הכותל של יהדות התפוצות: מהחטופים עד הנשיאים | סיפור ה'אוהל' של הרבי

שעות ספורות לאחר שמסר את עדותו המטלטלת במועצת הביטחון של האו”ם, הגיע שורד השבי אלי שרעבי, ששוחרר לאחר כמעט 500 ימים בשבי חמאס, לציון הקדוש של הרבי מליובאוויטש בקווינס, ניו יורק. שרעבי הגיע להודות על הישרדותו, להתפלל למען החטופים שנותרו בעזה, ולומר קדיש לראשונה בחייו על בני משפחתו שנרצחו, השם יקום דמם.

שרעבי הוא לא היחיד. מאות ממשפחות החטופים עלו להשתטח על ציונו הקדוש של הרבי בארה"ב, חלקם באופן עצמאי ואחרים הצטרפו למשלחת מאורגנת מטעם 'צעירי אגודת חב"ד', בראשות הרב יוסף יצחק אהרונוב.

לא בכדי בחרו משפחות החטופים לבוא ולהעתיר בתפילה דווקא בציונו של הרבי. ציונו הקדוש של הרבי מליובאוויטש ברובע קווינס שבניו-יורק מושך בשנים האחרונות את בכירי הממשלים בעולם כולו, נשיאי מדינות, מנהיגי מעצמות ועוד. המקום הפך לאבן שואבת לרבבות רבות של יהודים מהעולם כולו, שמשתפכים בציון הקדוש בתפילה ותחנונים.

דמות הנושאת בתפקיד הבכיר ביותר בעולם, שביקורו בציון הרבי עורר הדים רבים וגרף כותרות בתקשורת בארץ ובעולם, הוא נשיא ארה"ב דולנד טראמפ, שבצעד חסר תקדים הגיע שבועות ספורים טרם הבחירות לנשיאות, להתפלל בציונו של הרבי למען הצלחתו בבחירות, מה שאכן קרה לבסוף. רגע היסטורי נרשם כאשר טראמפ התיישב לכתוב 'פ"נ' (פדיון נפש, מכתב בו מעלים עלי-כתב בקשות אישיות על עצמך ועל משפחתך), קרא את מכתבו בציון הקדוש, והניח על הציון כנהוג, כאחד החסידים ממש.

גם נשיא ארגנטינה חאביר מיליי הגיע להתפלל בציון טרם הבחירות, ואף הגיע שוב לאחר ניצחונו האדיר להודות לרבי על ההצלחה הכבירה. מיליי ביקר בשנה האחרונה סך-הכל ארבעה פעמים (!) בציון של הרבי.

חוויה רוחנית מדהימה

זר כי ייקלע לאוהל הרבי מליובאוויטש בארה"ב, יעמוד על מקומו נדהם. התחושה הרוחנית המדהימה האופפת את המקום, האנשים הנכנסים בשקט אצילי וכל-כך טעון לציון הקדוש ומתפללים, מכונסים איש-איש בתפילתו הוא, כאשר כל אחד חש כי רק הוא עומד כאן כעת, הוא והרבי.

אלפי פ"נים ומכתבים נקראים מידי יום על הציון הק' בניו-יורק. מכתבים בשפות שונות מאנשים שונים. המשותף לכולם הינו הרצון להתברך ולהתייעץ עם הרבי. הררי הנייר גודשים את ה'אוהל' ומאיימים לגלוש החוצה..

ה'אוהל' הוא מקום קבורתו של הרבי מליובאוויטש זי"ע, בסמיכות לחותנו האדמו"ר השישי לשושלת חב"ד, האדמו"ר הריי"צ זי"ע.

כל מי שבא אי-פעם במגע עם הרבי, חש כמה אהבה ותשומת-לב אישית העניק הרבי לכל יהודי באשר-הוא, ללא הבדלי עדות ומעמדות, החל מהאיש הפשוט ביותר ועד לראשי הממשלות הבכירים בעולם. בין אם באו בבקשת ברכה, עצה או עידוד, אנשים מכל הזרמים והחוגים מצאו נחמה ומרגוע בדבריו המחממים ופניו המאירות של הרבי.

חז"ל מלמדים, כי השפעת הצדיק בעולם נמשכת גם לאחר הסתלקותו. בזוהר נכתב: "צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי" [=צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות יותר מבחייו].

