הרב מו”ה יחיאל מיכל הוא המאיר הגדול בוצינא קדישא, איש אלוקים קדוש מאוד נעלה, מ”מ דק”ק זלאטשוב וק”ק יאמפלי ושאר ק”ק, בן הרב הקדוש המפורסם המוכיח הגדול מוהר”ר יצחק זצ”ל מדראהביטש, תלמיד מובהק של רבינו הבעש”ט נבג”מ ורבים מגדולי ישראל הלכו לאורו לשמוע מפיו דברי אלוקים חיים. (שם הגדולים החדש)
ימי נעוריו
אור בהיר בשחקים הפציע והזריח למרחקים בביתו של המאור הגדול הצדיק הקדוש רבי יצחק מדראהביטש אשר הבעש”ט הק’ הפליג נוראות בקדושתו ופרישת ו”שהוא הגביה את נשמתו למדרגת התנא רשב”י” (אגרא דפרקא), “והוא בן יחיד להשכינה הקדושה בהאי עלמא” (זקן ביתו קאמרנא), שהיו אליהו הנביא ושאר שרי מעלה תדירים אצלו (שלשלת הקודש). בן הצדיק השרף רבי יוסף איש האמת ולמעלה בקודש, “אשר ס”ב דורות זא”ז היו כולם בעלי רוה”ק ונוטרי הברית” (צדקת אליהו בשם הה”ק מזוועהיל), והעיד הה”ק רבי אורי מסטרעליסק זי”ע, אשר רבי איצקל מדראהביטש “תיקן אלף גילגולים טרם שהביא נשמת בנו הקדוש לעולם הזה” (מים רבים מתוך הסכמת הגה”ק מבערזאן).
בשנת תפ”ו לערך נולד רבינו, כולו רוחני קדוש ונורא, “עס וואלטן זיך געווינטשן גיטע יודן שעבדו את השי”תפוהל שנים (היו מתברכים “יהודים טובים” שעבדו את השי”ת רבות בשנים), שיהיה להם נשמה כמו הגוף של הצדיק הזה” (כתבי הקודש רמ”מ מאדמו”ר מקאברין). ונשמתו הי’ נשמת התנא הקדוש רבי אליעזר דמילה, ולכן היה מקפיד גדול בענין הקדושה (אמרי קודש סטערליסק). במעלליו התנכר רבינו בקדושתו ופרישתו ועומק שכלו לאין חקר, כאשר יסופר אשר פ”א הפסיק ממנהגו ללמוד עם אביו אשר ממנו קנה כל תורתו, והלך לישיבתו הרמה של הקדוש הנודע רבי איציק’ל מהמבורג, וכמובן שכל תלמידי הישיבה וראשיה חרדו ושמחו לבואו של הנער העילוי לתלמודם, אך כעבור ג’ ימים פרש רבינו וחזר לבית אביו, והטעים הדבר לחבירו שהפציר בו עלכך, דכשלומד מפי אביו, “מעודי אני רגיל לראות אותיות של אש פורחות מפיו בעת לימודו עמי” (גדולים מעשי צדיקים).
והעיד רבינו על עצמו בהוכיחו פעם את א’ מבניו באומרו “שכשהי’ בימיו שלו בימי נערותו כבר ידע מה למעלה ומה למטה” וכו’ (כתבי הקודש רמ”מ). ופ”א כאשר הפציר רבינו באביו שרוצה איזה דבר מאכל ואביו הסתפק אם נצרך הוא לו הביט בחלון וראה כי מן השמים הניחו שם כמה פרוטות
שיוכל למלא את די צרכו (דרכי חיים -צאנז).
