ערב ראש השנה תשפה
בפרוס עלינו שנת תשפה
ראשי תיבות של תהא שנת פתיחת הגאולה
ברצוני לאחל קודם כל לכבוד הוד מעלת כל הרבנים הגאונים הגדולים מזכי הרבים בשיעורים שליטא בניהם אבות בתי דין דיינים רבני ערים מורי הוראות רבני קהילות די בכל אתר ואתר מכל החוגים והעדות שליטא ורבים הם ואי אפשר למנות את שמות כולם וכל אחד ואחד לפי כבודו ומעלתו אתה ה תשמרם וכצינה רצון תעטרם עם כל משפחתם וקהילתם אכי"ר
ולכבוד כל שומעי השיעורים מכל החוגים והעדות ומכל העולם דרך האתר החרדי התורני החשוב והנעלה ביותר בעולם גיי' דיאן תחת ניהולו של הרהח עושה ומעשה רב פעלים מזכה הרבים רבי דוד ברנשטיין היו הקב"ה יאריך ימיכם ושנותיכם בטוב ובנעימים ורק נחת רוח מכל יוצאי חלציכם אמן ואמן
שנה חדשה בפתח
ומסתיימת לה שנה שחוינו בה הכל אבל עם ניסי ניסים גדולים מעל הטבע
שמחה עצב
אושר אבל
לידות לוויות
תקווה יאוש
שלום מלחמה
טוב רע
ברכה קללה
אהבה שנאה
בנייה הרס
אור חושך
נצחון הפסד
חיים מוות
הצלחה כשלון
חכמה שגעון
ביטחון פחד
בריאות חולי
אבל כל זה רק בעיני בשר ודם
אבל בעיניו של מלך מלכי המלכים
אבא אהוב רחמן אחד יחיד ומיוחד
הכל טוב ולטובה כי אין רע יורד מלמעלה וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד ולית אתר פנוי מינה
מאחל לכם מלב אוהב
שצד ימין שכתבתי יחול עליך ועל משפחתך
ולעולם לא תראו את צד שמאל
שתדמעו רק משמחה
וגופכם יכאב רק מריקודים
ותכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה
ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה מתוקה ומבורכת ומוצלחת ביותר בגשמיות וברוחניות ולא יינזק שום יהודי בכל מקום בעולם וניגאל בחסד וברחמים בשובה ונחת ויהיה מפלה גדולה לאויבינו ולכל מבקשי רעתינו כמו שראינו ורואים תמיד
ויתקיים בהם תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן ובאבוד רשעים רינה אמן ואמן
"ממעמקים קראתיך ה'".
החסרונות והפגמים שאדם גרם על-ידי חטאיו – אין להם תיקון אלא על-ידי המשכה מהמקור, מ"עומק העליון". וכמשל נהר שנחרב ויבש, כשבאים למלאותו, חופרים בעומק, במעיין ובמקור הנובע, ועל-ידי זה חוזר הנהר ומתמלא. זהו "ממעמקים קראתיך": הקריאה וההמשכה היא מ"עומק העליון".
וכיצד ממשיכים מ"עומק" זה? – על-ידי קריאה לה' מעומק פנימיות הלב, קריאה שאינה יכולה לבוא לידי ביטוי בדיבור, אלא אך ורק בצעקה. זהו שנאמר בהמשך, "ה' שמעה בקולי": "קולי" לא נאמר, אלא "בקולי", דהיינו שהקב"ה ישמע ויקבל את מה שבתוך הקול ובפנימיותו.
(ליקוטי-תורה ראש-השנה נד,ג).
כי עמך הסליחה
"כי עמך הסליחה למען תיוורא". פירש האבן-עזרא: "כאשר תסלח לעווני ישמעו חוטאים וישובו גם הם… ואם לא תסלח, לא ייראוך ויעשו חפצם בכל אוות נפשם".
לזה מתאים המשל הבא: אדם חייב לחברו סכום גדול, ואין ידו משגת לפרוע את החוב. אם יסכים הנושה לפריעת החוב בתשלומים קטנים, במשך זמן – יתאמץ הלווה לפרוע את החוב. אך אם יתבע את כל התשלום כולו מיד – יתייאש הלווה ולא ישתדל לשלם אפילו חלק ממנו.
(יהל-אור עמ' תק).
אשרי העם
"אשרי העם יודעי תרועה". אשרי העם שאינם סומכים על הגדול שבהם, אלא כל אחד ואחד מהם יודע פרק בתרועה ובתכסיסי מלחמה. משל למדינה שהיה בה גיבור וכל בני המדינה בטחו בו, ולא למדו דרכי מלחמה. כעבור זמן פרצה מלחמה, ואז התברר שהאויב התחכם וגנב מהגיבור את כלי-נשקו. הגיבור נלכד ועמו כל אנשי המדינה שסמכו עליו.
