המרא דאתרא דאשדוד הרה"ג רבי יוסף שיינין: אחי ורעיי, שחס ושלום לא יהיה קרבן לחינם, על כן נתעורר לתקן את דרכינו
הרב אשר קרסיינטה: ניסון קשה מר ונמהר, זה קורבן ציבור, כולנו צריכים לקבל קבלות טובות וזה זכות גדולה לנפטרת.
הרב מאיר מוייאל: השיבנו ה' אליך תזכה אותנו להתקרב אליך לא באסונות
אביה הרב יצחק מלול: איזה מידות נעלות היו לה, איזה בושת פנים, התיקון שלך נגמר.
בעלה הרב שלום יאיר: קיבלה הכל מאהבה והעיקר לא להפריע לסדרי לימוד התורה בכולל.
המנוחה ע"ה נולדה להוריה יבלחט"א הרב יצחק ורעיתו למשפ' מלול הי"ו, בבית של אהבת תורה עם אמונת חכמים, מתוך דאגה במסירות רבה לגדל את ילדיהם לחינוך לאהבת תורה ויראת שמים ואמונה בה' יתברך מתוך צניעות ופשטות.
המנוחה ע"ה זכתה להתחנך בחינוך בית יעקב בבית הספר ובסמינר ובהגיע לפרקה זכתה להקים בית של תורה יחד עם בעלה יבלחט"א האברך הרב שלום יאיר כהן הי"ו שקדן ומתמיד מבוקר עד ערב בכולל ונכון בכל מידה נכונה. זכו לשני ילדים קטנים כאשר הבת השניה נולדה לפני מס' חודשים וזמן קצר לאחר מכן האמא עברה טיפול רפואי. לפני כחודש עברה טיפול רפואי מורכב נוסף, כשבמהלכו ארע סיבוך מסויים וכך מאז היתה מורדמת ומונשמת בבית החולים.
במשך כל התקופה המשפחה פעלה כל דרך בפני הציבור הרחב בתפילות בהיכלי הישיבות והכוללים, בפתיחת ההיכל, קבלות טובות ומעשים טובים לזכותה ולרפואתה, כשרבים אכן התחזקו וקיבלו עליהם מעשים טובים וקריאת תהילים וקבלת שבת מוקדם ועוד מעשים רבים כצבירת זכויות לזכותה.
לקראת שבת נחמו עם דמדומי חמה, הגיע הודעה מבית החולים כי חלה הידרדרות נוספת במצבה, למרות זאת במשך כל השבת המשיכו בתפילות וקריאת תהילים. במוצ"ש הגיע הבשורה הקשה והכאובה שבמהלך השבת, המנוחה החזירה את נשמתה הטהורה לבוראה כשבני משפחתה ליד מיטתה זעקו "שמע ישראל".
עם צאת השבת, הבשורה הקשה על פטירתה הכתה את כל מי ששמע על כך, כשרבים נהרו לבית העלמין למסע ההלוויה כשכל הדרך פרצו בבכי מר תוך כדי שהעלו זכרונות ממעלותיה ומידותיה הנעלות. למרות התראה הקצרה להלוויה, הגיע קהל המונים להלוויתה שמילא את אולם ההספדים, המעברים, וכל הסביבה כולה כאשר כולם ממררים בבכי על האסון הגדול.
הרב עובדיה דהן יו"ר המועצה הדתית פעל באופן אישי לכל סידור ההלוויה בדרך המהירה והמוכבדת לכבודה של המנוחה ע"ה בלי כל עיכוב.
