מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת בהר – ל"ג בעומר
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם (כה, יז)
כאן הזהיר על אונאת דברים (רש"י)
סיפר הרה״ח רבי רפאל פרידמן ז"ל מחסידי ווארקי-אוטבוצק: פעם אחת כשישבתי בבית מדרשו של הרה"ק רבי מנחם מענדיל מאוטבוצק זי"ע, בא אצלנו יהודי אחד מבפנים ואמר לנו שהרבי סיפר לו עתה מעשה מאביו הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע שסיפר לו קרובו של בעל המעשה:
מעשה בפלוני שהיו לו שלושה בנים זכרים, אחד בן תשע, השני בן חמש והשלישי בן ג׳ שנים. ולא היו יכולים שלשתם ללכת. פעם אחת נסע היהודי החסיד עם קרובו אל הרבי מאוטבוצק. כשבא וסיפר צרתו, אמר לו הרבי: ״סע לביתך ותשאל את אשתך, אם הבנים, אם לא היתה פעם מאורסת עם מישהו ושתבקש מהחתן שימחול לה״. נסע האיש לביתו ושאל את חותנו אם אמת נכון הדבר. אמר לו חמיו כי מעולם לא היתה בתו כלה עם שום אדם. אך פתאום בא מכתב מאיש צבא מארץ רוסיה, שבלילה ההוא בא אליו הרה"ק מאוטבוצק בחלום ואמר לו שימחל לאשה זו ואינו יודע מה למחול, אבל ״מכיון שהרבי מאוטבוצק אמר לי בחלום למחול, הריני מוחל לה על כל דבר, אף שאינני יודע על מה״.
והנה, כאשר קראו את המכתב בבית, החל הילד הראשון לילך ברגליו ואמם נפלה מתעלפת מרוב שמחה וגיל. מיד נקרא רופא למקום, וכשהחלו לעוררה מעלפונה, החלו שני הילדים הנותרים להלך ברגליהם, וב״ה הכל היה טוב. לימים, נתברר שאכן היו קשרי אירוסין בין שניהם, אלא שנשכחו משני הצדדים.
וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ (כה, כ)
הרה"ק רבי אברהם דב מאווריטש זי"ע בעל 'בת עין' היה אומר: כתיב (כה, כ) ״וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו״, וקשה, הלא יכולים להביא קמח מחוץ לארץ? אלא, כל דבר שבחוץ לארץ צריך להיות אצל בן ישראל בבחינה שלא יוכל לאכול וליהנות מזה, וכאן מתעוררת מאליה השאלה – ״מה נאכל״, על זה נאמר ״וציוויתי את ברכתי״.
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ (כה, לה)
מעשה בנפח יהודי שהתגורר בכפר פלוני והיה משתכר מעבודת הנפחות. באחד הימים בא לאותו כפר, נפח גוי בעל מלאכה והיו כל אנשי הכפר – ויהודים רבים בתוכם – הולכים אליו. ורק כאשר השתכר הגוי מעת לעת ומחמת רוב שתייתו כבר לא היה מסוגל לעבוד, היו באים האנשים אל היהודי ולכן היתה פרנסת הגוי מצומצמת.
מה עשתה אשת הגוי? – הלכה אל הכומר וקבלה לפניו על מעשי בעלה עד שקראו הכומר אליו והשביעו שלא ישתה עוד, ומאז פסקה לגמרי פרנסתו של היהודי. קם האיש ונסע אל הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע וסיפר לו את צרותיו. הדבר היה באמצע הלילה והרבי הבטיח לו שמהיום והלאה יהיה טוב. כיון שקרבה שעת חצות וייקץ הנפח הגוי משנתו, ואמר לאשתו בכעס שאם לא תביא לו משקה לשתות, יהרגנה מיד. כך קצף וקילל את אשתו ואת הכומר, והחל שותה כבתחילה ומאז שבה פרנסתו של היהודי.
וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ (כה, לו)
חסידותו של הרה"ק ר' אברהם קאליש זצק"ל הי"ד מאמשינוב היה להפליא, מידותיו היו תרומיות, וצדקתו למעלה מהשכל. זוכר אני את איש הקדוש הזה ואת שיחו שכל דיבוריו היו יר"ש. אם דיבר עם איש דברים פרטים היה האיש מוכרח להסיק מדבריו קדושה וטהרה. מי שלא ראה את העברת הסדרה של שנים מקרא ואחד תרגום – כמה קדושה ואור שבת היה חופף עליו אז.
דבר אחד אספר מצדקתו, מה שסיפר הר"ר אברהם בר' אהרן מרכזון יחי', אשר בזמן המלחמה תרע"ד, ואז היה ממש חסר לחם כי לא היה במציאות להשיג אפילו בעבור כסף, ולא היה בביתו כלום. הרבנית אשתו בת הרה"ק ר' אברהם מרדאמסק לא היתה בביתו כי נסעה עם בתה אל הרופא, ונשאר הוא לבדו בבית, רק ר' אברהם מרכזון הי"ו נשאר אתו עמו בבית.
המשרתת הביאה ארוחת הערב בבית הסמוך לדירתו, וזה ר' אברהם הי"ו הביאה משם לבית הרב הקדוש הי"ד. ראה הרה"ק ר' אברהם מאמשינוב הי"ד שהארוחה היא פרוסת לחם קטנה מסוף הלחם, אמר לר' אברהם מרכזון הי"ו שישאל את המשרתת אם היא אכלה כבר, כי הצדיק הזה הבין כיון שהביאו ל רק פרוסת לחם קטנה בוודאי לא אכלה המשרתת.
ר' אברהם הי"ו עשה כציווי הצדיק ושאלה, וכיון שהמשרתת היתה אשה צדקנית ולא רצתה להגיד שקר והשיבה "מה שנתתי לארוחה היא בשביל"ו. הרה"ק מאמשינוב הבין מזה שהשמשרתת לא אכלה, ולכן הגם שהוא לא אכל כל היום לא רצה לאכול, והשאיר עבורה את הפרוסת לחם.
ובזה פירשתי את הפסוק, "חקים ומשפטים צדיקים" (דברים ד, ח) כי המצווה "וחי אחיך עמך" (ויקרא כה, לו) הוא דוקא אם יש לך ב' פרוסות לחם אכול אתה אחת ותן לחברך אחרת, אבל אם יש לו רק אחת ונותן אותה לחבירו זה ענין חקים ומשפטים צדיקים. ולכן אל יקשה להגויים מדוע יש לנו אלקים קרוב אלינו, כי הדבר מובן בפשיטות כי מן השמים עושים עם האדם מדה במדה, ואם הוא עושה טוב במדה כזו כמו הרה"ק מאמשינוב שהוא מצדק כל מצוה, ולכן גם לו מצדיקים וקרוב ד' לו בכל קראו אליו, כי הוא איש שהוא עם התורה אחד כי הוא עושה כל מיני טצדקי כדי להיות עם התורה אחד, כי הוא הוא המצדיק את כל אות מהתורה ומקיימה, ולכן אם הוא אומר דבר גם לו שומעים והוא יכול גם בדיבורו לפעול בלב איש שיעשה כתורה ויירא מד' יתעלה.
ל"ג בעומר
להתיש כח המזלות
מזל אייר – שור. ומצוייר בל"ג כוכבים, ונראה דענין ל"ג בעמר בא להתיש את כח המזל של שור המצויר בל"ג כוכבים, שרוב צרות ישראל היו אז במזל הזה, ועלה אז רשב"י השמיימה והסתלק בל"ג בעומר כדי להתיש כח הגזרות שנגזר בזה המזל.
ונראה למה נגזרו בזה המזל גזרות ועל תלמידי רבי עקיבא שימותו, כי הנה יוסף הצדיק נקרא שור וברצונם עקרו שור (בראשית מט, ו) ולכן בא זה לכפר [על מכירת יוסף], ורשב"י התחיל לתקן, וזה היה ביום ל"ג בעומר. (צפירת חן לרנ"ג ויינטראוב בפירוש על גלגלי המזלות)
רמז למלחמת עמלק בחודש אייר
חודש זיו הוא אייר ואז היה מלחמת עמלק כמובא בסדר עולם רבה פ"ה [ בשנת ב'תמ"ח שנת יציאת מצריים בשבוע שבין כ"ג אייר לבין כ"ט אייר קודם בואם לרפידים ולפני ר"ח סיון שהחל ההכנות למתן תורה] זיו ראשי תיבות זכר ד' וינקם.
