אוי אוי אוי: ינון מגל זוכה להערצה חרדית – האם הוא יחליף את נתניהו? | פרופיל

עלייתו של איש תקשורת ימני שחולם להיות ראש ממשלה

בנוף התקשורתי והפוליטי הישראלי של 2025, דמותו של ינון מגל מעוררת רגשות עזים. האיש שהחל את דרכו ככתב צבאי הפך לאחת הדמויות המשפיעות והשנויות במחלוקת בישראל. אהוב על תומכיו ומותקף על ידי מתנגדיו, מגל מעורר עניין רב, במיוחד לאור הצהרותיו האחרונות לגבי שאיפותיו הפוליטיות, כולל האפשרות שיכהן כראש ממשלה בעתיד. כפי שאמר בראיון תקשורתי בעבר: "אם הציבור יקרא לי להיות ראש ממשלה – יכול להיות שאיענה לקריאה".

התבוננות בקריירה של מגל חושפת מסלול חיים רצוף תהפוכות וסתירות: חילוני שהפך למסורתי, שמאלן לכאורה שהפך למזוהה עם הימין, עיתונאי שהפך לפוליטיקאי ושב להיות איש תקשורת. גם אלה שאינם חובבים את דעותיו, מוכרחים להודות שהאיש בעל כריזמה בלתי רגילה, כישרון רטורי מרשים ויכולת להתחבר לקהל רחב ומגוון. ומדוע צעירים חרדים רבים מעריצים אותו?

מבת ים לסיירת מטכ"ל: ילדות וצמיחה

ינון אלישע מגל נולד ב-27 באפריל 1969 בבת ים למשפחה ציונית ממעמד הביניים. אביו, יוחנן הלוי מגל, היה קצין חימוש בכיר בצה"ל (בדרגת אל"ם), בן למשפחה חקלאית מעפולה, ואמו, עדנה, עבדה כמזכירה רפואית. שם המשפחה "מגל" נבחר כראשי תיבות של "מנה גימל לשבטים" (ראובן, שמעון ולוי), ביטוי לקשר המשפחתי לחקלאות ולציונות.

כשהיה בן שמונה, עברה משפחתו לירושלים בעקבות קידומו של אביו. הוא למד בבית הספר היסודי בשכונת צמרת הבירה, ובהמשך בשכונת רמות. בנעוריו למד בתיכון היוקרתי "ליד האוניברסיטה" בירושלים.

לאחר התיכון התגייס מגל לצה"ל. הוא שירת תחילה כלוחם בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים ובהמשך כקצין ומפקד צוות בסיירת מטכ"ל. במהלך שירותו, השתתף במבצעים מיוחדים ורגישים, כולל מבצע "עלם חמודות" לחטיפת השייח' עבד אל-כרים עובייד, בכיר בחיזבאללה. באחד הראיונות אף ציין שנשא את עובייד על גבו במהלך החטיפה. הוא השתחרר מהצבא בדרגת סרן לאחר שמונה שנות שירות בסדיר ובקבע, ובשירות המילואים קודם לדרגת רב-סרן.

השירות הצבאי, במיוחד בסיירת מטכ"ל, עיצב את תפיסת עולמו הלאומית של מגל וחיזק את זהותו הישראלית. אולם, בשונה מרבים מחבריו ליחידה, הוא לא נשאר בעולם הביטחון אלא בחר לפנות לתקשורת, תחום שבו ימצא את קולו האמיתי.

מצה"ל לתקשורת: תחילת הדרך העיתונאית

לאחר שחרורו מהצבא, התקבל מגל לקורס קריינות ב"קול ישראל", שלאחריו החל לעבוד כקריין וככתב חדשות. בהמשך עבר ל"גלי צה"ל", שם שימש ככתב לענייני שטחים. דרכו המקצועית הובילה אותו לחדשות ערוץ 10 (כיום קשת 12), שם שימש ככתב לענייני צבא ובלט בסיקור מלחמת לבנון השנייה.