גם כיום, לאחר הסתלקותו של הרבי, מוסיפים רבבות יהודים מהעולם כולו להגיע אליו. אם בחייו של הרבי נהרו ההמונים למעונו הצנוע בשכונת קראון הייטס שבניו-יורק, הפעם הם באים אל האוהל, הממוקם חצי שעה נסיעה משם. הם מבקשים, מתפללים, בוכים ומקווים. רבים סיפרו לאחר יציאתם מהאוהל כי חשו התעוררות אדירה וחוויה רוחנית שלא חוו מעולם. אין-ספור סיפורים על מופתים שהתגלגלו באוהל התפרסמו עם השנים, מאז הסתלקות הרבי. האוהל הפך לאבן שואבת לרבבות רבות של יהודים, שמגיעים לקבל את ברכת הרבי ולהשתטח על קברו.

כשהרבי הגיע מידי יום

בשנת תש"ב 'אגודת חסידי חב"ד' רכשה את חלקת חב"ד בבית החיים היהודי על-שם מונטיפיורי ברובע קווינס, בכדי לקבור את הרבנית שטערנא שרה, אמו של הרבי הריי"צ – הרבי השישי של חב"ד.

לאחר פטירת הרבי הריי"צ בי' בשבט תש"י, הוא נקבר בחלקה זו ונבנה עבורו 'אוהל' מיוחד סביב קברו. מאז פטירת הריי"ץ, חותנו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, נהג הרבי מליובאוויטש לעלות באורח קבע פעמים רבות לקברו של חותנו, הרבי הריי"ץ. מכתבי תשובתו לבקשות עזרה כללו פעמים רבות את המשפט "אזכיר על הציון", כלומר – אזכיר לברכה בקבר האדמו"ר הריי"צ. הרבי אמר לרב שלמה גורן כי הוא אינו יכול לעלות לארץ משום שדרכם של אדמור"י חב"ד להתפלל באופן קבוע על קברי הקודמים להם.

במהלך השנים, נהג הרבי לפקוד את המקום בקביעות ולקרוא בו מכתבים ובקשות ברכה שהגיעו אליו מכל קצווי תבל. בשנים המוקדמות (שנות היו"ד והכ"ף) נהג הרבי להגיע לציון חותנו הרבי הריי"צ בערבי ראש חודש ובט"ו בחודש וב'יומא דפגרא' – תאריכים מיוחדים במעגל השנה, אך בשנים המאוחרות נסע הרבי לציון חותנו לעיתים תכופות יותר, בימי שני וחמישי, ועוד.

זמן נדיר שזכור במיוחד בחב"ד, הוא 'משפט הספרים' שבעקבותיו חוגגים בחב"ד עד עצם היום הזה את 'דידן נצח' הידוע. בתקופה הזו של המשפט, כאשר חסידות חב"ד כמו עצרה נשימתה וייחלה לניצחון במשפט הדרמטי, נסע הרבי מידי יום (!) להעתיר בתפילה על ציון חותנו.

התפתחות המקום והתמסדותו

בג' תמוז תשנ"ד, הסתלק לעולמו כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, רבים אז מיהרו להספיד את תנועת חב"ד העולמית וטענו כי מדובר בעניין של חודשים עד שנים – והתנועה תעלם ותתפוגג כלא-הייתה. הפרשנים באולפנים תהו מה יעלה בגורלה של התנועה החסידית העתיקה שכבר החלה לצבור תאוצה ותודעה בעולם היהודי כולו, עם מהפכת השליחות האדירה, ולא רק.

31 שנה אחרי, ותנועת חב"ד ממשיכה לחולל מהפכה עצומה בעולם כולו, עם אלפי שלוחים בכל רחבי תבל. חסידות חב"ד התפתחה, גדלה ושגשגה, כשהמקום אולי החשוב לה ביותר בעולם כולו זהו האוהל, ציונו הקדוש של הרבי. אין כמעט חסיד חב"ד שלא פקד את האוהל של הרבי לפחות פעם אחת בחייו, ציונו של הרבי מהווה מקור חיות ומקום בו החסידים פורקים את אשר על ליבם, מגוללים את עשייתם העניפה עד עתה ומבקשים הצלחה וסיעתא דשמיא הלאה.

