מאמר מיוחד לכבוד הילולת הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון זי"ע

הגאון הצדיק רבי לוי יצחק נ"ע גילם בדמותו הרוחנית הטמירה מתכונותיהם  של שני הררי עד "הר ה' " (בראשית כ"ב י"ד) ו"הר האלקים" (שמות ג' א)

בכח ובזכות היותו שייך ונמנה על אותם "קמאי דמסרי נפשייהו על קדושת השם" [ראשונים, שמסרו נפשם על קדושת השם] (ברכות כ.) שהיא הבחינה עליה רומז "הר המוריה", אתר העקדה והמזבחות, וזאת – מתוך זקיפות קומה המזכירה את הר מרום הרים עם עקשנות יהודית-סלעית, המיוחדת ואופיינית לשושילתא דבי רב, אילני רברבי שבחצר הצדיקים לבית שניאורסון המרומם והמפואר, – זכה גם ל"סיני" על רמיזותיה ומשמעויותיה המקופלות במלה זו, אם זאת מדריגת הבקיאות בתורה בצורה מופלגת, כבטוי חכמינו ז"ל בכ"מ ומהם (הוריות י"ד,) "סיני עדיף", מטעם היותו ההר שבו נתנה תורה כללותיה ופרטיה כולל כל מה שתלמיד ותיק עתיד להורות בפני רבו, (תענית ה: וראה ויקרא רבא כ"ב א')

ואם בתורת ההר שבו זכינו ל"אתה נגלית" וכדברי חכמינו "הר סיני שנעשו בו נסים לישראל" (שבת פט.) אשר כמדומה, גם זה הוא בכלל כוונת הרמיזה של חכמינו ז"ל בקשירתם של "סיני" עם "נסים", משום שכל רציפותה ההסטורית של שלשלת הקבלה של תורתינו הק' הנצחית מכר סיני שזורה נסים.

הדברים אמורים לגבי כל חלקי התורה שבכתב, ובעל פה, הלכה ואגדה נגלה ונסתר, שלולא תופעות אלוקיות חוזרות ונשנות והופעתם של אישי-שמים כמו: עזרא הסופר, רבי אליעזר ורבי עקיבא, שבעצם התגלותם והופעתם המזהירה כמאורי התורה האדירים ביותר מהוים מדרש פליאה או רבנו הקדוש עם משנתו, רבי חייא הגדול, מפעלו הבלתי אנושי והמבעית ממש של רב אשי יחד עם עמיתו רבינא, סוף הוראה, המסכם את התקופה התלמודית-הזוהרית, ואחרי כן רבנן סבוראי, עם מעשי ה' כי נורא הוא, בתקופת הגאונים עם ארבעת החכמים שנשבו בפינה, אשר מאת ה' היתה זאת להפיצם בקצוי תבל להאיר ארץ ומלואה מתורתם עדי ביאת ינון (כמבואר בדברי ימי ישראל בכ"מ ומהם בסדר הדרורת צ"ד ע"ב).

כמו כן נראית ונגלית יד ה' בזה בכל משך תקופת הראשונים, די באם נזכיר את בניינו המרקיע שחקים של האדריכל האלוקי רבנו משה בן מיימון וספרי הפסק של רבו הרי"ף ואח"כ של הרא"ש בצד ספריהם של גאוני הפלפול והסברא בעלי התוס', הרמב"ן הרשב"א והריטב"א שהפנו ביחוד את מבטם העיוני לעבר תורת אביהם של ישראל נזר הפרשנים רש"י ז"ל שגם תולדותיו בפועל וגם תולדותיהם של צדיקים,  מורשתו הרוחנית, רצופה נסים גלויים עד לסכום ההלכה ע"י מרן המחבר והרמ"א זיע"א ונושאי כליהם עד לדורותינו אלה דור השואה וגזירת השמד.

במיוחד ביחס לכל הקשור עם כתביהם של ראשונים כמלאכים, התגלתה ההשגחה פעמים רבות באופן גלוי והגיעו לידינו באופן מופתי ממש כנראה בחוש לכל המתבונן בזה אשר אין בזה כל הסבר הגיוני אחר.

