תחת הכותרת "כח התורה" – סוד הניצחון להשבית אויב ומתנקם, השתתפו מאות אנשי עמל ועשייה קובעי העיתים לתורה ועוד אלפים שנטלו חלק בכנס דרך השידורים החיים למשך כארבע שעות של שיעורים, שיחות ודברי התעוררות לרגל המצב הקשה השורר בארץ ישראל. הכנס העוצמתי שסחף בהתלהבות את כל קהלי בני התורה העמלים לפרנסתם כבר מייצר הצלחה נוספת בבקשה הרבה שהגיעה אל המארגנים לייצר פלטפורמה נכבדת ורצינית עבורם בשיעורים, כנסים ואירועים מעין אלו.
את הכנס החשוב פתח והנחה הרב שלמה רוזנשטיין בדברים בגודל השעה כי בעת הזו אשר הקב"ה טלטל את העולם כולו טלטלה היסטורית ונוראית, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה ובכל קצוות תבל אימה וחרדה בקרב כל יהודי העולם, חובת השעה היא לכל יהודי תורני לוודא שאנחנו עושים את מה שאבותינו ידעו לעשות, להתחזק ולהתלכד כאיש אחד בלב אחד ולשם כך נקבע כינוס גדול וחשוב זה.
שיאו של הכנס היה לראשונה דבר מעמד לכנס כזה ממרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א שהוקרן בשיאו של הכנס -מרן גאון ישראל רבי דב לנדו שליט"א, אמר לבאי הכנס: "צריכים לדעת שהבעלי בתים כל האנשים להיות כפופים לדעת תורה ולא לדברים אחרים דעת תורה זה רק אלה שיכולים לומר דעת תורה ולטובתם ולטובת המשפחות שלהם ולטובת עם ישראל
ושאר הדברים נשמע מהראש ישיבה מה שהוא אומר"
מרן הגרמ"ה הירש שליט"א במשא הכוונה מיוחד לאנשי עמל ועשייה קובעי העיתים: לפני מתן תורה, אמר הקב"ה למשה רבינו לומר לכלל ישראל (שמות יט ה) 'ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים'. דורשים חז"ל במכילתא (שם) 'והייתם לי' שתהיו קנויים לי, ועוסקים בתורה, ולא תהיו עוסקים בדברים אחרים.
מו"ר מרן הגר"א קוטלר זצ"ל היה אומר על פי זה, שעיקר המצב בכלל ישראל היה צריך להיות שכל אחד ילמד תורה כל החיים, ולא יתעסק בשום דבר אחר חוץ מלימוד התורה. אבל מכיון שדבר זה אינו אפשרי, שהרי צריך שיתעסקו בפרנסה ובשאר עניני העולם הזה, מכל מקום, כדי שכלל ישראל יוכל להתקיים, מוכרח שלכל הפחות חלק מהעם יהיו עסוקים בתורה בלא שום דבר אחר.
והנה בארץ ישראל במשך המאה שנים האחרונות, היה ידוע שבני התורה עוסקים שם בתורה כל החיים, אף שגם בחו"ל היו מעט כוללים וישיבות, אבל כשבאו לארץ ישראל ידעו שעיקר המטרה היא ללמוד תורה כל החיים, בלא להתעסק בדברים אחרים.
אבל בעשרים השנים האחרונות, התחיל להיות גם בארץ ישראל כפי שאמר מו"ר מרן הגר"א קוטלר זצ"ל לגבי כללות ישראל, שלא היה אפשר שכל הבני תורה שבארץ ישראל יעסקו כל חייהם בלימוד התורה, אלא הוצרכו להתעסק בדברים אחרים לפרנסה וכדומה.
באמת, בתחילה לא היתה התייחסות מיוחדת לאנשים אלו (מחמת שתופעה זו לא היתה רחבה), והרבה נפלו מחמת זה, אבל היום התרחב הענין הזה, ואמנם ברוך ה' שעדיין רוב רובם של ציבור הבני תורה נשארו בכלל 'כי לי בני ישראל', אבל יש מיעוט הניכר שגם עובדים ואינם יכולים לעסוק בתורה כל חייהם בלא להתעסק בדברים נוספים.
