1.
קשיים תקינים מול שגרה גרועה: הבעיות בקואליציה חשפו דווקא את חולשתם של חברי האופוזיציה
לא מעט הזדמנויות היו לאופוזיציה, השבוע בפרט ובשבועות האחרונים בכלל, לתפוס את רגלי הממשלה, לנענע אותה ולגרום לנפילתה, אבל שום דבר מזה לא קרה.
בבוקר יום שלישי, ידעו כל הכתבים הפוליטיים לספר שסדר יומה של הכנסת ריק מהצעות חוק, חוקים קואליציוניים לא הגיעו לדיון וכל מה שהיה צריך תמיכה של הקואליציה ירד מסדר היום.
אם נתניהו היה היום ראש אופוזיציה, סביר להניח שכבר היינו רואים את הממשלה נופלת. אין הזדמנות טובה יותר עבור אופוזיציה מאשר קואליציה מתנדנדת, זה בדיוק הרגע לתפוס את היסודות, לנענע היכן שצריך ואיך שצריך ולגרום לזעזועים פנימיים חזקים מאלה שכבר יש.
הקואליציה נכנסה השבוע לקיפאון מסוים. המתחים הפנימיים בתוכה גוברים ולא רק בגלל חוק מעמד לומדי התורה, הימים הם ימים קריטיים של ערב תקציב ושל אישור חוק ההסדרים לקראתו, לכל חבר כנסת יש את ההזדמנות לגבות את חובותיו תרתי משמע ולהתנות את תמיכתו במה שחשוב לו, אם זה רפורמת החלב ואם זה תקציבי משרדים לסוגיהם.
חלק מהסיקורים הפוליטיים כבר דיברו במפורש על משבר בקואליציה, על קיפאון ועל כך שהקואליציה כבר לא יודעת לנהל את עצמה והיא בדרך לקריסה. בפועל, נתניהו שהה השבוע בחו"ל והיה עסוק עד מעל לראש בנושא האיראני שתופס את ראש סדר יומו, בפגישה עם טראמפ על כל משמעויותיה אבל הוא הצהיר שברגע שהוא חוזר, הוא ייכנס לאירוע הפוליטי כלשונו.
בפועל לא מדובר במשבר אמיתי בקואליציה. מתיחות מהסוג כמו שראינו השבוע היא נחלתה של כל קואליציה תקינה וזה בדיוק תפקידו של יושב ראש קואליציה – אופיר כץ במקרה הזה – לסגור את הפינות היכן שצריך, לדבר עם מי שצריך, לסגור את הדילים ולהתקדם לכיוון הצבעות. כפי שזה נראה כעת חוק ההסדרים אכן עומד לעבור ובכך יפתח את הדלת לאישור התקציב בקרוב.
אישור תקציב המדינה הוא גם הזדמנות עבור כל אחד מחברי הקואליציה. אף אחד לא רוצה להיות רחוק מקבלת ההחלטות בזמן שזה קורה ולכן המשבר שאנו רואים בקואליציה הוא משבר זמני, הוא משבר מדומה, גם באשר לחוק מעמד לומדי התורה כרגע הרושם המתקבל הוא שנתניהו עושה הכל כדי שהחוק המתגבש בוועדת חוץ וביטחון של ביסמוט אכן יעבור.
וכאן צריך להבהיר: ההחלטה של נתניהו בנושאים הללו יכולה להשתנות מרגע לרגע, הכל פונקציה של כמה הוא רוצה בחירות, כמה הוא רוצה בלגן וכמה הוא לחוץ להחזיק ולהאריך את חיי הממשלה שלו. השבוע כפי שזה נראה – המגמה שלו היא להמשיך ולהחזיק הלאה ככל שניתן (ושוב, זאת הערכה לשבוע הזה בלבד, זה יכול להיות שונה משבוע שעבר וזה יכול להשתנות עד השבוע הבא) כפי שזה נראה כעת נתניהו נחוש להעביר את התקציב, לקדם את חוק מעמד לומדי התורה בנוסח הנוכחי עד כמה שאפשר ולהביא לרגיעה פוליטית כלשהי. בהמשך הוא יחליט לפי העניין האם ומתי וכיצד לפרק את הממשלה ובאיזו אמתלה.
ככל שזה תלוי בו, נתניהו נחוש להעביר את התקציב בזמנו ובמועדו ובכך להאריך את חייה של הממשלה הזאת. לכן המשבר הקואליציוני שראינו השבוע לא משבר אמיתי, רק השבוע הבא יהיה נקודת מבחן האם המשבר הזה ממשיך גם אחרי שנתניהו חזר או שברגע שהוא כבר כאן, חוזר גם הסדר היחסי לשרור בקואליציה.
