פניו בערו כלפידים
כ״ק מרן אדמו״ר מסטריקוב זצ״ל, מי שלא ראה אותו באמירת ״מזמור הבו לד׳ בני אלים״ (תהלים כט) בקבלת שבת, לא ראה כלום ממש. בכל כוחותיו, אפילו בעת שהיה ר״ל חולה, עד שכל שומעיו הרהרו תשובה בלבם. וכן ב״נשמת״ אמר בקול אדיר גדול, וכן ״עזרת אבותינו״, וכן בשאר תורה, ראינו אשר כל ארכובותיו דא לדא נקשן, ופניו בוערים כלפידים.
לא להחזיר הספרים לארון
הרבי מסטריקוב זי״ע הקפיד דווקא שלא יחזירו הספרים ביום מהשלחן לארון, באומרו, שמא יבוא אדם, יראה ספר מונח על השלחן, ויבוא לעיין בו, ועי״ז ישב ללמוד, ומצוה גוררת מצוה, לקיים מה שלומד.
ראיתי בחלום את הרה"ק מסטריקוב ואמר תורה
בליל ו' עש"ק ויקהל פקודי כ"ב אדר תש"ז ראיתי בחלום את כב"ק אדמו"ר זצל"ה מסטריקאוו ואת בנו הרה"ק ר' יעקב יצחק דן הי"ד, והיה להרה"ק ריי"ד זצלה"ה פנים מאירות מאד והרה"ק מסטירקאוו ישב אצל השולחן כמנהגו בזה העולם ואמר תורה בפרשת יתרו:
אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. אלה הדברים הוא שבת קודש שאז כל אחד מישראל במעלה גבוה למעלה מן שבעת ימי הבניין בזה הכח תדבר להם דברי תורה ומימלא יכנס בהם על כל השבוע. (והמשיך עוד תורה עיין שם בהמשך)
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים מלשון הבטחה
ליל שבת קודש, אח״ק התרע״א. אמר אדמו״ר זצ״ל: ״קדושים תהיו״(ויקרא יט, ב). ובתו״כ ״כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים״. הענין צריך ביאור, וכי אפשר להדמות כביכול להבורא עולם. ואולי נראה בזה ד׳׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״. לשון הבטחה היא, שהבורא ב״ה הבטיח לעמו שיהיו לו ממלכת כהנים וגוי קדוש, כי ישראל הם הענפים והבורא עולם הוא השורש, ואם נתחברו יחדיו הענף והשורש, יכולים לבוא למדרגה זו שיקראו ״קדושים״, ולמדרגה זו יוכלו לבוא רק ע״י האחדות שיש לישראל, כשישראל שרויים באחדות, יוכלו הענפים להתדבק בשורשם ויקויים ״מה אני קדוש אף אתם קדושים״, בבחינה עצמה שיש כביכול להבורא ב״ה. וזהו שאומר המדרש תנחומא (אות ה) ״קדושים תהיו״, לפי שהדבקתי אתכם למתני, שנאמר (ירמיה יג, יא)״כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש״. שהיה קשה זאת למדרש, וכי אפשר להתדמות להבורא בקדושה. ולכן אמר לפי שהדבקתי אתכם, הענפים והשורש, על ידי האחדות. וזהו דכתיב (ויקרא יט, ב) ״דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו״. כשהעדה נכללים ביחד, כשהם באחדות גמורה, אז ״קדושים תהיו״.
הפיל את שמו של הגוי ומת!!!
סיפר לי גיסי היקר איש אמונים מוה״ר חיים צבי ווארגן ז״ל הי״ד ודם זרעו, שהיה גר אצל בעל בית גוי שונא ישראל בלאדז׳ (פולניה) ורדף אותו מאד, ונסע למרן הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע ושטח לפניו את צרתו, ולבסוף הניח על השולחן את שם הגוי ואמו, ואמר לרבי: זה שם הגוי! תיכף העביר הרה"ק מסטריקוב את ידו על השולחן לנקות אותו מטומאת השם הזה, עד שנפל שם הגוי ארצה ולא עבר שבוע ומת אותו גוי.
יעזוב רשע דרכו – לשער איך לתקן את מעשיו
פעם נסע הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע עם תלמידו הגדול הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע – ואמר לו: כתיב (ישעיה נה, ז) ״יעזוב רשע דרכו״, וכי לרשע יש דרך? – אלא מה שהאדם משער בנפשו, כי מעשיו אינם טובים והוא עדיין רשע, ובזה חושב הוא לעבוד את ד', דרך זו תעזור לאדם, כי ימצא בנפשו את הטוב, ועל ידי זה יעשה את הטוב.
