הכירו: הוקם לפני חמאס ומקדש את המלחמה בישראל – הג’יהאד האיסלאמי

בשבוע שעבר בלילה שבין שני לשלישי, כשהחלו לזרום הדיווחים על פעילות של כוחות הביטחון בג’נין, חשבנו שמדובר בעוד לילה סטנדרטי במבצע המעצרים ‘שובר גלים’ שנמשך כבר שבועות ארוכים. בהמשך החלו כלי התקשורת הפלסטינים לדווח כי לא מדובר בפעילות מן המניין, היעד הוא בכיר, אחרי זה הסתבר שכיר מאוד – בסאם א-סעדי, ראש הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני בשומרון.

בשעה חמש לפנות בוקר התבררה כבר עד כמה תמונת המצב רצינית. “לאור הערכת המצב ובעקבות פעילויות טרור המזוהות עם ארגון הטרור הג׳יהאד האיסלאמי, הוחלט על חסימות אזורים וצירים סמוכים לגדר המערכת ברצועת עזה”, מסר דובר צה”ל. הערכת המצב עליה דובר בהודעה היה מידע מודיעיני קונקרטי כי הג’יהאד האסלאמי העזתי מתכוון לנקום על מעצרו של בכיר הארגון ביו”ש – על ידי ירי טיל נ”ט לעבר אזרח או חייל בעוטף עזה.

חלף לו יום שלישי, ואחריו רביעי, ואחריו חמישי, והמצב נשאר בעינו. למעשה, באופן אירוני, ישראל הייתה מורתעת מהג׳יהאד האיסלאמי – שהצליח להכניס את עוטף עזה למצור בעקבות מעצר שאמור להיות סטנדרטי ביהודה ושומרון. אחרי שיחה שקיימנו ביום חמישי עם גורם במערכת הביטחון כבר ידענו לספר כי צה”ל הבין שהוא חייב לשנות את המשוואה.

בעקבות כך, ביום שישי הגיעה מערכת הביטחון לצמרת המדינית עם הצעה – לחסל את תייסיר אל-ג’עברי, מפקד החטיבה הצפונית של הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה. מאחר והאיש היה אמור להתראיין בתקשורת המקומית ביום שישי ב-5 אחרי צהריים, לצה”ל היה מידע על מיקומו, ועם קבלת ה’אוקי’ מלפיד, גנץ ובנט – מבצע ‘עלות השחר’ יצא לדרך.

אז קרה שרק מעט יותר משנה אחרי מבצע ‘שומר חומות’, אותו לכאורה ישראל סיימה עם עזה (או לפחות חמאס) מורתעת, מצאנו את עצמנו מנהלים שוב סבב לחימה מול עזה – רק שהפעם מול ארגון משני, כשהחמאס צופה מהצד.

עקף את חמאס

הג’יהאד האסלאמי כפי שאנחנו מכנים אותו, הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני בשמו המלא, או הגא”פ כפי שהוא מכונה בפי כל לובש מדים, הוקם כבר לפני החמאס. כבר בשנת 1983, לפני 39 שנה, נוסד ארגון הטרור ברצועת עזה, כשהוא רואה את הטרור ככלי בלעדי לקידום יעדיו, ובראשם חיסולה של מדינת ישראל והקמת מדינת הלכה אסלאמית פלסטינית בכל שטחי ארץ ישראל.

למעשה, הג’יהאד האסלאמי היה הארגון הראשון שהיווה חלופה דתית־אידאולוגית למאבק בישראל, בניגוד לאש”ף החילוני. ארגון הטרור החמאס, שהוקם רק 4 שנים לאחר מכן, די העתיק את מטרותיו – הקמת מדינה פלסטינית אסלאמית תאוקרטית בשטחי ארץ ישראל.

הגרעין המייסד נואש מחוסר המעש של תנועת ‘האחים המוסלמים’ ממנה צמחו אנשיו, וביקש לחקות את דרכן של תנועות הג’יהאד שפרחו אותה עת במצרים, ולהקים ארגון אסלאמי פלסטיני המשלב רדיקליזם אסלאמי עם לאומיות פלסטינית חסרת פשרות, כחלופה לתפיסה הלאומית החילונית של פת”ח ואש”ף.

הג’יהאד הצליח לצבור אהדה ברחוב הפלסטיני בעיקר בזכות מערכת רווחה תומכת לנזקקים, סטודנטים, משפחות הרוגים בלחימה נגד ישראל ואסלאמיסטים קיצוניים.

