האכזבות והניצחונות: ההיסטוריה החרדית של עיר העתיד • עיר השמש העולה

פחות מחודש לבחירות בבית שמש והקמפיינים של המועמדים השונים כמעט ולא מורגשים בתוך הריכוזים החרדיים שגדלו לאין שיעור, אולי בשל כך שאין את אותם אמוציות שהיו ב-2013, ודאי שלא מה שהיה ב-2008, אז כזכור לראשונה ניצני המהפך של התחרדות העיר תורגמו גם למגרש הפוליטי.

לאחר חששות ובדיקות בחודשים האחרונים הודיעו ב'דגל התורה' על הצבתו של שמואל גרינברג כמועמדם לראשות העיר בית שמש, חודש לאחר מכן ובאופן שהפתיע אף את המועמד עצמו, בש"ס הכריזו על משה אבוטבול, חבר כנסת בהווה וראש עיר לשעבר – כמועמדם לראשות העיר.

שוטטות ברחובות בית שמש על שכונותיה החרדיות הרבות והרמות בסדר העולה, משדרות תחושת שאננות, לכל הפחות ממרפסות הסוכה הרבות שנבו במהלך השנים האחרונות. "ההסבר לכך", מסביר לנו עסקן מקומי, "הוא ככל הנראה חוסר התחושה שליווה את התושבים במערכת הבחירות הקודמת והשתיים שלפניה".

אותו עסקן מנסה להוסיף ולהדגיש את ההבדלים בין מערכות הבחירות: "ב-2008 ודאי, אך גם לאחר מכן ב-2013 וב-2018, זה היה מלחמה על הבית, כל אחד הרגיש שייכות לבחירות, הפעם זה אחרת. האהדה לאבוטבול מחד, מצד רבים מהתושבים שלא נמנים על ציבור הבוחרים הרשמי שלו, לצד ההתמודדות של שמואל גרינברג שגם הוא גורף אהדה ולאו דווקא מקרב הבייס המגזרי אליו הוא משתייך, לצד שביעות הרצון של חלק מהחוגים במגזר החרדי מהתנהלותה של עליזה בלוך, גורמת כנראה למרבית התושבים לשבת בצד ולא לקשט את מרפסת ביתם ולהצהיר פומבית על תמיכה במועמד כזה או אחר".

על אף הכל, ניסינו לחזור מעט אחורה למערכת הבחירות שהיוותה ציון דרך בהתפתחותה של בית שמש ובמה שגרם לפריצת דרך בדרך לפתרון משמעותי, גם אם רק חלקי, למצוקת הדיור של המגזר החרדי, שהצעיד את בית שמש מספר צעדים קדימה, עד לכדי מצב שעל ראשות העיר מתמודדים שניים מקרב המגזר החרדי.

הימים הם ימי טרום הבחירות המוניציפאליות תשס"ט (2008). משה אבוטבול, עסקן ותיק ומוכר בעיר, חבר מועצת העיר מטעם ש"ס מאז 1993 ומ"מ רה"ע בחלק מהזמן, יו"ר ועדת תו"ב ועוד, הודיע על התמודדותו לראשות העיר מול ראש העיר הליכודניק הוותיק דני וקנין, שהתמודד לקדנציה שלישית בתפקיד. כך, מזה פעם ראשונה בתולדות בית שמש, התמודד על ראשות העיר, אדם חרדי.

ההיסטוריה החרדית של בית שמש מתחילה כמה עשורים קודם לכן. בשנת תשמ"ט (1988) הכניסה תנועת דגל התורה לראשונה שני נציגים לכנסת ואף הצטרפה לקואליציה בראשות ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר. במסגרת ההסכם הקואליציוני מונה חבר הכנסת אברהם רביץ ז"ל לסגן שר השיכון תחת השר אריאל שרון.