אלו אם כן רגעים אופייניים בחייה של קואליציה תקינה. אך מצד שני מי שמגלה כאן התנהגות לא תקינה זו דווקא האופוזיציה. הרי מצב כמו שהיה השבוע הוא הזדמנות פז לכל מי שניחן בחושים פוליטיים מינימליים, כל טירון פוליטי יודע שזה הזמן להתייצב ופשוט להכות בקואליציה, לבדוק היכן החוליות החלשות, לסגור דילים עם ח"כים מאוכזבים ומתלבטים ולעשות הכל כדי לנענע ולנדנד את יסודותיה של הקואליציה. זה בדיוק מה שנתניהו עשה בתקופת ממשלת בנט ולפיד הקצרה, הוא זיהה כל הזדמנות ולקח אותה בשתי ידיים כדי לנדנד ולהפיל.
ומה האופוזיציה הנוכחית עשתה השבוע? ננסה להיזכר, נבדוק ונבדוק שוב ואז נהיה חייבים להודות שמדובר במשימה קשה. האופוזיציה לא עשתה כלום, כמה חברי כנסת צעקו כמובן כי זה מה שהם יודעים לעשות, הם ידעו לתקוף את נתניהו על הפרוטוקולים שהציג למבקר, דיברו פה וצעקו שם, כמובן הסיתו נגד הציבור החרדי בצורה מחפירה שאין צורך להרחיב עליה ולתת לה במה, אבל בפועל לא ראינו שום מהלך פוליטי שמוכיח שמישהו באופוזיציה מגלה איזו שהיא הבנה למצב, שמישהו שם פיקח מספיק כדי לזהות את הסיטואציה ולנצל אותה, שום דבר.
ואז אנו שואלים את עצמנו את השאלה מתבקשת: אם הם לא יודעים להיות אופוזיציה, איך הם יידעו להיות קואליציה? גם אלה שטוענים שנתניהו סתם מקיף את עצמו באנשים חלשים שרק יגידו לו כן וכן, עדיין יהיו חייבים להודות שאותם יס-מנים של נתניהו הם אנשים שיודעים להתנהל פוליטית, אנשי הליכוד תמיד הוכיחו את עצמם שחוכמת השוק של הפוליטיקה היא הצד החזק שלהם, ככה הם שרדו את הפריימריז, כך הם צלחו את כל המהלכים בדרך וככה הם תפסו את מקומם בליכוד. וזהו תהליך שלא קיים בשום מפלגה אחרת. לכן גם אם יש באופוזיציה אנשים איכותיים ככל שיהיו, פוליטיקאים הם לא. זה בא לידי ביטוי פעם אחר פעם, זה שקוף וזה בולט מידי.
באופן אבסורדי, השבוע הקשה שעבר על הקואליציה הוכיח דווקא את חולשתה של האופוזיציה, חולשה כמו שהפגינו השבוע הם לא הוכיחו כבר הרבה זמן. לא היו הרבה הזדמנויות כמו שהיו השבוע כדי לזעזע את הממשלה ולהפיל אותה ובכל זאת הם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ את ההזדמנות.
המצב הזה מעלה שוב את השאלה, הרי גם אם נניח שהם רציניים בכוונתם ונניח שהם יצליחו איכשהו להגשים את חלומם ולהחליף את נתניהו, במצב כזה גם הם בעצמם לא יודעים מה הם הולכים לעשות ואיך לנהל ממשלה.
השבוע פרסם העיתונאי עמית סגל לקט מתוך ראיונות של גנץ, של איזנקוט ושל לפיד, ברגעים בהם הם נשאלו למה הם עדיין לא אומרים במפורש שהם לא יישבו עם נתניהו. בראיונות הם מתחמקים מתשובה, הם לא מספקים אמירה חד משמעית בכלל ובקיצור – אף אחד מהם לא מוכן להגיד את המשפט המפורש "אני לא אשב עם נתניהו", היחיד שאומר זאת זה ליברמן.
המציאות הזאת רק ממחישה ומזכירה שיתכן ואנו עומדים לפני סיטואציה מטעה. יתכן ואנו צפויים לראות טרמינולוגיה אחת עד הקלפי וטרמינולוגיה שונה אחרי הקלפי. עד הקלפי כולם ימשיכו להגיד את אותו דבר: צריך להחליף את הממשלה הרעה, צריך לשנות את הממשל, צריך לעשות ממשלה בלי נתניהו, ועם כל זאת הם ימשיכו להיזהר שלא להתחייב במפורש שהם לא ישבו איתו, כי יש מצב שאם בסגירת הקלפיות הם יבינו שנתניהו על הסוס, הם לא יפסלו שום תרחיש.