יד ה' הגדולה ליוותה גם את כתביו של בעל "תורת לוי יצחק" מעין הקורות לספרו של רשב"י וכתבי האר"י

כאמור אם ביחס לנצחיותם והפצתם של כל יתר חלקי התורה, הוזקקו לכל מיני נסים, הרי לשם זכיית עם הקודש בהיכלות רזי תורה בכל השתלשלויותיה הושפעו ממעל ממש: "נסי נסים" (ברכות נז.) החל בהתגלות "ספר הזוהר" בחינת חמדה גנוזה שנתגלה בדרכי השגחה הפרטית הנפלאים בעת ובזמן שהועידה הכוונה העליונה, וכך נתגלה מדרשו של רשב"י המהווה יסוד וראש פינה לכל חכמת הקבלה בדורות הבאים, לאחר שעבר בשעתו גם להט החרב המתהפכת של כל מיני קטרוגים, ושרק  בדרכי נס נפלאים ביותר יצא בשלום, והתקבל בכל תפוצות ישראל בחרדת הקדש הראוי' למחברו ולתכנו בישיבות המקובלים לדורותיהם ובספרי הפוסקים ונו"כ.  וכן בקשר לכתביו של האר"י הקדוש, הרי כל תורתו הק' והשגותיו היו נשארים עלומים מעיני כל חי. אם לא הנס-ההסטורי הגלוי של תורת הקבלה בהעלות כתבי מרן האר"י ז"ל מבור תחתיות ותהום הנשיה מקברו של רבי חיים ויטאל זיע"א, כמסופר בתולדות הקבלה. גם כמה עניינים ממורנו הבעש"ט זיע"א באו אלינו בדרכי נס ומופת גלוי, כמו אגרתו הידועה של מורנו הבעש"ט נ"ע לגיסו רבי גרשון מקיטוב זצ"ל המהוה מסמך יסודי ונכס צאן ברזל של תנועת החסידות מיסוד הבעש"ט זי"ע.

כמו כן כתביו של רבי לוי יצחק נ"ע עברו שבעה מדורי גהינום של השלטון הסובייטי בדרכים לא דרכים ובחסדי השי"ת יד ה' שמרה עליהם מכל פגע, עד שזכו לראות אור עולם, ומעיינותיו הקדושים של המקובל והחסיד – שמיזג בנפשו באופן מפתיע שני מהותים שונים של ידיעה והשגה עם התבטלות פנימית בפני רבותיו אליהם היה מקושר – נפוצו חוצה, ותורתיו הפכו לאבני פינה בתורתו של בנו הגדול נשיא דורנו כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א) אשר בין יתר דברים שזכה להם כדברי רבי מאיר בפרק ששי דאבות, הוא זה ש"מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק".

כאמור, ספורת הקבלה הועשרה בשנים האחרונות, בספריו הפרשניים והמדרשיים, של אחד המיוחד בדורו, והוא גאון אמיתי, חסיד ומקובל אלקי חוטר מגזע שלשלת אבות, רבנו הזקן, רבנו האמצעי ובעל ה'צמח צדק' שהועלו מעמק הבכא, מארצות הרש ע"י זוגתו הרבנית הצדקנית מרת חנה נ"ע ממקום שם השיב נשמתו אל יוצרו בשנת תש"ד בעיר גלותו בקאזאחסטאן, ב"עוון" מסירות נפשו העילאית על הרבצת התורה, והחזקת היהדות, ועמידתו האיתנה לחיזוק האמונה, והוראות פסקי-הלכה.  למורת רוחה של ממשל הזדון, והוצאו ע"י בנו נשיא ישראל כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א) אשר קרא את שמם "תורת לוי יצחק" ו"לקוטי לוי יצחק" הכוללים נגלה וקבלה – מהכתבים שראו כבר אור, הנם: "לקוטי לוי יצחק" – זוהר.  בראשית, "לקוטי לוי יצחק" – זוהר שמות-דברים, "תורת לוי יצחק" – חידושים וביאורים על ש"ס משנה וגמרא" "לקוטי לוי יצחק" – על פסוקי התנ"ך ומאמרי חז"ל, כולל אגרות שבינו לבנו הגדול כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א), "לקוטי לוי יצחק" – הערות לתניא.

