איראן? צבי יחזקאלי מזהיר מהאיום הבא וזה לא מה שחשבתם | פרק 2

באדיבות ערוץ 2000

שבועיים לפני מה שעשוי להתברר כתקיפה היסטורית באיראן, העיתונאי והפרשן צבי יחזקאלי יושב מול המצלמה, כהרגלו הישיר והלא מתחנף, ופורש את מפת האיומים על ישראל כפי שהוא רואה אותה. מאיראן ועד מצרים, מיהודה ושומרון ועד הגבול הסורי – הוא מזהיר, מאבחן ומציע קריאת כיוון נוקבת, כזו שלא שומעים מהדרגים הרשמיים.

"יש להם גרעין", הוא קובע. אולי לא במובן של פצצה מוכנה להפעלה, אבל במובן המעשי – כן. "תתייחס כאילו יש להם, וזה כישלון של המערב. וגם שלנו. אתה יכול לתקוף – תוקף. כמו שאולמרט עשה לסוריה ב־2007. בלילה אחד חוסלה תחנת הפצצה של אסד."

בהשוואה שמרפרפת לראשי ממשלה בעבר ובהווה, הוא טוען שדווקא אהוד אולמרט – שלא זוכה להילה הציבורית של אחרים – "היה יותר אמיץ מנתניהו". על ההנהגה הנוכחית הוא מטיל ספק: "יש לנו בעיה עם ראש ממשלה שלא יודע לקבל החלטות אמיתיות".

לשאלה הישירה: האם אנחנו הולכים לתקוף באיראן? תשובתו חדה: "חייבים. כל עוד יש משטר אייטולות, תקבל פה טרור בכל צורה שהיא". ולמרות הסיכון, הוא מאמין בתוצאה: "לא יהיו להם מתקנים גרעיניים. והמשטר הזה – חייב ליפול."

אבל איראן, מסביר יחזקאלי, היא לא לב הבעיה. "יש איום קיומי יותר מאיראן: הפלסטינים. אנחנו ביהודה ושומרון, ומה שאתה רואה בעוטף, יכול לקרות גם שם. הם רוצים לעשות בארי לילדים שלי – בתוך יהודה ושומרון."

יחזקאלי מצביע על דפוסי התנהגות קבועים במזרח התיכון: "חולשה מזמינה תקיפה. רפיסות מביאה טבח. אתה נותן לעבור, מתנהג בנחמדות – הם רואים בזה חולשה."

הוא מבקר בחריפות את הגישה הנוכחית של צה"ל ומערכת הביטחון: "במקום לתקוף ולפעול, מדברים על מרקם חיים, על עקלת. על מסיק. הכול נחמד – עד שבאים עם גרזנים."

דווקא השכנה מדרום, זו שישראל חותמת איתה הסכם שלום כבר עשרות שנים, מטרידה אותו במיוחד. "עם מצרים – זה האיום הבא. אתה יודע מה קורה בגבול? הברחות בנשק, בסמים, עם טרקטורונים ורחפנים. אנחנו נרדמים. והסכמי השלום? הם לא שווים כלום אם סיני לא מפורזת."

לדבריו, יש רגעים שבהם צריך לומר לשכן – קלטתי אותך. "אם אתה לא קולט, הם יפתיעו אותך. זה תפיסת העולם הערבית – תפתיע, תפגע, ואז תיעלם. הם לא רואים בנו שותף לשלום – אלא אויב".

מעבר לגבול הסורי, יחזקאלי לא תולה תקוות רבות. "ג'ולאני? אל תאמין לו. אל תאמין לאף אחד. ראינו את זה עם צד״ל, עם חמאס, עם הפת״ח. בריתות בעולם הערבי הן זמניות – תמיד זמניות. גם אם אתה עם בן דודתך – אתה נגד השכן. ככה זה עובד."

לשיטתו, כל המזרח התיכון בנוי על עקרון אחד: מאבק פנימי בלתי פוסק. "אין יום שקט. אין שלווה. תמיד יהיה מי שיילחם במישהו – על שליטה, על כבוד, על מים, על תשומת לב. זה לא ישתנה."

יחזקאלי אמנם עיתונאי, אבל השיחה הולכת ומתקרבת לרוח. "אני לא מלומד, אבל אני יודע – הכול כתוב. אני מדווח, והם אומרים לי: זה בדיוק מה שכתוב בנביאים. זה מחובר לגאולה, לאחרית הימים."

הוא מאמין שכל מה שקורה כאן לא מקרי: "יש השגחה. הכול הולך לאותו כיוון. אתה מסתכל על העולם, ורואה את הדפוסים חוזרים. אין הפתעות – רק חוסר ראייה נכונה."

בפרקים הבאים, יחזקאלי מבטיח להרחיב. לא רק ניתוח מדיני, אלא גם מסע אישי – כולל רגע דרמטי בו ניסו להתנקש בחייו, ואפילו המאבטח שלו רצה לעזוב ברגע האמת.