40 שנות טרור

הג’יהאד האסלאמי ביצע מאז הקמתו שורה של פיגועי התאבדות רצחניים, ששיאם בפיגוע במסעדת מקסים באוקטובר 2003. הג’יהאד האסלאמי נטל חלק ביצירת האווירה הפסיכולוגית שהובילה לפרוץ האינתיפאדה הראשונה וכי חבריו היו בין הראשונים שהשתתפו באינתיפאדה. במהלך האינתיפאדה הראשונה פעל הג’יהאד האסלאמי להסלמת העימות עם ישראל ולהפיכתו למאבק מזוין.

במרץ 1996 החדיר הארגון מחבל דרך מעבר קרני, אשר ביצע את הפיגוע בדיזנגוף סנטר בערב חג הפורים תשנ”ו. בפיגוע נהרגו 13 איש ונפצעו 125. המחבל הוסתר עם מזוודת הנפץ במשאית שפעלה בהעברת סחורות במעבר קרני.

לאחר הסכם אוסלו פעל במטרה לטרפד את התהליך וביצע שורה של פיגועי התאבדות נגד ישראל בתקופה זו, שהכואב שבהן היה הפיגוע בצומת בית ליד, בו פוצצו עצמם 2 מחבלים מתאבדים בתוך ריכוז של חיילי צנחנים. בפיגוע נהרגו 21 חיילים ואזרח והוא זעזע את דעת הקהל בישראל.

אחד מפיגועי ההתאבדות הראשונים לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בוצעה על ידי הארגון. בפיצוץ מכונית תופת סמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים שם נהרגו 2 אנשים.

באינתיפאדה השנייה נטל הג’יהאד האסלאמי חלק גדול והיה אחראי למספר רב של פיגועי התאבדות. מאז תחילת העימות ביצע הארגון למעלה מ־422 פיגועים. בפיגועים הללו נהרגו 134 איש ונפצעו כ־880, רובם הגדול אזרחים.

הצמרת

הג’יהאד האיסלאמי נוסד בידי פתחי עבד אל-עזיז א-שקאקי, בשנת 1986 הוא נעצר על ידי ישראל, וגורש בשנת 1988, במהלך האינתיפאדה הראשונה, ללבנון. לאחר גירושו התמקם במחנה הפליטים הפלסטיני ירמוך שבקרבת דמשק והצליח לארגן מחדש את הג’יהאד האסלאמי ולהפוך למנהיגו הכמעט-בלעדי. הוא חוסל במלטה ב-1995 בפעולה שיוחסה למוסד הישראלי.

מנהיג הארגון הנוכחי הוא זיאד נח’אלה שמשמש בתפקיד מאז שלהי 2018, לאחר שירש את מקומו רמצ’אן שלח שנפל למשכב ולאחר מכן מת. לנח’אלה קשרים טובים עם ממשלת איראן, המדינה המובילה בעולם במתן חסות לטרור ועם בכירי חזבאללה.

בראש הזרוע הצבאית עומד כיום אכרם עג’ורי, שמשמש למעשה סגנו של נח’אלה ויושב בביירות ובדמשק. הוא גם ראש הלשכה המדינית של התנועה ומתאם בין משמרות המהפכה באיראן לבין הזרוע הצבאית של ארגון הטרור. במבצע ‘חגורה שחורה’ היה ניסיון לחסלו בביתו בדמשק, אך הוא שרד.

בשורות התנועה פועלות פלוגות אל-קודס, שכוללות חטיבה צפונית ודרומית. את החטיבה הצפונית ניהל תייסיר אל-ג’עברי שחוסל ביום שישי, ואת הדרומית ניהל חאלד מנסור, שחוסל במוצאי שבת. כתוצאה מכך, למעשה חוסלה ההנהגה המקומית של הארגון.

הזרוע הצבאית

פלוגות אל-קודס, הזרוע הצבאית של הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני, היא השנייה בכוחה ברצועת עזה. למרות זאת, בהשוואה לחמאס, אין לג’יהאד האסלאמי אחיזה רחבה באוכלוסייה הפלסטינית, ובמהותו הוא ארגון ולא תנועה עממית רחבה. פעילי הארגון קושרים על מצחם סרט צהוב־שחור, בשונה מארגונים אסלאמיים אחרים שדבקים בצבע הירוק המזוהה עם דת האסלאם.