– הדפסתם של ספרים אלה, מהווים מאורע חשוב והיסטורי, בעולמם של אלה המכונים "בנים" הנכנסים להיכלי מלך, מלכו של עולם, ומחפשים בגנזיו בהגלות לפניהם מעיינות אשר לו יכזבו מימי ים החכמה האלקית, – ללא כל ספק ישמשו ספרים אלה כנכסי צאן ברזל להביאם בסוד ה' והמתחממים באור הזוהר, ותורת הח"ן.

לדמותו

אנו צעירי הצאן, ביחוד ילידי ארצנו הקדושה, ינקנו את ידיעותינו בילדותנו, אודותיו, מסיפוריהם של זקנים חסידים – זכורני מתמיד כשהיתה מתגלגלת השיחה על גאונים וחסידים, והועלה שמו של דמות פלאים זו שהי' מכונה בפיהם בשם ר' לויק, ללא כל תארים מנופחים כמנהג ליובאוויטש, למרות גאונותו המופלגה בכל מקצועות התורה, והיותו יד ימינו של קדש הקדשים האדם הגדול בענקים הגאון האלקי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע – אשר יצק מים על ידו.

ליותה אותנו ההרגשה, וכך היה נראה מארשת פניהם של הזקנים שבדור שזכו להכירו מקרוב, והיו מתענגים לדבר עליו, שהמדובר הוא מאישיות גאונית מופלגת איש האשכולות ממש, שקיפל בנשמתו הגדולה תוך צניעות וענווה חסידית בקיאות גאונית ויסודית בכל מכמני תורתינו הק' שבכתב ובע"פ, נגלה (הלכה ואגדה) ונסתר (קבלה וחסידות), ביחוד היו מפליאים את שפעת נביעת המוחין שלו ברזי תורה בידיעה ובחידושים, ספרו עליו אשר באם היו מזכירים בפניו כל מיני עצמים או כלים, "מילי דהדיוטא" לכאורה, כגון אבן, עץ, שלחן,  הי' מספיק בכדי לעורר את מבועי החכמה, וכנחל שוטף היה דורש ב"רזין עילאין" בשרשם וברמיזותיהם, בשילוב כל הנאמר עליהם בספרי הזוהר והקבלה …

מן הראוי לציין שהתרשמותנו מזאת, לא הצטמצמה רק לצד הכשרוני-גאוני שבמשמעות התיאור-סיפור, אלא גם, וביותר, מהישג דרגתו בעבודת השם שאל פסגתה הגיע – שהרי אם נתרגם את הדברים בשפת החסידות החב"דית המעמיקה להסביר את המושב "עולם" שהוא לקוח מלשון העלם והסתר, כלומר:  מה שעולם ומלואו מסתירים על האלקות, ותכליתו של האדם מישראל לפרוץ את חומת ההסתר, ולגלות את האלקות בכל דבר, נמצא שיש בעובדא זו כדי ללמד עד היכן הגיע הגה"ח נ"ע בפריצת המחיצות והמסכים, וסילוק הדברים המסתירים, עד להפיכתם ל"כלים לאלקות", וזכה לראות בכל הברואים הגשמיים שבעולמנו את האלקות – שבפנימיותם, לגלות שהכל הוא אלקות והכל מואר באור התורה והמאור שבה ולא רק בניצולם השמושי לתורה, אלא בעצם הוייתם.