נתניהו עצמו כבר מכין היום את השטח לזה. הוא מקדם תקציב, הוא מקדם את חוק מעמד לומדי התורה כדי לבטח את עצמו שכל האפשרויות פתוחות בפניו, שכל המפלגות איתו. אבל זה לא מחייב בשום אופן שזה באמת מה שיקרה במוצאי הבחירות, אחרי שיהיו תוצאות אמת. הוא יודע יותר טוב מכל אחד אחר את חולשתם של חברי האופוזיציה של היום ומבין היטב שאם תהיה להם הזדמנות להיכנס לממשלה הם יעשו את זה, גם אם זה אומר שהם יישבו תחתיו תחת כותרת של "ממשלת אחדות".
בסיכומו של שבוע, הקואליציה אכן עברה ימים קשים אבל הקשיים האלה תקינים. לעומת זאת, האופוזיציה שוב התגלתה בשיא חולשתה וחוסר המקצועיות שלה, באופן שמקרב אותה צעד אחד נוסף לקראת שינוי כלשהו במפה הפוליטית.
2.
לזרז את המזורזים: הקיבעון כל כך חזק עד ששום פרוטוקול לא יזיז אותו
בשבוע שעבר, ישב נתניהו בדיון חסוי בוועדת חוץ וביטחון, שם חשף לראשונה תמלולים מתוך פרוטוקולים שהוא מחזיק בידיו מהדיונים הביטחוניים בתקופה שקדמה למלחמה, אותם הכין כתשובה למבקר המדינה. הציטוטים שהביא נתניהו הוכיחו במפורש שהמערכת הביטחונית כמעט כולה היתה שבויה בקונספציה, כולם אמרו שחמאס מורתע והמליצו על המשך שגרה והמשך הכנסת הכסף לחמאס.
חברי כנסת שנכחו בדיון אמרו כי מדובר בתמלולים דרמטיים ולחצו על נתניהו לפרסם אותם, משום שלדעתם זה מוכיח בבירור את חפותו של ואת הטלת האחריות דווקא על הדרג הביטחוני והמודיעיני. כעבור יומיים נתניהו אכן עשה זאת ופרסם את התמלילים, שכצפוי תפסו מיד את ראש הכותרות.
מאז, חלפו כמה ימים, זמן מספיק כדי לבדוק: האם חפותו של נתניהו אכן מוכחת? האם הפרסום באמת הביא את הדרמה שאותם חברי כנסת ציפו לה? התשובה היא לא בא' רבתי. מסתבר שהקיבעון הישראלי כל כך חזק, עד ששום דבר כבר לא יזיז אותו. הקרע בעם בין תומכי נתניהו למתנגדיו כבר לא יושפע משום דבר. תומכי נתניהו צהלו על הפרוטוקולים ומתנגדי נתניהו ידעו בדיוק להסביר מה לא תקין בהם ומדוע הם דווקא מוכיחים את אשמתו.
אם אפשר להסתכל על הפרוטוקולים הללו באופן ניטרלי, ברור שגם אם הדרג הביטחוני והמודיעיני כשל באופן מוחלט, זה עדיין לא מנקה את נתניהו מחלקו באחריות. בסופו של דבר מדובר בראש הפירמידה, מדובר באיש שמבטיח לכולנו כבר שנים רבות שהוא מר ביטחון, שהוא יודע יותר טוב מכולם איך לקרוא מודיעין ואיך לטפל בו, במלחמה הזאת הוא גם הוכיח זאת באופן ברור כשניהל לבדו בחסדי שמים את השינוי ההיסטורי והדרמטי ביותר שידע המזרח התיכון, הוא ידע לעשות זאת מעל ראשם של כל בכירי המערכת שלראשונה הרגישו שיש פה מישהו שיודע דבר או שניים על ביטחון.
בינתיים, רוב ראשי המערכת מפרוץ המלחמה, כבר לא נמצאים היום בתפקיד, מראש השב"כ דרך שר הביטחון, ממפקדים בכירים בשטח ועד אנשי מודיעין, כולם התפטרו או פוטרו, היחיד שנותר על כסאו זה נתניהו. אין אף מדינה מתוקנת בעולם שדבר כזה היה יכול לקרות.