(כתר-שם-טוב סימן קלג).
תשע ברכות במוסף
בתפילת מוסף של ראש-השנה תשע ברכות. זאת כדי להמשיך את תשע הספירות (חב"ד חג"ת נה"י) בספירת המלכות – שהרי עבודת ראש-השנה היא "בניין המלכות".
(ליקוטי-תורה נשא כו,א).
פרידה ופגישה
בתפילת מנחה של ערב ראש-השנה – נפרדים מהשנה שעברה. בתפילת ערבית של ראש-השנה – מקבלים את השנה החדשה.
(ספר-השיחות תש"ד עמ' 41).
להתקדש ולהתפלל
בסידור "תורה-אור" נדפס נוסח הקידוש של ליל ראש-השנה לפני הנוסח של שמונה-עשרה. לומר לך: לפני שאדם מתפלל את תפילת החג – עליו לקדש את עצמו לקראת החג.
(ספר-השיחות תש"ד עמ' 1).
זכרנו לחיים
"זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים". זכרנו לחיים – היינו הזכירה לחיי הנפש והרוח. וכתבנו בספר החיים – היינו הכתיבה לחיי הגוף.
(מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמ' תכח).
לשנה טובה תיכתב ותיחתם
הרבי הצמח-צדק אמר: שני מלאכים מלווים את האדם, וכשהם שומעים שכל ישראל מברכים איש את אחיו בברכת "לשנה טובה תיכתב ותיחתם" בטוהר-הלב – עולים הם למעלה להמליץ טוב ולהפציר על שנה טובה ומתוקה.
(ספר-השיחות תש"ה עמ' 1).
שנה טובה ומתוקה
טובה – היינו חסד סתם. מתוקה – היינו גבורה ש"נמתקה" ונעשית חסד.
(ליקוטי לוי-יצחק, איגרות, עמ' שיא).
פיוטי המלך
יש לייקר כל פיסת פיוט שבו נזכר "המלך", שכן בראש-השנה נמשך כתר מלכות.
(משיחת יום שמחת-תורה תרצ"ט).
ויעקוד את יצחק בנו
בראש-השנה, שהוא יום הדין, קוראים את פרשת העקידה, שהיא סוד התגברות החסדים דאברהם על הגבורות דיצחק, "המתקת הדינים".
(לקוטי-תורה דרושים לראש-השנה עמ' נח, ב).
נהיה לראש
מדוע אומרים "נהיה *ל*ראש", ולא "נהיה ראש"?
אמר אחד החסידים הראשונים: אין אנו מבקשים להיות "ראש", שכן עם ישראל הוא גוף אחד, ולגוף בריא לא יכול להיות יותר מראש אחד. הבקשה והתפילה היא, שנזכה להיות מקושרים באמת "לראש", לרבי, שהוא ראש בני-ישראל.
ואת מעכה
"ותלד לו… ואת תחש ואת מעכה". הגאון החסיד רבי לוי-יצחק שניאורסאהן זצ"ל ביאר את ראשי-התיבות של המלים "ואת מעכה": וידוי אחר תשובה מגיע עד כיסא הכבוד.
ותשובה ותפילה וצדקה
סיפר אחד מזקני החסידים:
כשהייתי ברוסיה, היתה תקופה שבה רדפו אותי השלטונות ונאלצתי לברוח מפניהם ולנדוד על-פני המדינה. נדודיי אלה נמשכו שנים אחדות, וכך נזדמן לי להתפלל בימים הנוראים בקהילות שונות.
הבחנתי אז בדבר מעניין: בבתי-הכנסת של "עמך" רעשו אמות-הסיפים כשאמרו "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"; ואילו בבתי-הכנסת של החסידים געש ורעש הקהל במלים "ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים".
אם כבנים אם כעבדים
"אם כבנים, רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים, עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו". לכאורה היו צריכים לומר אם כבנים – עינינו לך תלויות עד שתחננו (היינו שבוודאי תחננו), ואם כעבדים – רחמנו?
הסביר אדמו"ר הצמח-צדק: הרי "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו". מובן איפוא ש"אם כעבדים" – בטוחים אנו "שתחננו".
מידת חסידות
בראש-השנה יש לבקש בייחוד ולעורר רחמי שמים על תיקון המידות ועל ההנהגה במידות חסידות.
(ספר-השיחות תש"ד עמ' 11).
