אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת ויקהל שקלים • מתורת רנ”ג ויינטראוב זצ”ל

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ”ל על פרשיות השבוע
המופיע על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו”ר מכון באהלי צדיקים

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם (לה, א)

אמר הרה”ק רבי משה מקוברין זי”ע: איתא (אבות פ”ב מי”ג) ״אל תהי רשע בפני עצמך״ – אם אתה חס ושלום בבחינת רשע, לכל הפחות אל תהיה בפני עצמך [כלומר לבד], אלא תנהג על פי מאמרם ז״ל (סנהדרין צג.) – ״תרי אודי יבישי וחד רטיבא אוקדן יבישי לרטיבא״, [שני אודים יבשים ואחד רטוב שהיו באש הדליקו היבשים את הרטוב[ כי על ידי אהבת ודיבוק חברים, יתקנו אותך ו”טובים השניים מן האחד”.

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם (ויקהל לה, א)

הרה”ק ר’ אלעזר מקוז’ניץ היה בצאנז, אמר לו הרה”ק מצאנז [בעל ה”דברי חיים”] שיאמר תורה, פתח הרה”ק מקאזניץ ואמר: ויקהל משה את כל עדת בני ישראל (שמות לה א), איתא (מג”ע ואתחנן אופן קפ”ו) דישראל ר”ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, ולכן “ויקהל משה את כל עדת בני ישראל” – כשהקהיל משה את כל עדת בני ישראל – אז “ויאמר עליהם זה הדבר אשר צוה ד'”, כי בהיקהל כל ישראל יש כל התורה כולה.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָֽם (לה, א)

הרה”ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע אמר ‘תורה’ לעתים רחוקות. כששאלוהו על זה, השיב: ״מה שאומרים – כי אי אפשר עוד להחזיק״.

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (לה, ב)

מעשה ביהודי שהיה לו קרוב בעיר לאדז׳ ולא נמנה על כת החסידים. אותו קרוב סייע לו בכל פעם בהרבה כסף. פעם אחת כשבא אליו ללאדז׳ וביקש את עזרתו בהלוואה, השיב את פניו ריקם, באמרו: ״לא בכל שבוע אתן לך״. כיון שיצא מבית קרובו, שמע האיש שחסידים רבים נוסעים לשבת אל הרבי מאלכסנדר רבנו הקדוש בעל ‘ישמח ישראל’ זי”ע, נכנס שוב אל קרובו וביקשו: “תן לי לפחות רובל אחד, שאני חפץ לנסוע בו לשבת הקרובה לאלכסנדר”. ושוב השיב פניו ריקם באמרו: “מה לך ליסע לשבת במחיר רובל, סע ביום ראשון ולא יעלה לך יותר מחצי״. שמע האיש לעצת קרובו והמתין ליום ראשון. אותו אדם לא ידע לכתוב בלשון הקודש. ״ובכן – הציע לו קרובו – אני אכתוב לך את הפתקא לרבי״. וכן עשה. רשם לו פתקא ונתנה בידו.

קם האיש ונסע לאלכסנדר. והנה, תיכף כשבא לאלכסנדר נכנס אל הרה”ק בעל ‘ישמח ישראל’ זי”ע ומסר את הפתקא לרבי. מיד נטל ה’ישמח ישראל’ את פתקתו וקרעה לעיניו לחתיכות, זרקה לצדדים ולא דיבר מאומה. והאיש – נבוך, שכן, הרבי לא עשה כן לשום אדם. יצא האיש החוצה ונשאר לעמוד מחוץ לחדרו של הרבי. והנה מכיון שארכה לו השעה ולא עזב את המקום, ביקש המשמש לסלקו ולא רצה לילך, ושח לו כל המעשה שאירע לו עם הרבי. ניגש אפוא המשמש אל הרבי ושאלו לפשר הענין.

השיב ה’ישמח ישראל’: “פתקא שנכתבה בשבת חלילה לי לקרוא, ילך לכתוב לו פתקא אחרת ואקראה״. וכן עשה. כתב פתקא אחרת והרבי קראה וברכו לשלום. חזר האיש ללאדז׳ ומיהר אל בית קרובו לבקש ממנו על הוצאות הדרך שיוכל לשוב לביתו, וסיפר לו, אגב, את אשר אירע לו באלכסנדר. השתומם אותו קרוב והודה לו שכתב את הפתקא בשבת ולא יכול היה להבין מאין ידע זאת הרבי…

***

סיפר לי הרה”צ ר’ מ”מ בידרמן שליט”א [הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי”ע], כאשר נפטר ר’ איטשע פלאטניצר ז”ל היה זה בערב שבת קודש בירושלים עיה”ק תוב”א, ובאותו היום כבר הובא לקבורה. בליל שבת קודש אמר זקינו הרה”ק ר’ דוד ז”ל, אני מקנא את ר’ איטשע פלאטניצר שכבר הוא מקבל שבת אצל אדמו”ר הזקן [הוא הרה”ק ר’ אהרן מקרלין זצק”ל].

וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (לח, ח)

במראת הצובאת” – בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע א”ל הקב”ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים (רש”י)

בפרשת פקודי כל מקום שנזכר כיור כתיב כיר חסר ו’. דהנה הנשים הצובאות הביאו המראות ולא רצה משה לקבלם עד שאמר לו הקב”ה וקיבלם ומהם נעשה הכיור (רש”י שמות לח ח). כי המראות הללו היו חרב פיפיות על ירך בשביל היצר הרע שלא לחטוא. והנה תבת כיר הוא חרב בלשון יון עיין רש”י עה”פ (בראשית מט, ה) כלי חמס מכורתיהם, ולכן כתיב כיר חסר ו’, כי עד שלא היה להם תורה היה רומז באות ו’ שג”כ היו שומרים על ברית והיה להם חרב חדה על ירך להרוג היצר הרע ובזה זכו לתורה.

שבת שקלים

בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים (לח, כו)

הגה”ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי”ע אמר: איתא (שקלים פ”א מ”א) ״באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים״. ונראה לבאר סמיכות הדברים, כי השקלים מורים על אחדות, כי שני חצאים נעשים אחד. ולכאורה היו יכולים לומר שכל אחדות טובה, לכן משמיעין אז גם כן על הכלאים, שאחדות כזו אינה טובה. [והענין הוא, שאפילו שאתה צריך לאהוב כל אדם, אבל לא להתחבר עם כולם].

ונתנו איש כפר נפשו – שחסר להם בפרנסה

אמר הרה”ק רבי משה מרדכי מטריסק-לובלין זי”ע: ״כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם״ (ל, יב) – אם תרצה לנשאות את ראש בני ישראל בשפע ברכה והצלחה, אלא שתראה ח”ו שאינם ראויים לזה מחמת ״לפקודיהם״ שיש בהם חסרון, אזי ״ונתנו איש כופר נפשו לה׳ בפקוד אותם״, תדע שכל זה הוא אשר “בפקוד אותם”, שהחסרון שיש בהם הוא מחמת שחסר להם פרנסה ומנוחה, וזה עצמו הוא הכופר נפש שלהם, שאין יכולים לעשות בשלימות, כי העניות מעבירתם על דעתם ועל דעת קונם ואין להאשימם ח”ו.

 מחצית השקל נוגע להצלת כלל ישראל

אמר הרה”ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי”ע: איתא (מדרש תנחומא פ’ כי תשא ס”ט) ״כמין מטבע של אש הוציא הקב”ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו “זה יתנו – כזה יתנו״.” עיקר ענין מחצית השקל היה, כדי שלא יהיה בהם נגף. המחצית השקל נוגע להצלת ישראל ומשה רבנו, האוהב הנאמן של כלל ישראל, פחד שאם לא יהיה חלילה עם כל הדקדוקים ח”ו לא תפעל הכפרה, ולכן רצה שהקב”ה בעצמו יראה לו את מחצית השקל.

חודש אדר

 חודש אדר שהנס מלובש בטבע כל אחד יכול לקבל השפע

אמרו חז”ל (תענית כט:) “בר ישראל אי אית ליה דינא בהדי גוי לישתמיט מניה עד אדר”. וצריך להבין למה לא עד חודש ניסן שגם בו היו ניסים? אבל נראה, כי חודש ניסן היו בו ניסים למעלה מן דרך הטבע, ולזה צריכים זכויות גדולים, אבל בחודש אדר שהסתתר הנס בתוך הטבע, יכול גם כן  איש פשוט רק שהוא מזרע ישראל, להיכנס בזה ושישפיע עליו מלמעלה הנס, ולכן דווקא עד סוף חודש אדר. אבל כל זה מדובר רק באיש פרטי, אבל לא כן ענין כללי בכל יום ובכל חודש זמן להיוושע, כי כל אחד מתוך כלל ישראל כדאי הוא אפילו שהוא בדיוטא התחתונה ח”ו, ולא צריכים להשתמט דווקא עד חודש אדר, רק השערים תמיד פתוחים להיוושע.

 חודש אדר מרמז על פרנסה

אמר הרה”ק רבי אהרן צבי מביאלא זי״ע פעם בשולחנו: בבית שני הזקנים בכו, מפני שזכרו את המקדש הראשון. ה’עולם’ אומרים כי חודש אדר מרמז על פרנסה וכלכלה. היה פה שפע ואקווה כשנהיה ביחד, יהיה הלאה כן.

באדיבות “מכון באהלי צדיקים” להדפסת ספרי וכתבי הרנ”ג ויינטראוב זצ”ל. כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]