דבש וחלב תחת לשונך: מאמר מרתק על כשרות החלב – לקראת שבועות

כתב הרמ״א ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות. וכן נוהגין בכל תפוצות ישראל.
רבים הטעמים למנהג זה,
ואחד מהם הוא דמבואר במדרש (שמ"ר כח, א) דכשעלה משה למרום לקבל את התורה אמרו מלאכי השרת להקב״ה 'תנה הודך על השמים' (תהלים ח, ב), והשיב להם, הלוא אתם אכלתם בשר בחלב אצל אברהם אבינו ע"ה, שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר.
ולכן אנו אוכלים בחג השבועות חלב ואחר כך בשר ומקפידים על ציווי הבורא לא לאכלם יחד להוכיח בכך שאנו ראויים לקבלת התורה ולא המלאכים.
נמצא שבזכות השמירה על הכשרות זכינו לקבל את התורה ולהיות לו לעם.

מערך כשרות החלב מסועפת ודורשת מאמץ רב במישורים רבים, נציין כמה נקודות בנושא זה.

א. חז״ל גזרו לא לשתות חלב שחלבו גוי שמא עירב בהם דבר טמא.
לכן חייב פיקוח כשרותי של יהודי על תהליך החליבה,
ידוע הפסק ההלכתי של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ״ל במדינות אשר בעל המחלבה אשר יערב חלב שונה מזו של פרה עלול להקנס ולהפסיד בכך את העסק כולו, אפשר לסמוך לשתות החלב ללא פיקוח כשרותי וחלב זה נקרא בחו״ל ׳חלב סתם׳.

רבים חולקים על כך ובראשם בעל החלקת יעקב אשר בין הדברים כותב כך: ״סיפר לי הה״ג ר׳ משה סאלאווייטשיק נכד הגאון ר״ח סאלאווייטשיק, ששמע מאיש  מלומד וחרדי הגר בשווייץ במקום ההרים הגבוהים, וראה בכל בפעם שפחה אחת בימות הקיץ שהביאה שני כדים חלב מההרים הגבוהים למטה, ושאלה הלא מהנענוע וטלטול הדרך מגבוה לנמוך ובימות החום הלא החלב מתקלקל, וענתה שהיא נותנת בו בכל פעם מעט חלב אתון, ואף שמחירו יותר מהטהור, אבל מועיל שלא יתקלקל החלב מהחום וטלטול הדרך, אף שגם בשווייץ יש איסור מהממשלה לערב חלב טמא, בכל זאת רואים שאינם מפחדים, משום שיכולים להסביר לנציגי הממשלה שעשו זאת כדי שלא יתקלקל החלב,  וגם כמות כזאת של חלב טמא אי אפשר להבחין במעבדה כימית.

ב. אבקת חלב נכרי, רבים סבורים שאבקת חלב נכרי לא נכלל בגזירת חז״ל ועוד כשהחלב נהפך לאבקה פנים חדשות הם ואין זה חלב והוא כעפר לכן התירו זאת, אך בועדי הכשרות למהדרין אין משתמשים באבקת חלב נכרי כלל.

ג. קולמוסים רבים נשתברו סביב פיקוח כשרותי על ידי מצלמות, כאשר ישנם ועדות כשרות שמסתמכים על מצלמות במקום משגיח בהוראת הרב אלישיב ויש אשר סוברים שאין היתר כלל לסמוך על מצלמות, לפי הוראת הרב וואזנער ורבני בד״ץ העדה״ח.

ד. כיום מצוי מאד ניתוחי פרות עקב הצטברות גזים או היפוך הקיבה, והדין הוא ניקב הקיבה טריפה והיוצא מן הטריפה אסור באכילה ושתיה, לכן יש פיקוח על אופן ביצוע הנתיחה שלא יפגע באיברים המטריפים את הפרה והחלב שלהם יהיה כשר, ברוב ועדות הכשרות בחו״ל מוציאים מהרפת של חלב מהדרין את הפרות המנותחות.