אלא שהיחס אליהם צריך להיות, לא שהם בעלי בתים שיש להם שייכות לבני תורה, אלא להיפך!, הם בני תורה שהוצרכו להתעסק לפרנסתם, כך צריך להיות היחס שלהם כלפי עצמם וכך צריך להיות היחס אליהם מכל בני התורה.
אכן אין זה סתם הגדרה מהשפה ולחוץ, אלא הם באמת בני תורה, וזה יבא לידי ביטוי בשלושה דברים:
א . במחשבה, שמבין ויודע שהלוואי והיה יכול ללמוד כל החיים, ומה שמתעסק בענינים אחרים, לפרנסה וכדומה, אינו אלא בדיעבד, לפי שאין לו ברירה.
ב. דקדוק ההלכה בין אצלו ובין בביתו צריך להיות ממש כמו בית של אברך, וזה כולל את כל הענינים, תפילה, צניעות, ושאר עניני הלכה. אמנם לענין הדברים הגשמיים, יכולים אלו המתעסקים לפרנסתם להעלות את רמת התנאים הגשמיים מכפי הפשטות שנוהגים בה האברכים, והכל לפי מה שיש להם, אבל מלבד זה, כל דקדוק ההלכה, התפילה והצניעות צריך להיות ממש כמו אברך בן תורה גמור, אין שום סיבה שיהיה ביניהם שום שינוי.
ג. התלמוד תורה עצמו, שגם מי שעובד לפרנסתו צריך לקבוע עיתים לתורה, החפץ חיים זצ"ל מאריך על זה הרבה, בענין קביעות העיתים לתורה לכל אדם ואדם.
ענין 'קביעת עיתים לתורה' כולל שלוש בחינות: א. 'קביעות' פירושה, שלומדים כל יום ויום בקביעות, אין יום שעובר בלא תלמוד תורה. ב. קביעות ב'כמות', שצריך לקבוע זמן מסויים של שעה שעתיים, כמה שעות שהוא יכול. ג. 'קביעות' באיכות, שלא יחשוב, שמאחר ואינו אברך, אינו צריך להעמיק ולהבין היטב את מה שלומד, אלא יכול ללמוד במהירות בלא הבנה, אך באמת אינו נכון, מאחר ובעצם הוא בן תורה, אלא שהוצרך להתעסק בדברים אחרים, אבל בזמן שהוא לומד הוא צריך ללמוד עם כל העיון וההבנה כפי הכשרונות שיש לו.
אני מכיר אברכים באמריקה שעובדים לפרנסתם, שכשהם חוזרים מעבודתם בשעה ארבע, הם חוזרים ישירות לבית המדרש לסדר שני. כמו כן אני מכיר אברך שהוציא ספר, הוא לומד סוגיות והוציא ספרים. ואכן, באופן כללי באמריקה היום זה התפתח מאוד, יש דף היומי פשוט ויש דף היומי יותר בעיון, ויש את אלו שלומדים בשקידה סוגיות כמו אברכים בישיבות וכוללים.
אסיים בדברי רבינו יונה באיגרת התשובה, המובא בחפץ חיים בכמה מקומות, 'בני אדם הפוסקים ממלאכתם, והולכים לבתיהם כשהם בטלים או משיחים בדברים בטלים, רעתם רבה וחטאתם כבדה מאוד, לפי שהם מבזים את התורה, שאילו היו מאמינים שאין תכלית למתן שכרה, למה לא ישיבו רגליהם לבית המדרש ללמוד'.