תפילה ותורה
בראש-השנה יש לעסוק בתפילה ובאמירת אותיות התורה.
(ספר-השיחות תש"א עמ' 26).
בקול קורע-לבבות
שח פעם הרבי הריי"צ: עדיין זכורה לי היטב הנהגתו של אבי (הרבי הרש"ב) בראש-השנה: העבודה בתפילת ערבית, באריכות גדולה, עם ניגון התשוקה והביטחון של אדמו"ר הזקן, בקול קורע-לבבות; פניו הקדושות, הנלהבות והמלאות דמעות; אמירת ה"לשנה טובה" מתוך אהבת-ישראל; והפנים המהורהרות במשך המעת-לעת הראשון של החג.
(ספר-השיחות תש"א עמ' 27).
פסוקי מלכיות
רז"ל אמרו: "אמרו לפני מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם". על-ידי אמירת פסוקי מלכויות, ממשיכים ומעוררים תענוג ורצון חדש אצל הקב"ה לשוב ולמלוך עלינו. ואנו צריכים לומר פסוקים אלו מהתורה, כדי לפעול אצל הקב"ה את הרצון למלוך.
למה הדבר דומה? לתלמיד-חכם שמשמיע סברה, אך כדי שדבריו יתקבלו על דעת השומעים, הוא מסתייע בראיה מהתורה. אף אנו מבקשים מהקב"ה שימלוך עלינו, אך כדי שבקשתנו תתקבל, אנו מוסיפים ומביאים ראיה מהתורה – "ובתורתך כתוב לאמור".
(סידור עם דא"ח עמ' רלח).
זה היום תחילת מעשיך
כל ראש-השנה נקרא "תחילת מעשיך". טעם הדבר הוא – כי כשם שבתחילת הבריאה, בראש-השנה הראשון, נמשכו אור וחיות לשנה אחת בלבד (המשכה מדרגה רוחנית ש"מעל הזמן" לתוך הזמן), כן גם בכל שנה ושנה נמשכים בראש-השנה אור וחיות חדשים, להוות את העולם במשך שנה אחת.
עם זה, ראש-השנה הוא רק "זיכרון ליום ראשון". כי בראש-השנה הראשון נמשכה החיות באתערותא-דלעילא, מצד חפץ ורצון הבורא. לעומת-זאת, עכשיו תלויה המשכה זו באתערותא-דלתתא, מצידנו.
(ליקוטי-תורה דרושים לר"ה נח, ב).
תקעו בחודש שופר
לכאורה, על-פי כללי הדקדוק, נכון היה יותר לומר "תקעו שופר בחודש", מדוע נאמר הפסוק בסדר מילים זה?
אלא יש להשתדל שעבודת ה' תהיה בבחינת "חודש", לשון חידוש, ולא בדרך של חוק קבוע. והפסוק ממשיך ואומר, "כי חוק לישראל הוא" – אם העבודה אכן נעשית בדרך של חוק קבוע, אזי "משפט לאלוקי יעקב" – הקב"ה דן ושופט את עמו על זה.
(כתר-שם-טוב סימן רנו).
היום הרת עולם
"הרת" מלשון "הריון". בראש-השנה, לאחר עבודת התשובה בחודש אלול וימי הסליחות, מקבלת כל נשמה בחינת "הריון", והיינו שנמשכים בה יראת ה' ופחדו על כל השנה.
לכן קוראים בראש-השנה על פקידתן של שרה וחנה, שכן בראש-השנה נהיה עניין ה"הריון" בנשמה, בעבודה רוחנית.
(אור-התורה דברים עמ' א'שכד).
* * *
"היום הרת עולם". פירש הרבי הרש"ב: היום רועד העולם. בראש-השנה לעת ערב שרוי העולם במצב של עילפון ורעדה, כאדם שהתעלף, שהוא רועד עד שתשוב אליו חיותו. בשמחת-תורה, בעת ברכת "שהחיינו" על התורה – העולם נרגע.
(ליקוטי-דיבורים א עמ' ה).
נושא עוון ועובר על פשע
"מי א-ל כמוך, נושא עוון ועובר על פשע". כאשר הקב"ה "נושא עוון" – שנושא ומעלה את העוון ומוכיח עליו את החוטא, אות וסימן הוא שהוא "עובר על פשע" – שרוצה לעבור ולכפר על הפשע.
למה הדבר דומה? לשניים שרבו ביניהם, וכשבאים להתפייס מוכיח כל אחד את חברו, כדי לברר מי חטא למי. אולם אם אין רצונם להתפייס, אין האחד "נושא עוונו" של חברו, להוכיחו על מה שחטא לו.
(כתר-שם-טוב סימן קכב).
