המסע אל האמונה: סיפורו של מדען החיפושיות שגילה את היהדות בספרי כפירה

לא היה ניתן להישאר אדיש למראהו של יהודי בעל צורה עוטה כיפה שחורה גדולה, פאות מעטרות את פניו וכל כולו יהודי של שורשי, ובכל זאת הוא מנהל אוסף החיפושיות במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת ת"א. כך יצאתי לנסיעה מרתקת להכיר מקרוב את לייבעלע פרידמן, אותו ואת החיפושיות שלו.

לרגע לא שיערתי בנפשי עד כמה גדול הוא עולם החרקים, וכמה ניתן ללמוד ולשאוב השראה וחכמה מזבובים, חרקים, פרפרים וגולת הכתר: החיפושיות. כשהם משופדים על סיכה או מונחים ברכות בתוך קופסה מיוחדת, מראה בחיות הרוחשות על האדמה מעורר התפעלות. לפתע מתברר כי זבובים אינם רק אותם שאנו מגרשים בעצבנות והם חוזרים חלילה, יש מהם בעלי זנב ארוך ואחרים בעלי צבעים מרהיבים. פרפרים בשלל צבעים מיוחדים, וחיפושיות בצורות וגדלים שמעולם לא ראינו.

לראות חיפושית בעלת מראה דומה לחדק של פיל, בעוד אחרת נראית דומה לתיקן והשלישית לפרפר, עולם שלם מלא יופי ופליאה. עולם של בריאה שיצר ה' והעניק לכל יצור זעיר תפקיד מוגדר לתועלת כולנו. אולי מדהים יותר להיווכח כי ההבדלים בין המינים אינם רק כאלה הנראים לעין במבט ראשון ולא מקצועי, לייבעלע שבעצמו תיאר כמה עשרות מינים וזכה להוקרה והערכה רבה על כך, יודע לספר על דקויות של הבדלים שכמעט לא נראים לעין הרגילה אולם הם מהותיים כל כך שכל אחד מהם חולק מין לעצמו, לא ניתן לערבב בין המינים, לכל אחד הייחודיות שלו.

אם עד היום חשבנו שכל החרקים נבראו למטרות שונות ומשונות, אחרי הריאיון הזה, נדמה כי ניתן לקבוע מסקנות ברורות, האחת: היצורים הזעירים הללו אכן יפהפיים למדי, והשנייה: לייבעלע פרידמן, הוא עומד כאן ואומר: 'בשבילי נברא העולם הזה'. עבורו כל רגע במחיצתם הוא תענוג צרוף והתפעלות מהבריות שיצר הבורא. הווה אומר: אם רק בשביל לייבעלע פרידמן נבראו החיפושיות – דיינו.

הריאיון המלא עם לייבעלע פרידמן:

אריאל לייב לאוניד פרידמן (לייבעלע), מנהל אוסף החיפושיות במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת ת"א, נולד בבלארוס (רוסיה הלבנה), תחת שלטון ברית המועצות הקומוניסטית. את שנות ילדותו העביר בחיק משפחתו כאשר הוריו עובדים קשה לפרנס את המשפחה וכמעט שאינם יודעים מאומה על מורשת היהדות המפוארת אליה הם משתייכים.

מזלו הטוב של לייבעלע היו דווקא סבא וסבתא שבילדותם גדלו בבתים יהודיים דתיים. כפי שהיה נהוג באותם הימים, חיו בני המשפחה יחד עם סבא וסבתא, והם שזכרו מעט מגיל ינקות, העבירו ללייבעלע הצעיר את מעט הידע שהיה להם ביהדות. אבל הילד לא הסתפק בכך. כבר מגיל קטן היה טיפוס חקרן ומלא סקרנות, מוצאו ומורשת אבותיו העסיקה את נפשו מגיל צעיר, יהדות וחיפושיות, שתיהן היו אהבת ילדותו. מפי הסבים שמע סיפורי יהודיים, על יציאת מצרים, על דוד המלך, שלמה המלך, על אסתר המלכה ומרדכי היהודי, על חיות טהורות ושאינן טהורות, וכן על המצוות.