זה היסוד שצריך לזכור, שגם אלו המתעסקים לפרנסתם, הם נשארים בני תורה, הם עובדים, אבל הם בן תורה בכל הבחינות, ולכך צריך שיהיו גם בארץ ישראל כוללים לבני תורה שעובדים, לא כולל בעלי בתים!, כולל לבני תורה שעובדים, וילמדו כל אחד לפי כוחו, ויעשו כמה סוגים של כוללים, כפי שיש לאברכים, כולל שלומדים בו יותר בעיון, כולל שלומדים בו בבקיאות, כולל שלומדים הלכה וכיוצא בזה.
דבר זה יעשה גם קידוש ה' גדול, שגם אלו המתעסקים לפרנסתם אינם יוצאים מגדר 'בני תורה', ויהי רצון שהקב"ה יתן כח ל'בני תורה' אלו להישאר בני תורה אמיתיים בכל הענינים שהזכרנו, וכמו כן יזכו לכח מיוחד מאת ה' שנצרך להם בכדי להתמודד עם הנסיונות הבאים לפתחם מכח העבודה, ולהצליח גם בזה.
במכתב מיוחד עבור באי הכנס שכתב ראש ישיבת פונוביז' מרן ראש הישיבה רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א נכתב: "יהיה זה קידוש שם שמים נהדר כאשר ירבו ספסלא בי מדרשא ובת קול ישמע ראו בני חביבי דמשכחן צערא דילי' ועוסקים בחדותא דילי, תורת רבים ותפלת רבים גדולה ונשגבה אין ערוך לערכה".
בדברי חיזוק והתעוררות שהוקרנו לבאי המעמד ממרן פוסק הדור הגאון הגדול ר' משה שטרנבוך שליט"א: "כמה אנו שמחים ברוך ה' שיש גם בבעלי בתים גופא התחלת תנועה שיבינו שהתורה שלהם חשוב מאוד גם כן אצל הקדוש ברוך הוא. אם נותנים מהזמן שלהם שמיועד לביזנעס' ולשאר דברים אפילו 5 דקות זה חשוב לקדוש ברוך הוא ובעולם הנצח הוא יראה את זה וירגיש את זה איך הקדוש ברוך הוא נותן שכר על כל רגע ".
בדברי חיזוק והתעוררות שהוקרנו לבאי המעמד מראש ישיבת חברון מרן הגאון רבי דוד כהן שליט"א, הובא מדבריו שיש בזה חיזוק הזה משמעות כפולה גם עבור כלל ישראל בימים אלו וגם עבור כל אחד ואחד. אנחנו יודעים ורואים זאת בחוש שמה ששומר על הבית גם במי שיוצא לעסוק לפרנסתו, זה רק בכוח התורה. המציאות היא שכאשר יש קביעות של ממש בלימוד התורה בעיון והבנה, זה משמעותי בכל הצורה של הבית וכל החיים נראים אחרת. אצלנו יודעים שאין כזה מושג אף פעם לעזוב את הבית מדרש, לעזוב את הישיבה".
את המשא המרכזי בכנס נשא הגאון הצדיק ר' שמעון גלאי שליט"א שעורר וריגש את לבבות המשתתפים בגודל ועוצם חובת השעה להוסיף ולהגדיל בשעות הלימוד והתפילה להצלת עם ישראל בעת צרה זו. בדבריו אמר "לכל יהודי יש לו חלק בתורה הקדושה, כל יהודי עם הקשיים שיש לו, עם הניסיונות שלו, בפרנסה וכו' – זה אותה תורה שעם ישראל משך אלפי דורות לומד במסירות נפש ושלא ויתרו על קוצו של יו"ד. הכוח של כלל ישראל הוא שהתורה לא תיפסק כי כל קיום העולם תלוי רק בתורה גם אם קשה וגם אם עסוקים אבל לא מוותרים על הרגע של החיים. 'מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי – שיחתי ולא לימודי כי שיחה זה בכל עת ובכל שעה גם כשיהודי במשרד או בעבודה הרי זהו שיחתו ועל זה הוא חושב ומדב ".