לג’יהאד האסלאמי 10 אלף פעילים, לא כולם צבאיים, חלקם עובדים במטה ובלוגיסטיקה. הזרוע הצבאית של ארגון הטרור מחולקת לחטיבה צפונית וחטיבה דרומית. ארסנל הרקטות של הארגון מונה אלפים בודדים. לארגון יש גם מנהרות הגנתיות והתקפיות – שמתקרבות לגבול.

עוד מחזיק הארגון בכטב”מים, רחפנים, כולל כאלה שניסו להתקין עליהם פצצות ורקטות קצרות-טווח עם משקל כבד מאוד של ראש נפץ. לארגון יש גם זרוע קומנדו ימי, אך שפחותה באיכותה מזו של חמאס. תקציב הארגון, שמגיע כולו מאיראן, עומד על 40-30 מיליון דולרים בשנה.

גורמים במערכת הביטחון מזהירים כי לג’יהאד האסלאמי יש רקטות שמגיעות עד לגוש דן, ובדגש על תל אביב. כמו כן, ארגון הטרור מחזיק טילי נ”ט מתקדמים מאוד, שמסוגלים לאיים על מטרות בטווח של 5 ק”מ.

בשנה האחרונה הג’יהאד ניסה לפתח רקטות מדויקות לעבר מטרות ימיות סטטיות ובתנועה. היחידות שלו התאמנו על המאמץ לחדור את הגדר הגבוהה כדי לחטוף חייל לאורך הגבול, ושכוחות הצלילה יחדרו לחופי ישראל. בנוסף, בוצעו אימונים על הפעלת רחפנים וכלי טיס לא מאוישים עם חומרי נפץ.

הג’יהאד בשומרון

מעוזי הג’יהאד האסלאמי ביהודה ושומרון היו בערים שכם, ג’נין, טולכרם וחברון. בג’נין ובשכם שבשומרון היו מפקדות גדולות של הג’יהאד האסלאמי. בשנת 2001 נהרג מפקד הג’יהאד האסלאמי בשומרון, איאד חרדאן, על ידי פיצוץ תא טלפון ציבורי שבו השתמש. אחריו נהרגו ואאל עסאף ואסעד דקא בהיתקלות עם כוח צנחנים בכפר עראבה.

לאחר חיסולו של מפקד הזרוע הצבאית איאד חרדאן, תפס את מקומו מחמוד טואלבה, בן 22, הידוע בכינויו “נורסי”. שני סגניו היו עלי ספורי ותאבת מרדאווי. בסיס הפעולה שלהם היה מחנה הפליטים ג’נין. הם התחילו סדרת פיגועים בישראל, שרובם בוצעו בשנת 2001.

במבצע חומת מגן, שהתחיל זמן קצר לאחר מכן, נכנסו כוחות צה”ל לג’נין על מנת לפעול כנגד תשתית הטרור בעיר. כאמור, בסיס הפעולה ותשתית הטרור של החוליות של “נורסי” היה במחנה הפליטים ג’נין, ובמהלך המבצע התבצרו בו כל ראשי הג’יהאד האיסלאמי. לאחר קרבות קשים בהם נהרגו 23 חיילי צה”ל, ויחד עם ההחלטה להפעיל דחפורים כבדים במחנה, הוכרעו הטרוריסטים. מחמוד טואלבה נהרג לאחר שדחפור די־9 צה”לי מוטט עליו קיר בית, ואילו שני סגניו, תאבת מרדאווי והשייח’ עלי ספורי, נעצרו והועמדו לדין בישראל. יחד איתם נהרגו עוד בין 33–46 מחבלים ומאות נוספים נעצרו על ידי כוחות צה”ל והועברו לחקירה בשב”כ.

איאד סוואלחה, שברח מג’נין במהלך מבצע חומת מגן, תפס את מקומו של טואלבה לאחר מותו. סוואלחה היה אחראי באופן ישיר להכנת מכוניות תופת וכן לשילוח מחבלים מתאבדים לתוך שטח ישראל. בפיגועים שיזם ותכנן נרצחו למעלה מ־31 בני אדם ולפחות 100 נפצעו. כמו כן, עסק סוואלחה בייצור מטעני ענק, גיוס פעילים והעברת הנחיות לפעילי שטח.

יד ימינו היה מי שהיה המורה של מחמוד טואלבה, מוחמד ג’ראר, מהנדס מטענים ומשלח מתאבדים. ג’ראר נמנה עם קבוצת הפעילים הבולטים של הג’יהאד האסלאמי בג’נין, שזיכו את העיר בתואר המפוקפק “בירת המתאבדים”. גורמים בפיקוד המרכז ציינו שהוא הפעיל בג’נין כמה מעבדות נפץ ובנה מטענים רבים.

