הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • בעל השמן ששון זיע"א

חכם ששון בן משה פרסיאדו נולד לאמו ולאביו משה בשנת תקפ"ה  בעיר ארג'וק שבספרד.

בשנת תק"ץ, והוא בן 5, עלה הרב ששון עם משפחתו לארץ ישראל. הם התגוררו בעיר העתיקה בירושלים, והסתופפו בחצירו של הראשון לציון חכם ישראל משה חזן.

חכם ששון בן משה פרסיאדו נשא אישה ראשונה, שנפטרה בדמי ימיה. לאחר מכן נשא לאישה את מרת בת שבע, ונולדו להם ארבעה ילדים: משה, יוסף, שלום ומיכאל.

חכם ששון בן משה פרסיאדו למד בישיבת המקובלים בית אל מיסודו של חכם שר שלום שרעבי. כל השבוע היה נמצא בבית המדרש, ורק בערב שבת היה חוזר לביתו. רבותיו היו המקובל חכם וידאל קוינקא שהיה מראשי הישיבה וגם חכם דוד חייט. חכם ששון בן משה פרסיאדו ואחיו חכם אפרים הוציאו לאור את ספרי רבנו האר"י כמו 'שער הכוונות', 'עץ חיים', 'שער הפסוקים והליקוטים', ו'שער הגלגולים'.

בגיל שישים בערך, חכם ששון בן משה פרסיאדו התמנה לראש הישיבה. הוא היה החזן, והקורא בתורה, ומסר שיעורים לכל בני הישיבה. בזמן התפילה היו אנשים באים ממרחק רב בשביל לראות אותו מתפלל, שהיה נראה כמלאך ה' צבאות, ולשמוע קולו שהיה נעים מאוד.

חכם ששון בן משה פרסיאדו האריך ימים, אך בגיל שמונים בערך התגלה אצלו גידול בעורף, לבסוף נפטר ביום י"ח בניסן בשנת תרס"ג, ונקבר בהר הזיתים מול מקום המקדש.

ספריו

שמן ששון בארבעה כרכים, כולל י"א חלקים, ובהם פרשנות המקיפה את רוב תורת האר"י:

חלק א' (תרכ"ט) – על עץ החיים

חלק ב' (תרל"ד-תרל"ה) – מראה עיניים על שער הכללים ומראה עיניים על שער ההקדמות, ליקוטים משער ההקדמות, מראה עיניים על מבוא שערים, ספר מדרש כונן שמים וסוד החשמל מרבי יוסף גיקטיליא, תשובה לעניין השמיטה

חלק ג' (תרמ"ה) – שער הכוונות ופתח עיניים

חלק ד' – על סידור הרש"ש (תרמ"ט). וכן פירוש על פרי עץ חיים ועל עולת תמיד

חלק ה' (תר"ן) – על שער מאמרי רשב"י

חלק ו' – על שער מאמרי רז"ל

חלק ז' – על שער המצוות

חלק ח' (תרנ"ו) – על שער הפסוקים

חלק ט' – על ספר הליקוטים

חלק י' – על הקדמת רחובות הנהר, אליו נלווה גם ספר דרך חיים למוהרח"ו ז"ל

חלק י"א (תרס"ג) – שער הגלגולים עם הגהותיו של הרב

(חלק י"ב על שער רוח הקודש חסר)

מלבד סדרת ספריו זו, נמצאה חוברת בכתב ידו, ובה העתקות מספרי קבלה עם הערותיו, ו-48 תשובות שלו בענייני קבלה על שאלות המופיעות בשו"ת חכמי המערב. כתב היד נכתב בצעירותו, ועליו נוספו הגהות בשנותיו המאוחרות, אך הוא לא נדפס עד לשנת תשע"ה.

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאף שאינו יודע הכוונה, עושה פעולתו למעלה.

'תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה' – ולא ידעתי למה בזה דווקא החמיר, והלא כל קריאה בחכמה או בכל מקום שיהיה, עושה פעולתו למעלה, בכל מצוה ומצוה, ובכל תפילה ותפילה, וכל לימוד ולימוד?!

והחילוק הוא דווקא שאם הוא ב'לא כוונה' הוא 'כגוף בלא נשמה', ו'בכוונה' הוא 'כגוף עם נשמה'. …

וראיה לדבר שדוד המלך עליו השלום כלל כל הנבראים במעשה בראשית יחד, ואמר שירה במזמור קמ"ח, הנאמר בכל יום: 'הללו את ה' מן השמים', 'הללו את ה' מן הארץ' – נמצא שאפילו שאינו יודע מקומם, אשר נאחזו – עושה פעולתו, ועל כן נראה לעניות דעתי, שלא בזה ימנע האדם לקרוא פרק שירה בכל יום, שוודאי עושה פעולתו, ומשפיע שפע לכל הנבראים, אך ב'כוונה' – אם יודע הוא יותר טוב ופעולתו ומעלתו גדולה.