ודווקא משום כך, מתקבל הרושם שפרסום הפרוטוקולים בעת הזאת הוא טעות. בפועל זה הרי לא משנה כלום במפה הפוליטית, זה לא מוסיף לנתניהו תמיכה וזה רק מחזק את מתנגדיו בשנאתם. מה שנתניהו כן עשה זה להשתמש כלפי מתנגדיו באותו נשק שהם השתמשו עד היום כלפיו: האשמה חד צדדית בלי להציג את שני הצדדים.
הרי אף אחד מהצדדים לא מציג עדיין ועדת חקירה מסודרת שתחקור את כל הצדדים יחד, ועדה כזאת גם לא ממש יכולה לקום במציאות הפוליטית הסבוכה של ימינו. מתנגדי נתניהו כבר כתבו את כתב האישום נגדו מהיום הראשון של המלחמה, בלי לבדוק שום דבר שקשור לאחריות של שאר בעלי התפקידים. כעת נתניהו עושה את אותו הדבר רק מהצד שלו: מציג כתב אישום נגד כל בכירי המערכת, חוץ ממנו.
נתניהו עושה זאת אולי כי כבר אין לו מה להפסיד, מתנגדיו הרי בכל מקרה לא ישנו את דעתם בין אם יהיו פרוטוקולים ובין אם לא, אז לפחות הוא יתן חיזוק כלשהו ורוח גבית לתומכים שלו. אבל מי שינסה בכל זאת לקחת כמה צעדים אחורה ולראות את הדברים בפרופורציה, מבין שהעסק הזה מתנהל בחוסר תקינות מוחלט, ושום פרוטוקול לא יצליח להשיב את השפיות למציאות הישראלית המורכבת והסבוכה. במדינה מתוקנת, כל ראשי המערכת מגדול ועד קטן היו מתפטרים כבר ביום הראשון של המלחמה ולא מעזים לעולם לחזור ולנסות את מזלם, אבל במדינת ישראל כנראה הדברים עובדים אחרת.
3.
האמת עוד תיחשף: הניסיון של אהוד לשמר את הברק הפוליטי שלו, עלול לפעול דווקא לרעתו
אחת התעלומות הגדולות ביותר שקיימות עדיין בפוליטיקה, היא התופעה ששמה אהוד ברק. האיש מאחורי המסכה שלא מפסיק לחזור ולחזור על הניסיון לחזור למרכז סדר היום, האיש שניסה לא מעט פעמים לחזור לפוליטיקה ומשלא צלח הדבר בידו, הוא לא מפסיק לנסות לחזור לסדר היום בכל צורה שלא תהיה.
ברק החזיק בשיא השלילי של הכהונה הקצרה ביותר בראשות הממשלה עד שבנט ולפיד לקחו ממנו את השיא המפוקפק, אבל בניגוד אליהם – הוא מחזיק ברקורד ביטחוני עשיר ומערכת הקשרים שלו היא חזקה, עמוקה ומסועפת ממה שאנחנו יודעים.
תאוריות רבות מנסות לקשור את האיש לסערות שאנו רואים בשנים האחרונות, מההפגנות נגד נתניהו ועד לתאוריות הדיפ-סטייט לסוגיהן, אבל ברק כמו ברק נשאר תמיד נקי, גם אם הוא מעורב לכאורה במשהו הרי שהעקבות אף פעם לא מובילות אליו, הוא יודע להישאר מחוץ לתמונה ובו בזמן להזכיר לכולם את קיומו ולרמוז שכוחו גדול יותר ממה שאנחנו חושבים.
יתכן שהמגמה הזאת מתחילה להיסדק בימים אלו, כשלאט לאט נחשפים עדויות וגילויים הקושרים את ברק למקומות מפוקפקים ולקשרים בעיתיים עם עבריינים בחו"ל, במסגרת זו נחשפו השבוע הקלטות בהן הוא נשמע מעודד לכאורה ייבוא המוני של גויים מאירופה לארץ ישראל כדי "לאזן" את הדמוגרפיה מול עדות המזרח, צעד שאין צורך להרחיב על המשמעות שלו, כל זאת מלבד שאר החשדות המתעוררים בעניינו.
אהוד ברק ימשיך להיות חידה פוליטית, אבל התחושה שככל שיחלוף הזמן, הדברים יתחילו להיחשף והאיש לא יוכל עוד לטשטש כל מיני עקבות שמובילות אליו. נדמה שהסיפורים שנחשפו השבוע הם רק התחלה של גילוי האמת, שיתכן ועוד תרעיד את הארץ, ימים יגידו.
הטור פורסם במוסף יתד השבוע' מבית יתד נאמן, לתגובות: [email protected]
