מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ”ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו”ר מכון באהלי צדיקים
בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה (ו, ה)
סיפר לי כ"ק אבי [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, ששאלו אותו שני מלמדי תינוקות בימים הקשים של גזירת המלוכה, לשלוח את התלמידים לבתי הספר של הגויים, ללמוד שם שעה אחת ביום, מתי ישלחו את הנערים, כי עלה בדעתם לשלחם תיכף בבוקר, כדי שיפטרו מהם למשך כל שעות היום.
השיב להם אבי זצ"ל, שלפי דעתו לא ישלחו אותם בבוקר, כי בכל אות שהם מלמדים יש קומה שלימה של קליפה ר״ל, וכשהילד מסתכל בזה עושה עליו הדבר רושם, ומכל שכן, כשעומד ממיטתו בבוקר שאז הזמן של קבלת עול מלכות שמים והקליפה מתגברת בעולם, ומשאירה רישומה על לב הילד הרך, ולבסוף יבוא ח״ו לידי כפירה. ואכן מלמד אחד שמע לדבריו של אבי זצ"ל והצליח עם תלמידיו, אך השני לא שמע להצעתו שלא לשלוח התלמידים בבוקר וכל תלמידיו יצאו לתרבות רעה ר״ל.
זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם; וְלַמִּלּוּאִים–וּלְזֶבַח, הַשְּׁלָמִים (ז, לז)
אהל יעקב – עולה בגימטריא רי"ח (218), כי ריח לו כלבנון (הושע יד, ז), התורה מכפרת יותר מכל הקרבנות שנאמר (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה וגו' העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה (מנחות קי.). ריח לו כלבנון עולה בי"ת, (412) כי בזמן שבית המקדש היה על עמדו הריח כל העולם מריח הקרבנות והקטורת, ועכשיו ניטל הריח הטוב, כי הקטורת טיהר את העולם מכל סיטרין אחרין, והיום התורה מטהרת את הכל.
וַיָּשֶׂם עָלָיו, אֶת-הַחֹשֶׁן; וַיִּתֵּן, אֶל-הַחֹשֶׁן, אֶת-הָאוּרִים, וְאֶת-הַתֻּמִּים (ח,ח)
וישם עליו את החשן (ויקרא ח, ח). פסוק זה הוא חצי התורה בפסוקים ומתחיל באות ו' 'וישם', ופסוק הקודם (פסוק ז') ויאפד לו בו' מסיים באות ו'. והנה האות ו' במילוי ו"ו רומז על התורה שבכתב ובעל פה, יעקב – תורה שבכתב, יוסף – תורה שבעל פה, כי אלה תולדות יעקב יוסף (בראשית לז, ב), והם כלל כל התורה, יוסף תורה שבעל פה "כי פי המדבר אליכם" (בראשית מה, יב) ומדבר בענין חשן ואפוד בכהן גדול כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב, ז) שהוא הכהן תורה שבכתב ושבעל פה ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים (דברים כד, ח).
שבת הגדול חודש ניסן
השבת האחרונה ששמרו מכח משה
שבת הגדול, אפשר, כי עד כאן היתה במצרים שמירת השבת מכח משה שהי' גדול בעיני פרעה והי' גדול בעיני ישראל ובירר להם את יום השבת למנוחה (טור או"ח סימן רפ"א). ושבת זו שקודם הפסח היא היתה השבת האחרונה ששמרו מכח משה, ובשבת שני' כבר באו למרה ושם נצטוו על שבת מפי הקב"ה. ולכן נקראת השבת שלפני פסח 'שבת הגדול', להורות שעד עכשיו שבת ששמרו הוא מכח משה הגדול בעיני פרעה ובעיני ישראל ופעל אצל פרעה ליתן להם יום אחד בשבוע מנוחה ובירר להם את יום השבת.
החודש אשר ישועות מקיפות מלשון הקפה
אמר הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע: ״החודש אשר ישועות בו מקיפות״ (יוצר לפרשת החודש – ניסן), מלשון הקפה, שמלווים ישועות לכל הנצרך היום.
הפירוש בדברי בעל התניא ולא כמו שנוהגים עכשיו
אמר הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי״ע: כתב בשולחן ערוך הרב (הלכות פסח סי' תכ״ט ס״ב) ״והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה׳ וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגים עכשיו״. וקשה, למה לו לומר ״ולא כמו שנוהגים עכשיו״, לשון שאינו כתוב במג״א. ברם, הכוונה שיאמר להם הרב איך לעבוד ד׳, אבל לא ינהגו עצמם כמו שנהגו עד עכשיו.
הדברים שאמר האוהב ישראל מאפטא בדרשת שבת הגדול
שח הרה"ק בעל 'ישמח ישראל' זי״ע מאלכסנדר: מעשה שהיה אצל הרה"ק בעל 'אוהב ישראל' זי"ע מאפטא, שפעם אחת נשא דרשת שבת הגדול ובתוך הדברים אמר שאיש כי יבכה לפני ריבון העולמים ב'גאל ישראל', אחר חצי ההגדה יפעל בכל אשר צריך וייוושע״. בין הנוכחים עמד יהודי אחד שהיה חייב לפריץ כמה אלפי רובלים, הון עתק ולא היה לו לשלם עד שעמד בפני סכנת נפשות ממש. ויהי, כשמעו דברי הצדיק יוצאים בקדושה וטהרה, הלך לביתו ואמר לאשתו: ״אינני מפחד מהפריץ, יש לי עצה טובה״. באמצע ליל הסדר, ב'גאל ישראל', עמד האיש ואמר לבני ביתו הסובבים אותו: ״כאן צריכים לבכות ולבקש מהשי״ת שיושיענו״. מיד עמדו בני הבית על רגליהם ובכו בכי רב על מצוקתם וביקשו ישועה מהשי"ת.
כאשר הגיע יום ראשון של חול המועד פסח, שלח אחריו הפריץ, שיבוא לערוך את החשבון. לאיש היתה חנות נוספת שהפריץ שכר אצלו עבור אדם אחר. החלו שניהם לחשבן את חשבונותיהם, מה מגיע לפריץ ומה ליהודי. וראו זה פלא: הסכום שעמד להיות ל'זכות הפריץ', פרח ועבר ל'חשבון היהודי', ואילו הסכום שהיה אמור להיות ל'חובת היהודי', פרח ל'חשבון הפריץ'… כעס הפריץ ברוגזה גדולה, כי מתחילה חשב בליבו שהיהודי צריך לתת לו כסף, ולבסוף, ונהפוך הוא, הוא עוד חייב ליהודי כסף רב. מיד לקח הפריץ את פנקסי החשבונות בידו והשליכם אל האש שבערה בתוך התנור שעמד בפינת בחדר.
סוף דבר: היהודי נשאר בחנות היי"ש שלו ועוד זכה לקבל מהפריץ את הסכום המגיע לו, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח…
באדיבות “מכון באהלי צדיקים” להדפסת ספרי וכתבי הרנ”ג ויינטראוב זצ”ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