לאחר הסתלקות הרבי, בכדי לסייע לאלפים הפוקדים את ציונו של הרבי, נבנה בסמוך לאוהל 'בית אהל חב"ד ליובאוויטש', לרווחת הבאים להשתטח על הציון. המקום נבנה ונוהל על ידי הרב חיים ברוך הלברשטאם מהמשב"קים של הרבי בחייו, וכיום מנהל את המתחם הרב אבא רעפסון.

מתחם אוהל חב"ד ליובאוויטש כולל שתי מקוואות טהרה, בית כנסת עם מניינים פעילים, ישיבה המונה עשרות בחורים, מספר מבנים (המכונים בחב"ד 'טענטים') המכילים מקומות ישיבה בהם ניתן לשבת בנחת לכתוב את הפ"נ, ולהתכונן כראוי לכניסה לאוהל.

בשנת תשס"ג לאור הביקוש הגובר בקרב חסידי חב"ד, נרכש אוטובוס ייחודי לנסיעות מ-770 לאוהל של הרבי. אט-אט גדלה הפעילות ונרכשו אוטובסים נוספים, וכיום פועל ארגון בשם 'אוהל בוס' המנוהל על-ידי מספר בחורים הלומדים ב-770, המפעיל נסיעות תכופות מידי יום לאוהל, לרווחת הציבור.

רבבות מבקרים במקום במשך השנה כולה, כאשר בזמני השיא: בי' שבט, ג' תמוז, ערב ראש השנה, ועוד ימים מיוחדים במעגל השנה – המקום מתמלא עד אפס מקום, והצפיפות גדולה.

רגע מיוחד ואייקוני הוא שעת דמדומי חמה של תאריך ג' תמוז, יום הסתלקותו לשמי מרומים של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. ביום זה נוהרים אלפי החסידים להשתטח על קברו ולהעתיר בתפילה מהולה בעצב וגעגוע על לכתו של הרבי האגדי, עקב העומס הרב ישנו תור ארוך המשתרך החוצה ממתחם האוהל אל הרחוב האמריקני, כאשר התור הארוך מתחיל בשעות הבוקר ומסתיים מעט אחרי שקיעת החמה.

מניו-יורק עד המנהרה בעזה

ב-06:29, שמחת תורה תשפ"ד, אלפי מחבלי חמאס נתעבים ושפלים פרצו את הגדר החוצצת בין רצועת עזה ליישובי העוטף, וביצעו טבח מזעזע וחסר תקדים. אלף מאתיים יהודים הי"ד נעקדו על קידוש השם, ולמעלה ממאתיים אזרחים ישראלים נחטפו לרצועת עזה בידי מחבלי הנוח'בה האכזריים.

מדינת ישראל נכנסה להלם משתק. הטבח הכה בפניה כסטירה מצלצלת, מגיח בהפתעה משום-מקום. ראש הממשלה נתניהו הכריז עוד באותו הערב על מלחמה נחושה בארגון החמאס, כשמעל הכל המטרה הראשונה: השבת כל החטופים בחיים.

ישראל כמו נקלעה למערבולת מסחררת ולא נגמרת. 300,000 חיילי מילואים נשלחו לחזית להיאבק פנים מול פנים במרצחים העזתיים, בעולם הישיבות הוקדם זמן חורף והלימוד החל בשיא המרץ, יהודים שאינם התגייסו התנדבו לסייע בכל הניתן, ועם ישראל התאחד כולו נגד האויב שקם עלינו לכלותנו.

אט אט התחלנו לחזור לשיגרה, אך כמה מאות ישראלים לא יכלו לאפשר זאת לעצמם. חלומותיהם המסוייטים נגדעו כשעל פניהם זיעה קרה, הפחד העצום והדאגה לקרובי משפחתם הטריפה את דעתם ומנעה מהם לנהל שגרת חיים נורמלית ותקינה.

משפחות החטופים עלו שוב ושוב לכותרות כשהם דורשים מרה"מ נתניהו לשחרר את החטופים, מי בדרישה כזו ומי בדרישה אחרת. אך היו במשפחות החטופים שלא הסתפקו בהצהרות לתקשורת והפגנות בתל-אביב. עשרות רבות ממשפחות החטופים המריאו בטיסה מאורגנת מטעם צעירי אגודת חב"ד בראשות הרב יוסף יצחק אהרונוב, לאוהל הקדוש של הרבי מליובאוויטש בארה"ב.

