העולם הזה הוא בית ספר לאמונה, השם יתברך ברא את העולם הזה שבו נוכל ללמוד אמונה, כי רק פה בעולם הזה אפשר ללמוד אמונה, לדעת כמה הקב"ה רחמן, עם גוף כזה שמצמצם אותנו, כי כל העולם הזה מלא צמצומים, ולכן העולם הזה נקרא עולם מלשון העלמה, שהוא מעלים את הקב"ה, ולכן דווקא פה בעולם הזה אפשר להכיר את הקב"ה ולדעת אותו שזה למעשה התכלית של כל הבריאה.
אם הנשמה של האדם היתה נשארת בעולם העליון לראות את הקב"ה בלי הבריאה פה, היא לא היתה מכירה את הקב"ה, למרות שהנשמה נהנית מזיו שכינתו של השם יתברך, אבל היא לא היתה יכולה להכיר ולדעת כמה הקב"ה רחמן, רק פה בעולם הזה אפשר ללמוד אמונה.
התכלית של הבריאה זה האמונה, וזה התכלית של כל התורה והמצוות, הגמרא אומרת [מכות כג.] שחבקוק העמיד את כל התורה והמצוות על אחת 'וצדיק באמונתו יחיה', ורבי נחמן מברסלב כותב: "הכלל שעיקר התכלית הוא לעבוד ולילך בדרכי השם לשמו יתברך, כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך, שזה עיקר התכלית וזה רצונו יתברך שאנחנו נכיר אותו יתברך, ואין ראוי לאדם שיהיה לו כוונה אחרת בעבודתו יתברך, כי אם למלאות רצונו יתברך", זאת אומרת שהתכלית של כל התורה והמצוות, שעל ידי זה נוכל להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך, וזה הענין של האמונה, וזה העבודה.
וצריך להבין שהאמונה מתחילה מהרגע הראשון שאדם פותח את העניים, שכבר בבוקר כשקם משנתו, צריך לזכור מי נתן לו את הנשמה בחזרה ולהודות לו על כך, וכל רגע ורגע של האדם בחיים שלו זה הכל בית ספר לאמונה, כל פגישה שאדם נפגש עם בני אדם, ואפילו עם אשתו והילדים, כל פגישה ופגישה, זה פגישה של האמונה, כי הזוהר הקדוש אומר על הפסוק 'הלכו שניים יחדיו בלתי נועדים' שבכל פעם שנגשים שתי אנשים, כמה עולמות התהפכו כדי להפגיש ביניהם, והסיבה שבשבילה הפגישו אותם היא, כי ביחד שניהם יכולים לברר את האמונה, כי השאלה הראשונה ששואלים את האדם היא 'נשאת ונתת באמונה', והפשט הוא שאדם צריך שהמשא והמתן שלו יהיה באמונה, אבל הדרש של זה ששואלים אותו 'האם הסחורה שסחרת בה בעולם הזה זה אמונה', האם כשפגשת מישהו מכרת לו אמונה, או קנית ממנו אמונה, או שהיה לך עסקים אחרים בעולם הזה, יש הרבה אנשים שעיקר הסיבה של המפגשים שלהם, זה בשביל כסף או בשביל כל מיני ענינים אחרים בעולם הזה, אז שואלים אותו האם הסחורה שסחרת פה בעולם הזה היתה אמונה, וזה השאלה הראשונה ששואלים את האדם, כי באמת זה תכלית הבריאה ובשביל זה אדם בא לעולם הזה.
וצריך להבין למה האמונה היא התכלית של כל התורה והמצוות, אמנם כתוב שהאמונה היא היסוד לכל התורה והמצוות, פירושו שאדם זוכה שיש לו אמונה, ממילא יש לו את כל המידות הטובות, אז למעשה יש רק מידה אחת בעולם והיא מידת האמונה, רק שיש לה שמות שונים, במקרה אחד היא נקראת מידת האמונה – ענוה, במקרה אחר היא נקראת מידת האמונה – שמחה, במקרה אחר מידת האמונה – ביטחון, אבל באמת יש רק מידה אחת ויחידה והיא האמונה, כי אם תתבונן על כל המידות הטובות שבתורה תראה שהכל אמונה.
