עולים לרגל בסוכות? הצטרפו לסיור מיוחד בעיר העתיקה – במקומות שטרם גיליתם

חג הסוכות – זמן שמחתנו, אלפים עולים לעיר הקודש לקיים את מנהג זכר לעליה לרגל, יצאנו לשטח להביא לכם את הסיפורים הכי מעניינים ובלתי ידועים מאתרים מרתקים שאולי לא ידעתם שקיימים בעיר העתיקה. את הסיור מוביל ר' יחיאל פיירמן, אוצר של ידע וסיפורים על כל פינה בעיר העתיקה ובכלל. יחד אנו צועדים בסמטאות וחושפים סיפורים בעלי הוד קדומים ומסתוריים.

"לא כל הרוצה לעלות – עולה"

בפתח הכתבה שעוסקת באתרים מיוחדים בעיר העתיקה בירושלים נביא את דברי הגמרא: "אמר רבה אמר רבי יוחנן: לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא. ירושלים של עולם הזה – כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא – אין עולין אלא המזומנין לה" (בבלי בבא בתרא ע"ה ע"ב). דברי הגמרא מלמדים שאין הבדל מהותי בקדושת ירושלים בין בזמן הזה לבין העתיד לבוא, אלא שלעתיד לבוא לא יוכל כל אחד לבוא בשעריה. כדאי אפוא לנצל את ההזדמנות הייחודית שיש כיום לכל יהודי להיכנס לירושלים ולספוג מקדושתה המיוחדת.

מנהג קדום מאוד

מצוות עלייה לרגל אינה קיימת בזמן הזה שאין לנו בית מקדש. למרות זאת נהגו ישראל לעלות לירושלים ולהתקרב ככל האפשר למקום המקדש – זכר לעליה לרגל. מנהג זה הוא מהמנהגים הקדומים ביותר שאנו מכירים. לשם השוואה, מנהג העלייה למירון ביום ל"ג בעומר הוא בן מאות שנים בלבד. לעומת זאת, מנהג העלייה לרגל לירושלים נהוג ממש מהימים שאחרי חורבן בית המקדש, כמתואר בחז"ל, ולאחר מכן במהלך הדורות בידי הגאונים הראשונים והאחרונים.

העלייה לרגל אינה רק לבית המקדש, אלא גם לירושלים שלפנים מהחומה – היכן שאכלו את קרבנות החגיגה וקיימו מצוות לינה. בחג הסוכות במיוחד, יש דעה שלפי הרמב"ם מקיימים את מצוות נטילת לולב מהתורה כל שבעה בכל העיר המקודשת.

שערי הר הבית: מבט מקרוב אל המקום המקודש

שער השלשלת – החלון אל קודש הקודשים

ברחבת הכותל המערבי, בצידה הצפוני של עזרת הגברים, עומדת 'קשת וילסון', מעליה ממוקם שער השלשלת המזוהה לדעת רבים עם "שער קיפונוס" שהיה במערב הר הבית. הוא ממוקם על דרך שניצבת על גשר מעל העמק המבדיל בין העיר העתיקה להר הבית. הגשר עמד גם בימי הבית, ונחרב במהלך החורבן, כאשר בהלך השנים הוא נבנה מחדש. לפי מסורת הגאונים הגשר נבנה עוד על ידי דוד המלך. ובעקבות כך מכונה הרחוב המוביל אליו משער יפו עד היום בשם 'רחוב דוד' כינו את השער עצמו בשם 'שער דוד'.

כמה מטרים לפני השער עצמו, משמאל, ניתן להבחין עד היום במדרגות עתיקות מזמן הבית שהובילו לכניסה לחצר המקדש, מהמפלס התחתון שמעליו עמד הגשר. גם כיום יש ירידה מרחוב השלשלת לרחוב הגיא המוביל לשער שכם (הירידה נמצאת כמאה מטרים לפני שער השלשלת).

לא תמיד ניתן להגיע עד לקרבת השער, גם המדרגות נמצאות בשטח אליו לא ניתן להתקרב בכל עת. שוטרים המוצבים במקום אינם מאפשרים ליהודים להתקרב כיום לשערי הר הבית עד למרחק של כמה מטרים – דבר המשתנה משער לשער ולפי הערכות מצב או גחמות של השוטרים בשטח. כמובן יש להישמר שלא להיכנס אל תוך חללו לדעות שהקדושה חלה מהצד החיצוני של כתלי הר הבית.