הדאגה הבלתי-נגמרת ליקריהם, החשש העצום והפחד שיתרחש הנורא מכל, הלילות חסרי השינה והימים הטרופים במחשבות וחוסר מנוחה – כל אלו התנקזו לתפילה אחת מרגשת ומרטיטה בציונו של הרבי. רגעים טמירים ונשגבים, העולם כמו עצר מלכת. כעת זה רק הם, והרבי. יחידות אישית ורגעים נדירים שלהם לבדם. הם עמדו שם ובכו, התפללו והתפרקו, הרגישו יותר מכל שיש אבא ששומע את תפילתם.

הם התחננו למען ילדיהם, הוריהם ואחיהם, זעקו ליושב במרומים, וביקשו שירחם המרחם, וכבר ישובו הביתה כולם, בריאים ושלמים בנפש ובגוף.

רצינו לשמוע קצת יותר על מה שהתרחש באותן דקות מיוחדות ונדירות בציונו של הרבי, לשם כך התיישבנו לראיון עם אחד מיוזמי המסע של משפחות החטופים לציון הרבי, הרב אריאל למברג מצעירי אגודת חב"ד.

שלום הרב למברג. כיום לאחר המסע, האם אתם מקבלים תגובות מאלו שנכחו במסע? האם המסע פעל עליהם התחזקות ביידישקייט?

הרב למברג לא חושב פעמיים ומשיב מיד: "חד משמעית כן. אנחנו ממשיכים לקבל עד היום תגובות מרגשות ממשפחות שהיו איתנו במסע. חלקן חזרו בעצמן שוב לציון של הרבי לאחר המסע, והן מדברות על כך שזו הייתה נקודת אור בתוך התקופה הכי קשה שהן עברו. זה נתן להן כוח, חיזוק עצום באמונה, ואפילו שינויים ממשיים בחיים – שמירת שבת, תפילין, תפילה, דברים שלא היו קודם. היו משפחות שאמרו שזו הייתה הפעם הראשונה שהן נחשפו לעוצמה כזו של יידישקייט – וזה חדר עמוק".

איך ומתי עלה הרעיון למסע ההיסטורי, ומה הייתה תגובתם של משפחות החטופים?

"הרעיון למסע וכך גם הביצוע הם מעשה ידיו להתפאר של הרב יוסף יצחק אהרונוב, שעומד בראש הארגונים הכלליים של חב"ד בארץ ונחשב לאחד מראשי חב"ד העולמיים. הוא אמר בצורה מאוד ברורה: "הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות בשביל המשפחות, ובשביל החטופים עצמם – זה לקחת אותם לרבי". לא רק כחיזוק רוחני, אלא ממש כתיקון וריפוי, גם נפשי וגם פיזי, וגם כמעשה שיכול להביא ישועה בפועל ממש".

הרב למברג מספר כי להפתעתו, המשפחות התלהבו מאד למשמע ההצעה: "כשהצענו את הרעיון למשפחות, התגובות היו חמות מאוד – הרוב ממש קפצו על ההזדמנות. הם ראו בזה משהו שונה, עמוק, לא עוד מסיבת עיתונאים או עצרת – אלא חיבור ישיר למשהו מרומם יותר".

תאר לנו את הרגעים המרגשים של התפילה בציון. מה התחושה?

"אין מילים שיכולות באמת להעביר את התחושות", עונה הרב למברג, אך מנסה לתאר את הלך הרוח באותם רגעים נשגבים. "כשהגענו לציון של הרבי, זה היה בדיוק בליל ראש חודש כסלו – תאריך מאוד מיוחד אצל הרבי, יום שבו הוא השתחרר אחרי התקף הלב שהיה לו בשמחת תורה תשל"ח. זה יום של ניסים"

"הרגשנו שאנחנו לא לבד. היו בכיות, תפילות שיצאו מהלב, שירים, תחושת קדושה ורוממות שאין לה תיאור. משפחות שישבו שבורות לפני שבועיים, עמדו שם עם עיניים דומעות – אבל מלאות תקווה".

המסע התקיים בעיצומה של מלחמה ובמצב רגיש ונפיץ. האם נתקלתם באתגרים במהלך הארגון?