בראשית ימיו
בהגיע רבינו לפרקו נשא רבינו את זו’ הצדקנית מרת רעכיל (או שרה) בת מוה”ר משה, שהיה מוכסן בכפר הסמוך. והסכים עמו אביו הרה”ק ר”י שבעבור שבנו רבי מיכל זורח מסוף העולם ועד סופו לכן יתן לו דירה מיוחדת להתבודדות (ארץ החיים). אחר חתונתו תיכף הסתגר רבינו בחדר לפנים מחדר בהתבודדות גמורה, ואף את מאכליו היה מקבל דרך חור בקיר, למשך אלף ימים רצופים, ואח”כ יצא לביתו ושוב לעבודת השי”ת כדרך כל הארץ (סיפורי צדיקים). ויהיו ראשית ימיו בעוני ומחסור בעבור שוויתר לחותנו על השעבוד שקבע עמו על הנדן, בהיות שחפץ היה רבינו בחיי פרישות והתבודדות.
חשק רבינו כדרך הרבה צדיקים אשר בעת ההיא לעסוק במלומדות אשר מלאכת קודש היא, ובד בבד
אפשר להסתתר דרכה מעין כל בשר. מקום בחר לו רבינו לעיסוקו אצל בעל אחוזה שהיה איתן מושבו על הר גבוה ונישא, וזה מצא חן בעיני רבינו כי כאן יוכל בנוסף לעשות גילגול שלג והתבודדות בין היערות הגדולים שסביב. הכפרי בעל האחוזה הוקיר מאוד את רבינו וקיבלהו בשמחה, מחמת היראת שמים הגדולה אשר אפפו ואשר החדיר זאת בבניו, והבליגו על ההנהגות המשונות שראו אצלו. ופ”א, כך יסופר, בעודו מתגלגל בינות הסלעים הקפואים במורד ההר תפסהו קבוצת כפריים לתוך שק והפליאו בו מכותיהם כהוגן בחושבם להקניטו על התנהגותו המשונה, ואח”כ עזבוהו בעלפון. אח”כ כשנכנסו לבית המזיגה וסיפרו להמוכסן על המקרה המשונה שראו, הבין הוא על נכון שהמדובר הוא על ה’אברך’ שלו וחפז החוצה עם יי”ש להשיב נפשו ולהחיותו, וכשהקיץ נענה רבינו “ידעתי שכאן יהיה לי טוב אבל על טובה רבה כ”כ לא חשבתי” (סיפורי הרמ”ח, שיח שרפי קודש). בעת ההיא שהחלו להראות על רבינו גינוני קדושתו ופרישותו כאחד הגדולים אשר בארץ, והיו כמה אברכים בני גילו שחמדו לו לצון, וכן הנערים היו שוחקים עליו על עבודתו בכוחות גדולים ולימודו בספרי קבלה וכדו’, אז נוכחו הכל מכו”כ עובדות, אשר סביביו נשערה מאוד ואיש אלוקים קדוש ונורא הוא,
ואף הבעש”ט הקדוש הזהיר מאוד בכבודו, ואז החל שמעו לצאת בקרב הארץ.
אצל הבעש”ט הק’ ותלמידיו
להיכלא קדישא של הבעש”ט נתקרב רבינו בהשפעת הרה”ק רבי זאב קיצעס, ויחמוק רבינו מבית חותנו שהי’ מתנגד וילך הלוך ונסוע למזיבוז. ויהי בדרך שמע בת קול מכרזת “אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלוקים”, וילך בכח זה בשמחה סמוך ובטוח שהבעש”ט יקרבו בזכות אביו הק’. בהגיעו התנכר אליו הבעש”ט עד שעזב בפחי נפש, והה”ק רבי זאב הפציר בו שיחזור שנית, וחזר
אך הפעם בלב נשבר לדרוש את השם. אז בהגיעו קיבלו הבעש”ט בשמחה רבה והוסיף לחבבו מאוד, וא”ל בחיבת בקודש “תדע בני כי גם אם שומעים בת קול “על כן משחך” וכו’ אי”צ להתפעל, כי אפשר שכל משיחה זה היא על עיירה קטנה כזלאטשוב עם ח’ זהובים לחודש”, וכו’. בתפילת ליל שב”ק השתדל רבינו לכיון עם הבעש”ט הק’ לאחוז עמו בתפילתו, וכן בתפילת היום, עד שהגיע להודו
של הלל הגדול שאז נרעש מעוצם היחודים הנוראים של הבעש”ט ומהמלאכים השונים אשר הופיעו, ופרש מלכוון עמו. ואח”כ הסביר לו הבעש”ט שזה דרגה שרק הוא יכול לזאת (שפתי צדיקים (ח).