פסקו המבריק בנוכחותו של הגר"ח מבריסק

על גאונותו ותפישת הברק שלו, כפי שבאה לביטוי  בתורת הנגלה, ובמקרה שלנו בפסק הלכה מספר לנו בנו הוד כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א) באחת משיחות הקדש שהוקדשה ליום ההילולא כ' מנחם-אב:  בצעירותו כשנסע לקבל סמיכת חכמים אצל גדולי הדור ביקר גם אצל רבה של בריסק הגר"ח זצ"ל – היה זה בשבת שבחג הסכות, בישבו בביתו של הרב, באה אשה אל הרב בשאלת חכם, היות ושכחה לערב "עירובי חצרות" ונמנע ממנה לטלטל בחצר עבור סעודת שבת ויו"ט, וביקשה מהרב אולי ימציא דבר היתר – הרב מבריסק פנה לרבי לוי יצחק הצעיר שיפסוק – להפתעתו של רבה של בריסק – נענה רבי לוי יצחק מיד ואמר אשר הסוכה עצמה מערבת (כידוע אשר בחו"ל נהוג לעשות סוכה אחת עבור כל דרי החצר) פסק זה עשה רושם עז כמובן והיו לו הדים.

אולם עיקר חיות נפשו, היתה ברזי תורה, ובהם היה מוצא את עינוגו הפנימי ממש בחי' "נוני ימא דאזלי ביבשתא" (מושג בזוהר שתרגומו "דגי הים שמתהלכים ביבשה" וכוונת הדברים, לאותם סוגי נשמות שגם בעולם הזה שנראה יבשה מפני שהאלקות מכוסה בו, אחוזים ודבוקים באלקות ומובלעים בו בדרגא של נשמות עולם העליון טרם ירידתן).

אופייני הוא לזה גם סיפורם של זקני התמימים: אשר בהופיעו כרבה של יקטרינוסלב, לבחון את תלמידי הישיבה בליובאוויטש בהלכות איסור והיתר, תוך כדי המו"מ בנבכי הסברות ההלכותיות, בשפע גאונותו – לא עצר ברוחו מלהעלות רעיונות טמירין בדיני השו"ע כמו בהלכות מליחה בשר בחלב בסגנון הקבלה המקורי, דבר שגם בליובאוויטש לא היו מורגלים בו, מפני שגם בעיסוקם בפנימיות התורה בשעות הקבועות לה, היה זה בסגנון תורת חב"ד ועפ"י מונחיה. וגם זאת, הרי תחום הלימודים בנגלה נשא אופי אחר מזה של חסידות, ולא היו מעורבבים, ההקדמות השכליות, ודרך הלימוד היה כפי שנהוג בעולם הנגלה והישיבות, משא"כ החסידות היתה נלמדת, לפי דרכה המעמיקה של חב"ד, והנחותיה המקוריות.

ברם, רבי לוי יצחק נשמתו עדן רוח אחרת היתה אתו, בשבילו היתה זו תורה אחת, שנתנה מרועה אחד, ולא הכיר בשום מחיצות ותחומים מבדילים וגם בעסקו ב"גופא דאורייתא" לא היה בכוחו להגביל עצמו והיה חש בכל הלכה והלכה או כל מימרא ומימרא, את ה"נשמתא דאורייתא".

אגרתו לבנו לכ"ק אדמו"ר זי”ע (שליט"א) ע"ד לימוד הקבלה

תשוקתו העזה לתורת הנסתר, יש לה גם  ביטוי עז באגרת ששלח לבנו כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א) (מודפס בלקוטי לוי יצחק על פסוקי תנ"ך ומחז"ל –בחלק האגרות דף ש"ח).

וז"ל: "עתה בדבר מכתבך בהחידושי תורה שחננך ה' … והנך שואל להודיעך דעתי בלי כחל ושרק להוי ידוע לך כי המאמר בכללותו טוב מאד, שיש בו חריפות ובקיאות בנגלה ובנסתר ושכל ישר ועמק בהבנת התורה בנגלה ובנסתר, ות"ל בעד זה שחננך בינה דיעה והשכל להבין ולהשכיל בתורתו ית' והמאמר הוא נפלא חזק והתחזק והוסף אומץ וה' יהיה בעזרך כי תשכיל לאמתתה של תורה ותצלח ותעלה מעלה מעלה – אמנם בני מחמדי, עצתי אמונה לך כי תראה בכל ענין כמו זה להוסיף יותר פלפלין ומלח, היינו לראות שיהיו הדברים יותר ויותר מיוסדים עפ"י חכמת האמת, עפ"י קבלה שהיא אמתתה של תורה והוא הטל והמאור שבתורה, כי אז יהיו הדברים בהירים ומאירים יותר וכל הענינים יעלו אז כפתור ופרח, היינו קיילעכדיק מכל צד ופנה שאז נראה וניכר היטב שהענין הוא אמיתי, הלא תראה שבכתבי החסידות רובם ככולם מיוסדים הענינים עפ"י הקבלה…