"האתגרים היו עצומים. קודם כל, לארגן ויזות ודרכונים בזמן קצר – זה לבד היה נס. היו משפחות שהיו בכלל בקובה, ומבחינה פורמלית לא יכלו לקבל ויזה לארה"ב. לחלקם לא היו דרכונים בתוקף. משרד הפנים גויס בצורה יוצאת דופן, וגם השגרירות האמריקנית פתחה במיוחד את שעריה ביום ראשון – שזה יום סגור אצלם – כדי להנפיק את המסמכים.

אפילו המטוס עצמו היה נס: טיסת אל-על בצ'ארטר פרטי, עם כל הצוות של המטוס שנשאר איתנו כל הזמן, כולל בוושינגטון. כדי שהמטוס יוכל להמריא מוושינגטון חזרה – הגיע צוות קרקע מיוחד מלוס אנג'לס כדי להכין את המטוס בשדה תעופה צבאי. מנהל הצוות של המטוס אמר לנו בעצמו: "אתם לא מבינים כמה ניסים היו פה". אין ספק שזכינו לסיעתא דשמיא עצומה".

איך הגיבו המשפחות לרעיון, ומה הייתה עבורן המשמעות של ההשתתפות?

"זה היה הרבה יותר מנסיעה. זו הייתה התחברות. הם הרגישו שהם בידיים טובות, שמישהו רואה אותם, מכיל אותם, ואכפת לו באמת. אחת הכתבות שהייתה על המטוס – התקשרה לאח שלה שעובד בסוכנות היהודית, ואמרה לו: "אתה זוכר שאמרת לי שדרכון ויזה מהיום למחר זה בלתי אפשרי? אז רק תדע – אני כאן על המטוס עם חב"ד". הוא ענה לה משפט מדהים: "לסוכנות יש קשרים, לחב"ד יש ניסים".

האם זכור לך רגע מרגש או משמעותי במיוחד שהתרחש במהלך המסע?

"היו הרבה. אחד מהם – זה עצם העובדה שהטיסה נחתה ממש בליל ראש חודש כסלו, בזמן של ניסים וישועות. רוב המשפחות שהיו איתנו – ברוך השם, תוך שנה – זכו לפגוש שוב את יקיריהן. לא כולן, אבל הרוב המכריע. וזו תחושה שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנה"

הרב למברג נפתח בווידוי אישי: "גם לי אישית הייתה התלבטות אם להצטרף. חששתי מאווירה קשה – אבל זו הייתה אחת החוויות הכי מרוממות שעברתי. כל הדרך – הלוך ושוב – הייתה מלאה בתקווה, חיבור, אמונה"

"לסיכום", מסיים הרב למברג, "המסע הזה לא היה רק גיאוגרפי – הוא היה מסע של נשמה. ואנחנו רואים את הפירות שלו עד היום".

שורד השבי הגיע להודות

כפי שהוזכר בתחילת הכתבה, שורד השבי המפורסם אלי שרעבי, הגיע לציונו הקדוש של הרבי להודות על שחרורו, שם גם אמר לראשונה 'קדיש' על אחיו יוסי הי"ד שגופתו עדיין נמצאת בשבי החמאס, שנעקד על קידוש השם. ביקורו של שרעבי באוהל עורר הדים וגרר גל של תגובות מרגשות ברשת, ועורר את הנשמה היהודית אצל רבים.

הביקור הזה היה הראשון של שרעבי בבית כנסת בכלל מאז שחרורו, והיה טעון במשמעות אישית עמוקה. בשנה שעברה אחיו שרון הגיע לאותו מקום וביקש ברכה לישועתו. “בדיוק שנה אחרי התפילה הזו אלי שוחרר”, גילה האח בהתרגשות.

ביציאה מהציון לאחר תפילתו הנרגשת מעומק ליבו, אמר שרעבי למצלמות: "אני לא אדם דתי, הגעתי למקום הכי חשוך ואפל שקיים בעולם – חמישים מטר מתחת לאדמה בעזה. מה שנתן לי כוח כל יום זה להגיד שמע ישראל בבוקר. בכל ערב שבת ניסינו לעשות קידוש. לא היה יין, אז עשינו על מים. האמונה נתנה לנו המון כוח, הרגשנו את כוחה של האמונה. עם כוח האמונה אפשר לנצח הכל, והאחדות – היא הכי חשובה".

אנו תקווה כי בקרוב ממש נזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, בגאולה האמיתית והשלימה.