בהזמנת יו"ר המועצה המקומית של בית שמש בימים ההם – שלום פדידה, נקראו החרדים לבוא ולגור בעיר, וכך בשיתוף עם סגן השר רביץ הוקמו בעיר שלושת השכונות הראשונות לחרדים בעיר – בית ומנוחה, שיכון גור ונחלה ומנוחה (כיום הקריה החרדית), כשאוכלוסיית המתיישבים מורכבת מציבור ליטאי, בני היישוב הישן, תלמידי הג"ר אלבז שעקרו מהשכונות הוותיקות וכאמור חסידי גור.

בבחירות המוניציפליות שנערכו בתשנ"ג (1993) נבחר לראשונה דניאל וקנין, איש הליכוד, לראשות העיר, כאשר זו גם הייתה מערכת הבחירות הראשונה בה הכניסה ש"ס שני נציגים למועצת העיר, הלא הם משה אבוטבול ואשר דואני, ואילו יהדות התורה קבלה מנדט אחד והכניסה את הרב יעקב כ"ץ ז"ל, אשר הם היו לנציגים החרדים הראשונים במועצת העיר.

ב-1995 נוסד סניף דגל התורה בעיר כאשר לקראת בחירות נ"ט (1998) נבחר אלי גרינבוים – יו"ר וועד המשתכנים של שכונת בית ומנוחה, לנציג הסיעה בעירייה, יחד עם אברהם ברגר מאגודת ישראל, כששניהם נבחרו לכהן במועצת העיר, יחד עם נציג ש"ס משה אבוטבול שנכנס למועצה חמש שנים קודם, ב-1993.

במערכת בחירות זו, שנערכה כאמור ב-1998, תמכו החרדים בראש העיר המכהן דני וקנין איש הליכוד, לקדנציה שניה בראשות, בכפוף להסכם עם שתי הסיעות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, לתפקידי סגן רה"ע, במידה ויכניסו שני מנדטים.

לאחר מערכת הבחירות בה נבחר שוב לתפקיד בתמיכת החרדים, הפר דני וקנין את התחייבותו ליהדות התורה, וסירב להעניק את התפקיד שאותו העניק לחבר סיעתו שלום אדרי (שמכהן עד ימים אלו כחבר מועצה מטעם הליכוד בבית שמש, עם הפסקה של 5 שנים באמצע), בעוד ונציג ש"ס משה אבוטבול מונה לסגן רה"ע, כשבעקבות כך הוכתרה יהדות התורה כאופוזיציה לוחמת.

נחזור ל-2008. נתוני הפתיחה של אבוטבול לא היו טובים כלל ותחילה נראה היה כי זה ריצה כנגד כל הסיכויים, בדרך לעוד חמש שנות רעב מהם יסבול כלל הציבור החרדי שהיווה אז נתח של כ-40% מכלל אוכלוסיית העיר.

ההתמודדות של אבוטבול הייתה כמעין אצבע בעין למפלגת האחות יהדות התורה, ולחלקים ממנה היה קשה לבלוע זאת, לצד גורמים מקרב המחנה החרדי שפקפקו ביכולת של אדם חרדי לכהן כראש עיר ועוד קודם לכן לנצח מערכה שכזו, מול ראש עיר שניצב איתן על מקומו, כאשר בעקבות כך העדיפו לתמוך בראש העיר המכהן מראש ועל ידי כך להבטיח, שכמות המרורים שיוכלו בקדנציה שלאחר מכן תהיה מופחתת משמעותית מהקדנציה ממנה הם הגיעו למערכת בחירות זו.

בנוגע לחשש מתפקודו של אדם חרדי כראש עיר, אף התייחס משה אבוטבול בעצמו מספר שנים קודם לכן במהלך ראיון ל'מעריב' והעלה את אותם חששות. כשנשאל האם בבית שמש מתכננים להריץ מועמד חרדי, הוא השיב את הדברים הבאים: "חרדי בראשות העיר יהיה תחת זכוכית מגדלת. אני מעדיף לא חרדי שיוציא לנו את הערמונים מהאש. אני צריך מישהו שמגלה הבנה והתחשבות".