הטעם לאמירת תוושע בנקל
שמעתי מפה כ"ק מורי הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע (ליל שבת חנוכה תרע"א), מדוע כששותים יין ומי שצריך לישועה, מאחלים לו ״תיוושע בנקל״, כי 'בנקל' עולה 'יעקב' שהוא מידת הרחמים, ולכן אין אומרים בפירוש בזכות 'יעקב' משום שזה צריך להיות באתכסיא.
דמות דיוקנו של אביו ממש
החסיד רבי יעקב מקינאוו ז״ל, מתושבי בתי וורשה בירושלים, היה בן תשע עשרה שנים כשהסתלק לעולמו הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע, וזכה להסתופף בצילו כמה פעמים. וסיפר לי שלבנו הצעיר, רבנו הקדוש רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע היתה צורת אביו, כמותו ממש.
בזמן הקץ הימים יהיו משונים
אמר הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע: כתיב (מא, א) ״ויהי מקץ שנתיים ימים״, כשיגיע הקץ, קרוב וסמוך לזמן הגאולה, ״שנתיים ימים״, יהיו משונים הימים וזה סימן לגאולה במהרה.
לא שמע בקול הצדיק והפסיד הכל
סיפר לי החסיד ר' יהושע מרדכי מוורשה, שהיה צריך להשכיר דירה אחרי מלחמת תרע״ד ולא השיג. היה שם בנין של גוי פולני ורצה ר' יהושע מרדכי שהגוי יבנה עבורו קומה שלישית וישכיר לו, ועוד יהודי ג"כ רצה לשכור שם דירה. שאל רי"מ את מרן הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, אם לעשות כך ולא הסכים עמו ליתן לגוי מעות קדימה.
אבל אשתו הציקה לו והכריחה אותו לערוך חוזה, ולכן לא השגיח על מאמר הרבי ועשה חוזה עם הגוי ונתן לו סכום כסף על החשבון, וגם חברו נתן לגוי סכום דומה. ואכן, הסוכן של הגוי כבר הזמין לבנים עם סיד כדי לבנות. הדבר היה ביום ה׳ וביום ראשון התפטר אותו סוכן ובא אחר תחתיו, והאחרון לא רצה בשום אופן לבנות על הבית, והפסידו ר"ל שני היהודים את כל כספם, כי אם שואלים את הצדיק צריכים לשמוע, ומכל שכן שכבר אמר שלא לעשות, אזי הדיבור הזה עושה רושם.
על ידי עין טובה הוא משבח את המוצר
הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע אמר בשם הרה"ק מאלכסנדר זי״ע, על דברי הגמרא (כתובות יז.) ״הקונה מקח מן השוק ישבחנה בעיניו״, וכי מותר לו לאדם לומר שקר? אלא נראה שיש בחינה ״בעיניו״, שהוא בעיניו נותן בו עין טובה, ועל ידי זה יוכל לשבח את הדבר באמת, וכמו שאומרים בלשון המדוברת: 'אויס בעסערן די זאך, מיט זיין אויג, קען ער די זאך אויס בעסערן' [לייעל את הדבר, על ידי עיניו יכול הוא לשפר את המוצר].
אסור לדון אדם לכף חובה אפילו במחשבה
שמעתי ממורי הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, פרשת אחרי-קדושים שנת תרע״ד: כתיב (יז, ד) ״דם יחשב לאיש ההוא דם שפך״. ובמסורה ״וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד״ (מלכים-ב כא, טז), מלמד שאסור לו לאדם לדון את חברו לכף חובה אפילו במחשבה, ואם לאו שופך דם. ואיתא בספרים על הפסוק (קדושים יט, יז) ״הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא״, שא הוא לשון חידוד, ובהיפך אתוון הוא לשון אש, שאם תוכיח את חברך ולא ישמע לך, לא תחדד עליו במחשבתך את מידת הדין, ועל זה נאמר בקמץ שפך, שמרמז לכתר, שאם דן את חברו במחשבה פוגם בכל הקומה, וזה הפירוש (שם) ״לא תשנא את אחיך בלבבך״, אפילו אם אינו עושה כלבבך, כי באמת אם זולתך טוב ועושה כלבבך אין שייך עליו לימוד זכות. ע"כ דברי מורי יזכהו ד׳ לביאת ינון.