ד. גבינת גוי: טעם האיסור שונה היות ואין חלב טמאה יכולה להתגבן כלל לכן אין חשש שמא עירב חלב טמא, כדי לייצר גבינה מחלב, צריך לערב בחלב אנזימים (רנט) שיפרקו את החלב ויפרידו את הנוזלים והסוכרים מהחלבונים ומהשומנים, ויגבשו את החלבונים והשומנים לחטיבה אחת שהיא הגבינה. באופן טבעי אנזימים אלו מופרשים בקיבת יונקים, יהודים היו מכינים גבינות על ידי 'קיבה' של בהמות טהורות. כלומר השתמשו בתכולת הקיבה שבה היו מצויים אנזימים אלו כדי לגבן את החלב. ואילו הגויים השתמשו גם בפיסות עור הקיבה, כדי לגבן את החלב. וכיוון שלא שחטו את הבהמות כהלכה, נמצא עור זה אסור באיסור נבילה, והגבינות שהועמדו על ידו אסורות באכילה.
בדורות האחרונים, תעשיית המזון השתכללה, וכיום מכינים אנזימים אלו מחיידקים. ועדיין ישנם מקומות שבהם משתמשים בעור קיבה כדי להכין גבינות, כך עושים במקומות פחות מפותחים, וכך עושים במדינות מפותחות כשמכינים גבינות מיוחדות בעלות מסורת של דורות.
יש מקילים בגבינות רכות ובקוטג׳ – בשו׳׳ת אגרות משה: קוטג׳ וגבינה רכה של גוי מותרים, היות שמתחמץ מעצמו אינו בכלל הגזירה של ׳׳גבינת גוי״.

לדעת הרמ״א מספיק שיהודי רואה את עירוב הרנט בחלב, והש״ך חולק על הרמ׳׳א ופסק שדווקא יהודי יכניס את החומר המגבן לחלב,
ועדי הכשרות למהדרין מקפידים על כך ובעידן הטכנולוגי מעירים את המשגיח בסביבות השעה 4 לפנות בוקר ועל ידי לחיצה מרחוק דרך הטלפון חומר המגבן נשפך לחלב במפעל אי שם.

ה. בהמה שחוותה אירוע מפחיד יש חשש שצמקה הריאה והיא טריפה. וכתב הפתחי  תשובה דיש ליזהר בערב יום כפור כששוחטין העופות שלא יראו עוף אחד איך ששוחטין את חברותיה, מחשש צמקה הריאה.
בימים אלו וכן בסבבים קודמים נידונה השאלה ע״י גדולי הרבנים, כאשר נופלים טילים בשטח ארץ ישראל בעת מלחמה רח׳׳ל, וגם נפלו טילים על רפתות של פרות ונפצעו פרות רבות מהרסיסים שנכנסו בכל חלקי הגוף של הבהמות, דאז בוודאי חייב לבדוק כל הי׳׳ח טריפות וזה אי אפשר כידוע, ולכן הבהמה טרפה מספק ואסור להשתמש עם חלב שלה.
אבל לפעמים הפרות לא נפגע מרסיסים אלא שנתקפה הבהמה ׳׳בחרדה׳׳ ואז יש חשש של צמקה הריאה, וזה אי אפשר לבדוק רק לאחר השחיטה, א׳׳כ בינתיים יש לאסור חלבה מחשש צמקה הריאה. ואין על כך הוראות ברורות עד רגע כתיבת שורות אלו.

ו. גבינה עם זיתים: אמרו חז״ל הרגיל בזיתים קשים לשכחה ולדעת היעב״ץ העצה לכך לשפוך עליו שמן זית המועיל לזכרון, אבל בתנובה במחלקת יצור הגבינה אי אפשר לשפוך עליו שמן זית, לכן יש מחמירים להמנע מלאכול גבינה זו.