חשש זה לא הגיע בחלל ריק. במערכת הבחירות הקודמת לזו שנערכה בעיר, בשנת 2003, ניסו החרדים את מזלם והציבו את נתן שטרית, מועמד דתי ובלתי מפלגתי מול ראש העיר המכהן דני וקנין, אך בסופו של יום נחלו כשלון זהום ווקנין עבר את שטרית במעט קולות (כ-500 קול), כאשר וקנין גרף 47% מהקולות בעוד ונתן שטרית קיבל 40% , כשאת שאר הקולות גרף מועמד שלישי ומי שבעברו כיהן כראש עיר שלום פדידה שקיבל 9%, מה שהכתיר את וקנין לקדנציה שלישית בתפקיד.

מיותר לציין, כי בקדנציה זו אכל הציבור החרדי מרור. עם זאת, בהתחשב בעובדה, כי הציבור החרדי בעיר עדיין לא היווה את הרוב המתבקש בשביל לכבוש את ראשות העיר (המגזר החרדי אז היה כ-40% מכלל אוכלוסיית העיר), חיפשו מועמד אשר יוכל להביא קהלים נוספים מהמגזר הכללי, וכך לקראת בחירות תשס"ט (2008) עלה שמו של משה אבוטבול, כמועמד חרדי אפשרי לראשות העיר.

אבוטבול, לצד מעורבותו החברתית בעשייה העירונית, מול ה'עמך' בשכונות הוותיקות של העיר ומול ציבור עולי אתיופיה, כשבמהלך השנים אף הקים מוסד חינוכי שנתן בעבורם מענה מתאים, ארגן פעילויות רווחה שונות עבור כלל הציבור ועוד, עשה קילומטרז' פוליטי במהלכו צבר ניסיון וקשרים, שהכינו את התשתית לניצחון אפשרי.

עם זאת, יהדות התורה, הגם שבתחילה היה קשה לה לבלוע את זה שדווקא נציג מקרב ש"ס יכבוש את ראשות העיר, בסופו של דבר העדיפה אותו, שבנוסף לכך שהחזיק בבלעדיות באפשרות להביא קולות מחוץ לבייס החרדי, גם חסך כאב ראש ומנע תככים בתוך יהדות התורה המורכבת משלוש סיעות, אשר הייתה מתקשה ככל הנראה להגיע להסכמות בינה לבין עצמה לגבי זהות המועמד מתוכה.

נוסף על כך, בציבור הליטאי היה קל לרבים לבלוע את אבוטבול שהצטייר בעיניהם כחצי ליטאי. האיש שבעבר היה כותב בביטאון הבית של 'דגל התורה' יתד נאמן, וגדל בישיבת איתרי הליטאית, "הגם אם ש"סניק הוא – הוא דובר את השפה שלנו", היו שאמרו. לא סתם, במהלך כהונתו של אבוטבול כראש עיר התבטא עליו יו"ר דגל התורה חבר הכנסת משה גפני, כי "במשרדי התנועה אנו סופרים את אבוטבול כראש עיר מטעם דגל התורה".

כך או כך, אבוטבול יצא אל המערכה ולצד הסיסמא "תנו לתושבים לנצח", החל לחרוך את השטח מקצה לקצה ועבד משך חודשים ארוכים בכדי לסגור את הקצוות ולגייס תמיכות מעוד ועוד חוגים ומפלגות מחוץ למגזר החרדי – ובסופו של דבר הניב תוצאות והביא לתמיכת מפלגת העבודה העירונית בראשות ריצ'ארד פרס ורשימה מקומית בשם 'דור אחר' בראשות מאיר בלעיש (שמתמודד במערכת בחירות זו לראשות המועצה המקומית קרית עקרון), כשהשמועות אמרו שפעלה אף מחתרת בתוך מפלגת הליכוד המקומית (שכזכור, דני וקנין היה מועמדה) שנתנה לאבוטבול תמיכה שקטה.