חוקות הגויים ממידת הגאווה
שמעתי מהרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע בפרשת קדושים, דכתיב ״ולא תלכו בחוקות הגוי״ (כ, כג). ובמסורה ״ולא תלכו רומה״ (מיכה ב, ג). נראה הענין לפי מה דאיתא (סוטה ד:) ״כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה״. וזה נרמז במסורה, כי לכאורה למה יבוא לו לבן ישראל שירצה ללכת בחוקת הגוי? אין זאת אלא משום מידת הגאוה שבו, שרואה שאצל הגוי יש כל טוב ומתעטף במלבושים יקרים וכדומה, ולו אין כלום. לכן מפתה אותו יצרו ללכת בחוקות הגוי, והעצה לזה ״לא תלכו רומה״, שיעקור מידה רעה זו ממנו, ואז לא ירצה לילך בחוקות הגוי.
אתה יכול להיות כאן ירא שמים
כשנסע הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע מתל אביב, אמר לר׳ זאב קדישזון: (ידיד נפש של הגה"צ הרנ"ג ויינטראוב עלו ביחד לארה"ק מראדומסק בשנת תרפ"ד ונטמן ליד הרנ"ג): "ועלוויל, ועלוויל, קנסטיך דא ווערין איין ערליכר יוד" [אתה יכול להיות כאן יהודי ירא שמים], תמיד אתה מסתכל על הים ועל השמים".
להתפלל רק מתוך הסידור
שמעתי פעם אחת מכבוד קדושת מורי הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, שאמר באמצע התורה בסעודת ליל שבת קודש (יום שב"ק פרשת אחרי-קדושים שנת תרע״א) ״בבקשה מן העולם שיתפללו מתוך הסידור״
והסביר הענין בזה, כי הנה בעוונותינו הרבים כל היום נמצאים יהודים בשוק אודות המחיה והכלכלה, והעיניים רואות בכל הדברים ואין להם מעצור אח"כ לדעת שצריך על זה תשובה, אבל ראיית האותיות הקדושות פועלות על העיניים קדושה גדולה, ועי"ז נותן אל ליבו שלא להסתכל במקומות שאין להסתכל, כי קדושת האותיות המה מכתב אלוקים חרות על לוח לב האדם, לזכור ברית עולם שלא יקלקלו ולתקן את אשר כבר עיוות, כי האותיות הן ממקום נסתר עד מאד, שיכול להשפיע תשובה אפילו על העוון הגדול ביותר, ואות פירושו נסתר, כי אמרו חז"ל למה נקרא ד׳ צבאות כי אות הוא בצבאו, גם המלאכים לא יודעים מקומו ב״ה ומשם באה השפעה על האדם לפניו יתברך.
ביקשתי ממנו שישאר בארץ ישראל
להלווייתו של הר״ר מרדכי מנחם הלוי הבר ז"ל, ביום כ״ה אייר שנת תרפ״ד בירושלים, הלכתי עם מרן אדמו"ר הקדוש רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי״ע. במהלך ההלוויה דיברתי עמו אודות הנפטר ואמר לי שהנפטר היה ירא שמים. אמרתי לו, שיש לו זכייה גדולה שגם גדולים לא זכו לה, שנפטר בירושלים ונקבר בירושלים. ונענה לי בראשו. אמרתי לו: נו. והבין שאינני מרוצה שהוא נוסע חזרה לפולין.
אמר לי הרה"ק מסטריקוב: ״מה אעשה וטפלא תליא בי, והלא אמרת בעצמך שלא כל אדם זוכה״. ודיברתי עוד מזה ארוכות וקצרות, ואמר לי: ״חדל לדבר מזה, כי ידעתי בני בעצמי גדולת ארץ ישראל, ועשיתי לי כל מיני עצות איך להישאר פה, אבל חזרתי על כל צידי צדדים ואין לי לעת עתה עצה אחרת והש״י ירחם עלינו״.
"ביקשתי לדעת אם התפילין פסולות, לא מבינות"
כשביקר בארץ ישראל הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי״ע, מסר את תפיליו לאחד מחשובי הסופרים שהיו בירושלים וביקשו לבודקן. התפילין היו מירושת זקנו הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי״ע. כשבא הרה"ק מסטריקוב לקבלן בחזרה מהבדיקה, נבהל מאד, כיון שראה על פניו של הסופר שמשהו אינו כשורה.