רמז מהתורה לל"ג בעומר
רמז ללג בעומר שבעה עשר יום קודם שבועות. בפרשת פנחס תיבה אחרונה של פסח "תעשו" ומיד לאחר מכן הפסוק של שבועות שמתחיל "וביום הביכורים". המילה תעשו עם האות הראשונה של חג השבועות ו של "וביום הביכורים" (782) ) עולה רבי שמעון בן יוחאי בתוספת 17 (782) רמז על ל"ג בעומר יום שמחתו של רשב"י שהוא שבעה עשר יום קודם שבועות.
בזכות הזוהר נצא מהגלות
כתר רבי שמעון בן יוחאי עם הכולל (1386) עולה אור חדש על ציון תאיר (1385). כי "בהאי זהרה יפקון ישראל מגלותא" [=בזכות ספר הזוהר יצאו בני ישראל מן הגלות] וזה שמבקשין ישראל רחמים בכל יום על זה שבזכות רשב"י ירחם ה' על עמו.
בחר ברשב"י לגלות סתרי תורה
אשרי תבחר ותקרב (תהלים סה, ה) נראה לרמז זה על רשב"י שהקב"ה בחר בו וקרבו לגלות רזין טמירין מה שכיסה עתיק יומין. אשר"י ראשי תיבות רבי שמעון יוחאי אביו. תבחר בו ותקרב אותו לגלות סתרי תורה. והוא ישכון חצריך בסודות התורה. נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך שהזוהר הקדוש הוא קדש הקדשים.
ויגל את האבן
ויגל את האבן (בראשית כט,י) רומז על ל"ג בעומר. ויגל (49) הם מ"ט ימי ספירה. ונחלקים במספר לג ימים עד לג בעומר. ואחר כך שישה עשר יום (יו) ומסורה נאמר על ויגל כבודי. [ראה בעל הטורים על הפסוק: ויגל. ב' הכא ואידך ויגל כבודי. שכיון שראה אותה שרתה עליו רוה"ק וזהו ויגל כבודי כדכתיב עורה כבודי. ד"א אימתי ויגל כבודי כשיתקיים ויגל את האבן כשיסור יצה"ר שדומה לאבן [כבודי בגימטריא מ"ב (42) שמכוונין בימי הספירה לשם מ"ב כנודע {ולכן אומרים אנא בכח שיש שם מב תיבות כנגד שם מ"ב]
צדיק השלם מגיע למידת ההשתוות
מאאמו"ר זצוק"ל [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע]. מצינו ברשב"י שאמר שמע מינה קוב"ה קארי לי [שהקב"ה קרא לו שמעון שמעון זוהר הקדוש חלק א כב], כי הצדיק השלם שהגיע לשלמות הענוה הוא יודע את מדרגתו ואומר זה גם כן בלי איזה התפעלות כי הוא כבר בגדר השתוות המדות הנזכר בספר חובת הלבבות. [וכבר אמרו על אחד החסידים, שאמר לחברו, הנשתוית? אמר לו: באיזה ענין? אמר לו: נשתווה בעיניך השבח והגנות? אמר לו: לא! אמר לו: אם כן עדין לא הגעת. השתדל, אולי תגיע אל המדרגה הזאת, כי היא העליונה שבמדרגות החסידים. חובות הלבבות, פרק ה’].
ושמענו מכ"ק אדומו"ר מביאלע זצללה"ה [רבי דב בעריש מביאלא זי"ע] שאמר על עצמו שהוא רבי וראיה לזה (כתובות ע"ז ע"ב)מר' יהושע בן לוי דכשבא לגן עדן שאלו רשב"י אם נראה הקשת בימיו ואמר לו לא כי היכי דלא לחזיק טיבותא לנפשיה [כי לא רצה להחזיק טובה לנפשו] , אמר לו אם כן לאו את בר לואי [=אם כן אתה לא בן לוי].
