בפרשת השבוע, פרשת מקץ, אנו קוראים אודות חלומות פרעה. כשהקיץ פרעה משנתו בסערה, כפי שכתוב "וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ", חרטומי מצרים וחכמיה ניסו לפתור את פשר החלומות המוזרים, אולם העלו חרס בידיהם, "וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה".
לאחר הניסיונות הכושלים של חרטומי מצרים לפתרון פרעה, נזכר שר המשקים כי שנתיים קודם לכן, בעת ששהה בבית האסורים חלמו הוא ושר האופים חלומות אשר לא נמצא להם פותר. איתם בבית הסוהר היה נער עברי, שפתר את חלומותיהם, ודבריו התממשו. מששמע זאת פרעה, מיד "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (מא, יד).
הדיבור הגורלי
בעקבות דברי שר המשקים, הריצו את יוסף מהבור ונוצר חלון הזדמנויות להיחלץ מבור הכלא, אולם השחרור תלוי היה במילים שיוציא יוסף מפיו, במענה שיתן לפרעה. בטרם סיפר פרעה את חלומו ליוסף, הקדים ואמר לו: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ" (פסוק טו).
מה היה עושה כל אחד מאיתנו, לו היתה נקראת בדרכו הזדמנות ייחודית ונדירה, לדבר עם המושל הבכיר ביותר? ובפרט לאחר שנות יסורים, עינויים והשפלות שספג יוסף על לא עוול בכפו.
ננסה להיכנס לראשו של יוסף בדקות שבהן עמד לפני מלך האימפריה הגדולה בעולם בעת ההיא. לאחר שנים רבות של ריחוק מבית אביו ומארץ מולדתו, שנכפה עליו, נקרא יוסף להיפגש עם הדרגה הבכירה ביותר בשלטון.
כל אחד מאיתנו מתמלא היה ברגשות גאווה ושמחה, ושוקל את מילותיו בפלס, שלא יאמר בטעות מילה שאינה במקומה, שלא להזיק חלילה. בודאי היה מנסה בכל מאודו למצוא חן בעיני המלך, כשהמטרה הניצבת למול עיניו, שייצא לחפשי במהרה.
אצילותו ומידותיו הייחודיות של יוסף
למרבה הפליאה, לא כך נהג יוסף, שענה לפרעה לאלתר: 'בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה'. הוא הביע את אמונתו ובטחונו בבורא עולם ולא ייחס לעצמו מאומה. כדי שפרעה לא יטעה לחשוב, שיוסף ניחן בכוחות מופלאים ומיוחדים במינם המעניקים לו את הכוח לפתור חלומות, הכריז יוסף הצדיק את אמונתו העמוקה בתוככי עולם של עבודה זרה. היה זה שנתיים לאחר שאמר לשר המשקים (בסיום הפרשה הקודמת) "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (מ, יד). חז"ל דרשו על פסוק זה: "על ידי שאמר לשר המשקים 'זכרתני', 'והזכרתני' ניתוספו לו שתי שנים" (מדרש רבה פרשה פט). יוסף, נענש וישב שנתיים נוספות בכלא משום שפעל בהשתדלותו ואמר לשר המשקים מעבר למתחייב במדרגת מידת הביטחון, שבה היה באותה העת.
עד היכן ההשתדלות
הביטחון האמיתי בה', מסביר הרב דסלר בספרו 'מכתב מאליהו', אין משמעותו שעל האדם לשבת ב"אפס מעשה", ולא לעשות את המתחייב. הביטחון בה' פירושו – לא לתלות את המעשה בסיבות אחרות מלבד בהקב"ה. ועל כן, ברגע הראשון, כשפרעה בדבריו רצה לתלות את פתרון החלומות בחכמת יוסף, העמיד אותו יוסף על טעותו ואמר בצורה נחרצת: "בלעדי האלוקים יענה את שלום פרעה". כלומר, אין לי חלק בעניין. הכל מאת בורא עולם!
יוסף לא כלל בשיקוליו את המחשבה הזרה, כיצד ישפיעו דבריו על אפשרות שחרורו מהכלא המצרי. הוא לא התייחס לשאלה, האם יכולה אמירתו זו להזיק או לא. הוא התעלה למדרגה גבוהה, בה ידע בכל נימי נפשו שישיבתו בכלא או היציאה ממנו, כלל אינה תלויה במוצא פיו. ואכן לאחר שיוסף אמר את האמת כולה בבהירות באזני פרעה, פתר את חלום פרעה וזכה לגדולה רבה.למדנו מיוסף מהי מידת הביטחון האמיתית בה'.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך', על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – [email protected] ; 052-9453811