אחד הרגעים המכוננים בקריירה העיתונאית שלו היה בשנת 2004, כאשר הכין כתבה שהציגה את גרסתו של "סרן ר'", קצין שהואשם בהריגה ללא צורך של נערה פלסטינית בת 14 סמוך לציר פילדלפי. הכתבה הציגה נרטיב שונה מזה שהוצג בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, ותרמה להצגת תמונה מורכבת יותר של האירוע.

בשנת 2005, בעת שסיקר את תוכנית ההתנתקות, החל מגל למתוח ביקורת על אופן הסיקור של התקשורת הישראלית, בטענה שהיא אינה אובייקטיבית בנוגע לתוכנית. על פעילותו בחשיפת האמת ב"פרשת סרן ר'" ועל ביקורתו כלפי התקשורת, זכה ב-2006 בפרס לביקורת התקשורת מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת: "על נכונותו לבקר עיתונאית עמיתה, שהיא בבחינת 'אורים ותומים' בתקשורת, וכן על האומץ לתקוף חזיתית את התקשורת כולה".

בתחילת 2008 עבר מגל לערוץ הראשון והחל להגיש את מהדורת "מבט" יחד עם מרב מילר, במקומם של גאולה אבן-סער וחיים יבין שהגיש את המהדורה במשך כארבעים שנה. הרייטינג של המהדורה נותר יציב לאחר כניסתו לתפקיד. בדצמבר 2011 התמודד לתפקיד מפקד גלי צה"ל, אך לבסוף נבחר ירון דקל.

ביוני 2012 עזב את תפקידו כמגיש חדשות בערוץ הראשון בטענה להתעמרות מצד מנהליו. באוקטובר באותה שנה הגיש תביעה נגד הערוץ, שהסתיימה בפשרה לאחר כחמש שנים ובפיצוי של כ-70 אלף שקלים.

באוגוסט 2012 הצטרף למחלקת החדשות של אתר וואלה, ובפברואר 2013 מונה לעורך הראשי של האתר, תפקיד שמילא במקביל להגשת שידורי האולפן. תפקידו זה הפך משמעותי עם פרוץ פרשת תיק 4000, שבה העיד על אופי הסיקור של האתר את ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשפחתו.

מעבר לפוליטיקה וחזרה לתקשורת

ב-28 בדצמבר 2014 הודיע מגל על סיום עבודתו ב"וואלה!" ועל הצטרפותו למפלגת "הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט, לקראת הבחירות לכנסת העשרים. הוא שובץ במקום השביעי ברשימה, וקודם למקום השישי בעקבות פטירת השר אורי אורבך.

מגל נבחר לכנסת ומונה ליושב ראש הסיעה ולחבר בוועדות החוץ והביטחון, ביקורת המדינה, העבודה, הרווחה והבריאות והכנסת. אולם הקריירה הפוליטית של מגל נקטעה באופן פתאומי, בשל תלונות שהגישו נגדו למשטרה. בפברואר 2016 סגרה פרקליטות מחוז תל אביב את התיק נגדו. בשני מקרים הנימוק היה חוסר אשמה ובמקרה השלישי חוסר עניין לציבור.

לפי הספר הביוגרפי של זיו כהן, פרשה זו "צרבה" את מגל "בצורה אישית מאוד קשה". כהן אף מקשר בין חוויה זו לבין תמיכתו העזה בנתניהו: "מגל תמיד אומר שהוא מגן עליו בגלל מה שהתקשורת עושה לו. הוא מרגיש שאת שניהם התקשורת ניסתה לרסק בגלל העמדה הפוליטית שלהם ולא בגלל המעשים, ומוכן להגן עליו בכל מחיר."

לאחר התפטרותו מהכנסת, עסק מגל ביזמות עסקית, בין היתר בחברת טורבינות הרוח "אנרגיה לישראל", שהוא אחד מבעליה. אולם הוא לא נשאר רחוק מהתקשורת לזמן רב.

