רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל – ממנהיגי הציבור הליטאי וראש ישיבת פוניבז' לצעירים. נולד בוולוז'ין בשנת ה'תרע"ד אביו היה אז למעלה מגיל 80 .בילדותו למד בחדר המקומי. בנוסף שכר לו אביו מלמדים פרטיים שמימן ממשכורתו הדלה. בגיל שתים עשרה נסע ללמוד בישיבה הקטנה בלידא. את בר המצווה חגג עם חבריו בישיבה, בלי הוריו שהיו בוולוז'ין. כעבור זמן נסע לווילנה ללמוד בישיבת רמיילס וכעבור שלוש שנים שב לביתו בוולוז'ין.
בשנת ה'תרצ"ז עלה עם משפחתו לא"י. למד בישיבת חברון בירושלים ובה נודע כאחד המצוינים שבחבורה. בשנת ה'ת"ש מיד לאחר נישואיו התמנה לכהן כר"מ בישיבת 'תפארת ציון'. במקביל למד בכולל 'זיכרון מאיר'. ייסד שיעור לבעלי בתים בנושא חינוך בביה"מ 'חזון איש' לאחר מכן הועבר לבית משפ' שכטר ונמשך כ-50 שנים ברציפות. בשנת ה'תש"י החל לשמש כר"י פוניבז' לצעירים יחד עם ר' אהרן יהודה לייב שטיינמן שם מסר שיעורים במשך כשישים שנה והעמיד אלפי תלמידים. בשנת ה'תשנ"ח ייסד רשת כוללים ארצית ללימוד סדר טהרות. אהבתו לתורה לא ידעה גבולות. ענוותן מופלא. תלמידיו אהבוהו אהבת נפש. דאג לכל תלמיד כאילו היה בן יחיד. מעולם במשך כל חייו, לא נשען על משענת הכסא. נפטר ב-כ"ו סיוון ה'תשע"א בצוואתו ציווה שיספידוהו רק שני בניו, וכן להימנע מלתארו בתארים "גאון" ו"צדיק". בהלווייתו השתתפו יותר מ-100.000 אנשים. חי כ-97 שנים. ציונו בבני-ברק.
אביו: ר' משה דוד. אמו: מרת חיה. אשתו: מרת חוה אסתר (בתו של ר' אברהם יצחק גרשונוביץ, אב"ד ז'בינקה, שכיהן כר"י תפארת ציון ב"ב). בניו: ר' משה דוד (חתן ר' מרדכי זליבנסקי. משמש כמשגיח בישיבת מאר יעקב ובישיבת משכנות התורה. ר"מ בישיבת בית דוד), ר' אברהם יצחק (חתן ר' בן ציון פלמן מבני ברק. משמש כר"מ בישיבת בית מדרש עליון).
חתניו: ר' בנימין ביינוש קורלנסקי שימש כר"מ בישיבת פוניבז' לצעירים. נפטר ב-ז' סיוון ה'תשס"ו, ר' יצחק שאול קניבסקי בן מרן ר' חיים, ר' אליעזר שטיינמן נכד ר' אהרון יהודה לייב ומרן ר' חיים קנייבסקי, ר' בנימין דוד אלישיב בן מרן ר' יוסף שלום אלישיב. ראש כולל תפארת בחורים ומחבר ספר יד בנימין, ר' משה אליהו שוורץ ר"מ בישיבת מאור יצחק-חמד.
מרבותיו: ר' שלמה היימן, ר' אברהם ישעיהו קרליץ "החזון איש", ר' יחזקאל סרנא, ר' אהרון כהן, ר' יהודה לייב חסמן, ר' איסר זלמן מלצר. מתלמידיו: ר' חיים קניבסקי, ר' נסים קרליץ, ר' מאיר צבי ברגמן, ר' יצחק מאיר פליטנשטיין האדמו"ר מקופיטשניץ, ר' דב צבי קרלנשטיין ועוד אלפי תלמידים.
