אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת צו – פרה • מתורת רנ”ג ויינטראוב זצ”ל

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ”ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו”ר מכון באהלי צדיקים

פרשת צו  – שבת פרה

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה (ו, ה)

סיפר לי כ”ק אבי [הרה”ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ”ל, ששאלו אותו שני מלמדי תינוקות בימים הקשים של גזירת המלוכה, לשלוח את התלמידים לבתי הספר של הגויים, ללמוד שם שעה אחת ביום, מתי ישלחו את הנערים, כי עלה בדעתם לשלחם תיכף בבוקר, כדי שיפטרו מהם למשך כל שעות היום.

השיב להם אבי זצ”ל, שלפי דעתו לא ישלחו אותם בבוקר, כי בכל אות שהם מלמדים  יש קומה שלימה של קליפה ר״ל, וכשהילד מסתכל בזה עושה עליו הדבר רושם, ומכל שכן, כשעומד ממיטתו בבוקר שאז הזמן של קבלת עול מלכות שמים והקליפה מתגברת בעולם, ומשאירה רישומה על לב הילד הרך, ולבסוף יבוא ח״ו לידי כפירה. ואכן מלמד אחד שמע לדבריו של אבי זצ”ל והצליח עם תלמידיו, אך השני לא שמע להצעתו שלא לשלוח התלמידים בבוקר  וכל תלמידיו יצאו לתרבות רעה ר״ל.

זֹאת הַתּוֹרָה, לָעֹלָה לַמִּנְחָה, וְלַחַטָּאת, וְלָאָשָׁם; וְלַמִּלּוּאִים–וּלְזֶבַח, הַשְּׁלָמִים (ז, לז)

אהל יעקב – עולה בגימטריא רי”ח (218), כי ריח לו כלבנון (הושע יד, ז), התורה מכפרת יותר מכל הקרבנות שנאמר (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה וגו’ העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה (מנחות קי.). ריח לו כלבנון עולה בי”ת, (412) כי בזמן שבית המקדש היה על עמדו הריח כל העולם מריח הקרבנות והקטורת, ועכשיו ניטל הריח הטוב, כי הקטורת טיהר את העולם מכל סיטרין אחרין, והיום התורה מטהרת את הכל.

וַיָּשֶׂם עָלָיו, אֶת-הַחֹשֶׁן; וַיִּתֵּן, אֶל-הַחֹשֶׁן, אֶת-הָאוּרִים, וְאֶת-הַתֻּמִּים (ח,ח)

וישם עליו את החשן (ויקרא ח, ח). פסוק זה הוא חצי התורה בפסוקים ומתחיל באות ו’ ‘וישם’, ופסוק הקודם (פסוק ז’) ויאפד לו בו’ מסיים באות ו’. והנה האות ו’ במילוי ו”ו רומז על התורה שבכתב ובעל פה, יעקב – תורה שבכתב, יוסף – תורה שבעל פה, כי אלה תולדות יעקב יוסף (בראשית לז, ב), והם כלל כל התורה, יוסף תורה שבעל פה  “כי פי המדבר אליכם” (בראשית מה, יב) ומדבר בענין חשן ואפוד בכהן גדול כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב, ז) שהוא הכהן תורה שבכתב ושבעל פה ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים (דברים כד, ח).

 זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר (יט, ב)

גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (רש”י)

אמר הרה”ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא זי״ע: מוחו של האדם הוא בחינת גג וצריך מעקה, ומה הוא המעקה של המוח? – “במופלא ממך אל תדרוש” (חגיגה יג.).

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר (יט, ב)

לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה,  לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (רש”י)

שמעתי בשם הרה”ק רבי יעקב מווידאמע זי”ע, שאמר: איתא (שבת פט:) ״לא בסבא טעמא״, סבא לא צריך טעם. עכלה״ק. [אמר המחבר: הנה השוה הקב”ה כבוד החכמים לכבודו ויש בהם מדעת קונם, לפיכך אין צריך ליתן טעם לדבריהם ואסור להרהר אחריהם].

אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם (יט, ב)

החסיד רבי משה דוד קאמינסקי ז”ל, בא לאלכסנדר אל הרה”ק בעל ‘תפארת שמואל’ זי”ע לשבת קודש ורצה לשוב לביתו לראש השנה, אולם אחד מידידיו לא הניחו לנסוע. הדבר אירע בערב ראש השנה שנת תרע”א. רבי משה דוד נענה לידידו ונשאר באלכסנדר. בערב ראש השנה, לפני ‘זכור ברית’ נכנס רבי משה דוד לחדר המשמשים, וראה שרבי שמואל צבי הולך בחדרו של אחיו הרה”ק בעל ‘ישמח ישראל’ זי״ע אנה ואנה במחשבותיו.

רבי משה דוד אזר עוז, פתח את הדלת ונכנס פנימה. שאלו הרבי: ״מה תבקש?״. אמר לו: ״הלא כבוד תורתו לא הניח לי לעשות מום, והנה, בעוד שלושה שבועות נערך ה’לאס’ (מחזור ההתייצבות לצבא) ומה אעשה?״. אמר לו הרבי: “אבי הרבי (הרה”ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי”ע) אמר, כתיב (תהלים קמו, ג) ״בבן אדם שאין לו״ – כלומר, אפילו בן אדם בריא ושלם שאין לו מום – ״תשועה״, גם לו יש תשועה״. וכך הוה: רבי משה דוד שוחרר לחפשי בלי שום מום.

באדיבות “מכון באהלי צדיקים” להדפסת ספרי וכתבי הרנ”ג ויינטראוב זצ”ל. כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]