וכבן בני שמע לדבריי ועשה ככה הרי חננך ה' בינה ודעת וביכולתך ללמוד זה להבין ולהשכיל בהם. ולכשתעמיק בהם תמצא פנינים יקרים ואבני חפץ אין די ואז יהי' הדברים שמחים ומאירים אי"ה".

עם הגלות יפעת-יקרת חבורי "תורת ולקוטי לוי יצחק" שבחלקם הגדול נכתבו מתוך יסורי הגוף במקום גלותו שגם שם המשיך לחדש בהלכתא דקב"ה, ואחר גלגולים רבים בחסדי השי"ת זכינו ליהנות מאורם, ונפתחו שעריהם בפני כל הצמאים לדברי אלוקים חיים, זכינו לבחי' ראיה הגדולה משמיעה ונתגלתה בפנינו דמותו הקורנת הנדירה, של רבה של יקטרינוסלב, כאחד הענקים והמקוריים בדורות האחרונים שהקדיש מיטב כשרונותיו ה"עילויים" להעשרת חכמת האמת, ואכן בצדק ייאמר אשר זה כמה לא נראה כבושם הזה בספרות האלקית, אלא שקשה הדבר להעלות "פניני-דוגמא" לקהל הקוראים ממקצוע עדין זה אשר אין כל יד אדם ממשמשת בהם, ונסתפק להעלות קוים כלליים יותר לדמותו של המחבר וגדלותו המופלגת כפי שהצטיירו בעינינו, אחר עיון מוקדם  בספריו, בכדי לתת מושג מה להערכתם גם לאלו שיסודות הקבלה זרים להם.

חושבני, אשר מקום כאן להזכיר ולהשוות, הגדרה שנאמרה על גדול הדור בדור שלפנינו, הגאון הנורא מרוגאטשוב זצ"ל ע"י אחד שנתבקש ע"י מלומד זר לתאר את דמותו הפלאית וכוחו הגדול של הרוגאטשובי, למרות שלא היה לו כל מושג בתורתינו הקדושה בה התבטאה גאונותו  המבהילה, השיב: – בהצביעו על ספריה ענקית מלאה וגדושה ספרי קדש – אילולי ח"ו  היו כל אלה נכחדים מן העולם, – אין פירושם אבדון, הרי היו נשארים קיימים בזכות ובכח מוח זכרונו של הרוגאטשובי …

(וראה גם ב"מ פה: 'אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי קא מינצית? חס ושלום, אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי').

בספריו אלה משתקפת בקיאות מבהילה, במקרא, משנה וגמרא, פוסקים ומדרשים – וביחוד בספרי הקבלה, ומבחינות מסויימות ממש בקיאות – רוגאטשובית, שאינה מתרכזת רק בידיעות היסוד של הסוגיות, ושיש להן משמעות הלכתית גרידא, או שמהוים את נקודת המוקד שבסוגיא שמקילים במדה מסויימת הן על השיקוע בהן והן על הזכרון אלא שכל הנזכר בש"ס או בזוהר הן החלק הספורי וכן המדרשי האגדי, ובסוגיות דשמעתתא גם הדברים שבאים בסוגיות באריכות ההמשך בשלב של הו"א או קושיא וגם שמותיהם של בעלי השמועה, (ראה כהשוואה תשובתו הנפלאה של הגאון האדיר תלמידו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק התורת חסד באבן העזר סימן ל"ט) – לכל אלו, משמעות והוראה בכל דרכי תורתינו החל מפשט ועד לסוד, עד שגם תורה שבע"פ  זוכה למידה בה נשתבחו ראשונים כמאמר רז"ל, לפיכך נקראו ראשונים סופרים (כדכתיב ומשפחת סופרים יושבי יעבץ, ד"ה א.ב. – רש"י שם) שהיו סופרים כל האותיות שבתורה – בהערותיו לספר הזוהר כמו"כ בהערות עפ"י  הקבלה בש"ס – הרי בנוסף על כך שמתגלה בהן כחו הרב ביסודות הקבלה על מונחיהם ומושגיהם בבחי' נהירין ליה שבילין דרקיע, ובתור מבאר ומיישב קושיות וסתירות בולט ביחוד סגנון מקורי בדרך הדרוש הקבלי, תואם את מבנה ה"לשיטתו" המקובל בעולם התורני בשילוב האופייניות שבחלק המדרשי בתורותינו הק' שרגילות מצויה לדרוש בשמות, בתיבות או אותיות המרמזים על תוכנם הרוחני, וספירות העליונות – ומבחינה זו מתגלה רב חילו בבלשנות מעמיקה וגם כשרון מתימטי מופלג והכל מתוך תפישת בזק בצורה גאונית.