רבינו התבלט בין תלמידי הבעש”ט והיה מהיושבים ראשונה במלכות, והבעש”ט כינהו “גאט’ס קינד”. רבנו אף נלחם רבות בעד שיטת רבו בהיותו מלמד בבראד כשרצו לנדות ולהחרים את הבעש”ט, הרב דשם חפץ לשמוע דעתו באשר לומד הוא תורה לשמה, והוא הטעים בפניהם מגדלותו והציל את הבעש”ט מח’ (סיפורי צדיקים). אחר פטירת רבו הבעש”ט הק’ לא מצא רבינו מנוח עד שבא הבעש”ט
אצלו בחלום לנחמו (דברים ערבים בשם הרה”ק ממונקאטש).
אח”כ נסע רבינו להמגיד הקדוש באומרו שרואה את צינור הקדושה שהי’ נמשך תמיד אצל הבעש”ט ומעתה נמשך אצל המגיד (כתבי הרמ”מ).
מדרגותיו הנוראים
גדולתו של רבינו בתוה”ק הי’ לאין שיעור “וקיבלתי מההה”ק רבי איציקל’ שיחי’ (הה”ק מלובלין זי”ע) כי תורתו של המגיד רבי מיכל’י לא היה בו שום ספק כמו דאיתא בגן עדן דלית ביה ספיקא” (ישמח משה), וכאשר באתי אל המגיד הקדוש מהרי”מ זצ”ל כאשר פתח פה קודשו לומר תורה אזי כל הספיקות שהיו לי בתורה כולם נתיישבו לי, וכאשר פסק לומר חזרו לי הספיקות ואז ידעתי כי מפתח התורה בידו”, מדברי הרה”ק מאפטא (גדולים מעשי צדיקים).
כאמור רבינו עבד עבודה תמה לזכך את גופו ונפשו בכוחות עילאים וסח בנו הרה”ק מזבאריז “שעל כל מידה ומידה האט הער זיך אויסגעווינט אזא בוטעל מיט טרערין” (על כל מידה בכה כלי כזה של דמעות) (סיפורי הרמ”ח), והי’ כרשב”י בדורו (תפארת עוזיאל), ואמר הרה”ק הרבי ר’ אלימלך זי”ע
“המגיד הרי”מ כשהוא לובש המלבוש לתפלה ומחבר הקרסים של לבושו, ממשיך שפע למעלה לשמונים אלף כתות מלאכים והוא חיותם (נתיב מצותיך קאמרנא)
אחר הימים בחר רבינו בדרך הגדלות והי’ נוהג בהרחבה גדולה מאוד, והי’ צריך שמירה בכל עת שלא יצא נפשו מגודל אור הדביקות (נתיב מצוותיך). וכמה טעמים נתן רבינו על הנהגה זו. רבינו זי”ע היה משיב רבים מעוון וסיפר הרה”ק הישמח משה שפ”א נפגשו בעולם העליון רש”י הק’ עם הרה”ק ר”י מדראביטש, ושאלו רש”י באיזה זכות מרעישין כ”כ בשמים מבנו הרה”ק רבי מיכל, וא”ל שלומד תורה
לשמה, ולא נחה דעתו שוב אמר שהרבה לסגף עצמו בתענית וסיגופים, וגם בזה לא נתקררה דעתו, וא”ל עוד שהרבה בגמ”ח וצדקה וכדו’ אך לא נחה דעתו עד שאמר לו שהשיב רבים מעוון ועשה הרבה בעלי תשובה בעולם (ישמח משה עה”ת בהקדמה). “ושמעתי שכאשר הי’ דרש ומוכיח להעולם הי’ הופך פניו ואומר “רבוש”ע הנה עמך ראוים הם שלמים הם, והנה הם חפצים מאוד לעשות רצונך, ומה
שאני מקנטר אותם הוא בעבור כבוד שמך” (אגרא דכלה דברים).
