ההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו להקדים את ביקורו בוושינגטון אינה מחווה דיפלומטית, וגם לא אילוץ לוגיסטי. זהו צעד מדיני מחושב, שמגיע ברגע שבו השעון האסטרטגי של ישראל מול איראן מתחיל לתקתק בקצב מסוכן. כשהשיחות בין וושינגטון לטהרן מתקדמות – גם אם ללא פריצת דרך רשמית – בירושלים מבינים שהבעיה איננה רק מה ייחתם, אלא מה לא ייכלל בהסכם.
נתניהו היה אמור להגיע לבירה האמריקנית בעוד כשבועיים, סביב ועידת איפא"ק. אך מבחינתו, ההמתנה הזו הפכה למותרות. דברי טראמפ על “שיחות מצוינות” עם איראן, לצד האותות העולים מעומאן, חידדו בישראל את החשש מפני הסכם שיתמקד כמעט אך ורק בגרעין – ויותיר מחוץ למשוואה את הטילים הבליסטיים ואת שלוחות הטרור האזוריות של טהרן.
כאן טמון לב הוויכוח. עבור הממשל האמריקני, במיוחד עבור טראמפ עצמו, השאלה המרכזית היא אחת: האם לאיראן תהיה פצצה. עבור ישראל, זו שאלה חשובה – אך לא יחידה. טילים ארוכי טווח, יכולות דיוק, וחיזוק חיזבאללה, חמאס והחות’ים הם איום קיומי לא פחות, גם בלי פצצה גרעינית. עסקה שמתעלמת מהם איננה “עסקה חלקית” – אלא עסקה מסוכנת.
לכן נתניהו לא שולח שליח. הוא מגיע בעצמו. מאז עזיבתו של רון דרמר, אין בירושלים דמות אחרת עם יכולת השפעה ישירה כזו על הנשיא האמריקני. המסקנה ברורה: אם צריך לבלום, לעצב מחדש או לפחות לקבע קווים אדומים – זה חייב להיעשות בשיחה ישירה עם טראמפ, ולא דרך מתווכים.
אבל כאן נכנסת שכבה נוספת, עמוקה יותר. נסיעת הבזק הזו איננה רק ניסיון להשפיע על משא ומתן. היא גם איתות. אולי אפילו מסך עשן. העובדה שנתניהו אינו פוסל שיח על תיאום צבאי, ושבמקביל ארה"ב בונה נוכחות צבאית חריגה באזור – מנושאות מטוסים ועד מפציצי B-52 – מזינה הערכה שלא ניתן לשלול: שהדיפלומטיה עצמה משמשת כלי בתוך מהלך רחב יותר.
ניסיון העבר מלמד שכאשר נדמה היה שיש פערים בין נתניהו לטראמפ – התברר בדיעבד שהם פעלו בתיאום. גם במבצע “עם כלביא” וגם בתקופות המתנה מתוחות, הפערים שהוצגו החוצה לא תמיד שיקפו את מה שנאמר בחדרים הסגורים. האפשרות שנסיעת הבזק נועדה לבלבל, להטעות או למשוך זמן – איננה מופרכת.
ובכל זאת, התרחיש הסביר ביותר בשלב זה הוא פשוט יותר: נתניהו מזהה חלון זמן קצר מאוד. ימים, אולי שבועות. הוא מבין שאם לא יקבע עכשיו את גבולות הגזרה – הם ייקבעו בלעדיו. לכן הוא ממריא.
בסופו של דבר, שלוש אפשרויות מונחות על השולחן: בלימת עסקה מצומצמת מדי, עיצוב מחדש של הסכם רחב יותר – או תיאום מהלך שכבר חורג מדיפלומטיה. איזו מהן תתממש? זה יתברר בקרוב מאוד. דבר אחד כבר ברור: זה לא עוד ביקור. וזה לא עוד שבוע רגיל בזירה האסטרטגית של ישראל.
האמריקאים לא רוצים אפגניסטן 2, הם רוצים להפיל מכה מוחצת בבת אחת, לדעתי זה כולל חיסול מהיר ועוצמתי של שרשרת הבכירים באיראן, הפצצות על כוחות הבסיג' וכוחות משמרות המהפכה , ושיתוק מערכות טכנולוגיות באותה נשימה, השיחות הם לצורך משיכת זמן להכנת המתקפה, הדברים ברורים.
הם מעדיפים הסכם.
ע"ע תימן