מספריו: מנחת יהודה על מסכתות קידושין, גיטין, ב"ק, ב"מ, סדר קדשים וזרעים. אמרי דעת- שיחות ומכתבים. דרכי החיים- יסודות החינוך בימינו. עמק השער- ביאורים והערות על 'ספר המקח' לרב האי גאון.
לתושב בני ברק נולד לאחרונה נכד במזל טוב. שעות אחדות אחרי הברית, היה אמור לטוס הסב המאושר לחו"ל לצורך פרנסתו. אך תכניות לחוד ומציאות לחוד. בעוד הסב אורז מזוודות, להורי התינוק נודע, שייתכן כי הברית תידחה ולא תתקיים במועדה, משום שהתגלה שהרך הנולד חלה בצהבת. "הרופאים הסבירו, שמצבו הבריאותי של התינוק לא מאפשר לקיים את הברית בזמנה", סיפר אביו. הסב שרצה בכל מאודו להשתתף בברית נכדו, סר לביתו של הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ בבני ברק, ושאלו: "האם עליי לבטל את כרטיס הטיסה?". "אין צורך", השיב לו הגאון רבי מיכל יהודה. "תארוז מזוודות והברית תתקיים בזמן". הסב חזר לביתו והחל להתכונן לקראת נסיעתו לחו"ל, למרות שהברית הייתה צפויה להתקיים רק במועד בלתי ידוע. אלא שכאן התחולל המופת הפתאומי: שעות אחדות אחר-כך, הודיע המוהל להורי התינוק, שרמת הצהבת ירדה משמעותית וניתן לקיים את הברית בזמנה.
הרב נהג לנפוש בכל שנה בתקופת "בין הזמנים" בדירת נופש במושב "חזון יחזקאל". בכל פעם ניסה הצדיק לשלם לבעל דירת הנופש על זמן שהותו, אך בכל שנה התחמק בעל הדירה ולא הסכים לקחת כסף. ר' מיכל יהודה, שהבין שלשלם בכסף מזומן הוא לא יוכל לשלם, רצה לשמח את בעל דירת הנופש ולפני ששב לביתו בבני-ברק, השאיר מכתב נרגש בכתב ידו, שבו הודה על האכסניה הנעימה. הרב הוסיף גם את המשפט הבא: "בזכותכם כתבתי בדירתכם חידושי תורה במשך 130 שעות". בדירת הנופש במשך 13ימים הוא ישב וכתב ברציפות, בכל יום במשך 10 שעות, מ-9 בבוקר ועד 7 אחה"צ. עשר שעות רצופות של כתיבת חידושי תורה ובירורי סוגיות. בהמשך היה מתפלל מנחה, ומיד לאחר מכן התיישב ללמוד בהתמדה ובחשק עוד מספר שעות, כאילו לא ישב וכתב היום כבר עשר שעות רצופות ומאומצות…
מרן רבי מיכל יהודה לפקוביץ, זכה ללמד תורה לשלושה דורות למעלה משישים שנה. תחת הנהגתו התחנכו אלפי תלמידים, ולפעמים אף שלושה דורות למדו והתחנכו אצלו. וכך שח פעם: "פעמים רבות ראיתי תלמידים, שבתחילה נחשבו ללא מוצלחים ובסופו של דבר הצליחו מאוד. מה הסיבה לכך?", הטעים הרב ואמר: "דווקא אלו, מתוך שלא הצליחו, הוריהם העתירו עליהם תחנונים, שפכו דמעות בתפילה, אמרו תהילים ונתנו צדקה בעדם, ובזכות מעשים אלו בנם עלה על הדרך הנכונה ועשה חיל בתורה. אך לעיתים הילדים המוצלחים, הרי הם מוצלחים ועליהם לפעמים 'שכחו' להתפלל ולהעתיר, ולכן לא תמיד ההצלחה שלהם התמידה".
מדבריו: *ישנה חשיבות רבה לדוגמה האישית. כאשר הבן רואה את אביו לומד תורה ומקפיד בקיום מצוות הדבר משפיע עליו יותר מתוכחות. *אין להלחיץ מדי את הילד, אך גם לא לפנקו יתר על המידה ולאפשר לו חופשיות יתר.* הורים חייבים לנהוג בסמכותיות, כדי שהילדים יהיו חייבים לשמוע להם גם בדברים שאינם נראים בעיניהם. *המפתח להצלחה בחינוך הילדים הוא תפילה בדמעות.