שער הכותנה – מול אבן השתיה

מתוך שער הכותנה ניתן לראות את כיפת הסלע (כיפת הזהב, המכונה בפי הערבים 'מסגד עומר'). לפי מסורות ועדויות מקובלות, במקום זה ממוקמת אבן השתיה, ובמקום זה עמד קודש הקודשים. הב"ח כותב שיש להשתחוות כשרואים את מקום הכיפה.

לפני השער יש רחוב חנויות. בשנים האחרונות מתקיימים במקום מניינים בערבי שבתות ובימי החגים בסמיכות למקום קודש הקודשים. ישנה מסורת המייחסת את המקום שלפני שער הכותנה למקום הסנהדרין ('חנויות').

הכותל הקטן: נקודת התפילה הקרובה ביותר

הכותל הקטן ממוקם בסמוך לשער הברזל. מיקומו נמצא בסמיכות לקודש הקודשים. עד לפני כמה שנים היה המקום עזוב, אולם בשנים האחרונות, בפעילות של כמה יהודים תושבי העיר העתיקה, החלו להתקיים במקום מנייני תפילה סדירים.

בעקבות פניית "חדשות JDN" נעתרה המשטרה לאשר הצבת כיסאות ושולחנות במקום. כיום דומה המקום לכותל המערבי יותר מאשר לחצר בית של ערבים, כפי שהיה נראה עד לא מזמן. לפני כמה חודשים נערכו במקום שיפוצים, ואזור שהיה סגור בגדרות של אתר בנייה נפתח לטובת המתפללים הגודשים את המקום.

בית הכנסת 'אוהל יצחק' – השכן הקרוב

בסמוך לכותל המערבי נמצא בית הכנסת 'אוהל יצחק' – זהו בית הכנסת הקרוב ביותר לכותל המערבי. כשיוצאים לכיוון שער שכם דרך הגיא, בית הכנסת נמצא ממש מימין אחרי עמדת הביקורת של הכותל. עולים כמה מדרגות המתעקלות לשמאל ומגיעים.

בית הכנסת נבנה על ידי קהילה של עולים מהונגריה, אך הוא נחרב בשנות הכיבוש הירדני. עד לפני כמה שנים בית הכנסת היה שייך לקהילת שומרי החומות. הוא נקנה על ידי עמותה ששיקמה אותו, אך בתנאי מיוחד: כאשר יגיע משיח צדקנו, המקום חוזר מיד לידי הבעלים המקורי. יודעי דבר מספרים כי התנאי שעשוי להתקיים בכל רגע הוזיל משמעותית את מחיר הקנייה של המקום.

בתי כנסת היסטוריים בעיר העתיקה

בית כנסת הרמב"ן – "לא אמר אדם צר לי המקום"

סמוך לבית הכנסת 'חורבת רבי יהודה החסיד' נמצא כיום בית כנסת המיוחס לרמב"ן. עליו מספר התשב"ץ (ח"ג סימן רא): "ואומרים כי עדיין נשאר מהניסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם צר לי המקום. כי בית הכנסת שבירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה, ומתמלאת פה על פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר משלוש מאות איש. כולם הם נכנסים שם ויושבים רווחים, כי עדיין היא בקדושתה, וזה סימן גאולה שלישית".

מכך הוא מוכיח שעדיין קדושת ירושלים קיימת. גם רבי עובדיה מברטנורא מסר שם שיעורים, וכן על פי המסורת שבידנו הברית מילה של האר"י זיע"א הייתה בבית הכנסת הזה.

בעבר היה בית הכנסת כולו מתחת לאדמה מצד הכניסה הראשית שלו, אולם לאחר שיפוצו נחפרה חצר לצדו על מנת לאפשר כניסת אור יום לבית הכנסת דרך חלונות שנפרצו בקיר הימני של בית הכנסת. בחג הסוכות מוקמת בחצר זו סוכת בית הכנסת.