בביאוריו לזוהר למשל, כשמזכיר את אחד מחכמי הזוהר ששורש נשמתו קשורה ושייכת לבחינה מסויימת בספירות ומדות עולמות העליונים:  ממש תענוג אלקי, להילוות לטיולו בפרד"ס של המחבר זצ"ל בתיורו המסחרר וסיקורו את כל הקשור עם חכם זה בנגלה או בנסתר, אם זה קשור לשמו של החכם, או למאורעות וספורי חייו המפוזרים פה ושם, בזהר או בגמרא ובמדרשים או ליחסיו עם חכמי דורו ובכל הוא מוצא את הנקודה המרכזית המייחדת את מהותו הרוחני מצד שורש נשמתו ובכאן מנוצלים כל עושר כשרונותיו הגאונים והנשמתיים, בקיאותו המופלגה בש"ס ומדרשים וכו' חדירה מעמיקה בלשון הקדש, שלא פעם מורגש בביאוריו המלוליים, ראיית עומק פילוסופית שיש לה שרשים אצל גדולי מפרשי המקרא הקדמונים, כמו האבן עזרא והרמב"ן , למרות שהדברים נאמרו תוך מערכה בעלת אופי של דרוש, כמו"כ רמזי הגימטריאות המפוזרים בספריו נסוך עליהם טעם וחן מיוחד, ומפתיעות ממש בדיוק ובהתאמה מיוחדת שאין בהם כדי צרימה והמבטאים כישורי חשיבה מתמטית מהירה, גאונית ממש, מלבד שפע רעיונות והגות מקוריים המבצבצים מכל שורה, וחוש רוחני מיוחד שניחונו בהם יחידי סגולה לחוש ענינים רוחניים דקים שבתורה.

גם ספורי הזוהר מהוים את בחינת חלק ה"אגדה" שבזוהר שלכאורה אין להם קשר ישיר עם סודות התורה ונראים כספורי מדרש רגילים שמשמעותם ללמוד על ה"מוסר השכל" הפשוט כמו מדות טובות, חיבוב מצוה, חשקת התורה, בטחון ואמונה, אמונת חכמים, מוארים בספריו בהארת  הפנימיות של תורת הרזים וידיעת השרשים והספירות לא פחות מאשר בחינת חלק ה"שמעתתא" העוסק בצורה ישירה ב"רזי עולם תורה ובורא".

לפי השקפת המחבר גם הספורים שבתורה שבעל פה יש להתייחס אליהם באותו יחס בהוד  וחרדת קדש בו נוהגים לגבי תורה  שבכתב ולראותם באותה אספקלריה מאירה שכולם רומזים על ספורי עולמות העליונים והתרחשויות שמיימיות, וגם כאן בעולם המעשה כשקרו הדברים כפשוטם היתה זו בבואה מהן וקשורה להם ממש כגחלת הקשורה בשלהבת, וכל כולם היו רוחניים מיסודם.

