ישנו מנהג שלא לערוך נישואין בחודש מרחשון, כפי שהביא הגאון רבי חיים פלאג‘‘י זצ‘‘ל בספרו לב חיים חלק ב‘ סימן כ‘‘ו שם כתב בזה‘‘ל: יש הרבה שאין נושאין בחודש מרחשון, ובעל שדי חמד מערכת חתן וכלה אות כ‘‘ג כתב שבירושלים עיה‘‘ק ובעיר קושטא נמנעו לעשות נישואין בחודש זה. וגם במצרים היה נהוג כן, כנראה מדברי הגאון רבי אליהו בכור חזן זצ‘‘ל בספרו תעלומות לב חלק ג‘ סימן נ‘‘ז, רוב בני אדם מקפידין פה שלא לעשות נישואין בכל חודש חשון. גם בכמה מקהילות החסידים נתקבל המנהג, וכן הוא במנהגי חב‘‘ד שאין לערוך נישואין בחודש זה. ומובא בספר מנהגי מהריי‘‘ו שהביא עובדא שחתונת אחיו אדמו‘‘ר במיהלפאלווא נקבעה לז‘ בחודש חשון ונדפסו הזמנות החתונה, ועוד קודם שליחתןבא מכתב דחוף מהמחותן רבי שלום אליעזר מראצפערט שרוצה לדחות
החתונה לחודש כסלו, כי רוצה להקפיד שלא לעשות בחודש חשון, משום ”מר“ חשון.
רבי חיים חזקיהו מדיני בספרו שדי חמד מערכת חתן וכלה אות כ‘‘ג כתב בטעמא דמילתא, על פי מה שהביא בספר קמח סולת שיש אומרים שנקרא מרחשון על שם שאין בו יום טוב אשר על כן חששו העולם, ועוד טעם כתב שלא נזכר שם החודש בפסוקי הנביאים. ועוד טעם שנקרא ”מר“ על שם שבו מתה שרה ויש להוסיף/ לגרוס רחל לפי חלק מהשיטות. על כן חששו העולם שלא מסמנא מילתא לערוך בו נישואין. והנה חוט השני העובר בטעמים הנ‘‘ל הוא, שמשמעות שם החודש
מרחשון מורה על מרירות, ועל כן לא מסמנא בו מילתא. מעניין לציין, מה שהובא בקובץ ”המאסף“ לחודש טבת תרס‘‘ה שבשנה ההיא ביום ז‘ חשון חגג בעל ה“שדי חמד“ את חג מלאות לו שבעים שנה בחוג תלמידיו, ששתו כוסות יין לחיי רבם…
רבי בצלאל שטרן זצ‘‘ל בשו‘‘ת בצל החכמה חלק ב‘ סימן ס‘ כתב לדחות הטענות הנ‘‘ל של לשון מר. וכתב, שהרי מובא בירושלמי פ‘‘ק דר‘‘ה ה‘‘ב, והובא בתוס‘ ר‘‘ה ז‘ ע‘‘א ד‘‘ה מדברי, כי שמות החדשים עלו עמם מבבל, ובפירוש הרמב‘‘ן עה“ת פרשת בא מזכיר את דברי הירושלמי הללו וכתב כי עוד היום הגויים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן תשרי וכולם כמוהו. מעתה, גם שם חודש מרחשון לשון בבלי הוא. וא‘‘כ, נהי דבלשוננו לשון הקודש אפשר לפרש מילת מר שמשמעותה לשון מרירות, מי יאמר שכן הוא גם בלשון בבלי. ואף אם נניח שאכן המילה מר גם בלשון הגוים
סובל לשון מרירות ביותר, תמוה לומר שמכיון שלישראל אין יום טוב בחודש הזה יקראוהו הפרסים מרחשון מלשון מרירות. וכן מרחשון הינו תיבה אחת ולא שנים
גם על שאר טענותיו של בעל קמח סולת תמ‘‘ה תמ‘‘ה קרא בעל בצל החכמה שם. דהנה הטענה שהחודש מר עקב העדר בו יום טוב, פריכא היא, שהרי גם בחדשים תמוז אב אלול אין יום טוב. גם אם נאמר דתשעה באב נקרא מועד, אכתי תמוז ואלול הוי תיובתא. ועוד שבחודש תמוז אירעו מאורעות רעים את ישראל ולא קוראים לו מר, ומדוע ייגרע חודש חשון. ועל הטענה שלא נזכר שם החודש במקרא בשום מקום, כתב איני יודע כוונתו, שאם רצה לומר כי השם ”מרחשון“ לא נזכר
בקרא, הרי גם אייר תמוז אב ותשרי לא נזכרו בקרא בשמותם. ולומר דכונתו שגוף החודש מרחשון לא נזכר בקרא, זה ודאי אי אפשר לומר, שהרי הוא נזכר בספר מלכים ובספר זכריה א‘ על כן כוונת הגאון בשדי חמד נפלאה ממני. וע“מ לברר מקחו של צדיק כתמר נראה לומר, שכוונתו היות ולא נזכר במקרא חשון, אינו יכול להכריע האם ”מר“ הינו חלק משמו או תואר מרירות לחודש זה, וק“ל.