את מסע ההספדים פתח בקול בוכים רב העיר הרה"ג ר' יוסף שיינין, את דבריו פתח, גדול כים שברנו מי ירפא לנו, אין אנו מבינים בחשבונות שמים, אישה צעירה שהלכה לעולמה, בכו בכו להולך, כל כך הרבה צרות יש בעם ישראל, והדמעות כבר יבשו, אבל הנביא אומר שצריך לבכות, צריך להכיר בגודל האבידה צריך חוכמה לדעת מה איבדנו, איי… אומר הנביא, כי עלה המוות בחלוננו בא בארמונותינו, בא המוות לא בזמנו, זה כמו שמגיע מהחלון, שזה לא כדרך, המוות פורץ דרך החלון, המנוחה גדלה בבית של ארמון עם תורה, ביתו של אביה רבי יצחק, בית של תורה – ארמונה של תורה, הקימה בית יחד עם בעלה היקר יבלחט"א אברך חשוב.
אחי ורעיי, אין לנו הסבר, אולי דבר אחד נוכל לומר, גדולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו אישה צדיקה, אישה צנועה, אישה שהקימה בית של תורה, אין למעלה ממנה, זה כשריפת בית המקדש ואנו עומדים כאן ובוכים לכפר על עוונותינו, נשמה טהורה זה קורבן לציבור של כולנו.
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, גנו של הקב"ה זה נשמות הצדיקים, הקב"ה לוקח שושנה שכולה קודש, כולה טהרה, כולה תמימה לכפר על עוונות הדור, הקב"ה בא להרעיד ולעורר אותנו, דעו איזה קורבן בדור הזה הקרבתם בעוונותיכם, אחי ורעיי, שחס ושלום לא יהיה קרבן לחינם, על כן נתעורר לתקן את דרכינו ולהידבק בתורה, יראת שמים, צדקה וחסד, והנשים יזרזו את בעליהן ללימוד תורה וזה מה שהיה כל שאיפת חייה של המנוחה, ואנו צריכים להגדיל תורה ולהאדירה ולהתחזק במידות טובות ולהרבות באהבת חינם וזכות זו תעמוד למנוחה ע"ה שודאי תגיע לכסא הכבוד ותמליץ על בעלה, על ילדיה ועל הוריה וכל משפחתה, שהקב"ה יתעורר ברחמים עלינו ולהמליץ טוב על המשפחה ועל כל עם ישראל.
הרה"ג ר' אשר קרסייטנה ראש מוסדות "קדם מפעליו" ור"י "מאורות", פתח בדברי המדרש שלאחר חורבן בית המקדש והריגת הצדיקים באה השכינה לנחם את כנסת ישראל ואומרת להם נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם, כנסת ישראל מסרבת להינחם ועונה עניה סוערה לא נוחמה, כי עזבני ה', איך אפשר לקבל נחמה בצרות כאלו קשות? ואז אנו אומרים בהמשך – אנוכי אנוכי הוא מנחמכם שרק הקב"ה הוא יכול לנחם.
המנוחה ע"ה הזכיר בשם הרב שלמה אלקבץ זיע"א את סיבות הנפטרים שלא מבינים מדוע נפטרו שלא כדרך העולם, שזהו תיקון הנשמות שבשביל זה באו לעולם, נשמה כזו שגדלה בבית של תורה והיא הקימה בית של תורה, זה התיקון שעשתה והשלימה את יעדה. השאלה מה יהיה איתנו? רבי יצחק אמר לי בערב שבת נחמו, "וידום אהרון! שנזכה לעמוד בניסיון הזה" כמה כוחות נפש צריך לכך.
ניסיון קשה מר ונמהר, זה קורבן ציבור, כולנו צריכים לקבל קבלות טובות וזה זכות גדולה לנפטרת. צניעות גם בדיבור גם בדרך ושהקב"ה ימחה דמעה מעל כל פנים.
הרה"ג ר' מאיר חיים מוייאל ר"י "זוהר התורה", בדבריו זעק שכבר בראש השנה התפללו בני המשפחה כמו כל עם ישראל כתבנו בספר חיים טובים, ואי אפשר לדעת מה נחתם, לא עומדים בצרות הקשות הללו, כמה קשה לשמוע שילד מגיע למסיבת סידור בלי אמא שלו? השיבנו ה' אליך תזכה אותנו להתקרב אליך לא באסונות, צריך להתחזק בשורש שזה תורה קדושה וטהרה, ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים.