לדוגמא מידת השמחה ומידת האמונה היא מידה אחת, כי אדם שמאמין הוא שמח תמיד, וכאשר אדם רואה שחסר לו בשמחה, פירושו שחסר לו באמונה, ולכאורה אדם יכול לטעון שאיך יוכל לשמוח כשיש לו צרות ויסורים ח"ו, אז האמת שאם אדם מאמין בהשם, ולהאמין בהשם, הכוונה להאמין ש [ברכות סא. שו"ע סימן ר"ל] כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, והכל פירושו הכל, כי לפעמים אדם אומר הכל לטובה חוץ מהצרה שלי, וכשאתה מוציא משהו מהכלל אתה כבר לא מאמין בהשם, כי טבע אנשים לחשוב שבעיה מאוד גדולה לא שייך לומר עליה שהכל לטובה, והחושבים כך ידעו שאין להם אמונה בהשם יתברך, וצריכים להבין טוב שאדם שעוד לא הגיע לדעת שהכל לטובה, חסר לו הרבה אמונה, אז אם אתה מאמין שהכל לטובה ואתה מאמין שהבורא אוהב אותך כי זה האמת שהבורא אוהב את כל ברואיו, אפילו את הגויים, וכ"ש את היהודים, שיש פסוקים מפורשים והבטחות שלימות שהשם יתברך אוהב אותנו תמיד, ולכן אם אתה יודע שהקב"ה אוהב אותך, וכמו שאתה אומר כל בוקר בתפילה 'אהבת עולם אהבתינו ה' אלוקינו', ובנוסף יש לך אמונה שהייסורים הם תוכחה רק מאהבת ה' אליך וכמו שכתוב 'את אשר יאהב ה' יוכיח', וכמו שכתוב בזוהר הקדוש [פרשת בחוקותי] שהקב"ה כל כך אוהב את עם ישראל שמחזיק מקל תדיר, ומיד כשאדם סוטה מדרך הישר מכה אותו להחזירו לדרך הישר, היסורים זה בסך הכל בשביל להחזיר אותך לדרך הישר, ועוד דבר שחשוב לדעת הוא היסוד ש'בכל צרתם לו צר', אם יש לך יסורים ח"ו, תדע לך שלהקב"ה יש צער גדול מאוד שיש לך יסורים, ולכן אדם אמיתי שיש לו אמונה, צריך לבקש מהקב"ה שיסלח לו על שתי נקודות, האחד, על העוון שבגללו יש לו את היסורין, כי [שבת נה.] 'אין יסורין ללא עוון', והשני, על הצער של הקב"ה מהיסורין שהאדם עובר.
ומי שמאמין שלהקב"ה יש צער מהיסורין שלו, אז אפילו אם יש לו יסורין הוא שמח, כי היסורים באו לעורר אותך לתקן בעולם הזה, כי כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, יום אחד פגשתי איזה יהודי, אמרתי לו מה שלומך, אמר לי: קמתי מאוחר, וכולו היה שבור, אמרתי לו, אם קמת זה לא מאוחר. אז אם אדם מאמין שבאנו לעולם הזה ללמוד אמונה, אז תדע לך שכל חיסרון שיש לך בעולם הזה זה בגלל שחסר לך אמונה, ואפילו על המצוות כתוב 'כל מצוותיך אמונה', כי אדם מקיים את כל המצוות שלו כפי האמונה שיש לו, אם אדם היה לו אמונה בשלימות היה מבין על פי דעת האמונה שצריך לעשות את המצוות ואפילו בלי שיצוו אותו על זה, ולכן מי שיש לו אמונה הוא בשמחה תמיד.
תודה להשי"ת על הצדיק הקדוש