מידותיו
לרב הקדוש רבי מיכל מזלוטשוב ז”ל היו תפילין יקרות וקדושות, שהגיעו אליו בירושה מאביו, המגיד הקדוש רבי יצחק מדרוּהוֹביטְש ז”ל. התפילין הללו היו יקרות לו מכל יקר, ופעם חסידים עשירים רצו לקנותן מאתו בסך רב (= בסכום גבוה), בחמישים רַייניש לערך. והוא היה איש עני וחי בדוחק גדול, ולא אבה (=הסכים) אף שמוע מזה. אשתו הציקה לו מאוד למכור את התפילין לצורך פרנסת ביתם, כי בשביל התפילה היו לו גם תפילין אחרות, אך הוא עמד על דעתו ולא מכרן.
והנה, התקרב חג הסוכות, ובזלוטשוב אין אתרוג. מחכים להביא אתרוג ממקומות שונים, ולשווא – אתרוג אין. הגיע ערב החג – והנה איש אחד הביא למכירה אתרוג יפה ומהודר, וביקש בעדו חמישים רייניש. נמלך ר’ מיכל, ומכר את התפילין של אביו ז”ל בחמישים רייניש וקנה את האתרוג.
ראתה אשתו שבעלה השיג אתרוג והבינה שבטח עלה האתרוג סך רב, והתחילה לחקור ולדרוש אצלו מהיכן השיג מעות בעבור האתרוג. בתחילה השתמט הרב בתירוצים שונים, אבל היא הציקה לו הרבה, עד שהוכרח לספר לה, שמכר את התפילין בשביל האתרוג.
מששמעה האישה את דבר מכירת התפילין, נתמלאה חֵמה, והתנפלה על בעלה בחירופין וגידופין: “הייתכן?! כמה פעמים הפצרתי בך למכור את התפילין בשביל צורכי הבית ההכרחיים החסרים לנו, ולא מכרת, ועכשיו בשביל אתרוג נטלת ומכרת?!” ולא נתקררה דעתה (= נרגעה) עד שמרוב כעסה נטלה את האתרוג, שהיה מונח על השולחן, נשכה בשיניה את הפיטם שלו והשליכתו (את הפיטם) לארץ…
ור’ מיכל ראה את אשר עוללה לו אשתו, ואף הגה אחד של תלונה לא הוציא מפיו, ואף סימן של קפידא (= כעס) לא הראה, אלא עמד ואמר:
“אם ניחא לך (= אם ראוי בעיניך), ריבונו של עולם, שייפסל האתרוג שלי, הריני מקבל באהבה.”
נתגלה לו אחר כך בחלום אביו הקדוש, ואמר לו שהמעשה האחרון, אי ההקפדה (= הכעס), עשה רושם גדול יותר בשמים מהמעשה הראשון של קניית האתרוג בסכום רב!
בהאי קטירא איתקטר
לערך שני שנים קודם פטירתו היו צריכים לשמרו תדיר שלא תצא נשמתו מרוב דביקות בבוראו, כי היה דרכו לילך אנה ואנה עד שפניו היו בוערות כלפידים. ופ”א אמר הגה”ק ר”י מזאמיגראד לאחיו הצדיק מו”ח רא”מ, “ראה אחי איך עקביים של רבינו הק’ עומדים בגן עדן העליון”. הי’ דרכו לאכול סעודה שלישית בחדר מיוחד עם איזה מבניו, ואח”כ הי’ הולך לביהמ”ד לומר שירות ותשבחות,
ופעם אחת בעת הזאת לא היה שום אדם שם והיה רץ בחדרו אנה ואנה ואמר “בהאי רצון אסתלק משה”, עד שראתה בתו הצדקת ומיהרה לרוץ לומר לאחי’ הצדיק רבי יצחק (מראדוויל) ז”ל, ורץ לחדרו ותפסו לבלבל אותו ולהורידו, ונפל על שכמו וקרא שמע ישראל ה”א ה’ אחד ויצתה
נשמתו הקדושה (נתיב מצותך). ביום כ”ה אלול בש”ק פרשת נצו”י בשנת תקמ”א ומנו”כ בעיר יאמפלא. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