אחרי ניסיון כושל קצר, חזרתו המשמעותית לתקשורת החלה בפברואר 2018, כשהצטרף לתחנת הרדיו 103FM, תחילה כמגיש מחליף של נתן זהבי בתוכנית "זהבי עצבני". בהמשך הגיש כשנה תוכנית זוגית מדי בוקר עם ענת דוידוב, אותה החליף לתקופה קצרה רון קופמן. מאז ספטמבר 2019 ועד היום הוא מגיש את התוכנית "ינון מגל ובן כספית" לצד בן כספית ב-103FM.

בדצמבר 2018 הצטרף לערוץ 20 (כיום ערוץ 14). בתחילה הגיש יחד עם שמעון ריקלין את התוכנית "ריקלין&מגל" במקומו של אראל סג"ל שעזב, ושימש כפרשן במהדורת החדשות של הערוץ. מאז יוני 2019 הוא מנחה את תוכנית "הפטריוטים" שעלתה שוב בערוץ, והפכה לאחת מתוכניות הדגל שלו.

"הפטריוטים" והשפעה ברשתות החברתיות

תוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 היא הבמה המרכזית של מגל, בה הוא מבטא את דעותיו הלאומיות, תומך במדיניות ימנית, ומבקר את השמאל, התקשורת המסורתית, ולעתים אף את ראש הממשלה נתניהו כשזה אינו עומד בציפיותיו. התוכנית זוכה לרייטינג גבוה בקרב קהל היעד שלה וממצבת את מגל כקול מוביל בציבור הימני. בין היתר, ינון מגל מגן מאוד על הציבור החרדי במסגרת התוכנית הפופולרית שלו.

זיו כהן, מחבר הספר הביוגרפי על מגל, צפה ביותר מאלף תכניות של "הפטריוטים" כחלק מהמחקר לספרו. הוא מעיד כי מגל הפך את התוכנית לפלטפורמה עוצמתית שדרכה הוא משפיע על השיח הציבורי בישראל.

במקביל לקריירה הטלוויזיונית והרדיופונית, מגל בנה לעצמו נוכחות משמעותית ברשתות החברתיות. הוא מנהל חשבונות פעילים בפלטפורמות שונות, עם יותר מ-420 אלף עוקבים ברשת X (לשעבר טוויטר) ומאות אלפים נוספים בפלטפורמות אחרות כמו טיקטוק, טלגרם, אינסטגרם, פייסבוק, יוטיוב ווואטסאפ.

השפעתו ברשתות החברתיות גדולה במיוחד, והוא הופיע מספר פעמים במקומות הראשונים של רשימת המשפיענים בטוויטר המפורסמת על ידי ליאור מלנבוים, ואף צוין במקום הראשון ברשימה לשנת 2021. גם כאן, כמו בשידוריו, הוא מעורר דיונים סוערים באמצעות פוסטים ותגובות נחרצות, ומצליח לשמור על רלוונטיות ועל תשומת לב מתמדת.

דרך המחלוקת: התבטאויות שנויות במחלוקת וסערות תקשורתיות

מגל ידוע בהתבטאויותיו הנחרצות, שלא פעם מעוררות סערות ציבוריות. בספטמבר 2020, במהלך תכניתו עם בן כספית ברדיו 103FM, אמר כי ראש הממשלה נתניהו צריך "לירות בעיתונאים" שמבקרים אותו: "אני במקומו כבר מזמן הייתי מוציא תת מקלע ויורה ב…לא רוצה להגיד שהייתי יורה בכולכם, בך לא, אבל בכל השאר, יורה. צרורות כמו ברמבו, עם השרשראות שיורד, כל העיתונאים ששנים צולבים אותו, כל יום שישי, צרורות… רימונים". לאחר שספג ביקורת על ההתבטאות, טען מגל כי התבטא בהומור.

ב-18 בינואר 2024, כאשר הכנסת הוארה בכתום ליום הולדתו הראשון של התינוק כפיר ביבס כתום השיער, שנחטף יחד עם אחיו בזרועות אימו ועל פי החמאס נהרג, הגיב מגל בציוץ: "באיחור עצוב של 19 שנה הכנסת בכתום". התבטאות זו, שנעשתה בהקשר לצבע הכתום שליווה את המאבק בגירוש היהודים מבתיהם בגוש קטיף, הובנה כניסיון לעשות הומור על חשבון החטוף הקטן, וגררה ביקורת רבה.