את תיאור בית הכנסת בימים עברו ניתן לקבל מפי הנוסע ר' משה באסולה (שביקר בו בשנת 1,523) וכך הוא מספר: "בית הכנסת אחד בלבד יש בירושלים ויפה הוא עם 4 עמודים, ולפנים ההיכל חדר עם ספרי תורה סביב הם יותר מ-60. והוא נגד בית המקדש. ואין לבית הכנסת אורה אלא מן הפתח שהוא במערב וחלון קטן עליו. וגם ביום משתמשים לאור הנרות שמדליקים סביב הקהל מכל המינים".

רב בית הכנסת הוא הגאון רבי אביגדור יחזקאל נבנצל, רבה האשכנזי של העיר העתיקה. מגדולי תלמידיו של הגרש"ז אוירבאך זצ"ל.

ארבעת בתי הכנסת הספרדים

בית הכנסת רבי יוחנן בן זכאי היה בית הכנסת המרכזי של הקהילה הספרדית. בין תקנות רבני ירושלים הקדמונים נמצאת תקנה שכל עולי הרגלים יעלו שם לתורה בשבת הראשונה – בשביל כספי הנדבות.

רב בית הכנסת הוא הגאון רבי אליהו מדינה, רבה הספרדי של העיר העתיקה.

רחוב חברון: סיפורי עבר ותקומה

ברחוב חברון (רחוב מעלה ח'אלדיה כיום) ניתן לראות ממש בתחילת הרחוב מימין את חורבות בית הכנסת ויז'ניץ. למרות גאולת רבים מבתי הכנסת בעיר העתיקה ברובע המוסלמי מידי הערבים, מקום זה נותר בחורבנו עד היום – כיוון שלא היה בבעלות ישיבת ויז'ניץ אלא רק בשכירות.

חצר המהרי"ל דיסקין

בהמשך הרחוב נמצאת החצר של המהרי"ל דיסקין. מסופר שהמהרי"ל דיסקין זצ"ל היה מביט כל יום מחלון הבית למקום המקדש ומצר על גלות השכינה. בתוך החצר שכנה ישיבת 'אוהל משה' (בהמשך עברה הישיבה לאזור 'החומה הרחבה' לצד רחוב פלוגת הכותל) ובית היתומים דיסקין.

משמאל הייתה ישיבת 'חיי עולם' (כיום שובו בנים; ישיבת 'חיי עולם' עברה לרחוב שטראוס). בהמשך הרחוב יש את בית המערבים של רבי דוד בן שמעון.

פרט מעניין על ישיבת חיי עולם

הנהלת הישיבה הזמינה חלונות לישיבה, ובינתיים פרצו מאורעות. כיוון שלא ניתן היה להגיע לעיר העתיקה, נבנה בניין חדש לישיבה ברחוב שטראוס בשכונת גאולה. לשם הובאו החלונות שהוזמנו במקור למבנה הישיבה שבעיר העתיקה. כפי הנראה, הם החלונות הקבועים במקום עד עצם היום הזה.

סיפורי גאולה: חצרות שחזרו לידיים יהודיות

השיטה שעבדה

את המקום בו שוכנת כיום ישיבת שובו בנים גאלו למרות שהבעלים היהודי (ישיבת 'חיי עולם') לא היו מעוניינים כל כך להתעסק עם המקום. בידיהם היו מסמכים המוכיחים כי המקום בבעלותם, אולם הם חששו לעסוק בכך משפטית.

עמותת "עטרה ליושנה" שכנעה אותם לדרוש שכר דירה מהערבים שגרו במקום לטובת הישיבה. לכך הסכימו בהנהלת הישיבה, ואכן דרשו מהערבים לשלם שכר דירה. בהמשך שכנעו אותם לדרוש שכר דירה רטרואקטיבית מיום שהערבים התנחלו במקום עם גירוש היהודים מהרובע. בכך הפולש הערבי כבר לא יכול היה לעמוד, והוא נמלט מהמקום.

חצר רייסין – מבית כנסת לדירת מגורים

מקום מרתק במיוחד הוא "חצר רייסין". במקום עמד בית כנסת שכיום הפך לדירת מגורים בה מתגוררת משפחה יהודית, לצד עוד כמה דירות שבהן גרות משפחות יהודיות.

אחרי כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, החוק בישראל קבע כי לא ניתן להפקיע בתים מידי הערבים שהתנחלו בבתי יהודים אלא לאחר מאבקים משפטיים קשים וארוכים – כיוון שעמדה להם הזכות של 'הגנת הדייר'. לעומת זאת, כל מקום בו עמדה ישיבה או בית כנסת, הצבא פשוט גירש את התושבים ממנו. למעשה, הצבא ביקש מאנשי הרובע שזוכרים את המציאות שלפני מלחמת השחרור בה נפל הרובע בידי הירדנים, שיבואו ויצביעו על כל בתי הכנסת והישיבות ברובע המוסלמי.

אחד המקומות שנקבע כי שכן בו בית כנסת הוא חצר רייסין. הוא ממוקם בפינת הרחובות מעלה ח'אלדיה ואל-קירמי, מזרחית לחצר גליציה. בעבר היה במקום בית קפה לצד בית הכנסת – המתפללים נהגו לשתות בו בין התפילות. מי שטיפל בגאולת המקום הייתה עמותת "עטרה ליושנה".

באותם ימים, נהוג היה שהרבה מוסדות תורה החזיקו לצד בית הכנסת / הישיבה, דירות מגורים להשכרה. הדירות הללו הושכרו בתחילה ליהודים אולם עם התגברות המאורעות החלו להשכיר לערבים. לאחר פדיון בית הכנסת מידי הערבים פונו אט אט יתר הדירות מהדיירים הערבים שהתגוררו במקום.

השאלה שהגרש"ז נמנע מלהשיב עליה – הפיכת בית כנסת לדירת מגורים

לאחר שהוכח שבחצר רייסין עמד בית כנסת, החצר פונתה מהערבים שגרו בה (לא כולם עזבו מיד – חלקם רק לפני שנים אחדות). לאחר שהמקום פונה, הוחלט שאין טעם בחידוש בית הכנסת שהיה ממוקם בחצר, כיוון שכבר יש מספיק בתי כנסת באזור. לכן רצו לשכן במקום משפחה יהודית.

הלכו לשאול את פי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל: האם ניתן להפוך בית כנסת לדירת מגורים לאחר שכבר פקעה קדושתו עם כיבוש הערבים? הגרש"ז זצ"ל אמר כי הוא מנוע מלענות על כך, כיוון שיש לו נגיעה אישית למקום. כששאלו אותו לפשר הנגיעה האישית, ענה כי בצעירותו נהג ללמוד במקום, והוא אינו רוצה להיות מעורב בהכרעה על עתידו של המקום.

הוא הפנה את השואלים למרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, שפסק שמותר להפוך את המקום לבית מגורים למשפחה. וכך היה, ועד היום גרה במקום משפחה יהודית.

רגע מרגש במסע

עבור ר' יחיאל פיירמן, שליווה אותנו במהלך הסיור בעיר העתיקה ותרם מאוצרות הידע ההיסטורי שלו על כל מקום ומקום, היה הביקור בבית הכנסת רגע מרגש במיוחד. סב סבו, רבי אורי המבורגר, היה הקורא בתורה במקום. סבו שיחיה, בילדותו היה מגיע אתו למקום. לא הרחק משם ניצב ביתו של אותו סבא ברחוב הכרי. כיום, למרבה הצער, גרים במקום ערבים ולא ניתן היה לבקר בבית עצמו.

עמותת "עטרה ליושנה": החזרת הכתר ליושנה

עמותת "עטרה ליושנה" ליוותה את גאולת בתים רבים ברובע המוסלמי. בהתחלה שכנו משרדי העמותה ברובע היהודי, עד שהמזכירה של העמותה אמרה כי מן הראוי שארגון שמטרתו לפדות בתי יהודים מידי הערבים יפעל מתוך השטח בו הוא פועל. וכך עבר המשרד לבית המערבים. מטרת העל של העמותה הייתה לשכן בבתים שנגאלו משפחות יהודיות שיוכלו לקיים בהם חיים מלאים, לפיכך השוקע מאמץ והון רב בהכנת ושיפוץ המבנים שנגאלו כדי לאפשר מגורים ראויים בהם.

ההיסטוריה של חצר רייסין

חצר רייסין נרכשה מידי משפחה ערבייה עשירה לפני יותר ממאה שנה. דירות רבות בחצר הושכרו ליהודים. בהמשך, עם עזיבת היהודים לעיר החדשה בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל, הרבה דירות במקום הושכרו לערבים.

לא רבים יודעים, אבל בזמן מלחמת השחרור (שנת תש"ח, 1948) לא היו יהודים רבים בירושלים שבתוך החומות. כל מי שאפשרות הייתה בידו מבחינה כלכלית העדיף לעבור לשכונות החדשות שמחוץ לעיר העתיקה. בין החומות נותרו בעיקר חסידי ברסלב ומשפחות מבני עדות המזרח שלא יכלו לעזוב את המקום, למרות המתיחות הגוברת עם הערבים במקום.

תחנת קמח, ויקב לייצור יין

סיפור לא ידוע כל כך על אותה חצר רייסין הוא העובדה כי במקום פעלה תחנת קמח. את מפעיל התחנה לקח משה מונטיפיורי כאשר הקים את תחנת הרוח המפורסמת שלו בשכונת משכנות שאננים. הוא מינה אותו לאחראי על תפעול המקום.

בהמשך פעל במקום בית חרושת לייצור סודה. כאשר נכנסו למקום היהודים אחרי שהמקום נגאל מידי הערבים אחרי מלחמת ששת הימים, גילו במקום בקבוקים רבים שנותרו מאותו מפעל סודה. בתקופה מסוימת פעל במקום גם יקב לייצור יין.

בור המים והאגדה על המנהרה המסתורית

לאחר קניית הבית, השקיעה העמותה "עטרה ליושנה" כספים רבים בשיפוץ המקום על מנת להפוך אותו ראוי למגורים. בין היתר הושקע ממון רב בייבוש בור המים המצוי בחצר. אלא שאחרי כל העבודה על ייבוש הבור גילו כי מתחת לבור הנראה לעין מצוי עוד בור עמוק יותר.

השליכו לתוכו אבן, ואחרי כמה שניות טובות שמעו את קול פגיעת האבן במים. האגדה מספרת כי בתוך בור המים הזה יש מערה שמובילה משם עד לשער יפו.

רחוב אור החיים: עצים ונסים

ברחוב אור החיים נמצא בית הכנסת של האור החיים הקדוש. מספרים כי בחצר עמד עץ תאנה שיבשה לאחר שהאור החיים הקדוש, שמסר במקום שיעור, הבחין כי הגעת נערי הגויים למקום לטובת קטיף של תאנים מפריע את הלומדים. הרב התפלל, וכעבור זמן קצר התאנה יבשה וחדלה לתת פירות.

במקום נמצא ביתו של האר"י זיע"א שהפך לבית כנסת. כיום הוא משמש, משום מה, כחלק ממוזיאון, והכניסה למקום אינה חופשית.

סיכום: עלייה לרגל בזמן הזה

המסע בעיר העתיקה בחג הסוכות הוא הזדמנות ייחודית לחוות את מצוות העלייה לרגל בזמן הזה. מהשערים המשקיפים על הר הבית, דרך הכותל הקטן והמקומות הנסתרים, ועד לבתי הכנסת ההיסטוריים והחצרות שחזרו לידיים יהודיות – כל נקודה מספרת סיפור של קשר עמוק לעיר הקודש.

בחג שבו נצטוינו לשמוח, אין שמחה גדולה מלעלות לירושלים ולהרגיש את קדושתה – קדושה שלדברי חז"ל לא פקעה מעולם, ומחכה לנו שנבוא ונתחבר אליה.

חג סוכות שמח!

סייע רבות בהכנת הכתבה ר' יחיאל פיירמן, מדריך ועורך מסעות בעיר העתיקה ובאזורים היסטוריים נוספים. לפניות והזמנות סיורים ניתן לפנות למייל: [email protected] או בטלפון: 0527194284.

*

להערות, פניות ותגובות לעורך הכתבה ניתן לפנות במייל: [email protected]

צילומים: ישראל זאב לוונטהל