וצריך להבין וכי לא ידע רשב"י את כונת רבי יהושע בן לוי דמה שאמר לו "לאו" הוא רק בשביל שלא להחזיק טיבותא לנפשיה. אולם הוא הדבר אשר דיברנו, כי הצדיק השלם הוא בגדר ההשתוות עד שאומר את גודל מעלתו בלי שום התפעלות. ולכן אמר לו רשב"י אם כן לאו את בר לואי, כי מדרגת רבי יהושע בן לוי הגיעה עד לגדר ההשתוות.
לא נראתה הקשת בימין
זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם וגו' לדרת עולם. את קשתי נתתי בענן וגו' (בראשית ט, יב). וברש"י ז"ל: לדרת עולם – נכתב חסר שיש דורות שלא הוצרכו לאות, לפי שצדיקים גמורים היו כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בן יוחאי, ע"כ.
וצריך להבין, אדרבא דורות אלו היו מלאים צדיקים, ודורות אחרים היו חסרים, ולמה בא הרמז בחסר ו' על הדורות הטובים. אבל גם בדורות האלה בעוונותינו הרבים אליה וקוץ בה, כי הגם שלא היו צריכים לענן הברית, אבל משיח עדיין לא בא. וחזקיה שביקשו הקב"ה לעשות משיח (סנהדרין צד.), לא אסתייע מילתא. וכן דורו של ר' שמעון בר יוחאי לא בא אז משיח, ולכן חסר הוא. ואימתי יתמלא בימי משיח, יעקוב ואליהו מלאים, כי יקח אז ואו מעשו הרשע ויחזיר המשכון לאליהו .
יהי שלום בחילך
ר' שמעון בר יוחאי ראשי תיבות יהי שלום בחילך (תהילים קכ"ב, ז)כי אמר רשב"י "יכולנו לפטור את כל העולם מדין" והנה איתא בזהר הקדוש אשר הגאולה תלויה בלמוד זהר הקדוש ו"אין אליהו בא אלא לעשות שלום בעולם" וזה יהי שלום בחילך כי חילך לאורייתא ובזה החייל יבוא שלום לעולם ומי הוא זה רשב"י ז"ל.
הגעת לפני אריה ליש
בפזמון בר יוחאי "הגעת לפני אריה ליש" כי איתא בספר התשבי לר' אליהו בחור ז"ל בשורש יוכנה כותב אשר הקב"ה יעשה סעודה לצדיקים מ"בר יוכנה" [בר יוכנה מין עוף ומוזכר במסכת בכורות נ"ז ע"ב ובספר התשבי כותב "וגם שמעתי שעתיד הקב"ה לעשות ממנו סעודה לצדיקים עם הלויתן ושור הבר"] כמו מלויתן ושור הבר.
והנה רשב"י ז"ל הגיע למדרגה זו גם בעולם הזה כי כל ענין הסעודה זו היא ענין סודי להשיג עניינים אשר רק אז ישיגו הצדיקים ור' שמעון בן יוחאי השיג גם בעולם הזה כל זה. וזה הפזמון על רשב"י הגעת לפני אריה ליש, שהשיג כאן בעולם הזה כל ג' הדברים. ליש ראשי תיבות לויתן יוכנה שור.
*רש"י ויקרא כו מב: וזכרתי את בריתי יעקוב – בחמשה מקומות נכתב מלא ואליהו חסר, בחמשה מקומות יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו.
וראה במגלה עמוקות פ' בחוקותי: איתא בס' הפליאה שלע"ל יבא מלאך שנקרא גדיאל קרא בחיל וכן אמר גודו אילנא וקצצו ענפוהי שזה נאמר על ו' של עשו שיש לו עוד אות אחת משמו י"ת ולע"ל יקצצו ממנו. ברם עיקר שרשוהי בארעא שבקו, אז נשאר מן עשו (ישעי' נ ט) עש יאכלם, ואז יהיה כמסוס נוסס.
לדעתי אליהו הוא מתושבי גד רמז יעקב עליו ג"ד גדוד יגודנו, והוא גדי"אל, יגוד עקב של עשו היא הו' שבסוף שמו. ולכן נטל אליהו ו' משמו שהוא בסוף ונתן ליעקב משכון. שהוא יגוד העקב לע"ל ויאמר לע"ל גודו אילנא.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
