שייח' ג'ראח או שמעון הצדיק? השכונה שמאיימת להצית שוב את המזרח התיכון

שייח' ג'ראח או שמעון הצדיק? השכונה הירושלמית שהקומה כשכונת מגורים מודרנית לפני למעלה ממאה שנה כבר הציתה בישראל עימות צבאי אחד, שומר החומות, ומאיים בימים אלו להצית סבב של אלימות וטרור.

קודם כל לגבי השם, היא נקראת על ידי הערבים שייח' ג'ראח על שם חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אל-ג'ראחי, נסיך מאנשי חצרו של צלאח א-דין ורופאו האישי, שבנה במקום זאווייה ונקבר בה לאחר מותו לפני כ-800 שנה. מקור שם השכונה בתוארו של שייח' חוסאם א-דין, ג'ראח, שמשמעו "רופא מנתח" בערבית.

מנגד, להבדיל אלף אלפי הבדלות, היא נקראת על ידי היהודית שכונת שמעון הצדיק בעקבות קברו שממוקם בחלקה הדרומי של השכונה. בשכונה נמצאו מספר מערות קבורה המתוארכות לתקופה הרומית ואילך, כדוגמת מערת שמעון הצדיק ומערת הסנהדרין הקטנה.

השכונה נמצאת בתפר שבין מזרח למערב ירושלים, ממזרח לשדרות בר-לב, מצפון למושבה האמריקאית, ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. שוכנות בה קונסוליות ונציגויות של מספר מדינות זרות, ושל ארגונים בינלאומיים. נכון לנתונים מלפני 5 שנים, מספר התושבים בשכונה הוא כ-15 אלף.

היחסים

למעשה, אין מחלוקת על כל השטח בין הגורסים שייח' ג'ראח או שמעון הצדיק. החלק של שייח' ג'ראח אכן הוקם על ידי צלאח א-דין לפני מאות בשנים, אך בסמוך לשכונה התפתחו שתי שכונות יהודיות. שכונת שמעון הצדיק הוקמה לפני כ-130 שנה על שטח שנרכש 15 שנה קודם לכן, ושכונת נחלת שמעון נוסדה כמה שנים לאחר מכן, במהלך מאורעות תרצ"ו נאלצו תושביהן לנטוש את בתיהם, כדי להציל את נפשם מהפורעים הערבי. בתום מאורעות הדמים חזרו התושבים היהודים לבתיהם.

שכונת נחלת שמעון הוקמה כחלק מתהליך היציאה מהחומות. התגוררו בה בני עדות שונות, כמו תימנים, חלבים וגאורגים (גורג'ים), ולכל עדה היה בית כנסת משלה. בתקופת המנדט, דמי השכירות בשכונה היו מהנמוכים בירושלים, וגרו בה ובבתי נבון שמצפון למערת שמעון הצדיק הסמוכה כמאה משפחות יהודיות.

שכונת שמעון הצדיק פונתה ערב מלחמת העצמאות בפקודת הבריטים, ורק בשנים האחרונות, לאחר מאבק משפטי ממושך, התיישבו באזור מחדש תושבים יהודים.

במשך השנים, היחסים בין תושבי השכונות היהודיות לבין שכניהם הערבים היו תקינים. מיכאל בן יאיר, שנולד בשכונה ב-1942, מעיד שהוא זוכר יחסים טובים מאוד בין יהודים וערבים בילדותו. יתר על כן, סבתו שימשה כמוח'תאר גם של הערבים.

במלחמת העצמאות סבלו תושבי השכונה מהתקפות מצד שכונת שייח' ג'ראח. במקום נרצחו שלושה יהודים ואחרים נפצעו מיריות של הכנופיות הערביות. בד' בניסן ה'תש"ח נהרגו בשיירת הדסה 78 אנשי צוות בית החולים "הדסה", מטופלים, אנשי האוניברסיטה העברית ולוחמים ליד השכונה שפונתה.