עיקר פעילות הג’יהאד האסלאמי התרכז מאז בחברון. מוקד זה עסק גם הוא בעיצומה של ה”הודנה” בהכנת פיגועים קטלניים. בראש התשתית בחברון עמד מחמד איוב מחמד סידר, שנהרג בחילופי אש עם כוח צה”ל באוגוסט 2003, בעת שהסתתר בנגרייה ששימשה כמעבדת חבלה. גם חברים בולטים נוספים בתשתית שפעלה מאז ראשית האינתיפאדה נהרגו, ובהם דיאב שויכי, יד ימינו של סידר.

בעקבות הפגיעה הקשה בתשתיתו, החל הג’יהאד האסלאמי להשתמש בנשים ואף ילדים, על מנת לבצע פיגועי התאבדות. תשתית הפיגועים שהקים הגא”פ בטול-כרם החלה להוציא פיגועים בפברואר 2005, במקביל להכרזת הרשות הפלסטינית ואבו מאזן על הסכם עם ארגוני הטרור להרגעת השטח.

גם בשנים 2006–2008 פעל הגא”פ להוצאת פיגועי התאבדות, אך כמעט כל הניסיונות נכשלו. הלחץ הצבאי שהפעילו צה”ל והשב”כ הביא לפגיעה משמעותית בארגון וביכולתו להוציא פיגועי תופת קטלניים.

בשנה האחרונה החל הג’יהאד האסלאמי, בראשות באסם א-סעדי שנעצר בשבוע שעבר, להשתלט על ג’נין ולזרוע אנרכיה בעיר, תוך סילוק כוחות הרשות הפלסטינית משם. הג’יהאד האסלאמי הפך את ג’נין לקן טרור שממנו יצאו מחבלים רבים לבצע פיגועים נגד ישראל במסגרת גל הטרור האחרון.

פרוקסי של איראן

לג’יהאד האסלאמי תלות רבה בגורמים חיצוניים: סוריה מאפשרת למפקדיו לפעול משטחה ומלבנון, ולכוון משם את פעילות הטרור שלו ביהודה ושומרון וחבל עזה. איראן היא הפטרונית הראשית של הארגון, ממנת אותו כמעט באופן מלא, מבריחה לו אמצעי לחימה, ומשתמשת בו כמנוף להסלמת הטרור תוך טשטוש “טביעת האצבע” שלה.

הג’יהאד האסלאמי, בהשראתם של ד”ר פתחי שקאקי והשיח’ עבד אלעזיז עודה, הביע תמיכה נלהבת בח’ומייני ובמהפכה האסלאמית באיראן, והאוריינטציה הפרו־איראנית הפכה לסימן ההיכר של הארגון. בתקופה זאת התגלע סכסוך בין הג’יהאד האסלאמי לבין האחים המוסלמים, שהתנגדו לתמיכת הג’יהאד האסלאמי במהפכה האסלאמית השיעית באיראן וראו בה “סטייה מהדרך”.

הג’יהאד האסלאמי נהנה מתקציבים גדולים מצד איראן, שרואה בו כוח קדמי נגד ישראל, ובהתאם מספקת לו מידע טכנולוגי וצבאי, מודיעין ומקשרת אותו לחיזבאללה ולמשמרות המהפכה. איראן גם מסייעת לג’יהאד באימונים והכשרות בחו”ל לפעילי הזרוע הצבאית של הארגון, שמכונה “פלוגות אל-קודס”.

מנהיג הג’יהאד האסלאמי, זיאד נח’אלה, וכך גם קודמו בתפקיד ד”ר רמדאן עבדאללה שלח, שוהה באופן קבוע בסוריה ופועל ממנה בחסות המשטר הסורי. ממפקדתו שבדמשק הוא ועוזריו עומדים בקשר שוטף עם פעילי הג’יהאד האסלאמי ב”שטחים” ומכוונים את פעילותם.

מכל ארגוני הטרור הפלסטינים הג’יהאד האסלאמי הוא הארגון המקורב ביותר לאיראן ויותר מכל הארגונים הוא זוכה לסיוע איראני בעיקר בתחום הכספי. המנוף הכספי משמש בידי איראן כלי חשוב ביותר להפעלת תשתיות הטרור ביש”ע ולעידוד פעולות טרור של הארגונים הפלסטינים השונים.