צפו: עמדת בנט כשר הביטחון על שחרור גופות מחבלים
מעטים הם האנשים שיש להם משנה ביטחונית סדורה יותר מנפתלי בנט, עוד מימיו כמנכ"ל מועצת יש"ע מדברר בנט בגאווה רבה את עמדתו בנושא, ולמעשה עוד קודם לכן, הוא הרי מספר שהצטרף לעשייה הציבורית בעקבות כישלון מלחמת לבנון השנייה, אז הפך לראש לשכת ראש האופוזיציה, אז והיום, בנימין נתניהו. זה נכון לגבי יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, לגבי יו"ר הימין החדש נפתלי בנט, אבל כנראה פחות נכון לגבי יו"ר ימינה וראש הממשלה נפתלי בנט.
בנט של פעם דגל בתעוזה צבאית, שמתבטאת לדבריו ביצירתיות, יוזמה, חתירה למגע ושמירה מתמדת על כך שהאויב לא יתעצם, למשל על ידי הריגת מחבלים פלסטינים בפעולות יזומות כגון מבצעים צבאיים וסיכולים ממוקדים. לתפיסתו, צה"ל הפסיק לנצח מאחר שעבר מתפיסה של הכרעה לתפיסה של הכלה וניתוק מגע, כשלכך נוספו הגבלות משפטיות, הכובלות את ידי המפקדים והחיילים ומונעות מהם לפגוע באויב ביעילות ולנצחו.
"מה הקשר בין הרמטכ"לים בוגי יעלון, בני גנץ, ודן חלוץ (וכן, גם נתניהו)?", כתב בנט ב-2019. "הם הפסיקו להאמין ביכולת שלנו לנצח את האויב. הם פוחדים. פוחדים מבית הדין בהאג. פוחדים מבג"צ. פוחדים מדעת הקהל בארץ ובעולם. הם התמכרו לתפיסה של מגננה. עוד כיפות ברזל. מה שהתחיל בבג"צ שקשר את ידי לוחמי צה"ל מלנצח, בביטול נוהל שכן, במניעת ירי על בתי מחבלים, בהכנסת משפטיזציה לכל מערכות השלטון, חלחל כל כך עמוק לתוך מוחותיהם של הקברניטים הבטחוניים שלנו. הם הפכו ממצביאי ניצחון לפילוסופים של מוסר".
"אז מה עושים?", כותב בנט אז, "לא צריך טקטיקה חדשה. ולא נשק ספציפי. רק דבר אחד: להחזיר את רוח הניצחון. לתת גיבוי מלא ומוחלט ללוחמים שנלחמים באויב. להפסיק סדנאות בצה"ל על "שסעים ומתחים בחברה הישראלית" ולהתעסק רק בדבר אחד: לנצח". אני אחזור שוב על הקטע הזה: להפסיק סדנאות בצה"ל על "שסעים ומתחים בחברה הישראלית". כן, המרכות במקור, זה מה שבנט של אז חושה על נאום הפלגנות של ראש הממשלה הנוכחי.
"לנצח את האויב. בכל מחיר", זועק בנט של העבר, "לגרום לאויב להבין ששערי גיהנום יפתחו עליו אם יעז להתעסק בנו. במקום להעניש מפקדים שירו במחבלים, להעניש מפקדים שלא ירו על מחבלים. לשמוע רמטכ"לים שידברו רק על ניצחון, ולא יטיפו לנו שאסור לפגוע במחבלת עם מספריים". מסתבר שפעם לפוליטיקאים היה מותר למתוח ביקורת על ראשי מערכת הביטחון, בן גביר מוסר דש.
ספינרים
אם אי אפשר לנהל מדיניות ביטחונית אמיתית, לפחות אפשר להדליף, על פי הפרסומים זה משהו שבנט מתמחה בו. ב'חדשות 12' סיפרו כי ראש הממשלה סבור כי מי שצריך לשלם מחיר על ההסתה והעידוד לביצוע פיגועים הוא יחיא סינוואר, מנהיג חמאס. ב'טיימס' הלונדוני עלו מדרגה ופרסמו את הידיעה המוזרה הבאה, לפיה ישראל הזהירה את בעלות בריתה במערב כי היא נערכת לשלוח חוליות חיסול כדי להרוג את מנהיגי חמאס בחו"ל. על זה נאמר, 'איף יו הב טו שוט. שוט אנד דונט טוק'. בתרגום חופשי: עזוב דיבורים, תירה.
עוד משהו שבנט עושה כדי שנשכח מהחידלון הביטחוני, זה להוציא מהארכיון את המשמר הלאומי. משהו שמוקם בהודעות לעיתונות בערך כל שבועיים, אבל בציאות איננו. "מיד עם סיום המבצע חיבר ראש אגף המבצעים דאז בצה"ל, אלוף אהרון חליוה, מסמך מיוחד בנושא, שקרא להקמת המשמר הלאומי. האלוף חליוה הציע להתבסס על חיילי צה"ל במילואים במסגרות מיוחדות, שיעברו אימון הקמה מיוחד ויסופחו למשטרה לפי הצורך, או שיהיו כפופים לצבא", מזכיר הפרשן הצבאי יוסי יהושע.
