נתניהו, פחדן, חלש: געגוע ביטחוני לממשלת לפיד-בנט / אבי מוסקוב

ניתן לומר כעת, יותר משלושה חודשים לאחר הקמת ממשלת נתניהו, שישנו געגוע לממשלת לפיד–בנט בכל הקשור לנושא הביטחון. אמנם, בנושא דת–מדינה ממשלת לפיד–בנט הייתה אסון עבור היהודים, כאשר ניסו (בסוף ללא הצלחה רבה ב"ה) לרמוס את כל קדושי ישראל, הן בנושאי כשרות והן בנושאים רבים אחרים, אך בביטחון רשמה הצלחה, בוודאי ביחס לקטסטרופה הביטחונית שקורית כעת.

נתניהו הוא פחדן. מעולם לא היה מקרה בו ישראל הותקפה מכלל הגזרות, סוריה, לבנון ועזה בו זמנית וישראל לא הגיבה (לפוצץ דיונה או ערימת רפסודות המכונה "עמדת חמאס", זו לא תגובה). ההתרעה הישראלית אל מול האויב נמצאת בשפל חסר תקדים. אך נתניהו, כמו נתניהו, יספר לכולם במסיבת עיתונאים בהולה על "כוחי ועצם ידי" ושהאויב לא יעז לנסות אותנו.

ואני הקטן שואל, למה שהאויב לא יעז לנסות אותנו אחרי רפיסות כה מבישה? למה שלא יעז להפציץ שוב את ישראל מכל הזירות? מה ימנע ממנו לעשות זאת? החשש שאולי חלילה ה"מחנה" של הילדים יופצץ? טילים שוב לעורף הישראלי ישוגרו שוב מהר מאוד. אין הרתעה. נקודה.

לאורך כהונת ממשלת לפיד–בנט כמעט ולא שוגרו טילים מעזה וכאשר שוגרו ישראל השיבה מנה אחת אפיים ובכך תם הסאגה. כן, הייתה הרתעה. אך עם קום ממשלת נתניהו, ראה זה פלא, הכל חזר לקדמותו – שגרת טילים בעורף.

את נתניהו כולנו מכירים. אך מי שחייב לתת דין וחשבון לבוחרים על שינוי העמדה הדרסטי הם סמוטריץ ובן גביר. צמד הימין ויהיו שיגידו אפילו קיצוני, שתקף את הממשלה הקודמת אין ספור פעמים בנושא הביטחון והאשים את "ממשלת האחים המוסלמים" בפיגועים ובהפקרת ביטחון ישראל, חייב לתת תשובות לציבור.

הצביעות של בן גביר וסמוטריץ באה לידי ביטוי באופן בולט בכניעה בעניין הר הבית (מבלי להיכנס לאיסור ההלכתי החמור) כאשר בערב החג החליט נתניהו לסגור את הר הבית ליהודים עד סוף הרמדאן. מספיק לקחת ציוץ אחד של סמוטריץ מתקופת לפיד–בנט בכדי להבין את גודל הצביעות. "היו ימים ששקד הבינה מצויין שכניעה לטרור בהר הבית מסוכנת ומעודדת טרור. על רקע אלימות הערבים וההסתה השקרית של הירדנים והטורקים, ההחלטה של בנט ושקד לסגור את הר הבית ליהודים עד סיום הרמדאן היא איוולת ביטחונית ומדינית המהווה הודאה למעשה בשקר הערבי כאילו היהודים אשמים בהסלמה הנוכחית", תקף סמוטריץ.

"כמה הזהרנו מהקמת ממשלה שתישען על התנועה האיסלמית ומהפקרת ביטחון ישראל בידיה. בנט ושקד פוגעים במדינת ישראל ומסכנים אותה מדינית והביטחונית בשביל שרידותם הפוליטית שתלויה כעת בוואליד טאהא ובמועצת השורא של התנועה האיסלמית. בבוקר בנט תוקף את הירדנים ובערב מאשר את טענתם השקרית ונכנע לדרישותיהם החצופות. איפה סער, אלקין ושרן השכל שיציבו קו אדום מהצד שלהם?!", הוסיף אז סמוטריץ לתקוף.

מה שונה היום? כלום ושום דבר. כל עוד נתניהו בשלטון, הטרור ימשיך ביתר שאת וישראל תהיה מותקפת מכל כיוון אפשרי. אמנם הלכה היא שעשיו שונא ליעקב ולמגר את הטרור לחלוטין אי אפשר, אך להפחיתו באופן דרמטי, ניתן גם ניתן, אך לא כשנתניהו בשלטון.

העניין הביטחוני בעיני הימין הוא נושא "קדוש" ועליו כביכול יקום ויפול דבר, אך באורח פלא לאורך כל שנות "מר ביטחון" נושא זה הוזנח. בדיבורים נתניהו תמיד היה טוב, הוא לקח על עצמו את נושא הגרעין האיראני כמשימת חייו, בדיבורים. במעשים? פחות.

באופן תמוה הנושא האיראני אינו נמצא על סדר היום הציבורי כפי שהיה בעבר, אך חשוב מאוד לומר כי הרפובליקה האיסלאמית מוגדרת כבר כיום כמדינת סף גרעינית. טהרן העשירה כבר כמות אורניום שתספיק לכמה פצצות ברמה של 60%. לפי סבא"א, טהרן נתפסה בהעשרה גם ל־84%, מה שאומר שביכולתה לעבור מיידית להעשרה של 93% המתאימה לפצצה.

מבחינה אסטרטגית, ישראל הייתה אמורה לתקוף באיראן מזמן, לכל הפחות בזמן שטראמפ כיהן כנשיא ארה"ב, אז ישראל הייתה מקבלת את כל הגיבוי למהלך כזה, בניגוד לימים אלו בהם יושב בבית הלבן נשיא דמוקרטי, זקן שנראה כי אינו מבין מימינו ולשמאלו, הגיבוי בבוא השעה לא יהיה כה וודאי.

כיום התקיפה באיראן מורכבת פי כמה וכמה מאשר לפני שנה ולפני שנתיים וכמובן מלפני עשר שנים. אי התקיפה באיראן תהיה בכייה לדורות. זה נחמד מאוד ואף נותן רווח פוליטי מרשים, לעמוד בקונגרס האמריקאי, לנאום בפאתוס נגד איראן ולהציג לוח עם ציור מרהיב של "פצצה גרעינית" ולקבל מחיאות כפיים סוערות מהקהל. זה נחמד, אבל שוב, מדובר בדיבורים שבזה נתניהו מומחה.