מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ (כא, י)
הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת', השתתף בימי מלחמת העולם הראשונה בסעודת שבע ברכות שנערכה אצל הרה"ק רבי פינחס מנחם מפילץ זי"ע בעל 'שפתי צדיק', בעיר טשענסטחוב. בעת שנסע חזרה לעירו, עמדו אנשים רבים על אם הדרך ושוחחו ביניהם. שאל הרבי את מלוויו: ״על מה הם מדברים?" אמרו לו: ״מן המלחמה״.
פתח ואמר בשם הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי״ע: איתא (בר"ר פמ"ב ס"ד) ״כשהמלכויות מתגרות זו בזו צפה לרגלי משיח״. והענין תמוה, איזה שייכות יש לזה עם זה? אמר הרבי מווארקי בלשונו: אתה, איש יהודי, בל יעניין אותך מאומה מהעסקים שלהם, רק עמוד וצפה לרגלי משיח״. (בלשון קדשו: "די יוד, דיך זאל זיך גאהר נישט אינטרנסירן וואס זייערע געשפטן, נאר דיא זאלסט נאר זיין א מצפה לרגלי משיח").
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ (כא, י)
פעם ישב הר"ר מיכל רוטנברג מוואלע ז"ל אצל הרה"ק רבי ישעיה מוואלע זי"ע. שאלו הרבי: ״מיכל, מה דעתך, מי יהיה גוג ומגוג?" השיב ר׳ מיכל: "לפי דעתי גרמניה!" נענה הרה״ק מוואלע: ״לא, כי אם אנגליה, הם ילחצו כ"כ על ישראל עד שיהיו מוכרחים לצאת למלחמה ואז תהיה מפלתו בב"א״.
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ (כא, כא)
ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו וייראו (דברים כא, כא). בשם הרה"ק ר' שמואל מקאמינקא זצקל"ה, ובערת הרע מקרביך ממש, ועל ידי זה כל ישראל ישמעו וייראו מה'.
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ (כב, ח)
אם קיימת מצוות שילוח הקן, סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה, שמצוה גוררת מצוה (רש"י)
הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, הקפיד מאד שלא יחזירו את הספרים הפזורים על השולחנות אל הארון בעוד יום, באומרו: "שמא יבוא אדם, יראה ספר מונח על השולחן ויבוא לעיין בו ועל ידי זה ישב ללמוד, ומצוה גוררת מצוה, לקיים מה שלומד".
וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ (כג, טו)
מסופר מרבנו הקדוש הבעש״ט זי״ע, שפעם אחת באמצע התפילה עבר לפניו כומר אחד ויצא אליו החוצה, ודיבר עמו ארוכות וקצרות, אח״כ שב חזרה לבית המדרש וסיים התפילה. וסיפר לתלמידיו שהיה קטרוג בשמים ע״י הכומר הזה, כי הוא בן שמונים שנה ולא ראה טומאה מעולם. טען הסניגור ואמר, שאין זה מפני שהוא נשמר, אלא משום שלא עלה בלבו דבר כזה.
לכן הלך הבעש״ט הק' ודיבר איתו בדברי מוסר, מדוע אינו נושא אשה. השיב לו הכומר: "מה אתה מדבר, הלא כומר אני ואסור לי להינשא". השיב לו הבעש״ט הק': "הלא לא תהו בראה לשבת יצרה ומחויב אתה לישא אשה". עוד אמר לכומר: "עשיר אתה, השלך את נזר הכמורה וקח אשה", והחל להלל לפניו בת פריץ אחד בסביבה וכו', ופתאום הסריח האיש עד שלא יכלו לעמוד סביבותיו. ותיכף נכנס הבעש״ט הק' לבית המדרש ובזה זכה הסניגור ובטל הקטרוג.
וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ (כג, טו)
בשם הרה״ק אור העולם רבי ישראל בעש״ט זי״ע סיפרו, שראה אברכים באיסטנבול שהיו להם נשמות מתנאים ואמוראים, והסביר שאמותיהן זכו לזה מחמת הצניעות שהייתה בהן.
וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ (כג, טו)
הרה"ק רבי יחזקאל מראדומסק זי"ע בעל 'כנסת יחזקאל', כובד בסנדקאות בכפר אחד ובדרכו חזרה לא יכול היה למצוא לעצמו מקום, ולא יכול היה להתפלל, כי לא הרגיש רוח טהרה במקום, ואמר שעוד הפעם לא ייסע לכפר לברית מילה…
וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ (כג, טו)
נשאלתי מה שאמרו חז"ל (ברכות סא.) ״אחורי ארי ולא אחורי אשה״, אי זה דווקא בהילוך או הוא נוהג ג"כ בישיבה, לבל ישב אחורי אשה. והנה לכאורה אסור, כי על אף שממה שאמרו בתחילה הליכה ["לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך"], נראה דווקא הליכה, אבל ממה שסתם אחר כך ״אחורי ארי ולא אחורי אשה״ ולא דורש הליכה, נראה שאפילו ישיבה אסור.
ואמר לי הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע בשם הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע, שזה קאי דווקא על הליכה אבל ישיבה לא. ונראה, שהרה"ק מזוועהיל זי"ע אמר זה לפי מדרגתו, שהוא היה מאוד מקודש ולא אכפת ליה, ולכן ממה שאמרו לא יהלך, לא רצה לומר כנגד דברי חז"ל, אבל דבר זה נאמר רק לאיש כמוהו, ברם סתם בן אדם, בוודאי אסור.
על כך יש לי ראיה ממה שאמרו התוספות (שבת יג. ד״ה ופליגא דידיה אדידיה) וז״ל: "והוא היה יודע בעצמו שלא יבוא לידי הרהור שצדיק גמור היה, כדאמרינן (פ״ב דכתובות דף יז.) דר׳ אדא בר אהבה מרכיב לה אכתפיה ומרקד, א"ל רבנן אנן מהו למעבד הכי, א״ל אי דמיא לכון כי כשורה לחיי, ואי לא לא, והספר לא חש לפרש ולהאריך כאן למה היה עושה", עכ"ל התוס'.
מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ (כג, כד)
הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע פירש את הכתוב (כג, כד) ״מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לד׳ אלוקיך נדבה אשר דיברת בפיך" – תעשה כמו שאמרת, כי נדבה היא מד׳ אשר דיברת בפיך, מה שיכולת לדבר, זו נדבה, לכן תעשה כאשר נדרת.
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ (כה, ב)
אמר הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע: כתיב (תהלים לז, יב) ״זומם רשע לצדיק וחרק עליו שיניו, ד׳ ישחק לו כי ראה כי יבוא יומו״. ההבדל בין רע ובין רשע, שבאיש רע אין בו לכלוכית טובה והוא רק רע, לא כן הרשע שיש בו שורש טוב והוא מרשיע בכח הניצוץ הטוב שיש בו. לכן הרשע עוד יותר גרוע מן האיש הרע, ויש בו כח לעשות רשע יותר מזה שהוא רע בעצם. ועוד הבדל יש, כי זה שהוא בעצם רע, אינו מבחין בין טוב לרע, לכולם הוא עושה רע בין לרשע ובין לצדיק, אבל זה שהוא רשע, מבקש דווקא לעשות רע דווקא לצדיק. נמצא שעיקר רע לצדיק היא האות 'שין' שיש בין אותיות רע ובזה עושה רע לצדיק.
וזה ״זומם רשע לצדיק״, הרשע זומם רק לצדיק ולמה רק לצדיק? – ״וחרק עליו שיניו״, כי חורק עליו אות 'שין' שיש בו, כי בלי ה'שין' לא היה מבקש דווקא צדיק, לכן בעשו יש 'שין' באמצע כי זה היה הכח שלו, שחרק שיניו על יעקב אבינו. והנה ההבדל בין צחוק לשחוק, כי צחוק בא בפתאומיות ושחוק הוא דבר תמידי, וזה ״ד׳ ישחק לו״, כי אם אתה משתמש עם ה'שין' להרע רק לצדיק, גם אני אשחק ממך בתמידות, שאפילו בשעה שעושה הרשע, לא יהיה לו נייחא, ״כי ראה כי יבוא יומו״, וא״כ איך ישמח.
אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (כה, ג)
פעם ביקר הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע אצל הרב ממזריטש והשמיע באוזניו פלפול חריף כדרכו. אמר הרב ממזריטש: ״הרבי הוא גברא רבא״. אמר לו הגה״ק מאוסטרובצה: בגמרא לא נראה כך, כי חז״ל אמרו (מכות כב:) ״כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי קמא ס״ת ולא קיימי מקמא גברא רבה, שהרי ״ארבעים יכנו״ (כי תצא כה, ג)".
