איציק בונצל: "המיעוט שמשתולל, זורק אבוקות ויורק, לא יכפה עלינו" • צפו

"בשעה 07:30 עמית קיבל טלפון לקפוץ ליחידה, במקביל אליו הבן הנוסף שלנו נדב (שיחי') שמשרת כמפקד בצנחנים הוקפץ באותה שעה ג"כ. שניהם הגיעו הביתה אספו את הציוד שלהם נפרדו מאיתנו, עמית כפי שאנחנו יודעים, לא חזר הביתה מאותו יום", מספר איציק בונצל בראיון מיוחד לJDN.

"שישים ושנים יום הבנים נלחמו ביישובי העוטף ובעזה עצמה בקרבות עזים. בשעה שעמית נהרג נדב נלחם עם הצוות שלו כמה רחובות משם, גם תחת אש". מספר איציק.

עמית בונצל הי"ד נפל בכ"ג כסלו, יומיים לפני חג החנוכה (06/12/2023) בקרב בשכונת שג'עיה שבצפון רצועת עזה. עמית הוביל את הצוות שלו כמפקד בסיירת צנחנים, בקרב עקוב מדם פנים מול פנים עם מחבלי חמאס. שמונה מהחיילים של עמית נפצעו קשה באותו הקרב.

את איציק בונצל, אבא של עמית, אנו פוגשים באוהל הגבורה שבקריית הממשלה בירושלים. את דרכו הצבאית החל עמית כלוחם בסיירת הצנחנים, עבר אימונים של שנה וחודשיים במהלכם הפך ללוחם מן המניין. בסיום המסלול קיבל פיקוד על צוות צעיר יותר איתם נכנס לעזה.

מתקפת הפתע של חמאס בשמחת תורה תפסה את עמית כשהוא בטבריה עם חברים, הם התארגנו ושכרו דירה סמוך לדיור מוגן של קשישים מתוך כוונה לרקוד ולשמוח איתם יחד בחג שמחת תורה.

"כשהגעתי הביתה והצבא חיכה לבשר לי, שאלתי אותם מי נהרג עמית או נדב. ואז אמרו לנו עמית. ביקשנו שיחזירו את נדב הביתה. מפקדים בכירים ישבו מולי ואמרו, בשלב זה אי אפשר להחזיר את נדב, זה יקח כמה שעות טובות, נדב נמצא בלב הלחימה עם הלוחמים שלו, ברגע שיהיה אפשר יביאו אותו הביתה", הבטיחו המפקדים.

שעות המתנה מורטות עצבים

"לקחו 14 שעות מורטות עצבים, אמרנו כבר איבדנו בן אחד, ואנחנו מה נדב עושה ואיפה הוא לוחם, היה סיכוי שנאבד גם את הבן השני. אבל לא היה מה לעשות".

באותם שעות ניהלה המשפחה מבצע של תרומת איברים מגופו של עמית, עוד טרם הכניסה לעזה עמית התייעץ עם הרב שלו במכינת קשת-יהודה שבגולן, על הפן ההלכתי של הוצאת איברים. וכיוון שחתם על כרטיס אדי, עסקו בני המשפחה כל אותו הלילה בהעברת איברים מגופו של עמית לחולים שנזקקו לכך. איציק אומר לנו כי בכך הוא ראה קיום של צוואתו של עמית. "גם במותו הוא מצליח להציל חיים".

נדב שחזר הביתה ללוויה ולשבעה הודיע להוריו עם סיום ימי האבל כי הוא מעוניין לחזור ללחימה ברצועה. "במצב כזה של לחימה אני לא משאיר את החיילים שלי לבד", הצהיר נדב.

איציק ומשפחתו ניצבו בפני דילמה, מצד אחד מדובר באדם בוגר שלא צריך אישור מההורים כדי לחזור לשרת, ומצד שני הפחד מאיבוד בן נוסף בקרבות לא הניח לאיציק.