משלא מצא מענה אצל הוריו וסרב להסתפק במידע חלקי מסבו וסבתו, פתח פרידמן הצעיר במסע חקירה עצמאי. הוא החל לאגור ספרים נגד היהדות. כן, ספרים שנכתבו על מנת להוכיח שהתורה אינה אמת חלילה. באותם ימים בברית המועצות אסור היה להחזיק בספרי יהדות, לקח לרוסים זמן להבין מה עלולים יהודים חכמים כמו לייבעלע שלנו לעולל באמצעות ספרים שכתבו גדולי האפיקורסים, עד שהם הבינו את הסכנה הטמונה באותם ספרים הספיק לייבעלע לצבור עוד ידע ביהדות.

וכן היה מנהגו של לייבעלע, בין סיוריו ביער ובאחו בחיפוש אחר חרקים, למד לעומק את ספרי האפיקורסים שמצא. אין זו שיטה מומלצת כלל, וככל הנראה על פניו אסור להגות בספרים אלו. אולם זו הייתה הדרך היחידה שלו כילד בברית המועצות להכיר את היהדות. "כל סיפור שהם טרחו להוכיח עד כמה הוא לא נכון", מספר לנו לייבעלע בראיון, "אני לא הסתכלתי בכלל על כל טיעוני ההבל שלהם, הייתי ממוקד לקרוא את הסיפור אותו הם ניסו להפריך, וככה למדתי עוד משהו".

לעיתים נצרך לייבעלע לשכלל את השיטה ולהבין בדרך של שלילה את עקרונות היהדות בספרים שרק כתבו נגדה ולא טרחו להסביר מה כתוב בתורה. כך צבר פרידמן הצעיר ידע חלקי ומשובש על היהדות, הידע הזה הספיק על מנת לעורר בו את אש התורה שלא כבתה מאז ומלווה אותו ביתר שאת מאז עלייתו לישראל לפני שלושה וחצי עשורים.

כאמור, במקביל לאהבתו ליהדות וללימוד התורה, לייבעלע הקטן היה מוקסם מעולם החרקים שנגלה לעיניו בטבע שסביב ביתו הכפרי, תשומת לב מיוחדת הוקדשה מצידו לחיפושיות שמצא. אט אט החל לייבעלע הקטן לאסוף לעצמו משפחות שלמות של זוחלים וחיפושיות אותן הביא הבייתה בגיל ושמחה.

קבלת הפנים של ההורים הייתה מעט צוננת. הם היו ממתינים לשעת כושר על מנת לאתר את הארגז ובתוכו האורחים הרוחשים, ומשליכים אותו אחר כבוד ברחוב לעבר מתקן האשפה. כאן התפתח מאבק לא פשוט בין היצורים הזוחלים שהגיעו שוב ושוב אל הדירה תוך שלייבעלע מוצא להם בכל פעם מחבוא חדש, לבין הוריו שגמרו אומר לסלק מהבית כל מה שזז ואינו בדמות אדם.

במשך שנים הסתובב לייבעלע בתחושה שהעולם לא מבין אותו, הוריו ציפו ממנו שילך ללמוד מקצוע מועיל שיוכל להתפרנס ממנו בכבוד. הם שאפו שיגדל להיות רופא מפורסם (או לכל הפחות וטרינר), בשום אופן לא הצליחו להבין את תשוקתו העזה לעולם החרקים.

עם עלייתם לישראל כשהוא בגיל 16, החל פרידמן בהשלמת בגרויות, ולאחר מכן החל ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת בר אילן, עד מהרה סיים תואר ראשון. בהמשך למד תואר שני בזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב והתמקצע בעולם החיפושיות.

אחד המשפטים המדהימים ששמעתי מפיו מעניק טיפה פרופורציות לתחום עיסוקו ומסביר קצת את התעניינותו שאינה יודעת שובע כבר עשרות שנים. "כמה מיני יונקים יש בעולם, אתה יודע?" פונה אלי לפתע לייבעלע בשאלה. כשהוא רואה שתשובה ברורה לא ישמע ממני השיב: "יש כחמשת אלפים מינים של יונקים בעולם, זוחלים יש כתריסר אלפי מינים, אבל חיפושיות יש לפחות 400,000 מינים, מתוכם כששת אלפים מינים כאן בישראל. עכשיו אתה מבין שכל גן החיות שאתה הולך אליו עם הילדים זה רק טיפה בים מהעולם המופלא של החיפושיות"?

