שנה ורבע אנחנו מייחלים ליום הזה. 505 ימים של ציפייה. מחר זה קורה! מחר יש לנו את ההזדמנות. בידינו ובס"ד האפשרות לקבוע איזה עתיד מצפה לנו. על כף המאזניים מונחים זה לצד זה העתיד הרוחני והגשמי שלנו בארץ ישראל וכל קול יקבע לאיזה צד המטוטלת תטה. לחיים של פרנסה ויראת שמים, או חלילה לצד השני.
505 ימים של הסתה בלתי פוסקת, של גזירות ורדיפות, של התנכלות ורמיסת כל דבר שבקדושה. יום רודף יום ומכה רודפת מכה וכמאמר 'חזקה על צרות האחרונות המשכיחות את הראשונות', יש מי ששכח ונכנס לאדישות. אז נזכיר אותם שוב ושוב, לא נשכח.
נזכור את שר האוצר אביגדור ליברמן שהציע לזרוק אותנו במריצות למזבלה ומייד לאחר מכן הטיל מיסים דרקוניים על מוצרי החד פעמי והשתייה המתוקה, רק כדי להכביד על חייהם של משפחותינו ברוכות הילדים, ואז באמוק של שנאה הוסיף גם את ביטול הסבסוד במעונות היום. נזכור את שרת התחבורה מיכאלי שלא הצטיינה במאום במשרדה והובילה רק רפורמה אחת והחלטה אחת: רפורמה לייקור תעריפי התחבורה הציבורית למגזר החרדי – המשתמש העיקרי בתחבורה ציבורית, והחלטה לפרוץ את גדרות השבת כדי להפוך את רחובות ארץ ישראל בשבת לחול, היו לא תהיה. נזכור את שר התקשורת יועז הנדל שביקש לעקור את הכול, לפרוץ את חומות הקדושה ולהתערב באורחות חיינו, תוך כדי שהוא מבזה ביהירות ובחוצפה את גדולי ישראל; נזכור את שרי השיכון והפנים שביטלו את ייעודה של העיר שפיר למגזר החרדי והחליטו שלזוגות הצעירים החרדיים אין מקום לקורת גג בתוככי ישראל והם יישלחו להתגורר בארץ גזירה במקום שלא ייראו ולא יימצאו; נזכור את שר הדתות מתן כהנא שבז לנו ולכל ערכי ישראל. שהרס את מערכת הכשרות וביקש לפגוע בקדושת כרם בית ישראל באמצעות פריצת מערכת הגיור והנישואין לגופים הרפורמיים. ואיתו יחד שר התפוצות נחמן שי שלראשונה הכיר בגופים הרפורמיים ותקצב את פעילותם. ועל כולנה, יו"ר ועדת הפנים, הרפורמי, גלעד קריב, שבחוצפה ועזות מצח, חילל וטימא את קדושת הכותל המערבי מדי חודש בחודשו; נזכור את שרת החינוך שאשא-ביטון שקיפחה לרעה את עובדי ההוראה במגזר החרדי והביאה את הגננות והמלמדים לפת לחם; נזכור את שר הבריאות שהרס את מערכת הבריאות והיה עסוק רק בשורת החלטות מתריסות כנגד ההלכה והתורה; לא נשכח גם את ראשי הממשלה החליפי והחליפי חליפי שבזו והגחיכו כל דבר שבקדושה. את יוקר המחיה המאמיר בתקופת הממשלה הרעה הזו, את הביטחון האישי שהתערר, את הקדושים שנפלו חלל הי"ד באלעד ובני ברק בפיגועים רצחניים ואת הפצועים הרבים, ה' ירפאם במהרה.
אף אחד אינו יכול להישאר אדיש ושאנן ולהגיד: כל זה אינו נוגע לי. גם לו יצויר שזה אינו נוגע לך אישית – זה נוגע לבן שלך, לשכן שלך, לאח שלך, לאביך ולאימך, לסבא ולסבתא, למכר מבית הכנסת, לידיד נעורים מהישיבה. לעם שבשדות. כל ישראל ערבים זה לזה. אין אחד שלא נפגע מפעולות הממשלה, אם זה פיזית, גשמית או רוחנית. באפשרותך לעצור זאת. אם זה לא לעצמך, אז זה לחברך. אם זה לא למענך, אז לטובת רעך.
ההצבעה בקלפי לרשימת יהדות התורה אינה הצבעה לנציגי הרשימה. היא גם לא הצבעת תמיכה במפלגה כמו שהימנעות מהצבעה אינה הצבעת מחאה כנגד המפלגה או נציגיה. ההצבעה לרשימת היהדות החרדית ג', היא ראשית כי אנחנו מצווים ועושים על ידי מרנן ורבנן גדולי ישראל, אך לא רק. זו ההזדמנות שלנו לגמול חסד עם רענו. בפעולה אחת פשוטה, באפשרותנו לסייע לזוג צעיר להגיע דירה משלהם; לשכן מהקומה למטה לא לשלם כפול במעונות היום; לבחור הישיבה שלא ייכשל חלילה בניסיונות של טלפון לא מסונן ולא כשר; לתינוקות של בית רבן שיוכלו להמשיך להתחנך בדרך האמונה לנו מדור דור; לבני הדודים הרחוקים שיוכלו להמשיך ולצרוך מוצרי מזון בכשרות מהודרת; לאחינו שאינם שומרי תורה ומצוות להינשא כדת משה וישראל; לרפי משדה עוזיהו ואביהו מכפר ורדים שיוכלו לטעום את טעמה הערב של שבת המלכה. וכפי שכבר אמר רבנו מרן בעל ה"אמרי חיים" מויזנ'יץ זצוק"ל: "עלינו אין אני דואג. אך מה יהא על אותו יהודי בכפר נידח בקצה הארץ?" גם אם אתה אדיש, גם אם לא אכפת לך מעצמך כלום. על החבר אכפת לנו, במיוחד זה הרחוק מאיתנו. זו ההזדמנות שלך, שלנו, של כל אחד מאיתנו לקיים מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'.
מחר בבוקר, לפני תפילת שחרית, בזמן שנגיד בכוונה "הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" נדע בליבנו פנימה כי באותו יום נזכה לקיים את המצווה לשמה.
דברים כדרבונות
כה לחי
כאשר תושבי קרית בעש"ט בפתח תקוה פנו לח"כ טסלר בעזרה מול ראש העיר בפתיחת המקוואות בתום הקורונה, נענה טסלר כי הם מטפלים רק במה שקשור לכלל הציבור, ואירוע זה הוא משהו מקומי.
כמובן אריה דרעי הוא שעזר בסוף.