הבעלות

מערת שמעון הצדיק וסביבותיה, שטח בגודל 17 דונם ישן ו-464 אמות, נרכשה על ידי "ועד העדה הספרדית בירושלים" ו"כנסת ישראל" בשנת 1875. בסמוך לה ממוקמת מערת הסנהדרין הקטנה. לצורך הקמת שכונת מגורים, חולקה החלקה שנקנתה ושטח השכונה עבר לבעלות הוועד הספרדי. בשנת 1890 בנתה העדה הספרדית בצפון האתר, במדרון מעל הקבר המיוחס לשמעון הצדיק, שישה בתים למעוטי יכולת שכונו "בתי הקדש שמעון הצדיק". בסמוך להם נבנו בהמשך בתים של אנשים פרטיים. יתרת השטח הוחכרה לעיבוד חקלאי ולמסיק זיתים.

לצד שכונה זו נבנתה בתחילת המאה ה-20 שכונת "נחלת שמעון", שכונה שנרכשה על ידי הבנקאים יוהנס פרוטיגר ויוסף נבון ופותחה בתחילה על ידי יוסף מיוחס ואחרי כן על ידי ניסים אלישר ובצלאל קופל קנטרוביץ. עשרות משפחות יהודיות הקימו את בתיהן על השטח שנרכש, וערב מאורעות תרצ"ו חיו במקום מאות יהודים. עם פרוץ המאורעות ברחו היהודים מהאזור, אך שבו לשכונות אלו כעבור חודשים אחדים.

במלחמת העצמאות, אחרי פינוי המשפחות היהודית מהמקום בפקודת הבריטים, כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ושטח השכונות היהודיות. הבריטים הכריחו אותם לסגת בנימוק שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם. ונתנו את מילתם שיעדכנו לכשסיימו להעביר את גייסותיהם שם. אך בעוזבם עדכנו רק את הערבים שמיהרו והשתלטו על המקום, ושטח השכונה עבר לשליטה ירדנית.

בשנת 1954 הרשה הממונה הירדני על נכסי האויב, בשיתוף עם ארגון "אונר"א", לפליטים פלסטיניים, שלא יכלו עוד לשוב לרכושם שבישראל, להתיישב בשטח סמוך ולבנות לעצמם שני חדרים כל אחד בתנאי שכירות ל-33 שנה.

במלחמת ששת הימים שוחרר האזור על ידי ישראל והשכונה סופחה למדינה והפכה לחלק משטחה המוניציפלי של ירושלים. הנכסים היהודים שלאחר מלחמת העצמאות היו בידי האפוטרופוס הכללי הירדני, עברו לידי האפוטרופוס הכללי הישראלי, בהתאם לחוק. ב-1972 שחרר האפוטרופוס הכללי הישראלי את הבעלות על הקרקע לבעליה, ועד העדה הספרדית בירושלים ו"כנסת ישראל". הנימוק המשפטי לכך היה, שבעלות ההקדשות נשארה בעינה כיוון שירדן לא הפקיעה את הקרקע אלא מינתה את "האפוטרופוס הכללי לנכסי אויב" לאחראי עליה.

המאבק

בשנת 1982 הגישו שני הוועדים תביעה למימוש בעלותם ב-17 דירות בנויות בשטח. במסגרת ההליך המשפטי הגיעו הצדדים להסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, על פיו מכירים התושבים הערבים בבעלות של הוועדים היהודים על המקום ובמקביל תוענק לדיירים מעמד של "דייר מוגן", לפיו מחובתם לשלם דמי שכירות לוועדים ולתחזק את הנכס באופן נאות. תושבי הבתים טענו בתקיפות שההסכם נחתם מאחורי גבם ושכלל לא היו מודעים לו. בשנת 1993 הגישו הוועדים תביעה לפינוי התושבים מהדירות, בטענה שהם איבדו מעמד "דייר מוגן" מפני שלא שילמו דמי שכירות וחלקם אף לא תחזקו את הנכסים כראוי וביצעו שינוי במבנה ללא היתר.