במאי 2024 שיתף סרטון בו אדם אוחז נשק, לבוש מדים ורעול פנים פונה אל נתניהו כביכול מעזה, וטוען שהוא מדבר בשם 100 אלף חיילי מילואים שיישמעו רק לנתניהו ולא לשר הביטחון יואב גלנט ולרמטכ"ל הרצי הלוי. התברר בהמשך שהאדם היה פעיל ליכוד שלא היה במילואים באותו זמן, והוא הודח ממילואים בעקבות האירוע.

בשידור מיוחד לרגל יום השואה 2024, השווה עיתונאים וכלי תקשורת ליהודים שפגעו בעם ישראל בתקופות של מצוקה גדולה, כגון קאפואים בשואה, מלשינים לאינקוויזיציה ושורפי אסמים בזמן המצור על ירושלים. הוא כתב דברים דומים גם בחשבון הטוויטר שלו, וספג ביקורת קשה מעמיתים למקצוע. במרץ 2025 חזר על אמירות דומות.

בחודש יולי 2024 הושעה מגל מתוכניתו ברדיו 103FM. אף כי הסיבה הרשמית לא פורסמה, רבים קשרו זאת לקריאתו לחרם צרכנים על בנק לאומי בשל כך שהבנק אינו משדר פרסומות בערוץ 14. ההשעיה הסתיימה לאחר שבוע בלבד.

לטענת מגל, הביקורת על שלל התבטאויותיו מגיעה רק מצד "התקשורת השמאלנית", והרייטינג הגבוה שלו מוכיח שהוא "עושה דברים שיש להם הרבה קהל".

מתקשורת למנהיגות: החלום להיות ראש ממשלה

אחד הרגעים המסקרנים בקריירה של מגל התרחש באפריל 2023, כשבראיון תקשורתי הצהיר כי אינו פוסל את האפשרות לכהן כראש ממשלה. "אם הציבור יקרא לי להיות ראש ממשלה – יכול להיות שאיענה לקריאה", אמר, והוסיף כי התפקיד "מגרה אותו". ההצהרה עוררה תגובות מעורבות – חלק ראו בה בדיחה, אחרים סברו שהיא משקפת שאיפה אמיתית.

בספרו של זיו כהן, "מה באמת הסיפור של ינון מגל", שיצא לאור באחרונה, נחשף כי מגל תמיד ראה את עצמו כמי שיכול להשפיע על הציבור ברמה הלאומית, והחלום להפוך למנהיג אינו זר לו.

כהן, שעבד על הספר במשך שנתיים, טוען בראיון ל'כיפה' כי למגל "יש את כל התכונות" להיות ראש ממשלה: "הוא איש תקשורת מטורף, אין שני לו בארץ. הוא אדם מלא קסם, מאוד ורבלי, כובש". כהן מוסיף כי "אין לו הרבה ניסיון פוליטי, אבל כשאת שמה אותו מול מירי רגב ויריב לוין, בטח בעידן שבו הפופוליזם שולט והדבר הכי חשוב במנהיג זה ורבליות, אז הוא מאפיל עליהם בעשר דרגות. אנשים רוצים את המנהיגים שלהם דמויות, והפוטנציאל קיים שם."

מגל, כך נראה, רואה בדמותו של נתניהו מודל להשראה, אך גם מושא לביקורת. ב-2021, במסגרת התערבות עם בן כספית, הוא נשא נאום שבו מנה את כשליו של נתניהו במימוש מדיניות הימין, כמו בעיות משילות מול הבדואים והחרדים. עם זאת, הוא סיים את הנאום באמירה שרק נתניהו יכול לתקן את המצב, מה שמראה על הערצתו המורכבת כלפי ראש הממשלה הוותיק.

לפי כהן, מגל מאמין שהציבור הימני מחפש מנהיג חדש – מישהו שיוכל לשלב את הכריזמה של נתניהו עם אותנטיות עממית יותר, ושהוא רואה את עצמו כמועמד אפשרי לכך. "להגיד לך שהאופציה שזה עלול לקרות לא מפחידה הרבה אנשים? היא כן, אנשים מודאגים מהאפשרות שינון מגל יהיה ראש ממשלה", אומר כהן.