האב לבנו על לפסקי הקדמונים וסברותיהם

עם שהדברים די מובנים מכל ספריו הרי היחס הנדרש לפסקי הלכות, סברות ומסקנות וגם להווא אמינא של תנאים ואמוראים – מבצבץ ועולה מכל שורה בכתביו אולם את ביטויו העז ביותר מוצא דבר זה במכתב קלאסי במענה לבנו כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א), שאת חלקו הנני מצטט מחמת חשיבותו הגדולה.

"ע"ד קושייתך בביאורי הזוהר (לכ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע) פרשת וישלח מש"כ שם שהתנאים והאמוראים פסקו הדין עפ"י הביטם בשרש החכמה שבתורה כמו שהיא למעלה כו' שלכאורה הוא היפך הידוע שלא בשמים היא, ואין משגיחין בב"ק וכדו', ומהאמור בהקדמה לפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל, שמה שיעשה יהושע ופינחס בענין העיון והסברא הוא שיעשה רבינא ורב אשי, וכדומה הרבה, הנה תדע בני כי ענין זה צריך ביאור רב רחב ועמוק מאד, ואין כאן מקום להאריך ואין בי כח להאריך.

ואלם בקצרה אומר לך, אל תדמה, שהלמוד וההשכלה בעניין העיון ומסברא דחכמי המשנה והתלמוד וגם מי שאחריהם שעסקו בתורה לשמה הוא בחי' לימוד והשכלה דשכל אנושי פשוט כמו השכל וההבנה דשארי בני-אדם לא כן הוא כלל וכלל, הרי אנו מוצאים בכל מקום ששכלם בתורה הי' באופן אחר לגמרי שלכן אחר חתימת התלמוד אין בכח כל חכמי הדור יחד להוסיף או לגרוע שום דין והלכה עליהם, ואין בכחם לחלוק עליהם בשום אופן בעולם כלל, וגם בהדורות שאחר זה אין בכח האחרונים לחלוק בשו"א על הגאונים שאחר התלמוד ועל הפוסקים הראשונים וכדומה … ובחכמי המשנה והתלמוד גופא מצינו שאיתמר שלבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנן כו' ואנן כו' כדאיתא בפרק כיצד מעברין ואם הראשונים כמלאכים כו' ולא כחמורו של רפב"י ומעניינים אלו נמצא הרבה בתלמוד, אם שהדורות היו מקורבים זל"ז שמכל זה מובן שבשום אופן אי אפשר לומר שהבנתם ושכלם היה רק עפ"י שכל אנושי בלבד כי א"כ הרי לא יארע שימצא בהדורות האחרונים מי שיהי' לו בתורה שכל עמוק מאד יותר מבדורות הראשונים ובע"כ שהבנתם בתורה לא הי' רק בשכל אנושי שבטבע בלבד רק שכ"א מהם הביט וראה בחכמה דתורה כמו שהיא למעלה ולפי שרש נשמתו  חלקו בתורה, אם בהלכה או באגדה …

… אך בקצרה אומר לך, שאין ספק כלל וכלל שכל מה שנאמר בתושב"כ ובתושבע"פ הן בהלכה והן באגדה, ובכל הספרים שחיברום חכמים צדיקים שלמדו תורה לשמה וכן ההלכה שעליה אמרו החכמים שבדותא  היא כולם ממש אמר ה' ובאותו הלשון שנאמר  כמו שהוא ממש, וה' עצמו אומר ההלכה והוא עצמו אמר שבדותא היא וכן כל האיבעיות שנשארו בתיקו, והדברים שנשארו בתיובתא, כולם אמרם ה' והוא אמר ג"כ התיקו והתיובתא, וכדו' …"

(העתקתי רק הצריך לענינינו, פסחתי על יישוב הקושיא שהיא אריכות הגדולה, ועוד כמה ענינים חשובים פשוט שאין מקום להאריך).

