שמונים שנה חלפו מאותו פסח מכונן, חג פסח בו נאלצו אלפי יהודים לאכול חמץ בהוראת רבותיהם. השנה תש"ד, המיקום מחנה ברגן בלזן – גרמניה.
משפחת עמנואל על שמונת ילדיהם הגיעו למחנה המעבר בז' בשבט תש"ד, ומיד אחרי פורים החלו להוגיע את מוחם כיצד יעברו את חג הפסח בתנאים הקשים והנוראים שהיו במחנה.
"ימים אחדים אחרי פורים עלתה השאלה, מה נאכל בשמונת ימי הפסח (-בחו"ל יש גם יו"ט שני. י.ז.ל.)? האם אפשר להימנע מאכילת מנות הלחם במשך חג הפסח ולהסתפק במרק ובתפוחי אדמה בלתי קלופים שמחלקים לארוחת צהריים"? כך מתאר שמואל עמנואל ז"ל את המצב במחנה ברגן בלזן בשנת תש"ד.
רבני המחנה פסקו שהאיסור של אכילת חמץ בפסח נדחה מפני המצווה של "וחי בהם". הרבנים חיברו 'יהי רצון' מיוחד שאנשי המחנה יאמרו לפני אכילת חמץ:
"אבינו שבשמים הנה גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ, אך על זאת דאבה לבנו שהשיעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות. הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך "וחי בהם ולא שימות בהם" וליזהר מאזהרה "השמר לך ושמור נפשך מאוד". ועל כן תפילתנו לך שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה לשמור חוקיך ולעשות רצונך לעבדך בלבב שלם, אמן".
במחנה העבודה לא היו אפשרויות להעתיק בקלות הרבה העתקים של הנוסח, אלחנן עמנואל הי"ד התנדב להעתיק את הנוסח מספר פעמים בכתב ידו. הוא הקפיד להעתיק את התפילה בדייקנות עם הניקוד, את המלאכה הקשה עשה לאחר שחזר משתים עשרה שעות של עבודת פרך בכריתת עצים וחרף העובדה שהוא עצמו לא התכוון להשתמש בהיתר לאכול חמץ בפסח.
על אף ההיתר שניתן על ידי רבני המחנה לאכול חמץ בפסח משום פיקוח נפש, משפחת עמנואל החליטה לנסות ולהימנע מאכילת חמץ בחג הפסח ולהתארגן לכך מראש. אנשים במחנה ששמעו על התכניות של המשפחה הציעו לסייע על ידי שיבצעו החלפות בימי הפסח בין מנת הלחם למנת התפוחי אדמה, וכך הם יאכלו את הלחם של בני משפחת עמנואל. אב המשפחה החבר ר' מרדכי הי"ד סירב לפתרון זה וטען שלא יתכן שהם יחמירו לא לאכול חמץ תוך שהם מביאים לידי כך שהחמץ שלהם יאכל על ידי יהודי אחר.
בסופו של דבר הפתרון שנמצא על ידי בני המשפחה בוצע על ידי שמואל שהועסק בעבודות שירות במחנה, מידי יום במשך שלושה שבועות הפריש שמואל שני תפוחי אדמה ממנת האוכל היומית של כל אחד מבני המשפחה, כל יום נאספו כעשרה תפוחי אדמה, הם יובשו על התנור של הצריף וכך נשמרו לאורך שמן ארוך.
עם התקרב חג הפסח הכין שמואל מעין עוגות מתפוחי האדמה שאגר אותם אכלו הוא ומשפחתו בתוספת המנה היומית שקיבלו בפסח. בתיאור האירועים בספר 'יסופר לדור' כותב שמואל כי רוב אנשי הצריף כלל לא היו מודעים לעובדה שמשפחת עמנואל אינה אוכלת חמץ בחג הפסח. את הלחם שהיו אמורים לקבל מידי יום לא לקחו בעת החלוקה, הם הראו לאחראי מקום מסתור שם הצניע את החמץ עד לאחר החג תוך שבני המשפחה מפקירים אותו במהלך החג ורק עם סיומו לקחו את הלחם ואכלו אותו.