חזרה בתשובה וחיבור ליהדות

מגל, שגדל בבית חילוני, החל תהליך של חזרה בתשובה בשנת 2003, לאחר טיול בהודו ומות אביו. הוא מתאר את עצמו כנע בין אורח חיים דתי למסורתי: "אני נע בין דתי למסורתי", כדבריו. מגל לומד חסידות מדי שבוע עם הרב אור זיו, שליח חב"ד בשכונת קטמון שבירושלים.

בשנת 2005 נישא לגיתית, מעצבת פנים, ולזוג נולדו ארבעה בנים. הם מתגוררים בתל אביב, עיר שמייצגת עבורו את השילוב בין המודרני למסורתי.

מגל מדגיש את חיבורו ליהדות ולמגזר החרדי. הוא מתאר את עצמו כאדם דתי, שומר שבת וכשרות, ומספר על חברותות עם חרדים ועל תפילות בבתי כנסת שונים, כולל כאלה של עדות המזרח. בנובמבר 2023, הצטרף למיזם לכתיבת 100 ספרי תורה למען שחרור החטופים, הצלחת חיילי צה"ל ורפואת הפצועים, וכתב אות בספר תורה.

תהליך החזרה בתשובה של מגל משקף את אחת הסתירות המעניינות באישיותו: מצד אחד, הוא מאמץ אורח חיים דתי, אך מצד שני, אינו נמנע מהתבטאויות בוטות ומרחיק את עצמו מהדימוי המסורתי של אדם דתי.

עמדות פוליטיות ויחסו לתקשורת

מגל נחשב לאחד התומכים הבולטים של בנימין נתניהו בתקשורת הישראלית, והעיד על עצמו כי הוא "ביביסט" שכן בעיניו "זה הדבר הנכון". כהן מציין בספרו: "ינון הוא איש התקשורת הימני היחיד שלא נעלב שקוראים לו ביביסט. הוא גאה בזה".

בינואר 2022 יצא מגל בקמפיין מימון המונים למימון הגנתו של נתניהו במשפטו, במהלכו גויסו כארבעה מיליון ש"ח, אך הכספים הוקפאו בשל מניעה משפטית. בתחקיר של העיתון TheMarker נטען כי מגל הוא בין השותפים הדומיננטיים במנגנון הפצת המסרים שנועד לשרת את שלטון נתניהו ולתקוף את מי שנתפס כאיום עליו.

בראיון לעיתון "מקור ראשון" אמר מגל כי "אני כלי שדרכו הוא (נתניהו) מעביר דברים לציבור". בשנת 2024 הופיע מגל בתחילת מספר תוכניות "הפטריוטים" כשלראשו כובע מצחייה ועליו הסיסמה "ניצחון מוחלט", שהיא יעד של מלחמת חרבות ברזל שהציג נתניהו, ואף מכר כובעים כאלה לצופיו.

מגל מבקר בחריפות את התקשורת המסורתית בישראל, שלטענתו נוטה באופן ברור לשמאל ומתנהלת בצורה לא אובייקטיבית. הוא טען שהניסיון של הדתיים לשנות את התקשורת מבפנים נכשל ושהרוב הגדול של הדתיים והחרדים שנכנסו לתקשורת "התכופפו ונטמעו והתבוללו ומשרתים את האליטה", ולכן "אף אחד לא מעריך אותם".

לטענתו, הערכה לאיש תקשורת נוצרת אם הוא בא עם תפיסת עולם משלו ועומד עליה. בעיניו ערוץ 14 "שמייצג את הימין הליכודי יותר, הפריפריאלי, הביביסטי, המזרחי, הפחות אליטיסטי" מצליח משום שעבור רבים הוא מהווה "מפלט שבו הם יכולים לשמוע ולקבל את מה שהם חושבים, את מה שנראה להם סביר ונורמלי".

