לא גיוס הם רוצים אלא את התורה / דעה

מי שהקשיב אתמול לדיון בבג"ץ, לא רק לטיעונים המשפטיים הנבובים (כביכול אם יעצרו את כל החרדים כולם ילכו לצבא) אלא לטון, הבין שלא גיוס הם רוצים אלא קריסה טוטלית של עולם התורה.

בשבוע שעבר פניתי לאחד מגדולי ישראל ובקשתי רשות להופיע בפני בג"ץ בדיון שנערך אתמול, טענתי כי ייתכן ונצליח לשכנע את השופטים לבל יבצעו את זממם של העותרים.

התשובה הייתה שלא ללכת הפעם, אולי בעתיד זה ישתנה אך כרגע דעת התורה נטתה לצד שלא ללכת כלל משום שההחלטה נכתבה מראש ואין סיכוי לשנותה ובמקרים כאלו עדיף שלא לבוא כלל – חשקתי שפתיים (זה ניסיון לא קל ולא צריך להסביר למה) אבל אקבל שכר על הפרישה.

לא זכור לי תקדים שבו קבוצת אוכלוסיה אחת מתלוננת בפני בג"ץ על היעדר אכיפה כנגד קבוצה אחרת והיא זוכה לשעות של שידור בפריים טיים, אשר נוצלו היטיב על מנת להסית נגדנו, המסקנה שלי בסיום הדיון: שני הצדדים – העותרים והשופטים – אוהבים אותנו בערך באותה מידה, לא את גיוסנו הם רוצים אלא בעיקר את שינוי הציבור החרדי מצורתו הנוכחית והפיכתו למשהו רך יותר וחרדי פחות.

ומי שחושב שהבעיה בשופטי הבג"ץ השמאלנים מוזמן לחשב מסלול מחדש: החריפים ביותר נגדנו אתמול היו השופטים וילנר וסולברג, שניהם אנשים מאוד דתיים ואנשי ימין מובהקים הטובים ביותר שהצד הימני של מדינת ישראל ידע להנפיק.

והם היו נגדנו בצורה מעוררת חלחלה גם בגלל התוכן וגם בשל התאריך: היום בערב יחול יום השואה, יעמדו ראשי המדינה בהר הרצל ויתחרו ביניהם מי יכול להנפיק מילים קשות יותר כנגד רדיפת היהודים באירופה של אז, והם צודקים: אין שום דבר שדומה לשואה ולעולם לא יהיה, אך הלקח של השואה הוא לא רק להאבק נגד רצח של מיעוט אלא גם נגד דמוניזציה של חלק מהעם כאילו הוא זכאי לזכויות אזרח פחות מהאחרים על רקע דתו.

וזה בערך מה שארע אתמול: בהיכל הצדק החשוב ביותר של מדינת היהודים עמדו עורכי דין והתחרו עם השופטים מי יכול לתאר רע יותר את החרדים והכל במעטה של דאגה כביכול לשלטון החוק, פרשת משפטים? בושה!

יודעים השופטים כי הציבור החרדי אינו משתמט אלא נושא בחלק הקשה ביותר של שמירת העם היהודי, אך גם אילו לא מאמינים הם בכך לפחות יכבדו את דעתם ודתם ובוודאי לא יתארו את המיעוט החרדי כמי שראוי לענישה קולקטיבית של שלילת זכויות אזרח בסיסיות.

מה אנו יכולים לעשות? כלום מלבד להתפלל שנוכל לחיות כאן כיהודים.