לקראת שביעי של פסח ויו"ט שני של פסח נגמרו 'עוגות' התפוחי אדמה שהכין שמואל והוא לא ידע מה ייתן למשפחה לאכול מחר ומחרתיים. אולם ביום האחרון של חול המועד הגיע משלוח חדש של יהודים מהולנד, בין הבאים היו בני משפחת הירשמן שהיו שכנים של המשפחה באוטרכט, כאשר שמעו את הבעיה של מחסור במזון כשר לפסח העניקו למשפחת עמנואל שקית קטניות שהסייעה להזין את בני המשפחה בעוד יומיים נוספים.
אפיית מצות בסתר ושתיית ארבע כוסות של תה
בערב החג השיג אחד האחים ברוך שיחי' קמח מיהודים שהגיעו למחנה מהעיר בנגאזי שבלוב. בני המשפחה התארגנו לאפיית מצות בסתר על מנת לדאוג לכל אחד לכזית מצה לליל הסדר. אלחנן האח הגדול הכין בקבוק עם מים שלנו. האמא מרת חנה הי"ד ארגנה מעט כלים להכנת הבצק, את העצים "סחבו" האחים מהמחסן במחנה.
מי שהשגיח על אפיית המצות היה הרב א"י דוויס הי"ד, משטח פח הוכנס לתנור של הצריף ועליו הונח הבצק שהוכן לפי כל כללי ההלכה. במהלך האפייה הובא עוד קמח משכנים בצריף שביקשו לאפות גם הם אלא שהמים שלנו לא הספיקו לכמות, הרב דוויס פסק כי יש להוסיף מים רגילים לבקבוק של המים שלנו ולהמשיך באפייה.
לפתע נשמעה קריאת אזהרה מפי ברוך שעמד בחוץ על המשמר, הדלת נפתחה ונדמה היה כי כלתה הרעה אליהם, אחד מאנשי הס.ס. נכנס לצריף וביקש לדעת מה הם עושים. האמא הספיקה להחביא במהירות חלק מהכלים, והנוכחים הסבירו לנאצי כי הם מכינים עוגת יום הולדת. הנאצי שהיה מקשישי המחנה קיבל את התירוץ ופנה לצאת.
בליל הסדר קיימו בני המשפחה את הסדר בזמנו, כאשר מלבד כזית מצה שזכו לאכול כל אחד מהם, קיימו את ארבעת הכוסות על ידי שתיית כוסות תה. את ההגדה כולה קראו ובסיומה אמרו בכוונה רבה: "שפוך חמתך אל הגוים… תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'". למחרת בבוקר התייצבו כולם לעבודה כרגיל מלבד יונה שסבל מפצע מוגלתי ברגל, ועל ידי כך הצליח להימנע מחילול החגים והשבת.
על ליל הסדר שבשנה הבאה תש"ה מספר יונה ז"ל בספר יסופר לדור:
עם סיום המלחמה נותרו בחיים ארבעה משמונת ילדי משפחת עמנואל בחיים. הוריהם וארבעת אחיהם הורעבו למוות ונרצחו על ידי הנאצים הארורים. השרידים ר' יונה ז"ל, ר' שמואל ז"ל, בלה שתחי' וברוך שיחי' עלו לארץ והקימו כאם משפחות מפוארות הצועדות בדרך התורה והמצוות.
סיפור מסירות נפש זה יעמוד לזכותם של הנרצחים: ההורים החבר ר' מרדכי וחנה, וארבעת ילדיהם, אלחנן, שלמה, שלום ובתיה הי"ד.
בשולי הדברים, כותב הכתבה זכה להימנות על נכדיו הרבים של ר' שמואל עמנואל ז"ל, שפעל רבות לחיזוק התורה והיהדות בארץ ישראל שאחרי השואה האיומה.
לתגובות והערות לכותב הכתבה ניתן ליצור קשר במייל: [email protected]
אכן, סיפור מיוחד! ראוי שמשפחת עימנואל ועוד כאלה משפחות יספרו שוב ושוב את סיפור משפחתם למען ידעו הדורות הבאים.
הסיפור מופיע כולו בספר "יסופר לדור", ניתן לצפות בו באתר אוצר החכמה הפתוח בימים אלו חינם.
נצח ישראל לא ישקר.ניצחון הרוח והתורה היא שעמדה לנו ותעמוד לנו לנצח נצחים
מאוד יפה ומרתק. יש ספר עליהם?