סגולות מצות ציצית
בפרשתן
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת
א.בנים
בספר הנחמד 'כרם חמד' על התורה (פרשת שלח דר"א ע"ב) כתב: "שמעתי מגיסי רבי ראובן קרישבסקי שליט"א אשר הגאון מוה"ר רבי ישראל יצחק רייזמן זצ"ל סיפר לו, שהיתה לו אחות שלא היו לה בנים והלכה לגאון בעל תורת חסד מלובלין זצ"ל שיתפלל עליה, ונתן לה סגולה שתתפור טלית והבעל יכניס בזה הציציות ויתנו לו את הטלית, וכאשר עשו כן נולד להם בן. ונראה דהמקור לסגולה זו הוא מקרא זה דכתוב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, שעל ידי שיתנו הציצית יזכו "לדורותם", ואולי מכאן גם המנהג שהכלה שולחת הטלית לחתן" עד כאן דברי הרב כרם חמד זצוק"ל ודפח"ח.
ומצאתי ממש כעין זה למו"ר הרי"ח הטוב בספרו 'בן יהוידע' בבא בתרא קי"ט ע"ב (ד"ה מתוך שצדקניות היו נעשה להם נס כיוכבד) "פירש רשב"ם ז"ל בטחו בזכותם שיעשה להם נס כיוכבד. מקשים אמאי לא אמר שיעשה להם נס כשרה. ונ"ל בס"ד, כי יוכבד היתה עדיין בחיים בימיהם, ודימו עצמן לה, ואין דרך לרמוז עצמן לדורות ראשנים הרחוקים הרבה מדורם, ועוד איך ידמו עצמן לאמנו הראשנה שבאמהות. ונראה לי דהגינה מצות ציצית עליהם, כי ידוע דמצות ציצית מסוגלת לבנים, לכן ד' כנפות הם ובכל כנף יש כ"ו קשרים, שהם מספר בן [כונת הרב שב' פעמים כ"ו עולה בן] וידוע מה שאמרו רז"ל שעל ידי צלפחד היה סיבה שתנתן פרשת ציצית לישראל, לכך נסמכה פרשת ציצית למקושש דאיתא בילקוט, תנא דבי אליהו, וימצאו איש מקושש, אמר לו הקב"ה למשה רבנו ע"ה, מפני מה חלל זה את השבת, אמר לו רבונו של עולם אתה יודע, אמר לו אני אומר לך מפני שבכל יום תפילין בראשו תפילין בזרועו ורואה אותן, ונמנע מן העון, עכשיו שאין עליו תפילין חלל זה את השבת, צא וברור להם דבר שינהגו בו בשבת וביום טוב, שנאמר ועשו להם ציצית, לפיכך נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש, עד כאן, נמצא מכח מעשה אביהן היתה סיבה שנתנה ציצית לישראל, "שהיא מסוגלת לבנים" לכך זכו להתעבר ולהוליד בנים."
ובספר תורת יעקב להגאון המפורסם רבי יעקב חיים סופר שליט"א (עמוד תל"ח) הביא לזה סמך ממדרש תנחומא (פרשת כי תצא) "מצוה גוררת מצוה מנין, דכתיב כי יקרא קן צפור לפניך שלח תשלח וגו', למען ייטב לך והארכת ימים, מה כתיב אחריו כי תבנה בית חדש תזכה לבנות בית חדש, ולעשות מעקה. מה כתיב אחריו, לא תזרע כרמך כלאים, תזכה לכרם ולזרוע שדה, מה כתיב אחריו לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, תזכה לשורים וחמורים, מה כתיב אחריו לא תלבש שעטנז תזכה לבגדים נאים מן הצמר ומן הפשתן. מה כתיב אחריו גדילים תעשה לך תזכה למצות ציצית, מה כתיב אחריו כי יקח איש אשה, תזכה לאשה ולבנים, הרי למדנו שמצוה גוררת מצוה. לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו"
ב.ניצול מעין הרע
בספר 'דבש לפי' למרן החיד"א (מערכת צ 'אות כ"ז) כתב:
"ציצית מציל מעינא בישא דכחות הטומאה ילקוט ראובני פרשת שלח בשם האר"י ז"ל"
ג.כילוי אויבים
במדרש הגדול במדבר (פרק ט"ו פס' מ"א דף רע"א) "בזכות הציצית האויבים כלים וכו' והיא שעמדה לישראל בימי חזקיהו שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו וכי יש כנף לארץ ואומרת שירה אלא זו תפילת חזקיה וישעיה שהיו מתפללין והציצית על כתפיהן עכ"ל"
ד,זכרון
כתב רבינו החתם סופר על הפסוק ראשית עריסותכם חלה תרימו תרומה. "הנה עיקר השכחה הוא מהגשמות המאכלים, אמנם ע"י הפרשת תרומה ומעשרות גורמים תוספת קדושה וזכרון טוב, וכבר הארכתי בזה על אלו הפסוקים במקום אחר. וידוע כי השם הממונה על הזכרון הם אותיות של החדש הזה לכם דז"ך כמבואר בקונטרסי מרבינו שמשון אסטרפולי'א ז"ל, והם אותיות שלפני חלה דז"ך, וזהו ראשיות של עריסותכם חל"ה. והנה ידוע בחוש כי הכניעה והשפלות ברוח מוליד שכחה וההיפך הרוחב לב מוליד זכרון, "ואמנם ראיית ציצית טוב לזכירה "וזהו וראיתם אותו רוצה לומר את פתיל התכלת ועי"ז וזכרתם את כל מצות ה' ולא תצטרכו לתור אחרי לבבכם ועיניכם כדי להרבות הזכירה במוח כי ע"י ראיית הציצית תזכרו."
