הרב הקדוש רבי מאיר אביחצירא המכונה ה’בבא מאיר’ זצ”ל נולד בי’ בטבת ה’תרע”ז בתפלילאת שבמרוקו. בהיותו כבן 25 שנים בלבד הוסמך לרבנות. ובשנת ה’תש”ה מונה כרבה של העיר מידלאת שבמרוקו ולראש ישיבת תומכי תמימים. בשנת ה’תשי”ג מונה כרבה של העיר ארפוד ובשנת ה’תשכ”ה עלה לישראל והתיישב באשדוד. הוא החלק לקבל קהל עוד בחיי אביו. מקובל ובעל מופת. רבים פנו אליו ונושעו. מלומד בניסים. התפרסם בכוח ברכותיו ובשמירת העיניים שלו. נפטר בי”ז בניסן ה’תשמ”ג חי כ-67 שנים. ציונו בהר הזיתים ירושלים.
אביו: הצדיק המקובל ר’ ישראל ה’בבא סאלי זי”ע. אמו: מרת פרחה. בניו: ר’ אלעזר מבאר שבע זצוק”ל הבן הבכור של הבבא מאיר ר’ דוד חי מנהריה, ר’ רפאל מאשדוד, ר’ יקותיאל מאשדוד, צעיר בניו של הבבא מאיר, ר’ ישועה ורחמים מאשדוד. את ר’ אלעזר ור’ דוד רפאל אבוחצירא שלח הבבא מאיר לפתוח חצרות משלהם עוד בחייו. והבבא מאיר נשאר בחצרו שבאשדוד. כשנפטר הבבא מאיר, לקח על עצמו ר’ יקותיאל אבוחצירא, שגר עם אביו באשדוד, להמשיך את החצר של אביו באשדוד כדי לעזור לאנשים שהיו חסידי אביו.
מסופר על אחד מחובשי בית המדרש בישיבת “פורת יוסף” שלא בא בברית הנישואין, מאחר והרופאים פסקו בימי בחרותו, שהוא אינו יכול להביא ילדים לעולם, ולכן החליט להשקיע את כל זמנו בלימוד תורה בלבד. גם כשהוצעו לו שידוכין, נאלץ לדחותם על הסף, בחשפו את העובדות המצערות מפי הרופאים, שחרצו את גורלו לחיי בדידות. ראש הישיבה, הגאון ר’ יהודה צדקה זצ”ל, שהעריך את התלמיד, ביקש לשולחו לר’ מאיר. כשהגיע והחל לגולל את סיפורו, הבבא מאיר קטע את סיפורו באחת ובירכו שבעז”ה בקרוב יבוא בברית הנישואין ויזכה לראות בנים ובנות. הבחור, מרוב הלם עזב את הבית ונסע לישיבה ונכנס וסיפר לר’ יהודה צדקה, כי הובטח בישועה מהצדיק. הרב, למחרת השכם בבוקר, זימן את נהגו וירד בעצמו לאשדוד. שמח הבבא מאיר באורחו הדגול וכבדו כערכו הרם. הרב צדקה לא השתהה וניגש לעצם העניין שלשמו הגיע: “הרב הבטיח אתמול בנים ובנות לבחור פלוני הלומד בישיבתי, הלה לא נישא, מחמת שאינו יכול להביא ילדים. הרופאים הגדולים ביותר ראו את הממצאים וסמכו את ידיהם על העובדה המצערת. חוששני, שהבחור לא הספיק לספר לך את כל הסיפור”. הבבא מאיר קטע את הרב באומרו: “יהיו לו ילדים”. לאחר זמן קצר הבחור התחתן. בביתו של אדם זה, יש עשרה ילדים אשר נולדו לו. יש לו גם תיק שלם של מסמכים רפואיים הקובעים ברורות, שהוא אינו יכול להיות אבא.
כשנשאל כיצד מגיעים לדרגות שבהם העפיל לרום המעלה, והקב”ה מקיים את דבריו, הצביע על עינו ואמר “עין”, ולאחר מכן הצביע על הפה ואמר “פה” ואז אמר “צדיק”. דהיינו, כאשר שומרים על העיניים, ועל הפה, אזי האדם עולה לרום המעלה לדרגת צדיק, והקב”ה מקיים את דבריו.