וצריך להבין, מפני מה מביאה הגמרא ראיה מפרשת כי תצא – ״ארבעים יכנו״ – ולא ממה שנאמר לפני כן (אמור כג, טז) ״תספרו חמשים יום״ ואתי רבנן ובצרי להוא חדא, שאין מונין רק מ״ט יום. ומכאן ראיה, שממה שיכולים לומר פלפול יפה, עוד איננו גברא רבא, אלא אם יכולים להפחית מכה אחת מאיש ישראלי…
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ (כה, יח)
אמר המחבר: "עברה" ראשי תיבות – ״ב'מוט ר'גלי ע'לי ה'גדילו״ (תהלים לח, יז). על זה אמר הרה"ק רבי יהודה משה מאלכסנדר זי"ע בעל 'אמונת משה', ״ואי אתה בא לידי עבירה״ (אבות פ"ג מ"א) – שלא תבוא ליד עבירה, כלומר בסמוך לעבירה, שלא יגדילו עליך וח״ו תיפול בידה של העבירה.
תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח (כה, יט)
הגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע ראש ישיבת חכמי לובלין, סיפר בעת סעודת פורים תרצ״ג, שהגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע כתב בכל יום את השם ״עמלק״ ומחקו, לקיים מצות מחיית עמלק.
תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח (כה, יט)
שמעתי מכ״ק אאמו״ר זצ״ל, שגרמניה הרשעה ימ׳׳ש היא שורש עמלק הכופר בבריאת שמים וארץ, כי אצל כל הגוים קוראים עדיין לשבת בשם ״סבט״, חוץ מגרמניה ימ״ש וזכרה מן העולם, אשר קוראים ליום השבת אצלם ״זונאבנד״.
תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח (כה, יט)
שמעתי מהגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע: אגג טען וביקש באותו הלילה מלפני הקב״ה, רבונו של עולם, למה בראת את העם הזה לחינם אם צווית למחות אותם? – בטענה זו, בתפילה ובבקשה שערך בלילה ההוא, הועיל לו שנפיק מזרעו זרע מעליא לומדי תורה בבני ברק (גיטין נז:).
***
פעם אחת דברתי עם מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, אודות הדור החדש ואמרתי על ראש אחד מהם – ימח שמו. עמד הגרי"ח זוננפלד ואמר: ״חס וחלילה, אסור לומר כך על בן ישראל״. אמרתי לפניו: "הלא כבוד תורתו עצמו לוחם נגדם עד רדתם". השיב לי: "ללחום נגדם מוטלת חובה על כל איש מישראל, אבל לייעץ להשם יתברך שימח שמם, ח״ו, מי שמך? במקום שהינך מקלל, תתפלל שישוב בתשובה, וכך אני עושה".
והמשיך לומר לי: "אם ח״ו היה נימח שמם של אחז ומנשה ואמון, איך היה נולד משיח? ללחום עמם ציוה השי"ת בתורתו ואפילו לעשות כל טצדקי, אבל בעניינים כאלה שלא ישאר חלילה זכר ממנו, הלא מראש יודע הקב״ה מה ייוולד מזה. ודוד המלך ע״ה כשראה ברוח קדשו שיצא אור גדול משמעי, ויתר על כבוד דין המלכות ולא המיתו, ומכל שכן אנחנו שאין אנו יודעים כלום איך לקלל ח״ו". ועוד הרבה דיבר אתי ואמר לי: "הלא רק על עמלק אמר ד׳ (בשלח יז, יד) ״מחה אמחה״ ועל כל שאר הגוים אשר שונאי ישראל המה משורש עמלק, הם ימחו מספר החיים, אך לא חלילה אחד מזרע ישראל".
עוד אמר לי, על מה דאיתא (סנהדרין צו:) שאם עמלקי נתגייר, יצא מכלל עמלק ואין הוא בכלל 'מחה אמחה', והראיה רבי שמואל בר שילת. (עיין ב'עיון יעקב' בגמ׳ שם שנשאר בצ״ע).
שמעתי מפה קדשו של מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, כאשר שאלתי אותו [כמדומני בשנת תרפ״ח]: נצטווינו על מחיית עמלק דווקא, והלא אנחנו יודעים שגרמניה מבני יפת וכולם אומרים עליהם שהם זרע עמלק? ואמר לי, שגם הוא ימחה, כי לא כתיב "מחה אמחה את עמלק", רק כתיב ״את זכר עמלק״, דהיינו, על איזה אומה שמשימים את זכרו של עמלק ימחה, במהרה בימינו אמן.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
