי, אי אפשר לומר שהוא ישר כסרגל ורך לבב. מי שחושב שנתניהו באמת לא ידע מכלום בכל הפרשות שאופפות אותו, צריך באותה מידה להאמין גם ליועהמ"שית שלא ידעה כלום בפרשת הפצ"רית, כנראה גם לה לא מספרים כלום בבית הזה, גם היא וגם נתניהו לא יודעים כנראה להריח מה שמתחולל מתחת לאף שלהם, הלא כך?

לכן הפרשה האחרונה עושה לנו סדר בראש, דווקא הבלבול הזה מספר לנו את האמת. פוליטיקה היא פוליטיקה ומשני הצדדים משקרים לנו, מערבבים אותנו ומשחקים לנו בתודעה. מערכת המשפט לקחה את כולנו כבני ערובה אבל גם בצד השני, מי שבגד באנשים שהיו מקורבים לו, שלא נתפלא אם בהמשך הוא ימשיך באותה דרך ויבגוד בשאר שותפיו הפוליטיים.

2.
אשמה ידועה מראש: גם בנושא ועדת חקירה, עומדת ישראל מול אותה מציאות הזויה ובזויה

האמת המרה הזאת היא גם זו שעוטפת את ההתרחשויות סביב הדרישה להקמת ועדת חקירה כלשהי למחדלי המלחמה. השבוע זה הגיע לשיא חדש כשהכנסת אישרה בקריאה טרומית את הרכב הוועדה שהממשלה מקדמת, מה שעורר מהומה רבתי במליאה ומחוצה לה.

ביציע נכחו משפחות שכולות, שהניפו תמונות של יקיריהם הי"ד ונשאו שלטים "די לטיוח". לכאב המשפחות הצטרפו חברי הכנסת מהאופוזיציה שבאופן מתואם הגיעו לבושי שחורים וחוללו מהומה בזמן הנאומים וההצבעה, לאחריה עמדו וקרעו יחד את דפי נוסח החוק.

האופוזיציה מכנה את ועדת החקירה כוועדה פוליטית, אבל גם היא עצמה התנגדה להקמת הוועדה באמצעים פוליטיים. באופוזיציה טוענים שמדובר בוועדה מוטה שמטרתה לסמן מראש את התוצאה ולנקות את שמו של נתניהו. אך יחד עם זאת, האופוזיציה מצידה רוצה ועדה אחרת שגם היא תוקם במטרה מסומנת מראש, להאשים את נתניהו ולהדיח אותו.

וכאן שוב אפשר רק לתפוס את הראש בתסכול ולשאול למה כל דבר במדינה חייב להיות סביב נתניהו, למה כל דבר נסוב סביב השאלה הנצחית של כן ביבי או לא ביבי, ואיך זה שאי אפשר לחקור את אחד האסונות הגדולים ביותר שידעה מדינת ישראל מבלי שגם זה יהפוך לשאלת הכן נתניהו או לא נתניהו.

אבל זו בדיוק המציאות בה אנו חיים, זו שהשתקפה גם מפרשת פלדשטיין. כשהאופוזיציה והשמאל דוחקים את נתניהו לפינה במלחמה חסרת הכרה, אל לנו להתפלא שהצד הימני מחזיר באותה מטבע. אם הם רוצים ועדה פוליטית, גם נתניהו ירצה ועדה פוליטית. ואם לדעתם אפשר להקים ועדה ניטרלית – יתכבדו נא ויקימו אחת כזאת בשיתוף עם הקואליציה, הרי אם היו יושבים כולם סביב שולחן אחד וכל אחד היה מציג את המועמדים שלו, אפשר היה אולי להקים ועדה כלשהי שתהיה לפחות מאוזנות, פוליטית – אבל לפחות שקולה.

במקום זאת אנחנו שוב מקבלים מלחמה והטחת בוץ הדדית. אי אפשר לחשוד בממשלה שהיא תקים ועדה ניטרלית לחלוטין, ברור שהיא תהיה מוטה באופן כלשהו, אבל גם האופוזיציה אשמה בכך לא פחות. ובתוך כל זה, ניצבים בתווך אזרחי מדינת ישראל שמקבלים מציאות בה הם כבר לא יכולים להאמין לאף אחד.