[שמן ששון שער המצוות פרשת ואתחנן]

מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמוכרח להשתדל עבור חבריו, שיש לו חלק בהם.

'אהבת החברים' – ובפרט אם יהיה לאדם ידיעה, לדעת להכיר – בבחינת הנשמה.

עיין בזוהר דף ק"צ בפרשת תישא כמה הפליג בעניין זה ועיין לקמן בדרוש העומר בפרק י"ב בטעם העשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, שנפטרו בזמן קצר, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה – והיו כולם שורש אחד, לכן נפטרו כולם, וגם היו בבחינת הקטנות יעויין שם באורך.

ובשער הגלגולים דף ס"ז עמוד א' הקדמה ל"ט התבאר טעם נכון יותר בטעם שורש עצמו שכתב וזה לשונו: כי אני מוכרח להשתדל שאלו החברים שלי יתקנו מעשיהם, לפי שאני יש לי חלק בהם, ונמשך לי ריווח גדול אם הם יהיו צדיקים, מכיוון שדרך החברים הם שלומדים דבר זה מזה.

[שמן ששון חלק ג' דף ב' עמודה ד']

מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מדבר בשבח אמירת מזמור 'א-להים יחננו' בצורת המנורה.

ראיתי למורי זכרונו לברכה, מקפיד וזהיר מאוד, לומר אחר ספירת העומר מזמור 'א-להים יחוננו ויברכנו' (מזמור סז' בתהיחים) מעומד. וצריך להבין מה סודו של מזמור זה עיין לעיל דף כ' ששם כתב לאמרו ג' פעמים בזמן המגפה, בר מינן, וגם לאמרו בתיקון חצות.

ומצאתי כתוב בכתב יד במנורה של בית הכנסת של קהילתנו זה לשונו: מובא בספר חסידים שהראה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו את המנורה על טס של זהב, וכתב שם מי שרואה את המנורה בכל יום, ומכווין בה, מעלה עליו כאילו הדליקה, ומובטח לו שהוא בן העולם הבא. עיין שם באורך.

א' – כל מי שיראה מזמור זה בצורת המנורה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם. ב' – אם יצויר בבית הכנסת על ארון קודש, יגן על כל צרה, שלא תבוא, על קהילת קודש. ג' – מי שאומר בהנץ החמה לא יקרה לו מקרה רע. ד' – האומרה בכל יום שבע פעמים כאילו מקבל פני שכינה, ולא יחסר מזונו. ה' – דוד המלך היה כותבו על טס של זהב ויצא איתו למלחמה ונוצח אויביו. ו' – האומרו כל יום מימי ספירת העומר אחר ברכת כוהנים, לא יקרה לו שום נזק כל השנה. ז' – כל האומרו שבע פעמים כשיוצא לדרך, ילך לשלום ויחזור לשלום.

[שמן ששון חלק ג' דף קט"ו עמודה ג']

מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שכל יום יש ניצוצות השייכים אליו, ועדיין לא נגמר הבירור.

ובכל יום ויום מתבררים ניצוצות וחלקים מהם, ועולים מדרגה אחר מדרגה, כפי כוח מעשינו ותפילתנו בעת ההיא ועולים ומתחדשים וכך אנו עושים בכל יום תמיד. …

נמצא שבששת אלפי שנה, שנמצא העולם, אין יום דומה לחברו ואין בריה דומה לחברתה, וכל אחד מברר הניצוצות השייכים אליו. וזה שאמר: 'ועולים מדרגה לדרגה' – שאחר שנתקנו ששת ימי החול, כל יום חלקו אחר. כך בשבת: עולים מדרגה אחר מדרגה.

עוד בזה תבין איך לא נגמר להתברר כל הניצוצות בפעם אחת וצריך כל כך זמן עד ביאת המשיח, שהרי כאשר יגמרו להתברר כל הניצוצות יבוא משיח צדקנו, אלא שכל יום יש לו ניצוצות השייכים לו, ואינו דומה יום לחברו, ולכן עדין לא נגמר להתברר עד שיבוא מלך המשיח.

[שמן ששון על שער המצות]

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א