ההשפעה על השיח הציבורי

השפעתו של מגל על השיח הציבורי בישראל ניכרת במיוחד בקרב מצביעי הימין. בעוד שמבקריו רואים בו דמגוג פופוליסטי, תומכיו רואים בו מי שמביע את מה שרבים חושבים אך חוששים לומר. באמצעות תוכניותיו ופעילותו ברשתות החברתיות, הצליח מגל ליצור דימוי של איש שמדבר "מהבטן", ללא מסננים פוליטיקלי-קורקט, וזו אחת הסיבות לפופולריות שלו.

הספר של כהן מתאר כיצד מגל הצליח להפוך את עצמו למעין מוסד תקשורתי עצמאי, עם השפעה ניכרת על דעת הקהל בקרב תומכי הימין. הוא משתמש במגוון פלטפורמות כדי להעביר את מסריו, ובמקביל מתנהל כמי שאינו מושפע מביקורת חיצונית ומאמין לחלוטין בצדקת דרכו.

כהן מציין בספרו שמגל הוא "דמות דו-קוטבית. או שאנשים מאוד אוהבים אותו או ששונאים אותו, אין באמצע". הפולריזציה הזו היא חלק מהאסטרטגיה התקשורתית שלו, שמבוססת על יצירת רגשות עזים ושיח מתלהם. אך בניגוד למה שנהוג לחשוב, כהן טוען כי מאחורי המצלמות והמיקרופונים, מגל הוא "אדם הרבה יותר מופנם וצנוע" ממה שמשתקף בדמותו הציבורית.

האיש מאחורי המיקרופון

ספרו של זיו כהן "מה באמת הסיפור של ינון מגל" מצייר תמונה מורכבת של האיש. לפי כהן, "כשהתחלתי את העבודה על הספר חשבתי שתוך שבוע ארד מזה", אך הוא מצא את עצמו "מתעסק בזה במשך שנתיים" עקב המורכבות והעניין שעורר הנושא.

מצד אחד, מגל מתואר כאיש חם, משפחתי, המקדיש זמן ללימוד חסידות ולגידול ארבעת ילדיו. מצד שני, הוא מודה שלעיתים נסחף בהתבטאויותיו. מגל רואה את עצמו כמי שמייצג את "העם" – את האנשים שמרגישים שהתקשורת המסורתית לא נותנת להם קול. הוא מתאר את המסע שלו מחילוניות למסורתיות כחלק מהחיבור שלו לערכים יהודיים ולאומיים, והוא משתמש בזה כדי להתחבר לקהל שלו.

מבקריו, לעומת זאת, טוענים שהוא משתמש בפרובוקציות כדי להישאר רלוונטי. מאמר ב"העין השביעית" תיאר אותו כמי שמנהל "קמפיין פרוטקשן" תוך שימוש בכוחו התקשורתי, והאשים אותו בחוסר אתיקה. מגל, מצידו, טען שזו "סתימת פיות" ושהוא רק מבטא את דעותיו.

בראיון ל'כיפה' מסר זיו כהן: "כשהתחלתי לכתוב לא הערכתי אותו כאיש תקשורת, חשבתי שהוא אדם שהתמזל מזלו בזכות הביוגרפיה שלו. אחרי שהתעמקתי בחיים שלו, אני כן מעריך אותו הרבה יותר. זה נראה על המסך שהוא מבסוט, דופק משכורת של 6 ספרות, אבל כשצוללים לספר מגלים שהיו לו חיים מאוד קשים. כשהוא לא ליד מיקרופון או מצלמות הוא אדם הרבה יותר מופנם וצנוע. אז אני מעריך אותו באמת על הפסגות שאליהם הוא הגיע".

מגל הוא בעל תואר ראשון בלימודי אסלאם, המזרח התיכון ומחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אותו השלים בסוף 2011. ההשכלה האקדמית שלו מאפשרת לו להתדיין בנושאים מורכבים, ומוסיפה עומק לדמותו הציבורית שלעתים קרובות נתפסת באופן שטחי יותר.

מורשת ומה הלאה?