"תוכנית קריטית כזאת הייתה צריכה להיות מוצגת ומאושרת בממשלה תוך שבועות, אבל המשרד לביטחון פנים מיסמס אותה. בצמרת הצבא עוד הפגינו תמימות בהתחלה וחשבו שזאת רק הביורוקרטיה שתוקעת את הנושא, אבל הבינו מהר שהשר עצמו בולם אותה. הם עלו עם התוכניות לשר הביטחון ובני גנץ אכן ניסה לקדם אותה מול בר-לב, אבל גם אז הוא נתקל בהתנגדות מוזרה".
"צה"ל, המשטרה ומג"ב לחצו לעשות זאת, אבל משום מה המהלך הכי מתבקש וחשוב לסוגיית ביטחון הפנים, טורפד תחילה דווקא על ידי השר שאחראי לביטחון פנים, עמר בר-לב. עם זאת, די ברור שבר-לב לא נתקל בראש ממשלה שהיה נלהב מאוד לעשות זאת, למרות שבנט היה מודע לסוגיה ואף תמך במהלך טרם כניסתו לתפקיד. לכן אין מנוס מלהגיע למסקנה המצערת: קיים סיכוי סביר שהשניים פעלו מסיבות לא ענייניות, כמו למשל שיקולים קואליציוניים", הוא מרמז.
"אם בנט היה רוצה, הוא היה מחזק את המשטרה כבר מזמן, לא בהצהרות אלא במעשים. בשורה התחתונה, הוא ובר-לב צריכים רק להודות על כך שעימות נוסף עדיין לא פרץ ולקוות שגם לא יפרוץ. אם חלילה זה יקרה, לא יהיה להם על מי לגלגל את האחריות".
ראש בלי ממשלה
כל מה שסיפרנו פה זה על בנט של פעם, בנט של היום מתמקד בעיקר בסיסמאות כמו "המבצע נגד השוהים הבלתי חוקיים יוצא לדרך", או כמו "אנחנו פועלים כדי להחזיר את הביטחון לתושבי ישראל בכל הכלים", להתגאות בכך ש"אמרנו שנשים יד על המחבלים, וכך עשינו" (ואחרי זה נתנו להם סיגריה), "אויבינו יצאו למסע רצח כנגד יהודים באשר הם. מטרתם לשבור את רוחנו; הם ייכשלו". כל זה רק מהשבוע האחרון.
בנט של פעם היה מפרסם אחרי כל פיגוע פוסט בפייסבוק של 1000 מילה בו הוא מסביר בצורה טובה ומנומקת בדיוק מה יש לעשות, לדעתו, כדי לנצח את הטרור. עכשיו אפילו מספר התווים המוגבל מאוד ברשת הטוויטר רבים מידי בשביל אוסף הסיסמאות שהוא מנפק על בסיס שעתי. אם אף אחד לא יודע מה המדיניות הנכונה לדעתו של בנט, בואו ננסה להציץ מה חושבים חבריו לשלטון.
"אנחנו חווים גל טרור רצחני המופעל ומתוזמר על ידי מחבלים שפלים שעדיין לא הפנימו את העובדה הפשוטה: אנחנו פה, ואנחנו פה כדי להישאר. מכאן, מבימת הכנסת של מדינת ישראל, אני אומרת לשונאינו ולמבקשי רעתנו: אין תוחלת במעשיכם הנפשעים. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ננצח אתכם", טוענת ח"כ שירלי פינטו קדוש ממפלגת ימינה, מפלגת השלטון.
בנט האשים למשל כי "אני רואה בחומרה את ההתבטאויות המאשימות את ישראל באלימות המופנית אלינו, ויש מי שמעודד לזרוק אבנים, ולהפעיל אלימות כנגד אזרחי מדינת ישראל. הדבר הזה לא מקובל עלינו. זה מהווה פרס למסיתים, ובראשם חמאס שמנסים להצית פה אלימות בירושלים. אנחנו לא ניתן לזה לקרות".
מי כן נותן לזה לקרות? ח"כ מאזן גנאיים מרע"מ, למשל, שאמר בראיון לרדיו נאס כי "לפרוש מהקואליציה בגלל האירועים במסגד אל-אקצא זה אות כבוד לי ולרע"מ בציבור הערבי". לדבריו, "האשם המרכזי בפגיעה בקואליציה היא לא רע"מ, אלא ראש הממשלה שלא משתלט על מפלגתו שלא נשאר ממנה כמעט אף אחד בקואליציה".
איפה פעולות התגמול שגדלנו עליהם? איפה הכבוד הלאומי שלנו? לא היו לי דברים טובים לספר לנכדיי על ממשלת הרמאות הנוכחית.