האתגר אז היה לא פשוט ועל אף העבודה המאומצת הוא יצא אל מערכת הבחירות כשמאחוריו כלל הציבור החרדי, למעט חסידות גור, כשאף הקים כאמור 'גוש חברתי' עם קבוצות מאוכלוסייה הכללית.

לתמיכה של גור במועמד הדת"ל אף היה קדימון של התמודדות עצמאית. הנציג הטרי של החסידות, ישעיהו ארנרייך, אשר הגיע היישר מעמנואל שבשומרון, בה כיהן כראש המועצה המקומית ממש עד סמוך למועד עקירתו לבית שמש, הודיע אף הוא תחילה על התמודדות לראשות העיר בית שמש וברגע האחרון, העביר את תמיכתו למועמד הדת"ל שלום לרנר.

שלום לרנר הציג את מועמדותו במקביל להתמודדות של ראש העיר המכהן דני וקנין, דבר אשר גרם לאיבוד קולות ודווקא סייע לאבוטבול בסיכויים לנצח. בצד הלא חרדי ראו זאת והפעילו לחץ על שני המועמדים לאחד התמודדות ולחצו שאחד מהם יסיר את מועמדותו לטובת השני, אך רעיון זה נתקע בשאלה מי מבין השניים יתקפל לטובת השני.

הלחץ מההפסד המסתמן, לצד חוסר ההתקפלות של מי משני המועמדים הלא חרדים נתן את אותותיו וכך לראשונה האיום על התחרדות העיר החל לתפוס תאוצה, תוך כדי מערכת בחירות, כאשר הסלוגן שיצא ממטהו של וקנין היה אז "חרדים עליך בית שמש", וכך במקום שבליכוד יקדמו את מועמדותו של וקנין הדהדו עם הפחדה מהשתלטות על העיר.

יום הבחירות הגיע וכל תותחי הפוליטיקה החרדית הופנו אל עבר בית שמש. שרים וחברי כנסת בזה אחר זה ירדו לסייע למערכה שבאה סוף סוף להבטיח שלטון טוב למגזר החרדי ובכלל, כאשר בניגוד לכל התחזיות התוצאות המפתיעות לא איחרו לבוא.

על אף שבציבור הדת"ל עבדו חזק למען מועמדותו של שלום לרנר, כתף אל כתף יחד עם הסיעה המרכזית שפעלה בתוך הרחוב החרדי, לצד הסלוגן "הבאנו שלום עליכם", במקביל לקמפיין הכושל של ראש העיר המכהן דני וקנין, משה אבוטבול כבש את הבחירות עם למעלה מ-50% מהקולות.

עם סיום ספירת הקולות, התברר כי משה אבוטבול קיבל 52.31% מסך הקולות, בעוד ומועמד הדת"ל שלום לרנר קיבל 30% מסך הקולות, לעומת ראש העיר המכהן דני וקנין שסגר את המערכה בכישלון צורב עם 17.7% מסך הקולות בלבד.

מאז עברה בית שמש עוד שלושה מערכות בחירות לא פשוטות, שתיים מהן ב-2013 (לאחר שבית המשפט פסל את תוצאות הבחירות הראשונות בטענות לזיופים) ובשתיהן ניצח משה אבוטבול את המערכה, לעומת מערכת הבחירות ב-2018 בה איבד את ראשות העיר על חודם של 533 קולות לטובתה של ראש העיר המכהנת עליזה בלוך.

במערכת בחירות זו, נראה כי במגזר החרדי חוזרים על אותה טעות בהן נקטו במגזר הכללי בבחירות 2008, אז הם הפסידו את הראשות למיעוט החרדי בשל הפיצול הפנימי בתוכם. כעת, אם הציבור החרדי לא יתעשת להתאחד סביב מועמד אחד, עשויה בית שמש להיות עוד חמש שנים נוספות תחת שלטון שאינו חרדי.