בגיל 56, ינון מגל נמצא בשיא השפעתו, אך גם בצומת דרכים. הוא ממשיך להוביל את "הפטריוטים" ולהיות דמות דומיננטית ברשתות החברתיות, שבהן הוא מתקשר ישירות עם מאות אלפי עוקבים. הספר של כהן מסיים בהערכה שמגל לא יוותר על החלום להשפיע על המדינה ברמה הלאומית, בין אם כמנהיג תקשורתי ובין אם כפוליטיקאי.

השאלה היא האם הציבור יראה בו יותר מאשר קול מחמם לבבות – האם הוא באמת יכול להפוך למנהיג שמאחד ולא רק מפלג. מגל עצמו, כפי שצוטט בספר, אומר: "אני לא מפחד להגיד את האמת, גם אם היא לא נעימה. אני מאמין שישראל צריכה מנהיגים שמדברים מהלב, לא מהסקרים".

הצהרותיו האחרונות על אפשרות לשוב לפוליטיקה ואף לכהן כראש ממשלה בעתיד מעידות שהוא עדיין רואה את עצמו כשחקן פוטנציאלי בזירה הפוליטית. זאת למרות הכישלון היחסי של הקריירה הפוליטית הקצרה שלו ב-2015.

ההערצה בציבור החרדי

מטבע הדברים, הציבור החרדי, שסבל – ועדיין סובל, רבות מהתקשורת המסיתה נגדנו, מוצא ערכים שונים בהם הוא יכול להזדהות עם דמותו של ינון מגל, למרות שיש אינספור נושאים השקפתיים ואישיים בהם הוא רחוק מהציבור החרדי כמטחווי קשת.

אבל לרבים אין בעיה בכך – ואולי זו הבעיה. צעיר חרדי הרואה את ההתייצבות המוחלטת של נציגי הציבור החרדי בכנסת ובממשלה מאחורי ראש הממשלה בנימין נתניהו, למרות שגם הוא רחוק מאוד בהשקפת עולמו ובחייו האישיים מהציבור החרדי, לא מבין מה ההבדל בנושא זה בין ביבי לבין ינון מגל.

עד כדי כך גדולה ההשפעה של ינון מגל על הציבור החרדי, מעבר לעובדה שרבים מאזינים לתוכניותיו באמצעות קווי הנייעס הפסולים שנאסרו על ידי גדולי ישראל – שהביטוי השגור על פיו, מלבד שלל המילים באידיש מגומגמת שהוא משלב בדבריו, הלא הוא ה'אוי אוי אוי' המפורסם, נכנס לתוך הסלנג הישיבתי.

פנינו למספר אנשי חינוך, אך משום מה הם סירבו לדבר בגלוי נגד ינון מגל – מתוך הבנה כי בסופו של דבר, מדובר באיש שמגן יותר טוב מכולם על הציבור החרדי בתקשורת, ומשפיע על דעת הקהל הישראלית לטובתנו. למרות זאת, דבר אחד הסכימו כולם להצהיר: "אסור לנו להעריץ דמויות מחוץ למחנה!".

"את ההערצה אנחנו צריכים לשמור אך ורק לגדולי ישראל שליט"א, ללומדי התורה, ולאלה שמנחים את דרכנו ולאורם ניסע ונלך עד ביאת משיחנו. אנחנו בהחלט מעריכים את ההגנה של ינון מגל על לומדי התורה, אך הערצה שמורה אך ורק לגדולי ישראל!".

דמות שנויה במחלוקת שממשיכה להשפיע

מגל ממשיך להיות דמות שנויה במחלוקת, עם תומכים נלהבים מחד וביקורת חריפה מאידך. מה שברור הוא שהוא ימשיך להשפיע על השיח הציבורי בישראל, בין אם מעמדת המגיש והפרשן, ובין אם בתפקידים אחרים שאותם עדיין לא מימש.

בסופו של דבר, ינון מגל מייצג פן מסוים של ישראל 2025: מפולגת, נלהבת, ולא מפחדת מהוויכוח. הוא אחת הדמויות המשפיעות ביותר על השיח הציבורי בישראל כיום, בין אם אוהבים את דעותיו ובין אם לא, ונראה שהוא עדיין שואף להרחיב את השפעתו מעבר לגבולות התקשורת.