מה שסייע בשכנועו של נדב לא לחזור ללב הלחימה, הייתה התערבות ישירה של ראש הממשלה שהתקשר אל נדב, ואמר לו כי בשעה כזו ההורים צריכים אותו לצידם. הוא שיתף את נדב מניסיונו האישי כאח שכול וסיפר לו כמה הוריו נזקקו שיהיה איתם אחרי נפילתו של יוני הי"ד.

לבסוף הוסכם שנדב יחזור לצבא ויעסוק בכל התפקידים שהוא יכול לעשות מבחוץ בלי להיכנס לעזה לקרבות עצמם.

"עדיין לא היינו רגועים, אנחנו מכירים את הילדים שלנו. לא רצינו שיכנס אפילו לא לרגע ואז יקרה אסון או פציעה". איציק ביקש מנדב התחייבות מפורשת שהוא לא נכנס לעזה אפילו לא לרגע אחד. ואכן נדב עמד בזה.

בעבר, בראיון באחד מערוצי התקשורת זמן קצר לאחר נפילת בנו, ניצל איציק בונצל את ההזדמנות וקרא לציבור הרחב להפסיק להקשיב לכל מה שהתקשורת מאכילה אותם.

איציק, אתה התפרסמת לציבור הרחב דרך העובדה שקראת לציבור להפסיק לצרוך תקשורת. כיום אתה מעורב כאן בפורום הגבורה ומנהל העברת מסרים דרך התקשורת לעם ישראל. מה המטרה שלכם?

"אתייחס קודם לקריאה שלי לא לצרוך תקשורת", אומר איציק, "אני פוגש יום יום אנשים שמודים לי ואומרים 'הקשבנו למה שאמרת, וירדנו באופן משמעותי מצריכת הרעל שהתקשורת מנסה להזריק ערב ערב, שעה שעה, בתחנות הטלוויזיה וברדיו', זה מאוד חימם את ליבנו".

איציק מסביר כי הוא "מופיע בערוצי התקשורת רק בעניין הזה של הגבורה ושל הדרישה של המשפחות מממשלת ישראל לסיים את המלחמה הזו בניצחון".

לפני שביעי של פסח הודיעו המשפחות בפורום כי יפתחו בשביתת רעב מיד אחרי החג. במוצאי החג יצרו עם איציק קשר מטעם ראש הממשלה וביקשו לתאם פגישה של רה"מ עם נציגי הפורום.

"בפגישה שאלנו שאלות קשות מאוד בלי מסננים, אפשר לומר שמצאתי ראש ממשלה נחוש, שיודע על מה הוא מדבר, ראש ממשלה ששם על השולחן את כל האמת. הייתה תחושה שראש הממשלה מסתכל לנו בעיניים ואומר לנו את האמת, תוך שהוא משתף אותנו במה שהוא יכול לשתף אותנו במגבלות ובלחצים שמגיעים מבית ומחוץ, במיוחד מארה"ב. יצאנו מהפגישה שעומד בראש המערכה אדם שהוא נחוש לסיים את המלחמה הזו בניצחון".

בכל זאת התקבלה ההחלטה להקים את אוהל הגבורה. "זה אוהל גבורה", מדגיש איציק, "לא אוהל מחאה". מספר מטרות עמדו בבסיס הרעיון להקמת האוהל. האחת להבהיר לראש הממשלה נתניהו שהמשפחות השכולות כאן סמוך למשרדו ולא הלכו לשום מקום. "בכל שלב במידה והדברים לא יקוימו וההבטחות לא יבוצעו, אנחנו נחריף את המאבק שלנו לניצחון מוחץ".

"מצד שני אנחנו כאן כדי לחזק אותו, שיראה שהעם מגיע לכאן". איציק מספר כי קבוצות רבות מגיעות למקום לשמוע את הסיפורים של הגיבורים שנפלו.

מטרה נוספת הייתה להקמת האוהל, והיא להעניק למשפחות השכולות מקום לשתף ולספר על בן המשפחה שאיבדו. "בתקשורת אין מספיק לכולם, יש ל"ע יותר מידי הרוגים, ואין שום פלטפורמה שמאפשרת להורים כאובים לספר על הגיבור שלהם".

