הרב שנלחם במחבלים: "ידעתי שאם לא נעצור אותם, הם יגיעו למשפחות שלנו"

באדיבות ערוץ 2000

"התעוררנו למטחים באותו בוקר של שמחת תורה," פותח הרב שחר בוצחק, רב בגרעין התורני באופקים ואב לשישה. "המחבלים התחילו לירות מחוץ לבית. אמרתי לאשתי להיכנס מיד לממ"ד, לקחתי את האקדח והצטרפתי לשני חברים – נהוראי סעיד, השם יקום דמו, וחבר נוסף, שילה".

התגובה המיידית הייתה חיונית. "התחיל קרב קצר ברחוב הגורן," הוא משחזר. "שמעתי את המחבלים יורים. רצתי לכיוון הזה, נכנסתי, וראיתי מולי את שני החברים שלי תופסים מחסה. נהוראי צעק לי 'שלושה מחבלים חמושים!' ורצתי אליהם. הייתי ראשון בכוח, מאחוריי נהוראי, אחריו שילה. רצנו, מדלגים ביחד אחד אחרי השני, שלושה כדורים בקנה".

"בשלב הזה אני רואה דמות של איש לבושה מדי צה"ל. אני מהסס לשנייה. המחבל פותח בצרור רוחב, אני חוטף כדור ברגל שמאל. עצם הירך נשברת. אני מצליח תוך כדי הליכה לדלג עוד כמה צעדים על רגל ימין, תופס מחסה מאחורי מכונית. נופל, נשכב על הרצפה על הבטן".

"צעקתי לחבר'ה שמאחוריי 'נפצעתי! נפצעתי! קיבלתי כדור ברגל!'," הוא ממשיך. "נהוראי ממשיך את ההסתערות עוד 15 מטר בערך קדימה, והוא נהרג שם, ממש כמה מטרים ממני. שילה מנסה לאגף מימין כדי לתפוס את המחבל במקום יותר קרוב".

"אני שוכב על הרצפה, המחבל מתקרב ממש כמה מטרים מכאן," מתאר הרב בוצחק. "הוא לא ראה אותי. אני מחכה להפתיע אותו, ואז הוא עושה אחורה פנה, חוזר בחזרה אחורה."

ההצלה הגיעה בדמות השוטר איתמר אילוז. "הוא הגיע אליי, עצר את הדימום תוך כדי הקרב. כשהכניס אותי לתוך הבית, הוא אמר לי 'תלחץ על הפצע שלא יצא דם'. הוא ישב שם שעה וחצי, לוחץ על הפצע שהדימום לא ירד, אומר פרק תהילים 'יושב בסתר עליון' עוד פעם ועוד פעם".

"כשפתחתי וואטסאפ בבוקר, פתאום הוואטסאפ החליט לעשות עדכון," הוא מספר בהתרגשות. "אתה מבין בסוף איך כל הקב"ה לטובה. תבין שאם אולי הייתי עושה יותר מהר, אולי כבר הייתי יוצא מוקדם מדי והייתי נהרג בצומת שהמחבלים חיכו לי".

"היה לי קצין בכיר במשטרה שחקר את כל הירי באופקים," משתף בוצחק. "כל הלחימה הייתה בתוך מעגל של 250 מטר. הגיעו אזרחים עם אקדחים, ופתאום מלאכי השרת נעמדים יחד איתנו ועוצרים את המחבלים מלהתקדם, כאילו שפחד עליהם. והקדוש ברוך הוא אומר לך – אם אתה מסתער, אני איתך."

"19 מחבלים נכנסו לאופקים," הוא מציין. "בצד של הקריה החרדית באופקים, שליש מהעיר חרדים, הם עשו הקפות שמחת תורה כרגיל. חבר שלי, נהג אמבולנס, הלך עבר בבתי כנסת, אמר להם 'חבר'ה, מחבלים בעיר'. הם חשבו שהוא משוגע, אף אחד לא התייחס אליו. אלפים של יהודים, נשים וטף, עושים הקפות".

"משמחת תורה היינו מצפים שתהיה איזושהי ירידה בעולם האמוני," הוא מהרהר, "אבל אנחנו רואים בשטח רק הפוך. אנחנו רואים הרבה צידוק הדין, אבל הרבה הרבה התעוררות של אמונה. אתה רואה שלא נכנסים למשבר וייאוש, נכנסים לעשייה ולתקווה ומסתכלים קדימה".

"אתה רואה חיילים מחפשים תפילין וציציות," הוא מסכם בחיוך קל, "חיילים מבקשים לשלוח 500 ציציות לעזה. ואתה רואה את עם ישראל בתפארתו, את עם ישראל היפה, את עם ישראל שרוצה לתת מעצמו למען שמו באהבה. דתיים וחילונים מתחבקים ביחד, מחזיקים ביחד את האלונקה שנקראת ארץ ישראל".