באדיבות ערוץ 2000
היד שהחזיקה אלפי פעמים במיקרופון, שהניפה בפני קהלים נרגשים ברגעי התעלות, רועדת כשארז יחיאל מספר על הטלפון שקיבל באותו בוקר. "אשתי שמעה וכמעט קרסה," הוא אומר. "אני לא חשבתי שנגיע למציאות כזו."
במוצאי שבת רגיל, נועם – בנו של הפייטן הידוע – נסע עם חבריו לקבר רבי שמעון בר יוחאי. אזעקות החלו, טילים חצו את השמים, ומשאית איבדה שליטה. רגע אחד שינה הכל.
הקולות שארז הרגיל לשמוע מהקהל – קריאות השבח והתרגשות – לא הכינו אותו לקול השבר של השוטר שהודיע לו על המוות. "רק אמרו שהייתה תאונה, פינו אותו לרמב״ם. חשבתי שאני הולך לראות ילד עם יד שבורה, רגל שבורה," הוא נזכר.
נועם לא היה רק הבן של זמר מפורסם. "הוא היה איש מלכד של שמחה," מתאר ארז בגאווה שטובלת בכאב. "הפייטן שלהם שם. מאוד רצו שהוא יגיע לשמחת החתן של חבר בחדרה. אמרתי לו: טוב, לך לשמח אותם."
זו הייתה השיחה האחרונה ביניהם, ביום שישי. מי יכול היה לדמיין?
הגבר שהרגיל לעמוד על במות מוארות, מצא את עצמו עומד מול מציאות אחרת לגמרי. השוטר, העובדת הסוציאלית, המבטים המושפלים. "שאלתי: ברוך דיין האמת? הוא אמר כן, חבק אותי והתחיל לבכות."
הקולות שארז הכיר – קהל שר יחד איתו, מחיאות כפיים סוערות, דממת כבוד – הוחלפו בדממה אחרת. "אין מילים," הוא אומר פשוט. "לא מאמין, לא מאמין."
איש שמקצועו מילים, שיודע לרגש ולנגן על נימי הלב, מוצא את עצמו מחפש אחר משמעות מעבר למילים. "אחרי הכל, אנחנו אנשים מאמינים, ברוך השם. מבקשים מה' יתברך כל יום שייתן לנו כוח לעבור את זה."
הפייטן שהרגיל לשיר על הנצח, מתמודד עם הזמניות החדה של החיים. "אין לנו רשות להרהר אחר גזרותיו וחוקותיו של מלך מלכי המלכים. הוא יודע מה טוב בשבילנו, מה טוב בשביל נועם."
החדר של נועם נשאר כמו שהיה, אבל ארז לא נשאר במקום. הזמר שהרגיל להעביר מסרים של תקווה ואמונה דרך השירים שלו, הפך את הכאב האישי לפעילות חברתית נרחבת.
"כשהוא נפטר, לקחנו על עצמנו פרויקט גדול מאוד. התחלנו לחלק סלי מזון, לעשות כל מיני דברים לזכרו והנצחתו," הוא מספר. "זה נותן איזשהו קשר וחיות. לא מרגישים שעכשיו זהו, היה פה הבן שלנו ונגמר. מפה זה רק הולך ומתקדם."
היום הפרויקט הפך למיזם בינלאומי – בית מדרש על שם נועם. "זה לא רק לעילוי נשמתו של נועם, אלא גם לכל אותם שנפלו," מסביר ארז. "זה גורם למשפחות הרגשה שיש המשך לבן או לבת שהם הביאו."
נועם אהב את השירים של אביו, במיוחד "אל תעזבני" – שיר על אמונה שיצא לפני כשנה. "הוא היה אוהב אותו מאוד, היה שר אותו גם כן," נזכר ארז. כעת, המילים מקבלות משמעות חדשה ועמוקה יותר.
הזמר שהרגיל לעמוד לפני קהל ולהעביר מסרים של חיזוק, מוצא את עצמו זקוק לחיזוק בעצמו. "זה לראות תמונות שלו. אפילו טלפון – אני לא יכול לדבר איתו בטלפון. אין לי שום תקשורת איתו עכשיו."
בחדרו של נועם, ארז עומד ומסתכל על זכרונות. הכאב עדיין חד, אבל יש ביטחון עמוק: "אני יודע שטוב לו שם למעלה, בגן עדן, לומד תורה. אם היינו שואלים אותו האם הוא רוצה לחזור – הוא היה אומר לא, כי העולם האמיתי הוא שם".
לחצו כאן לראיון המלא בערוץ 2000





















איש מדהים האבא וכל המשפחה .
מן השמיים תנוחמו ושלא תדעו עוד צער!!
נורא
הקיצו ורננו שוכני עפר…