לפני מספר שנים הגיעו אדם אל ה’בבא מאיר’, ר’ מאיר אבוחצירא זצ”ל ושטח לפניו בצער את צרתו. הוא נשוי כבר 14 שנה ולא זכה להיפקד בילדים. “כבוד הרב, האם יש דבר שאוכל לעשות כדי לזכות בפרי בטן?”, הוא התחנן בפניו. ה’בבא מאיר’ ענה ואמר לו: “תתחיל ללמוד על מידת הענווה ולעבוד עליה וב”ה תזכה בבן זכר”. האיש שמע את הדברים והתפלא עד מאוד: “שאני אלמד את מידת הענווה ואעבוד עליה? וכי אני גאוותן?! מתנהג אני לאשתי ולכל אדם בצורה יפה ורגילה, ומדוע צריך אני לעבוד על הגאווה?!”, כך תמהה על בקשת הרב, אך מכיוון שהצדיק אמר, אז גם כאשר הדברים נראים לא מובנים יש לקיימם, מכיוון שהוא רואה ומבין הרבה יותר מאיתנו.
מאותו יום החל אותו אדם ללמוד בספרים על מידת הענווה וגנותה של הגאווה, ואף השתדל להתנהג במידה זו. והנה, לא עוברים כמה חודשים ובבית החולים מודיעים להם: “נס של ממש! אחרי 14 שנה אתם עומדים לחבוק בן!”. – כמה גדולה היתה שמחתם ותדהמתם. והנה, ולאחר תשעה חודשים נולד להם בן זכר בריא ושלם בשעה טובה.
הגיע יום ברית המילה, וזכה הזוג שר’ מאיר אבוחצירא זצוק”ל היה הסנדק בכבודו ובעצמו. בסיום הברית ניגש אבי הבן הטרי אל ה’בבא מאיר’ בקומה כפופה ושאלו: “כבוד הרב הצדיק אנחנו אסירי תודה לך, רק במחילה מכבוד הרב, יש לי שאלה קטנה: מדוע הרב ביקש ממני לפני תשעה חודשים לעבוד על מידת הענווה כתנאי לזכייתי בבן זכר, הרי אינני גאוותן ושחצן בחיי היום יום, אם כן, מה ראה הרב לבקש ממני בקשה שכזאת?”.
הביט בו הצדיק ואמר לו: “אומנם, יכול להיות שבאמת אינך גאוותן כלל וכלל ומתנהג אתה כאחד האדם, אך אומר דוד המלך בתהילים: “שבשפלנו זכר לנו”, כשאדם משפיל את עצמו, אז הקב”ה זוכרו ומתמלא עליו ברחמים, ואז – הוא זוכה ל: “שבשפלנו (בן) זכר לנו לבן זכר!”. וכך היה רבינו אומר לחשוכי בנים שאם ירצו לזכות לזרע של קיימא ינהגו בשפלות וענווה, ורמז את זה במה שכתוב “שבשפלנו זכר לנו…”, אם תהיה ענווה אז בן זכר לנו.
סיפר הגאון ר’ יהודה עדס שליט”א ר”י קול יעקב, פעם נכנסתי אל רבינו ושאלתיו מה לעשות כדי שיהיה לבחורים ירא”ש , ענה הרבה שישמרו על העינים והפה ובזה יזכו לירא”ש גדולה מאוד.
לאחר שרבי מאיר זצוק”ל נתבקש לישיבה של מעלה סיפר המגיד הירושלמי רבי שבתאי יודלביץ’ זצ”ל בעת ההספד ביום השלושים: ידידי הגיע ארצה מלונדון ובפיו בשורה מרה – בנו נחטף לפני זמן מה וכל החיפושים אחריו לא העלו דבר. נסענו לבית רבנו הבבא מאיר זיע”א והאב התחנן לפניו שיגלה להם היכן הבן נמצא.
בתחילה ניסה בבא מאיר להתחמק וסירב לענות לענין זה, אך כאשר רבו ההפצרות ביקשו הצדיק להביא נייר ועיפרון. בבא מאיר ישב וצייר לעיניהם את הבית שבו נמצא הילד החטוף בלונדון ואת השבילים המוליכים לפרדס שבקצה הרחוב, ושם בקצה הפרדס מצייר הצדיק את הבניין הגבוה בן שמונה הקומות, ואז פונה לאנשי שיחו ואומר להם: כאן כקומה השלישית יש כנסיה ובה נמצא הבן.
מיד התקשרו ללונדון והודיעו לקרוביהם את תשובתו של הצדיק. הבשורה הועברה מיד למשטרת לונדון אשר איתרה את הבנין ופרצה לשם ושיחררה את הבן החטוף, וברוך פודה ומציל.
סיים הרב שבתאי יודלביץ’ זצ”ל ושאל את הקהל בקול אדיר: האם רבי מאיר מכיר את המבנה בשכונה הזו שצייר? ומתי אם בכלל היה בלונדון? אלא זו תוצאה של שמירת העיניים. בגללה זכה רבי מאיר לראות למרחוק את כל מה שרצה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין כמה רבי מאיר לעזיז חסר בדור כמו שלנו זיע” וכל כל ישראל אמן ואמן