שאלו הרבי בבהלה: ״מה, האם חלילה יש איזה פסול בתפילין?!״ ״לא", ענה הסופר, "רק צורת אות אחת אינה מוצאת חן בעיני״. התרעם עליו הרבי: ״מה אתה אומר, האם ביקשתי ממך שתגיד לי מבינות על האותיות? הרי ביקשתי רק לבדוק אם אין חלילה פסול״…
והיה עקב תשמעון – בעקבתא דמשיחא
אמר הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע: כתיב (ז, יב) ״והיה עקב תשמעון" – בימי עקבתא דמשיחא, כשתרצו להתאסף, מלשון (שמואל-א טו, ד) ״וישמע שאול את העם", התאספו עם המשפטים האלה.
התעוררות עליונה לבוא לידי הכרת ה'
שמעתי באחרון של פסח תרצ״ה מכבוד קדושת הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע (בעת שביקר כאן בארה"ק): כתיב (טז, טז) ״יראה כל זכורך את פני ד׳ אלוקיך", זה התעוררות עליונה, כי בלי התעוררות עליונה אי אפשר לבוא לידי ההכרה אמיתית. ״ולא יראה את פני ד׳ ריקם״ (שם), היא העבודה וההכרה העצמית של בני ישראל. ״כברכת ד׳ אלוקיך אשר נתן לך" (שם יז), היא ההשפעה הרוחנית שבאה אח"כ ע״י ההכרה ועבודת ד׳.
השיב לי שאקרא אמרי דוד
כאשר ביקר בארץ הקודש הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, שאלתיו: ״איך אקרא את ספרו של אבא על תהלים?״ [הוא הרה"צ רבי יעקב דוד וינטרוב זצ"ל]. בתחילה לא רצה להשיב לי על זה, ולבסוף השיב לי שאקרא ״אמרי דוד״. כשיצאתי מהרבי מסטריקוב, נכנסתי אצל רבי חיים שאול דוויק ושאלתיו כנ"ל, והשיב לי בן רגע: ״אמרי דוד״. אמרתי לו: "מכאן שכיון רבנו ברוח הקודש". והשיב לי: ״כן, זה רוח הקודש״…
חילק הכל לצדקה לעניים לפני פטירתו
כידוע היו בין חסידיו של הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, הרבה חסידים גבירים שהיו מפורסמים בכל ארץ פולין. והנה, כאשר נפטר הרה"ק מסטריקוב זי"ע בי"ט שבט שנת תרצ״ו, חשבו שימצאו בביתו בזגערש הון רב, אלא שלמרבה הפלא, לא מצאו בעזבונו כלום, כי לא השאיר מאומה והכל חלק לצדקה ולעניים, עד שלא נשאר בביתו אלא מזון כדי ב׳ שבועות. גם לא נשארו בארונותיו אלא גביעים אחדים. כן לא נשאר חייב חוב לשום אדם, כי הכל שילם לפני כן. ויהי הדבר לפלא.
אשרי אדם בוטח בך
במוצאי שבת האחרון לחיי הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, בעת שהותו באוטבוצק בבית בנו הגה"ח רבי יוסל לנדא הי״ד, כשהבדיל על הכוס, חזר הרבי כמה פעמים על המילים ״אשרי אדם בוטח בך״.
הבדיל במוצאי פסח מבירה של מכירת חמץ
בביקורו בארץ ישראל בחג הפסח, הקפיד הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע מאד על האיש שהביא לו בקבוק בירה מהגוי במוצאי פסח, כאילו מטיל חלילה פגם במכירת חמץ, שאיננה מכירה טובה רק הערמה בעלמא, וחלילה וחס לרמז כך, ונקרא חלילה פורץ גדרן של חכמים.
בחג הפסח מתקדשים שלא בהדרגה
מכתב שכתב אלי בן אחותי הצדקנית מרת רייזל ע"ה, הבחור שמואל אהרן ווארגון הי״ד אחר שהותו בליל הסדר אצל מרן הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע:
״הייתי אצל אדמו"ר שליט״א בזגירש בימים הראשונים של פסח ושמעתי ממנו ״קדש ורחץ״ (מתוך הגדה של פסח), 'קדש' לשון קדושה שיקדש עצמו, 'ורחץ' לשון טהרה, שיטהר עצמו. ואם כן, הוי ליה למימר איפכא, קודם טהרה ואחר כן קדושה, 'רחץ וקדש', כמו שנאמר (אחרי טז, יט) ״וטהרו וקדשו״. ואמר, משום שבחג הפסח יכולים להתקדש שלא בהדרגה ובתנאי שתהיה אח"כ טהרה".