ז. גזרו חז"ל ונפסק בשו"ע (יו"ד סימן צז ס"א) שלא לאפות לחם חלבי, כלומר אסור לערב בבצק חלב או שאר דברים חלביים כשזה לא ניכר כלפי חוץ, מחשש שמא הדבר יביא למכשול ולא ידעו בני הבית על כך ויבואו לאוכלו עם מאכלי בשר.
וכן להיפך שלא לאפות פת ולערבב בו דבר מאכל בשרי שאינו ניכר מחשש שמא יאכלוהו עם דברי חלב. אולם בשתי תנאים כן מותר. א. כאשר משנה את צורת הפת ועושה בה היכר שצורתו ידועה שהוא חלבי או בשרי, מותר. [כגון בורקס חלבי בצורה משולשת].  ב. כאשר לש את העיסה בחלב בצורה רגילה אך בכמות מועטת כדי אכילה לדעת הבית יוסף לאותה סעודה, מותר. ולדעת הרמ"א גם אם אופה בכמות שייאכל באותו היום. אולם עוגות ועוגיות הנאכלות לקינוח ולמתיקה, מותר ללוש אותן בחלב, היות ואין דרך לאוכלם עם בשר ולא יבואו לטעות.
שאלה מעניינת שעלתה על שולחן מלכים מלכי רבנן. ועדיין גדולי הדור מתחבטים בה, לפי הכלל שמותר לאפות לחם חלבי בתנאי שייאכל באותו סעודה או באותו היום, האם מותר להכין לחם חלבי בכמות מועטת כמה ימים לפני חג השבועות ולהקפיאן לצורך אכילתן כולן בחג השבועות. הרי זה לא נאכל ביום אפייתן.

מנהג נוסף לאכול דבש בחג השבועות.
כתב בספר כל בו (אחד מן הראשונים):
גם נהגו לאכול דבש בחג השבועות, מפני שהתורה נמשלה לדבש כמו שכתוב (שיר השירים ד' יא'): דבש וחלב תחת לשונך. (מנהג זה הובא גם במשנה ברורה ובכף החיים ובערוך השולחן).

דבש חלבי הייתכן?
מעשה שהיה, במפעל לייצור גלידה היתה הפסקת חשמל, הגלידה נמסה, ובעל המפעל זרק את כל התכולה לחוץ, לאחר כמה שעות הגיעו אלפי דבורים ומצצו את הגלידה. בעל הכוורת הסמוכה סיפר שלמחרת בבוקר הוא מגלה להפתעתו שהדבש קיבל צבע קצת לבן, וטעם הדבש הוא ממש כטעם הגלידה.
והנה פסק הרמב"ם: "דבש דבורים ודבש צרעים מותר, מפני שאינו מתמצית גופן, אלא כונסין אותו מן העשבים בתוך פיהן ומקיאין אותו בכורת כדי שימצאו אותו לאכול ממנו בימות הגשמים", וא"כ לכאורה הדבש הוא חלבי, כיון שאינו מתמצית גופן אלא שהם מקיאות את מה שבלעו הרי זה חלב ממש, אך אולי יש מקום להתיר, כי טבע הדבש לבטל כל דבר הנמצא בתוכו, ולכן אין לחוש לרגלי הדבורים שאולי נמצאים בתוך הדבש, כי הדבש בכוחו להפוך כל מה שמתערב בו לדבש, ואולי גם ביטלה הדבש את החלב שבתוכו.
חתד"נ הגר"י זילברשטיין שליט"א הציע את הספק לפני חמיו הרב אלישיב זצ״ל, והשיב לו הרב אלישיב, – הדבש הוא חלבי!
ואף שלכאורה הרי הדבש טבעו לבטל כל דבר המתערב בו, אבל כל זה נאמר רק לגבי איסור שהתערב בדבש, אבל טעם הגלידה וכדומה אין הדבש מבטל, שהרי במציאות יש בו טעם חלבי.

להזמנת הרצאה מרתקת בליווי מצגת מרהיבה בנושא כשרות מוצרי המזון בעידן הטכנולוגי, למידע ולהתייעצות:
טלפון: 052-7112543
וואטסאפ: 054-7694615
דוא״ל: [email protected]

להצטרפות לקבוצת ״כשרות״ – מידעים ועדכונים
‏https://chat.whatsapp.com/K5QZG4j291v7vghfovbzZV

בית