האבא הרב יצחק מלול, הלב שבור הלב שותת דם מי האמין, נחמו נחמו עמי יאמר ה' אלוקיכם, אדם לא ידע מה ילד יום, ביתנו אודליה ע"ה, איזה מידות נעלות היו לה, איזה בושת פנים, התיקון שלך נגמר. אנחנו המסכנים שנשארנו כאן בעולם עם נסיונות עולם הזה. הרופאים אמור לי שמזמן כבר לפי החשבון היתה צריכה לסיים, אלא שהתפילות והקבלות הטובות ודאי עזרו, הרופאים אמרו שהמצב קשה והמכשיר הראה על קריסה במערכות, עולה ויורד עד שנעצר במספר 26 שזה שמו של קוב"ה, ואני פונה אלייך, אודליה תבקשי גאולה, גרמת להמונים להתחזק ולהתעורר, הכאב הוא גדול קשה מנשוא, אין מילים, אבל כמו שהזכירו הרבנים שהכל מהשגחתו של ה' יתברך, כל צעד ושעל.
הרופא המנתח שוחח איתי ואמר במקומך לא הייתי מחזיק מעמד ופרץ בבכי, אנו לא מבינים חשבונות שמים, עלינו להמשיך להתחזק באמונה בתורה הקדושה בקיום המצוות, זה קורבן ציבור, היה לה כיבוד הורים, ענווה ופשטות מול בעלה יבלחט"א, אם קיבלנו את הניסיון הזה, הקב"ה יתן לנו הכוחות לעמוד בו, אודליה תתפללי ליד כסא הכבוד, על בעלך, על אמא ועל כל המשפחה, הלב שבור ורק הרופא לשבורי לב יכול לרפאות אותנו, הבאת אותנו לחיזוק האמונה מאוד במדרגה גדולה, בדבריו הודה לכל העוזרים ולכל המשפחות היקרות שעשו לרפואתה.
את ההספדים חתם בעלה הרב שלום יאיר כשהמשתתפים פורצים בבכי מר והוא מצדיק עליו את הדין באהבה ואמר אשת חיל מי ימצא.. על המנוחה נאמר אשת חיל, עשתה הכל על מנת שאני לא יתבטל מלימוד התורה, גם כשהיה לה קשה, קיבלה הכל מאהבה והעיקר לא להפריע לסדרי לימוד התורה בכולל, עזבת אותנו בלי פרידה, מעלותייך כל כך גדולות שאפילו אם ח"ו הייתי יודע שתחיי יום אחד הייתי מסכים להתחתן. תתני לנו כח להמשיך לגדל את הבן והבת הקטנים כמו שרצית, תודה לך אבא שבשמים על הכל, ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך, תודה רבה לכל אלו שהתפללו, טרחו והגיעו לכבדה בכבוד האחרון ואני מבקש ממך מחילה בשמי ובשם כל המשפחה.
לצידו נראו ראש הישיבה בה למד שהגיע מירושלים הרה"ג ר' יצחק טופיק ר"י "באר יהודה" והמשגיח הרב דוד בצלאל שהגיעו לחזקו ולעודדו בשעות קשות אלו.
לאחר אמירת הקדיש, יצא מסע הלוויה כשהמונים מלווים את דרכה האחרונה, בחלקת חרדים החדשה שומרי שבת בעת חצות לילה לקול שבר זעקות הנאספים.
הותירה אחריה, כאובים שבורים ורצוצים את בעלה יבלחט"א, הוריה, אחיה, ואת שני ילדיה הקטנים.
המוני המלווים התפזרו לביתם, כשהם כואבים בחסרון אבידה הגדולה בדמות המיוחדת של פשטות וצניעות, מוקירה את התורה בכל מאודה עם מידותיה הנאצלות שהיתה ואיננה עוד.
ת.נ.צ.ב.ה.