הלב לא יכול לעמוד מול המראה של המשפחות השכולות עומדות ביציע הכנסת, בעיקר משום שלמרגלותיהן ישבו פוליטיקאים ציניים שעשו בהן שימוש פוליטי. זו פרצופה של המדינה, זו המציאות של מדינת ישראל.

כפי שנכתב רבות בעבר גם במדור זה, אין כרגע שום מציאות של ועדת חקירה לאסון הנורא. אין שום יכולת להקים ועדה שתהיה באמת בלתי תלויה כי בשני הצדדים כבר כתבו את המסקנות מראש. השבוע עברנו רק עוד פרק בתהליך הזה, שגם ממנו למדנו היטב עד כמה המציאות הזאת נכונה והזויה עד כאב.

3.
התשובה מאחורי החיוך: בימין הישראלי יחכו לשובו של נתניהו מארה"ב וידרשו תשובות ברורות

בשבוע הבא, צפוי נתניהו להמריא לפגישה נוספת עם נשיא ארצות הברית טראמפ, והפעם באחוזתו הפרטית ולא בבית הלבן, מה שמעניק לפגישה מימד נוסף שממחיש את הקירבה והאמון בין השניים.

הפגישה מתקיימת כשברקע הרצון האמריקני להמשיך לשלב ב' של הסכם הפסקת האש בעזה, למרות שמשום מה וללא כל סיבה הגיונית – ארגון הטרור חמאס טרם התפרק מנשקו, תעלומה ממש. על הפרק יעמוד כמובן גם הנושא האיראני והספקולציות אודות אפשרות לסבב נוסף בקרוב, וכמובן גם המצב בלבנון, שם כבר ברור שחיזבאללה חוזר לשלוט באופן מלא בדרום לבנון ומהווה איום ישיר על מדינת ישראל בניגוד לכל ההסכמים.

למרות הכל, אי אפשר להתעלם גם מהצד הפוליטי של הפגישה, במיוחד כשאנו נמצאים כבר בשנת בחירות. פגישות מסוג כזה היו תמיד חלק מכריע בקמפיינים של נתניהו, הידידות המופגנת שהוא מקבל ממנהיגי העולם הופכת מיד לזרוע מרכזית במסרים שלו. סביר להניח שכך הוא יעשה גם הפעם, אלא שהפעם יש משהו מעט שונה.

המצב בעזה קצת לא ברור, למעשה המלחמה הסתיימה אבל איש במדינת ישראל לא הודה בכך, החטוף האחרון טרם הוחזר וחמאס כבר מבסס את שליטתו המלאה עד לקו הצהוב. אחרי שנתיים של מלחמה, סביר להניח שמצביעי הימין עצמם הם אלה שיבקשו מנתניהו תשובות ברורות יותר ולא יסתפקו רק בתמונות מרהיבות של לחיצות ידיים וחיוכים רחבים מול המצלמות בארה"ב.

הימין הישראלי מודאג גם כך מהעמדה האמריקנית והתחושה היא שאמריקה כפתה על מדינת ישראל הפסקת אש בטרם הושג הניצחון המוחלט שנתניהו הבטיח. משום כך, כשנתניהו יחזור מארה"ב, שותפיו בליכוד ובימין יהיו הראשונים שידרשו תשובות ברורות מה בדיוק סוכם ולאן כל זה הולך.

תמונות יפות של ידידות מופגנת עם טראמפ, לא יעזרו לנתניהו בקמפיין הקרוב. תושבי הדרום והצפון ירצו לדעת מה סוכם בין המנהיגים ואיך זה משפיע על החיים שלהם, הם מפוחדים ולמודי כאב גם כך, והפעם הם ידרשו הסברים. גם במפלגות הימין ידרשו לדעת מה הוחלט על המשך המלחמה ואיך זה ישפיע על שאר הזירות. הפעם הפגישה עם טראמפ תצטרך להיות עניינית עם מסקנות ברורות, וזה רגע של מבחן חשוב מאוד עבור נתניהו.

הטור פורסם במוסף יתד השבוע' מבית יתד נאמן. לתגובות: [email protected]