ועל טענה בתראה שכתב השד‘‘ח שחודש זה מר הוא לפי שבו מתה שרה, דחאה ר‘ בצלאל בשתיים, חדא, דהובא במדרש ששרה אמנו נפטרה בא‘ בתשרי, וגם להסוברים כי עקידת יצחק ביום הכיפורים היתה, על כרחך נפטרה שרה בין יום הכיפורים לסוכות, לפי המדרש שע‘‘י בשורת העקידה פרחה נשמתה.וגם לפי דבריו שמתה במרחשון, אכתי קשה להבין למה יגרע חודש מרחשון להקרא מר לשון מרירות, טפי מחודש ניסן ותשרי שבהם נפטרו אבות העולם אברהם יצחק ויעקב. בשדי חמד כתב שהרב דחארסאן כתב לו על מניעת נישואין בחשון, כי לא ראה ולא שמע מעולם מי שמקפיד על זה, וכן העיד בספר שלחן העזר על מנהג אונגריא.וביותר, שמצינו לאחד מגדולי החסידות ר“י משינאווא בספר מצא טוב שאמר כי אדרבה, חודש מרחשון מסוגל לשמחת נישואין, לפי ש“מר“ הוא לשון אדנות ומרות, כי הוא בא אחרי חודש תשרי אשר בו חלים הימים הנוראים.
ואכן מצינו בכתובים על גדולי התורה וצדיקים שערכו חתונות בחודש חשון, החתונה הגדולה בה היה חיבור לצדיקים הלוא המה שני שרי קודש, כשנשא החתם סופר את בתו של רבי עקיבא איגר היתה בחודש חשון תקע‘‘ג נשתמר טופס כתב התנאים אחרונים של חתונה זו. וכן איגרת מכת‘‘י של רבי שמעון מיערוסלב לבנו רבייצחק ובו מבשרו שחתונת אחותו עם בנו של הגה‘‘ק
רבי אברהם דוד מבוטשאטש תתקיים בחודש חשון. וכן בספר ימי מוהרנ‘‘ת מסופר על נישואי בתו מרת מרים שהיתה כלתו של הגאון מולטשיסק. מעניין הדבר שבמסורת יהודי תימן לא רק שלא שמעו
על מנהג זה אלא אדרבא עודדו נישואים בחודש זה כמו בכל חודשי החורף האחרים ואף נתנו סימן
לחודשים שראוי להתחתן בהם: ”הא מכשטא – הא מצלחא“. מכשט“א הוא ראשי תיבות של החודשים מרחשון, כסלו, שבט, טבת, אדר. והרמז ברור: נישואים בחודשים אלה הם סגולה להצלחת הזיווג. התרגום של ”תשכיל“ יהושע א הוא ”תכשט“, ויעויין גם בספר הערוך באות ”כשט“.