האמת שהייתי מופתע מאוד לשמוע את הנתונים הללו, אדם יכול לחיות בעולם הזה מאה ועשרים שנה ולא להכיר מאות אלפי מינים של יצורים מיוחדים שברא ה' ואפילו לא לדעת על עצם קיומם. כיהודים שומרי תורה ומצוות כולנו מכירים את דברי הגמרא אודות אדם שנמנע מאכילת פרי מסוים ונתבע על כך בעולם הבא מדוע נמנע מהנאה שיצר עבורו הבורא יתברך. כל זה מדגיש ומחדד את ההתעניינות בעולם המופלא של החיפושיות.

לדעתו של לייבעלע, אי אפשר שלא לחבב את החיפושיות: "הן כל כך מגוונות בצורות ובצבעים, בגודל ובצורה של המחושים, הלסתות והרגליים, בצבע גופן וכנפיהן – צבעוניות ושחורות, מבריקות ומחוספסות, קרחות ושעירות, חלקות ומגובששות. יש בהן טורפות, אוכלות צמחים, נוברות בעץ ומאביקות פרחים. יש מזיקות – אלה אוכלות את היבול או נוברות במזון, ויש מועילות – אלה שאוכלות את המזיקות או אוכלות עשבים רעים. גדולות, קאנות וזעירות, כולן מפארות את עולמו של הקב"ה, כלם אליו ישברון לתת אכלם בעתו!"

בראיון מיוחד שקיימנו עם אריאל לייב לאוניד פרידמן (לייבעלע) – מנהל אוסף החיפושיות במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת ת"א, ניסינו להבין קצת איך מבדילים בין הסוגים השונים של החיפושיות. כיצד הן מועילות לעולם, ומתי גם אנשים שממש לא מכירים חרקים וחיפושיות יחפשו נואשות את לייבעלע כדי שיפתור עבורם משברים בין לאומיים מורכבים.

בשיחה המיוחדת שקיימנו בתוך אולמות האחסון של המוזיאון, לייבעלע משתף בתובנה מעניינת בנוגע לצורך בקריאת שמות לחיפושיות האהובות עליו ואומר: "אם רוצים לפתח אהבה לטבע, ליצירי כפיו של הקב"ה, לא ניתן להתחבר למשהו שנקרא 'זה', אנחנו צריכים שם כדי להתחבר למשהו. כשיודעים איך קוראים לחיה מסוימת אפשר להתחבר אליה הרבה יותר".

על חוויות הילדות שלו בצל הקומוניזם מספר לייבעלע: "גדלתי בבית שכדי להגיד את המילה 'יהודי' היה צריך קודם לסגור את כל החלונות, להגיף את כל התריסים, ואז אפשר לומר בשקט: 'יהודי'".

לייבעלע היה צמא כילד ללמוד יהדות, תחת שלטון הקומוניסטים היה מדובר במשימה ממש לא קלה: "המזל שלי היה שסבא וסבתא שלי היו מאוד מבוגרים, הם נולדו עוד לפני המהפכה, הם ספגו די הרבה אידישקייט, ניתן לומר שהם היו דתיים. כשהם יצאו לפנסיה הם כבר פחות פחדו לדבר".

"רוב היום הייתי עם סבא וסבתא, ההורים שלי היו עסוקים רוב היום בענייני עבודה ופרנסה, כך יכולתי לבלות זמן רב עם סבא וסבתא שסיפרו לי כל מה שהם ידעו על היהדות, גם מה שהם לא קיימו בעצמם הם לימדו אותי. זה מאוד עניין אותי".

"להשיג ספרים על יהדות בברית המועצות היה בלתי אפשרי, גם ספרים נגד היהדות היה קשה להשיג, הייתי אוסף ספרים נגד היהדות כדי ללמוד מהם את הסיפורים של התורה שהובאו בהם כדי לתקוף אותם".

בגיל 14 התגלגל לידיו של לייבעלע סוף סוף תנ"ך, אבל בהוצאה נוצרית, יחד הברית החדשה, כבר כנער הוא ידע שאין מה לחפש בספר כזה. תקופה קצרה לאחר מכן נפתחה האפשרות לעלות לארץ, ולייבעלע הצטרף להוריו ועלה לארץ. "יש לי אהבה לתורה, זה לא היה קל אבל זה עזר לי".

לייבעלע מספר בריאיון על האתגר ללמוד דינים ומושגים ביהדות עבור ילד בברית המועצות. "הנס שלי שזכיתי להכיר את סבא וסבתא שלי, שהגם שלא היו כ"כ דתיים עדיין ידעו לספר וללמד אותי הרבה יהדות, יש אנשים שלא זכו לזה ונותקו מכל זיק של יהדות".