מגיד המישרים הרב הגאון ר' שלמה לוונשטיין שליט"א שנשא בכנס דברים חוצבי להבות לחיזוק באמונה וביטחון בה' בימים אלו, אמר "רעה חולה השתרשה שאדם יכול להיות או אברך או כלום. וזה נורא. מי שלא יכול ללמוד כל היום מסיבותיו, גם צריכים את התורה שלו בעולם. אסור להפקיר את הזירה הזאת כי בלי תורה אין לנו כלום".
מגיד המישרים הרב ברוך רוזנבלום שליט"א סיפר על אביו, "הוא היה עמל לפרנסתו מהשעות המקודמות של הבוקר עד השעות המאוחרות של הלילה אבל אף פעם לא ויתר על לימוד גמרא בלילה . זה נכנס לי לוורידים. רק מי שמחובר לתורה הוא הנקרא 'בנים לה' אלוקיכם'. עלינו לדעת לנו ולמען חינוך הדורות הבאים שכל אחד חייב שיהיה לו קביעות בלימוד תורה".
משא מיוחד נשא בכנס האדמו"ר הגה"צ רבי פנחס אבוחצירא שליט"א. בדבריו סיפר כי סח בפניו אברך חשוב כי בהיותו בבית החולים ראה כמה תועלת יש בכוח אלו שמשמחים ומחזקים את החולים והצטער שאין הוא ביניהם, "אמרתי לו הלא דברי החפץ חיים הם שאמר שכאשר אדם יושב ולומד יש פחות חולים. אז כאשר ל"ע יש חולים צריך לשמח אותם ולחזק אותם אבל בלימוד התורה גורמים שאין חולים".
הרב הגאון ר' צבי יהודה לאו שליט"א סיפר בדרשתו כי נסע לסדר קידושין לחייל במוצב בצפון וכולם שם אמרו לי 'אנחנו צריכים את התפילות והלימוד שלכם".
הרב חנניה צ'ולק שליט"א, יו"ר ארגון 'עזר מציון' שיתף בכנס מאשר פוגש ורואה בימים אלו בחומרת המצב והקשיים שנתונים אחינו בית ישראל ואמר כי הוא יודע שאם אני לא היה לומד שזה תורת חיים שמשמחת, היה אפשר להשתגע מכל מה שחווה.
הרב שמחה גריידנגר שליט"א, בעלים של חב' קבוצת 'נתיב פיתוח' שנטל חלק בכנס החשוב, אמר למשתתפים: "אני מתרגש מהכינוס החשוב והעצום – הדבר מביא לחיבור שיש לכל יהודי לתורה לתפילה. אנו נמצאים בעולם העשייה אבל אנחנו חלק מעולם התורה. יש לנו שליחות חשובה כלפינו וכלפי כל הסובבים אותנו להוסיף עוד חברותא, עוד שיעור במשרד וכדו'. אני באופן אישי לצערי כבר עשרות שנים נקרא מאלו שעובדים, אבל ימים שמרווחים וימים שמפסידים בעסק, תמיד, בכל העשייה כאשר אנחנו מגיעים הביתה, אנחנו יודעים שדבר אחד בטוח ומחזיק אותנו זה השטייגען עם החברותא. זה הדבר שמחכים אליו כל היום. זה הדבר היציב שאיתו מרגישים קשר וחיבור אמיתי. הכינוס הזה חשוב לכולנו לחזק אחד את השני להגביר ולהגדיל עוד יותר את עסק התורה".
הכנס נחתם במעמד תפילה וזעקה כאשר לפני התיבה ניגש הגה"צ ר' שמעון גלאי שליט"א בצעקה ובבכי תמרורים לריבון העולמים שיאמר די לצרות עמו בית ישראל ולשובם במהרה הביתה של כל השבויים והחטופים. בתפילה ולאורך הכנס נטלו חלק אבות ממשפחות החטופים שהודו נרגשות לבאי הכנס באומרם "התורה והתפילה זה הדבר היחיד שמחזיק אותנו על הרגליים בימים אלו"
