ביום שישי הגיעה הבשורה המרה והמעודדת בו זמנית על הימצאותו של הבחור משה לודמיר בשפך נחל מודיעין שבפאתי עירנו מודיעין עילית, מרה משום שעדיין הייתה תיקווה כלשהי אולי בכל זאת שרד באיזשהי דרך אך מעודדת כי ניתן לקבורה, חז"ל קבעו ברכה מיוחדת כאשר ניתנו הרוגי ביתר לקבורה.
שמענו דברים גדולים על הבחור החשוב ועל התמדתו אך אין כאן מדור זכרון להולכים ולפיכך ברצוני לדבר דווקא על החיפושים הנרחבים שנערכו בסמוך לביתי, ראיתי ונפעמתי ממאות (!) מתנדבים, רובם לא מהחוג של הנפטר ואינם מכירים אותו ואת משפחתו, והם עובדים כל יום מאור ראשון עד אור אחרון, מעלות השחר עד צאת הכוכבים כפשוטו, עבודה קשה ומפרכת.
ניסיתי להתנדב גם כן, אך מספר דקות הדגימו לי את הקושי ואת החוסר ההתאמה שלי לעניין, כל פסיעה מחליקה והבוץ מגיע עד הברכיים, ההליכה קשה ביותר כל פסיעה ממש משימה אז פרשתי אך יחד עם זאת גדלה עוד יותר הערכתי למאות שראיתי שם עושים זאת ומסננים אינצ' אחר אינצ' במסירות עילאה ובדרך כלל תוך כדי גשם שממשיך לרדת ומים שממשיכים לזרום, וכל זה מבלי לקבל מאומה למעט סנדוויצים שזרמו כל הזמן מהמטבח של ישיבת באיאן שם למד הבחור.
מה מחבר את כל המתנדבים היקרים ומה המכנה המשותף של כולם?
התורה הקדושה ומצוותיה!
זה מה שהופך אותנו מציבור של מאות אלפי חרדים לדבר השם לגוש אחד גדול ומלוכד בסולידריות הדדית.
בכל אירוע רואים את ההתמסרות המוחלטת של המונים למען יחיד שמעולם לא הכירו, דווקא בשעות הקשות הללו מתגלה הציבור החרדי במלוא הדרו.
שני דברים עלינו לקחת מהאירוע הזה:
הראשון זה מה שידענו תמיד ויודעים גם מקטרגנו: הציבור החרדי הוא הציבור המתנדב ביותר ותורם את עצמו בכל עת מצוא, איננו משתמטים.
והשני עלינו לקחת כלפי פנים: לא צריך להמתין לשעות קשות וכואבות כדי להגיע לאהבת ישראל בין כל חוגי הציבור החרדי כי כולנו בני איש אחד נחנו, גם בזמנים "רגילים".
לעילוי נשמת הבחור משה בן הרב צבי הירש יבדל לחיים טובים ארוכים אמן.
מי כעמך ישראל
זה עמ"י!!!
הציבור החרדי-
כשצריך אותו בשביל יהודים אחרים – הוא שם.
כשמשתלחים בו בשביל קולות – הוא נלחם.
תודה רבה לכל המשתתפים!! באירוע הזה ובאירועי חילוץ וחיפוש אחרים, לחובשי כיפות ושאינם. תודה!!