דרוס דורס יוסף; אסון כואב ואיום מרחף / ישראל זאב לוונטהל

אירוע טראגי ועצוב ביותר התרחש אתמול בירושלים, בסיומה של עצרת בראשות רבנים ותלמידי חכמים רבים, התרחש אירוע דריסה חמור וטראגי. נהג אוטובוס ערבי ממזרח העיר, דרס למוות נער חרדי צעיר.

הדורס נעצר והמשטרה פתחה בחקירה. פוליטיקאים משני צדי המתרס הפוליטי הביעו זעזוע רב מהאירוע ודרשו למצות את החקירה עד תום.

הזמן שחלף והדיווחים השונים אינם מאפשרים לשפוט בצורה בהירה את רצף האירועים שהובילו לאירוע הקשה.

ובכל זאת שתי הערות חשובות אחרי הערב הקשה שעבר על כולנו.

א. רבבות יהודים יצאו אתמול למחות על קידום חוק הגיוס כאשר על הבמה ניצבים ענקי התורה וחכמי הדור. מאות שנים של תורה יצאו אתמול לרחובה של העיר ירושלים ומחו על הכוונה לגייס בני ישיבות והביעו התנגדות לקידום חוק הגיוס המוצע.

חשוב לזכור שהמושג הידוע "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" לא נאמר רק על מחלוקות שצמחו בתקופת המשנה, גם בדורנו אנו, יש לזכור כי אף שדעותיהם שונות, כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים.

אסור בשום פנים ואופן לזלזל או להמעיט בחשיבות דעת תורה של גדולי עולם אלו, גם אם גדולי הדור על פיהם מונהג רוב הציבור החרדי נוקטים בטון שונה.

המטרה היא אחת, לקדש שם שמיים ולקיים את רצון ה'. כל אחד שצועד בשביל רבותיו ומבטל דעתו מפני דעתם, קדוש יאמר לו.

ב. החקירה של נסיבות הדריסה הקשה שאירע אמש עוד יחקרו, כך יש לקוות, עלינו לשמוח שהנהג הדורס נעצר ולא הלך לאיבוד בחוף הצוק, הפלאפון שלו לא התאבד והוא ייחקר בצורה מקצועית בעז"ה.

אבל נראה שכל השיח על הדריסה והעיסוק בשאלה האם היא למעשה פיגוע / דריסה מכוונת / תאונה, מחמיצה את הבעיה העמוקה והשורשית ביותר, ואולי זה העת להעלותה לשיח הציבורי.

המציאות בה מאות ערבים מחזיקים בהגה של אוטובוסים עמוסים נוסעים יהודים עלולה להתברר באירוע מסוכן ביותר.

שמעו סיפור: לפני כשבוע לערך, עליתי לירושלים לסידור אי אלו עניינים, בעוד הגשם מכה בעוז ברחובות המוצפים, הושטתי את ידי ועצרתי מונית אקראית.

נהג המונית היה חביב ממש, ערבי ישראלי תושב העיר העתיקה. הוא סיפר על הבתים שהוא מחזיק בירושלים וביריחו ועל ילדיו שעושים חייל בעבודתם. השיחה קלחה מהא לדא וחוזר חלילה.

ואז העזתי ושאלתי: תגיד, נראה לך שאתם, ערביי ישראל תקומו בוקר אחד ותטבחו בנו כמו שעשה חמאס לתושבי הקיבוצים בעוטף? נראה לך שאירוע טבח המוני מצד ערביי ישראל הוא תרחיש אפשרי?

אם חשבתי שהאווירה ברכב תשתנה, שהנהג יידרך ויביע כעס על עצם השאלה, הרי ששגיתי.

השיחה המשיכה באווירה נינוחה ושליווה. נהג המונית השיב בנחת ש"בטח שזה יקרה", כלומר, שהם ישחטו אותנו. "מה נראה לך שאתם תמשיכו לעשות מה שאתם רוצים בארץ שלנו ואנחנו נשתוק כל הזמן?"

והוא ממשיך: " נראה לך שבן גביר יעלה לאל-אקצא ואנחנו נשתוק"?

נהג המונית ה"חביב" הסביר כמובן שאלה בדיוק המניעים שגרמו לחמאס לעשות מה שעשה. לדבריו לא הייתה להם ממש ברירה, ישראל חנקה אותם כל כך הרבה זמן עד שזה התפרץ.

מזעזע. יש שיאמרו מחריד.

האווירה הרגועה במונית נמשכה גם כשהסברתי לו דבר אחד פשוט: אתה חושב שאתם מסוגלים?! אתה טועה! ולא, לא בגלל שיש למדינת ישראל צבא חזק ומתקדם. מול מאות אלפי חמושים אין לצבא פיתרון אמיתי.

"אתה יודע", אמרתי לנהג, "אנחנו היהודים חיים כאן בארץ ישראל מוקפים במאות מיליונים של מוסלמים, רובם רוצים שלא נהיה כאן, אתה מבין לבד שלא צריך נשק כדי לחסל מדינה קטנה כ"כ. אם הערבים המקיפים אותנו רק יצעדו רגלית לעבר ישראל ויירקו עלינו, אנחנו נטבע ללא ספק".

אבל יש מנהיג לעולם, יושב בשמיים ישחק, ה' ילעג למו. הסברתי לנהג שמי שמונע ממנו לעשות את מה שהוא רוצה כ"כ – בורא העולם – הוא שמחליט מתי ועד כמה הוא מונע מאומות העולם לפגוע בנו.

וכאן יש לומר מה שאולי ברור ופשוט לכל בן תורה, בורא עולם מנהל את העולם – כולו. ממש כולו. הוא שגזר את הגזירה הקשה של קטיפת חייו של נער צעיר שטרם צמח. הוא שקטף מאות נשמות של יהודים ביום הטבח בעוטף. הוא ולא אחר.

העיסוק בחיפוש אשמים ונושאים באחריות הוא לא מתפקידנו כאנשים פשוטים, לשם כך יש פוליטיקאים. גם היערכות לאירוע טבח מצד ערביי ישראל אינו בתחום השתדלותינו.

אנחנו נשיב את לבנו. נידום כמו אהרן, נרבה כמותו באהבת חינם ולימוד תורה, ונתפלל למי שאמר והכל היה, שיאמר לצרותינו די, יכניע את אויבינו וירים את קרן התורה.