הקשיבו לסיפור המפעים שסיפר הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו שליט"א לנערי בר מצווה שנאלצו לוותר על המסיבה שלהם עם בני המשפחה מפאת מגפת הקורונה.
"איבדתי את שני הורי בשואה וגדלתי כילד יתום אצל דודי, הרב מרדכי פוגלמן, רבה של קרית מוצקין. סוף סוף חוויתי מעט שמחה בחיי העצובים, כשהתקרב מועד הבר מצווה שלי.
במשך כמה חודשים למדתי את פרשת בשלח, לקראת שבת הבר מצווה, ולא יכולתי לחכות כבר להזדמנות שב אוכל להוכיח את היכולות שהתברכתי בהם.
הגיע 'שבת הגדול' שלי וטיפסתי בהתרגשות את מדרגות בימת הקריאה. לבשתי את הטלית והתכוונתי לקחת את אצבע הכסף של הקורא, ולגשת סוף סוף לקרוא בתורה, אבל אז קרתה אי נעימות. בבית הכנסת היה בעל קורא קבוע, איש מבוגר, שהקריאה הייתה כל עולמו. כל השבוע התכונן לה, והגבאי שכח לעדכן אותו שהשבוע הוא אינו קורא. הוא טיפס את בימת הקריאה והגבאי שתפס את עצמו מאוחר מדי, אמר ביובש: "ר' משה, היום הילד קורא". הוא נדהם והתריס בכעס: "אף אחד לא אמר לי. בכל שבת אני קורא בהתנדבות, גם השבוע התכוננתי היטב לקריאה, וזה לא בסדר לקחת את זה ממני. במיוחד שבית הכנסת מלא אורחים מפה לפה".
"הרגשתי רע עבורו", סיפר הרב לאו, "וגייסתי כוחות פנימיים להתעלות על האכזבה. אמרתי: ר' משה, אני נער צעיר ויהיו לי הזדמנויות נוספות לקרוא. אתה תקרא כרגיל". וירדתי מבימת הקריאה.
"זו הייתה המצווה הראשונה שקיימתי בגיל בר מצווה: לחוש את הכאב של הזולת ולהקל עליו. ואתם יודעים", סיים הרב לאו את דרשתו לנערים בזום, "אני חושב שלא הפסדתי מהוויתור ההוא. היו לי מאז הזדמנויות רבות לקרוא בתורה ולחלוק רעיונות עם קהלים גדולים".
ואולי בזכות זה זכה הרב לאו לעובדה שהוא הנואם שחולק את חוכמת ישראל עם רוזנים ושועי ארץ, יותר מכל אדם אחר בדור הזה.
ההשוואה
הסיפור המיוחד הזה מחבר אותנו עם התמיהה העומדת בשבת מברכים חודש אדר ב' ופרשת שקלים
הגמרא אומרת (תענית כט,א): "כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה, כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. אמר רב פפא: לפיכך יהודי שיש לו דין עם גוי, ישתמט ממנו בחודש אב שרע מזלו ויפגוש בו בחודש אדר שמזלו טוב".
וכאן עולה השאלה מה מטרת ההשוואה בין החודשים – "כשם … כך"? היה על הגמרא לומר בפשטות: "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ומה נוגע להקדים כשם שבחודש אב ממעטים בשמחה? עוד לא ברורה הסיבה שבחודש אב רע מזלו ואילו בחודש אדר טוב מזלו?
הנה רעיון חזק: הסיבה לשמחת אדר היא בדיוק מאותה הסיבה ממש של אבלות אב.
מיעוט השמחה בחודש אב נובע משנאת החנם שהגיעה לשיאה באותו חודש, כידוע המעשה דקמצא ובר קמצא. לאידך מאותה סיבה ממש מגיעה השמחה בחודש אדר, כי בחודש זה מתקנים את מה שקלקלנו אז.
זוהי גם תרומת מחצית השקל אותה נקרא השבת ונקיים בתענית אסתר, שמהותה להראות שאף אחד מאיתנו לא יכול להיות שלם ללא חברו וזאת מזכירים בערב פורים כתגובה לטענת המן, עם אחד מפוזר ומפורד
וכך תיקנו מרדכי ואסתר את מצוות הפורים שכולם נועדו לבטא את התלות והערבות ההדדית זה לזה: קריאת המגילה בציבור וברוב עם, משלוח מנות, מתנות לאביונים, וסעודה ביחד ובאחדות הלב.
ומאותה סיבה ממש שפע המזל בחודש זה, כי כשיהודים מתעלים מעל המפריד ומתחברים זה עם זה, זוכים לעורר אצל האב את עומק הקשר והחיבור בינינו, וכלשון התפילה: "ברכנו אבינו כולנו כאחד" וזוכים לקיום הפסוק "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו
