שנת 2025 סימנה שיא של מעל 3,100 תביעות פינוי דיירים, ומגמה זו נמשכת גם ב-2026. המומחים מזהירים (גלובס) מפני שוכרים "סרבנים" המנצלים פרצות משפטיות לעיכוב הפינוי, ומדגישים כי נקיטת צעדים עצמאיים כמו החלפת מנעולים או ניתוק תשתיות היא בלתי חוקית ומסוכנת למשכיר.
שוק השכירות בישראל חווה בשנים האחרונות טלטלה, כאשר הנתונים מצביעים על עלייה דרמטית במספר התביעות לפינוי שוכרים. עורכי דין המטפלים בתיקי פינוי מתארים תופעה של דיירים שלמדו את המערכת והפכו למתורגלים ומנוסים יותר בהארכת ההליכים המשפטיים כדי לדחות את הפינוי ולהימנע מתשלום.
במצב שבו שוכר מפסיק לשלם ומסרב להתפנות, הטעות הנפוצה ביותר של משכירים היא ניסיון לקחת את החוק לידיים. חשוב להדגיש כי אין להחליף מנעולים, לפנות חפצים מהדירה בכוח או לנתק תשתיות. פעולות אלו נחשבות לבלתי חוקיות, גם אם הן מופיעות כסעיף מוסכם בחוזה השכירות, והן עלולות לחשוף את בעל הדירה לתביעות משפטיות מורכבות.
הדרך החוקית להתמודדות היא הגשת "תביעה לפינוי מושכר". מדובר בהליך משפטי מזורז שנועד להעניק פתרון בטווח זמן של 3 עד 6 חודשים. ההליך כולל לוחות זמנים צפופים: כתב הגנה מוגש תוך 30 יום, והדיון בבית המשפט מתקיים בתוך זמן קצר לאחר מכן, מתוך מטרה להגיע לפסק דין מהיר. במידה והדייר מסרב להתפנות גם לאחר פסק הדין, ניתן לפנות להוצאה לפועל לצורך ביצוע פינוי פיזי בסיוע משטרתי.
עם זאת, חשוב לזכור שהליך זה מתמקד בפינוי הנכס בלבד. כדי לקבל את כספי השכירות האבודים, על המשכיר להגיש תביעה כספית נפרדת, דבר המהווה לעיתים מכשול נוסף. מומחים בתחום ממליצים לנסות להגיע לפשרות מוסכמות במהלך ההליך המשפטי, כגון מתן ארכה קצרה ("גרייס") לפינוי בתמורה להתחייבות כתובה לתשלום, או בחינת פוליסות ביטוח ייעודיות למשכירים שנועדו להגן מפני מקרים של אי-תשלום והפרת חוזה.
