הלחן הדרוזי, הקלרינט האירופאי: מסע בעקבות מקור ‘ניגוני מירון’ • צפו

ליל ל”ג בעומר. השמש שוקעת לאיטה, התזמורת מסיימת את ניגון הרגש האחרון ומשתתקת לאט לאט, הקלרינט שעד לפני רגע נשמע כאילו מתייפח מבכי, גם הוא שקט כמו נח מבכיו. האדמו”ר (או רב הקהילה) ניגש בדחילו ורחימו למדורת הצמר גפן המושקעת ואז מגיע ‘רגע השיא’: ‘לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי’, ‘לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי’.

המוזיקה מנגנת בקצב ובווליום גבוה את ניגוני ‘ל”ג בעומר’ המסורתיים, והציבור כולו מתרומם טפחיים מעל הקרקע. גם לב אבן שיודע להשאר אדיש בשאר מועדי השנה, בפני ל”ג הוא נמס כמו שמן זית וצמר גפן בפני הלהבה. ‘זר לא יבין זאת’, את עוצמת החוויה הרוחנית של ל”ג בעומר בכלל, ומירון בפרט. ה’אורות’, ‘המוחין’, של ל”ג בעומר זה משהו שאין עוד בדומה לו.

יום ההילולא דרשב”י התקבל בקרב כל עם ישראל כיום מסוגל לישועות. וההילולא במירון הפכה ברבות השנים לנחלת הכלל, ובמהלך יום ההילולא עולים להר מאות אלפי יהודים מכל גווני הקשת, והאירוע מוגדר ‘כאירוע הגדול במדינה’. כמו”כ ל”ג בעומר מתפאר ברפרטואר עשיר במיוחד של שירים וניגונים שמימיים, שאין עוד בדומה להם בשום חג.

‘לכבוד התנא’, ‘אמר ר’ עקיבא’ ועוד, יחד עם שאר ניגוני מירון, ניגונים בקצב הורה שמנוגנים בכלי הקלרינט המזוהה עם מירון, ואין חולק על כך שלשירים אלו, יש חלק גדול בחיבור עם ישראל כולו להילולת הרשב”י, ובהבאת האלפים למירון. נסו לדמיין ל”ג בעומר בלי ‘לכבוד התנא’ או בר יוחאי. רק תגיעו לתחילת ההר למטה, תשמעו את הצלילים שמתנגנים מתוך הרמקולים של ארגוני צדקה, הרבה לפני המוזיקה של הציון מיד לבככם יפתח ותרגישו הגענו ל”מירון”.

חיליק פראנק, בנו דוד והלהקה – ניגוני מירון • צילום ועריכה: עזרא טרבלסי

הניגונים המוצלחים כבר יצאו מזמן מתחום ל”ג בעומר ומירון. והגיעו כמעט לכל רחבת ריקודים, חתונה, שמחת בית השואבה, וכו’. מאוד הגיוני שבאמצע חודש חשוון תרקדו לצלילי ‘לכבוד התנא’ או אמר ר’ עקיבא. וכן לצלילי ניגוני מירון. הורה, ( כן כן. ההורה שלא מוותרים עליו בשום חתונה. גם זה בא ממירון) דבקה, ניגון תחיית המתים, שהפכו לחלק אינטגרלי מהמוזיקה היהודית. שכל אלו התחילו כאמור במירון.

אך ‘אין שולחן ללא נגר ואין לחן ללא מלחין’, והשאלה המתבקשת היא, איך הניגונים האלה הגיעו למירון מי הביא אותם לשם ומי הלחין אותם? במהלך השנים תיאורית רבות נפוצו סביב הניגונים אנחנו ננסה לעשות סדר.

שירי מירון (השירים שמושרים עם טקסט, כגון בר יוחאי וכו’): למרות שחוקרים רבים ניסו במהלך השנים לעלות על עקבות המלחינים ומקורותיהם, עדיין שמות המלחינים והמקורות נשארו בגדר תעלומה. חוץ מ’לכבוד התנא’ שיושב על מנגינה ידועה מבית רוז’ין שמושרת על המילים “פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה קה”.

אבל בר יוחאי, ואמרתם, ואמר ר’ עקיבא. שלושת הניגונים האלה הם שירים מסורתיים שלא ידוע מי הלחין אותם, ואיך הגיעו למירון, ושמות המלחינים עדיין נותרו בגדר תעלומה. (בר יוחאי ידוע שהוא ניגון ספרדי עתיק אך שם המלחין גם נותר בגדר תעלומה.)

ניגוני מירון (סגנון השירים כמו הורה, שמנוגנים בקלרינט ללא טקסט וללא זמר): פה מתחיל החלק המעניין והמרתק. הז’אנר הזה התחיל בערך לפני כמאה שנה, כאשר להילולא מתאספים המון יהודים אך לא רק, גם הערבים הדרוזים שמתגוררים בכפרים הסמוכים למקום מצטרפים לחגיגה, ומביאים איתם דרבוקות ומנגינות ערביות.

אמן טורקי מבצע את ‘ניגון מוסטפא’ המוכר ממירון

ניגון מוסטפא בגירסא היהודית. קרדיט: אברום בורשטיין, אגודת הכלייזמרים ירושלים

הם הביאו את מקצבי ההורה, שמגיעים ממדינות ערב, וכן מנגינות בסולמות שלא היו קיימים עד אז במוזיקה היהודית. ביחד איתם נגנו כמובן היהודים שהביאו את כלי הקלרינט שמגיע בכלל מאירופה – וביחד ניגנו הדרוזים והיהודים, וכך נוצרו ניגוני מירון, שמנוגנים עד היום במירון ובל”ג בעומר ובכל השנה, וכל סגנון ההורה המקובל מאוד עד היום, מדובר בעצם במוזיקה ערבית שנכנסה למוזיקה החסידית.

תודה רבה לאלישע קלויזנר, לנגני הקלרינט אברהם בלטי ונתן אטינגר, ולאברום בורשטיין מאגודת הכליזמרים הירושלמים, שסייעו בעריכת וכתיבת הכתבה.