דעת רבי יואל מסאטמר היתה שאין להקפיד בזה, וכמנהג אונגרין, ואדרבא בתחילה היה מתרעם על
השואלים בזה כי לא היה ניחא ליה להחזיק את החודש לאינו מסוגל, ופעם התבטא לשואל אחד ואמר לו בצחות במרחשון אין עושין אבל בחשון עושין. אולם ברבות השנים כאשר רבו השואלים המקפידים על זה, השיב הרבה פעמים דחודש כסליו היא יותר טוב, אולם לא אמר בפירוש למנוע מחדש מרחשון. וכנראה שחש לדברי הספר חסידים סימן רמ‘‘א, שדבר שמחזיקין אותו בני אדם לסכנה יש להתרחק מזה. ובענין זה אמר פעם, דבאמת במדינתינו לא היה מקפידין על חודש זו, אולם הצדיקים בני רבי אליעזר מדזיקוב הם התחילו להקפיד על זה, מאחר גם הוא וגם זוגתו נסתלקו לבית עולמם בחודש מרחשון, על כן החזיקו צאצאיהם חודש זה לאינו מסוגל בעבורם, וכנודע שהיו גברי דקפדי, ומהם נתפשט החשש אצל ההמון, אבל באמת לאחרים אין מה לחוש בזה
אכן היו שהקפידו על כל הזכרת לשון מרירות. בספר דרכי חיים ושלום מנהגי רח“א ממונקאטש הובא
בהלכות ר“ה שהקפיד לא לומר בר“ה ”לחיים טובים“ כי הוא בגימטריה קללה ח“ו, אלא רק ”לחיים ארוכים וטובים“. הובא גם, שנהג בימים נוראים לא להשיב למברכו ”וכן למר“, אלא ”וכן למתוק“, כדי שלא ישמע לשון מרירות אלא מתיקות. שלום רב ג קס“ג על רבי ישראל הגר מויזניץ בעל ”אהבת ישראל“ מסופר: היה נקי הדיבור מאין כמוהו, וחינך את עצמו מנערותו ללשון נקיה, וכל מילה אשר יש בה רק צל של חשש של אי נקיות לא היתה מוצאת מפיו ולא היתה מושמעת בפניו. לדוגמא שסיפר נכדו האדמו“ר מווישיווא: הבאים מווישיווא התחתית אינטער ווישיווא, היו אומרים ”אנו לא מווישיווא העליונה“ כדי שלא להוציא מהפה ”אינטער ווישיווא“. ובר“האסור היה לענות לברכותיו וכן למר, אלא ”וכן“, או אפילו ”וכן למתוק“, כדי שלא להוציא בר“ה את הביטוי ”מר“.
מעלת חודש מרחשון
בספר עבודת הקודש להחיד‘‘א זצ‘‘ל כתב וז‘‘ל: אחרי החג סוכות ובחודש חשון, יתאמץ ביראת שמים וילמד תורה לשמה, כי הוא תחילת השנה והוא סימנא טבא לכל השנה וכו‘. וגם צריך להראות כי כל מה שעשה בעשרת ימי תשובה לא היה לפנים ח‘‘ו, ואם עתה יתחיל לפרוק עול ויתרשל בעבודת ה‘, לא לרצון יהיה רח‘‘ל. ולכן אדרבה, יעשה סימן טוב לכל השנה, וירוץ כגיבור בעסק התורה והמצוות כיד ה‘ הטוב עליו עכ‘‘ל. ובספר מועד לכל חי לרבי חיים פאלאג‘י זצ‘‘ל כתב וז‘‘ל: ומנהג חסידים הקדמונים לקדש עצמם ביותר דיבור ומעשה מיום שמחת תורה עד י‘‘ב ימים אחרי החג כנגד י“ב חדשי השנה, ונאספים בימים אלו וחוזרים על לימודם כל שיעורו, והוא סגולה נפלאה לעושה אלה שיהיה לו עזר ה‘ תמיד כל הימים מראשית השנה ועד אחרית השנה וכל אשר יעשה בתורת ה‘ ובין במשא ומתן עכ‘‘ל.
ויסוד ענין זה הוא עפ‘‘י מאמר חז‘‘ל שהכל הולך אחר ההתחלה יעויין מכילתא פר‘ יתרו. וכעין זה כתב בספר חוסן ישועות על הקיצוש‘‘ע, הובא בספר בנין עולם על ענייני ת‘‘ת פרק ט‘‘ו, שעל ידי לימוד התורה במוצאי שבת קודש משפיעים להיות שקוע בלימוד התורה כל השבוע, כי הכל הולך אחר ההתחלה. וכן בסידור הגר“א כתר ראש אות ע‘‘א כתב, שאם מיד בבוקר כאשר קם האדם משנתו הריהו מקבל על עצמו עול תורה באמת, וגומר בדעתו שלא להתבטל מתורה כל היום כולו, הרי זה סגולה בדוקה ומנוסה שיסורו ממנו כל הביטולים, ויצליח כל אותו יום בתורה עכ‘‘ד. וכבר רמזו כן מהפסוק ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וגו, דהיינו שהכל הולך אחרי ההתחלה.