מבחינה זו הנ"ל, ומבחינת הוכחת ההתאמה הנפלאה שבתורת ה' "תמימה" ושגם כל העניינים הנראים לכאורה "צדדיים" – חופפים אחד את השני בדיוק נקודי עד להפליא (כמו שכותב באגרתו המצוטטת לעיל) הרי בנוסף על העשרת הידיעות בפנימיות התורה, מהוים ספרים אלו מקור לא יכזב לחיזוק האמונה בתורתינו הק' ובנותנה, ונרגש במוחש עד כמה שאין בכל התורה כולה על גילוייה השונים המושג של "דרך אגב" ובדומה ל"חוקות שמים וארץ" המתנהג לפי סדר משטר מדוייק עד קצה האחרון, שהרי "בריתי" שהיא התורה מהוה היסוד הבסיסי לחוקות שמים וארץ כמאמרם ז"ל.

עבור חסידי ומקושרי כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א)  (יורשו ומ"מ של כ"ק אדמו"ר הגאון האלקי רבן ומאורן של ישראל סמל מסירות הנפש לדור עקבתא דמשיחא מוהריי"צ זצוקללה"ה), מהווה תגלית זאת חויה עמוקה שהרי בגילוי טפח משיעור קומתו של האב הגדול מקורו הברוך של כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א) יש בו כדי לקרבו בהכרת מה בגדולת וקדושת הבן נשיא ישראל זי"ע (שליט"א), וכדרכם של חסידים שמתעניינים ושואפים חיות רב מכל פרט ופרט  הקשור עם תולדות חייו של מורם ורבם הרי קל לתאר את הרושם החזק והתענוג הנפשי בהגלות נגלות לפניהם דמות דיוקנו של מי שזכה להמשיך את נשמתו הקדושה של כ"ק אדמו"ר זי"ע (שליט"א), בלבושיה הדקים והאציליים שדרכה הוא מקבל את שפע-העליון, ומשפיעה עלינו כי אכן "פרצוף עליון" היה רבי לוי יצחק.

ובטרם שהעולם נהנה לאורו הגדול של הבן ידע כבר רבי לוי יצחק נ"ע הכרה פנימית את בנו הגדול זי"ע (שליט"א) ודאג לו כבבת עינו.

וכה אנו קוראים באגרת האב לבנו (בחלק האגרות דף שכ"א):

'ראה והשתדל לשמור בריאותך שתהיה חזק ובריא, אולם, שגם זה ועוד יותר, מצוה גדולה ביותר ואם חיזוק הבריאות הוא לתורת ה' אין לך מעלה יתירה מזה כי הכל נתעלה לטובה.

 …ולזאת אדרבה אל תחמיר בחומרות וסייגים בזה, חזק כוחותיך בריאותך בכוונה כללית פשוטה לשם שמים'.

הערכתו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ זי"ע למחותנו הגדול

מקום נכבד תופש הערכתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ נ"ע למחותנו הגדול. בהערכה שכתבה בשעתו בעילום שם ב'קובץ ליובאוויטש', עם הגיעה הידיעה על הסתלקותו של הגה"ק רלו"י נ"ע, והננו לצטט קטעים:

'הרב רבי לוי יצחק שניאורסאן הי' מלבד גאונותו הגדולה בתורה הנגלית גם בקי נפלא בספרי הקבלה, משכיל עמוק בחסידות חב"ד, ירא שמים מצוין ובעל מדות טובות, הוא הי' בין החסידים המפורסמים אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שהי' מקרבו ומחבבו ביותר'.

'הרב רלו"י לקח חבל בעבודת הרבי מליובאוויטש בתורה ובכלכלה מה שנעשה במסירות נפש היותר גדולה'.

ידוע אשר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע העיד ע"ע אשר אינו "זורק" תארים וכל תואר שנכתב על ידו היה בדיוק.

מתפקידנו לפרסם ספריו של הרבי לוי יצחק נ"ע בעולם המקובלים והחסידים, והוא בכלל הבטחת הזוהר 'בדא יפקון מבי גלותא', והבטחת מלך המשיח לרבנו הבעש"ט לכשיפוצו מעיינותיך חוצה אתי מר, ויה"ר שבאמת יתקיימו בקרוב כל היעודים ובנו מלכנו נשיאנו יוליכנו לקראת משיח צדקנו בב"א.

הגה"צ רבי שמואל אלעזר היילפרין זצ"ל במחיצת מרן הרבי מליובאוויטש זי"ע