בשנת 2008 מכר הוועד את המתחם לחברה פרטית בשם "נחלת שמעון בע"מ". במהלך 2009 הבתים פונו מדייריהם (כ-60 תושבים) בידי משטרת ישראל בהוראת בג"ץ, וזמן קצר לאחר מכן נכנסו להתגורר בבתים תושבים יהודים.

ב-1985 נקנה מתחם "מלון שפרד" שבשכונה בידי איל ההון היהודי-אמריקאי ארווינג מוסקוביץ. ב-2009 העניקה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים אישור להקמת שכונה יהודית קטנה במקום. בעקבות ההחלטה מתחו ארצות הברית ובריטניה ביקורת על ישראל.

ב-2014 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים הקמה של קמפוס בן 12 קומות (9 מעל הקרקע) אשר ישמש את מוסדות ישיבת אור שמח וכן כמחסני חירום עבור ארגוני החירום וההצלה בעיר, ביניהם זק"א.

בשנתיים האחרונות ניתנו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי פסקי דין נוספים לפינוי דיירים מוגנים תושבי המקום. הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וטרם ניתן פסק דין.

תולדות המחלוקת

ד"ר איתמר רדאי, מומחה לסכסוך הישראלי-פלסטיני מהמחלקה להיסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה, רחיב בשיחה עם 'חדשות JDN' על ההיסטוריה במקום: "שכונת שייח' ג'ראח הוקמה בסוף המאה ה-19 על ידי משפחות ערביות, השכונה קודמה והתפתחה עוד יותר בזמן השלטון הבריטי. בשכונת שייח' ג'ראח המקורית גרו משפחות ערביות מפורסמות. בפאתי שכונת שייח' ג'ראח ממוקם קברו של שמעון הצדיק, אשר לפי המסורת מדובר בשמעון בן חוניו שהיה כהן גדול וממנהיגי העם בתקופת בית שני. ליד קברו הוקמו שתי שכונות יהודיות, הראשונה היא שכונת שמעון הצדיק והשנייה היא נחלת שמעון בהם גרו תושבים יהודיים".

איך הגענו למצב הסכסוך הנוכחי?

"במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948 נכבשה מזרח ירושלים על ידי הירדנים, וגם השכונות היהודיות היו בתוך השטח הכבוש, תושביה היהודים של השכונה עברו למערב ירושלים ושכונו על ידי ממשלת ישראל בבתים שהיו בבעלות ערבים עד המלחמה, בעוד שתושבים ערבים שגרו במערב העיר שוכנו על ידי ירדן בשטחים היהודיים".

"במלחמת ששת הימים בשנת 1967 מדינת ישראל החזירה לרשותה את שטחי מזרח ירושלים. מספר שנים לאחר מכן התקבל חוק בישראל כי יהודי שיש ברשותו תעודה או קושאן (נסח טאבו) המעיד על בעלות בקרקע במזרח ירושלים יוכל לתבוע אותו בחזרה. רוב התושבים המקוריים של השכונה לא ניצלו זאת חוץ משני הוועדים המרכזיים, הוועד הספרדי והוועד הכללי – כנסת ישראל, שני וועדים אלו הביאו תעודות המראות בעלות על נכסים רבים בשכונה וקיבלו חזרה את הבעלות עליהם. ברבות השנים נכנסו מספר עמותות יהודיות ליישב את השטח. הם קנו מהוועדים את הזכויות בקרקע וקנו גם מהתושבים היהודיים המקוריים את הזכויות שלהם בקרקעות".

מה המצב בשכונה כיום?

"בעקבות רכישת השטחים על ידי העמותות התקבלו צווים מבת המשפט לפנות את התושבים הערביים שגרים שם משנת 1948. אותם תושבים טוענים כי מכיוון שיש להם תושבות ישראלית והחוק בישראל נותן לתושב זכויות קניין מלאות יש כאן אפליה שיהודי יכול לדרוש קרקע ששייכת לו בשכונת שמעון הצדיק אבל ערבי לא יכול לדרוש שטח שהיה שלו לפני שנת 1948 בשכונות במערב העיר קטמון, טלביה ועוד".