איציק פונה גם לאנשים מהמגזר החרדי ומבקש שיבואו לחזק את המשפחות באוהל הגבורה שניצב סמוך לבית המשפט העליון. "אחינו תגיעו לפה, אתם חלק מהעניין, אל תרגישו נבוכים, אל תרגישו לא רצויים, אנחנו זקוקים לכם".

על רקע הדיונים בחוק הגיוס אומר איציק חד משמעית, "יש כמה צבעים של מדים בצבא, הבגדים של הציבור החרדי הם גם מדים, התפילה, הלימוד המחשבה. הרי לא יעלה על הדעת שיש אדם חרדי אחד שלא רוצה בניצחונה של ישראל. הוא רואה בדרך שלו את התרומה שלו לעם ישראל".

"אנחנו באוהל הגיבורים באוהל האחדות, כעת זו לא העת לנהל את הוויכוח על זה, אף אחד לא עומד להתגייס בקרוב".

איציק מוסיף ואומר: "אני שמח שמתפללים, אני שמח שיש מי שעומד לפני בורא עולם ומבקש על חזרתם של הלוחמים הביתה ומתפלל על הצלחתה של ישראל".

"תבואו לפה, תבואו לפה עם הכובעים ועם החליפות, תבואו עם הנשים, עם הילדים, זה ישדר מסר למיליטנטים שנמצאים כאן במדינה שהם מיעוט פה, הם לא יכפו עלינו כלום, למרות שהם משתוללים, יורקים, זורקים אבוקות וחוסמים כבישים, הם לא הרוב פה, אנחנו הרוב".

מהו ניצחון במלחמה עבורך?

מדברים לאחרונה הרבה על מהות והגדרת הניצחון במלחמה מול האויב העזתי. לאיציק יש הגדרה מדויקת לעניין. "גם אם נכבוש את רפיח עדיין לא סיימנו. פגשתי פה אחות שכולה שאחיה נהרג בעזה במלחמה ששת הימים".

באותו רגע הבין איציק מה התשובה: "אם אנחנו לא נעשה הכל כדי לנצח את המלחמה הזו, אזי בעוד חמישים שנה אני אבוא לכאן עם התמונה של הבן שלי כדי לחזק עוד הורים שכולים. אני לא רוצה לחזק עוד אף הורה שכול" מסיים איציק.

"אין שום סיבה שמדינה כזו חזקה לא תנצח בכל המערכה. גם למול הלחצים האמריקנים יש לנו נשק שאין לאף אחד. הנשק הזה הוא נשק האחדות. זו לא סיסמא. אם נהיה מאוחדים אנחנו ננצח כל אומה בעולם".

איך תרגיש אם ראש הממשלה עולה הערב לשידור ומכריז על סיום המלחמה עכשיו?

איציק משיב נחרצות, "אנחנו נחריף את המאבק", אומר איציק, "רוב העם איתנו, אם נדרש להחריף את המאבק אנחנו נראה את כל עם ישראל עומד מול אותה ממשלה. אני בטוח שראש הממשלה רוצה לעשות הכל כדי לנצח וכדי להביא ביטחון לגבולותיה של ישראל".

אתה שותף להרגשה שיש פער ביחס בין אמירות של משפחות שכולות לאמירות של משפחות חטופים?

איציק לא מסכים עם ההרגשה של הפער ביחס בין משפחות החטופים למשפחות השכולות. לדבריו הוא מקבל תמיכה מרוב חלקי העם.

"אנחנו מקבלים חיזוקים מכל העם בכל הרמות. מעבר לרצון לנחם אותנו ולחזק אותנו, יש כאן תהליך לאומי איטי. רוב העם איתנו. המיעוט נשאר מיעוט. משפחות החטופים כבודם במקום הנכון. אם בני היה חטוף בעזה הייתי הופך פה את המדינה יותר מליטנטי מהם".

במילות הסיום מקווה איציק "שנסיים את המלחמה כאשר ידנו על העליונה, שולטים בעזה לפחות בשלב הראשון ופותרים את הבעיה גם בצפון".

לתגובות והערות לכותב הכתבה ניתן ליצור קשר במייל: [email protected]