להלן הדרכות בענייני חינוך ממרן זי"ע שמסר ממה שראה אצל רבותיו, מתוך חוברת שיצאה לאור ע"י 'אסיפת שמועות'. לקחים מאלפים בהנהגת המידות.
דרכי ההנהגה של מו"ר הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל
היה לי בצעירותי רב מובהק שלמדתי אצלו שלוש וחצי שנים בווילנא, ה"ה הגאון בעל חידושי רבי שלמה היימן זצ"ל, הנהגתו היתה בזמן כשהיה תלמיד מעיר איזה הערה או שאלה ענינית או שהסביר סברא נכונה, היה הרבי זצ"ל מסביר את השאלה בלשונו ובסגנונו הבהיר, והיה אומר לתלמיד כך התכוונת לשאול ולומר, בו בזמן שהתלמיד לא כיוון לשאול בכזו עומק והבנה, ובדרך זו רומם והגביהה את התלמיד, ועל ידי זה העלה את התלמידים שיתעלו בלימוד התורה.
סיפור נוסף שמעתי מבן של תלמיד של מו"ר זצ"ל, שבזמן שכיהן מו"ר בישיבת ברנוביץ למד אצלו אביו שהיה ממוצא חסידי [והוא היה יחידי שדיבר במבטא חסידי] ובזמן ששאל שאלה בלימוד חייכו התלמידים למשמע דיבורו במבטא חסידי, מו"ר זצ"ל שהבחין בכך הגיב מיד האם הנכם שומעים כמה חזק הוא שואל? ובזה הרים קרנו של אותו תלמיד עד שנתעלה וכיהן בשנים מאוחרות יותר כמרביץ תורה בארה"ב.
ויש כאן להדגיש על היחס המיוחד וההתבטלות ששרר בין הגר"א וסרמן זצ"ל למו"ר הגר"ש היימן זצ"ל בעת שכיהן בברנוביץ בישיבתו של הגאון רבי אלחנן זצ"ל, והוא לימוד גדול לכל צוות רבנים בישיבות כמה צריך להיות ביחס של כבוד והערכה אחד כלפי חברו וח"ו שלא יהיה ענין של התנצחות של אחד כלפי השני.
כבוד התלמידים – הנהגת מו"ר בעל האבן האזל זצ"ל
התנא באבות פ"ד משנה י"ב אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. אצל מו"ר מרן רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל בעל האבן האזל ראינו והרגשנו איך שקירב את התלמידים באופן מיוחד שקשה לתאר, באיזו אהבה התייחס לכל תלמיד ואיך רומם את נפשו של התלמיד על מה שהעיר ושאל.
וכשאחד מבני החבורה היה שואל איזה שאלה ראויה [וכן זכורני שאחד הסביר ביאור נפלא בתוס' גיטין דף י"ז שהיה קשה להבין דברי תוספות שם] היה מו"ר הגרא"ז חוזר ומשבח כמה פעמים בתוך השיעור בהתפעלות "אוי איזה טוב ונכון הסברת" וגם כשנפרדו ללכת מהשיעור ליד הדלת חזר לשבח את התלמיד. כמה זה נתן לנפש התלמיד שעל ידי זה עלה ונתעלה.
וכן זכורני כשהיינו מגיעים בשבת קודש לשמוע את שיעורו בביתו, לפני שמסר לנו את השיעור היה נכנס לחדר של אוצר הספרים שהיה בביתו מעיזבונו של הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל [בנו של מרן הנצי"ב זצ"ל]. ולא ידענו מה הטעם שנכנס לשם לפני השיעור באופן קבוע לרגעים מספר, עד שנתברר הדבר על ידי אחד מהמקורבים שהיה נכנס לשם להתפלל תפילה שלא יכשל ח"ו באיזה ביטוי לתלמיד.