ה, ניצול מן הגלויות
כתב בספר מצת שימורים להמקובל רבי נתן שפירא "כל המניח הטלית עם כונתו, ניצול מהגליות של הקליפות. וזהו רמז כי "טלית" גי' "גליות" שבזכות כוונת הטלית ניצול מכל גליות, הן מהקליפות הן מאומות העולם, כמו המקיף של ז"א שהוא משמרו מכל הקליפות כן למטה באדם התחתון. וכן כתב הב"י בהלכות ציצית סוף סי' כ"ד בשם נמוקי יוסף על הזהיר במצות ציצית זוכה לעתיד שמשמשין לו ב' אלפים ות"ת עבדים וכו' זהו מפני שיכירו בזמן ההוא גדולת מצוה זו כי היא שהגינה עלינו בגולה, ומביאה אותנו לחיי עולם הבא הנה מה טוב ומה נעים הרמז שכתבתי ש"טלית" בגי' "גליות" שהם ד' גליות עכ"ל
ו. ניצל מעיוורון
כתב ב'שו"ת הרשב"ש' (סימן כ"ו "עוד שאלת. שאחד מן המשכילים אמר שאין ראוי להסתכל בציצית בשעת שהוא אומר וראיתם אותו, ולא למשמש בתפילין בשעה שהוא אומר וקשרתם, שא"כ נאמר אף במזוזה ימשמש בה בשעה שהוא אומר וכתבתם וכו'. "ואתה אמרת לו שהרי משמן של רבנן סבוראי כתבו שכל המעביר ציציותיו על עיניו שוב אינו בא לידי סמוי עינים"
וכ"כ בספר 'מצת שימורים' שער הציצית
"מצאתי בשם הקדמונים שכל המעביר ציציותיו על עיניו כשהוא קורא פרשת ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סימוי עינים"
ז. פרנסה
כתב בספר 'טעמי המנהגים' בשם ספר 'כתב יושר' בשם האריז"ל שהמסתכל בציצית בעת
ק"ש ב' פעמים כנגד ב' פעמים עין זוכה לפרנסה בסוד עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו
ח.ניצול מכעס
כתב מרן 'החפץ חיים' בספרו שמירת הלשון (חלק ב' חתימת הספר פרק ג')
"והנה מפשטות הכתוב משמע, דראיית הציצית תועלת היא להזדרז במצות ה' ולא לתור אחר עיניו. ואם כן מה נכון הוא לראות אותם כמה פעמים ביום, ובפרט בעת שעולה איזה מחשבה שאינה טהורה על לבו, או איזה כעס, טוב מאוד להסתכל אז בציצית ואז יפקע היצר.וכ"כ בכהח סימן כ"ד ס"ק כ"ה
ט. ניצול ממלאכי חבלה בשעת פטירתו
כתב בספר 'תולעת יעקב' למהר"י בן גבאי ואמרו חכמי האמת (זוהר ח"ג קעד, ב) כי מי שאינו זהיר במצות ציצית כשנפטר מן העולם מלבישים אותו בלבוש אחד שיודע בו אצל בעלי הדין, ועל ידו אוחזים בו כמה מלאכי חבלה ומכניסין אותו בגיהנם. והזהיר במצוה זו נעשה תמים בכל יום, "תם "בד' כנפים כהלכתן, "ים "בסוד דם חלזון העולה לסוף ע' שנה הידועים, בים כנרת הידועה, ובים זה יש בקרקעיתו מצולות והם סוד זכר ונקבה ויש להם עין הרע וכשבאין להסתכל באדם מזדמן גוון התכלת לעיניהם ואינן יכולין להרע לו (ראה זוהר שם קסג, ב).
ונסיים בדברי ה'פלא יועץ' (ערך ציצית) שכתב "וכן צריך ליזהר לקיים בו זה אלי ואנוהו בטלית נאה שאם מלובש בגדים נאים כלים מכלים שונים והטלית שעל בגדיו יהיה קרוע בלוי הלא יבוש בעוה"ז ויכלם לעוה"ב וכדי בזיון וקצף ויזהר לעשות טלית בין קטן בין גדול מצמר רחלים ולא משאר מינים שאינו מקיים אלא מצוה דרבנן והרי זה דומה למי שיכול להרויח אלף זהובים ומתרצה בת"ק וראוי לחנך את הקטנים במצוה זו והיתה להם טלית קטן תחת בגדיהם תדיר ובזה יקנו סדר קדושה ויהיה להם סיוע על התורה ועל העבודה והפליגו בזוה"ק בשבח המגיע ליוצא מביתו מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין אשרי מי שיוכל עשוהו."
