טעות טראגית: הח”כים והשרים החרדים אשמים במשבר הגיוס / אבי מוסקוב

הציבור החרדי נמצא כעת במצב הקשה ביותר מקום המדינה באשר ליחסי דת ומדינה. מעולם לא הונף החרב על עולם התורה באופן כה מוחשי. תקציבי עולם הישיבות, גם בזמנים הקשים ביותר, לא נעצרו. כעת, אחרי פסיקת בג”ץ זה יקרה באופן חסר תקדים. לא יהיה זה מוגזם לומר כי עולם התורה נמצא בטלטלה.

צריך להדגיש ולומר עוד בפתח הדברים – מי שחושב שבגלל תקציב כזה או אחר יהיה בחור או אברך שיעלה בדעתו להתגייס לצה”ל, או שאינו מכיר את המגזר החרדי או שהוא טיפש מוחלט. אף בחור חרדי לא יתגייס בגלל בג”ץ. להיפך, הציבור החרדי מתכנס כעת לתוך עצמו והמחיצות שהפרידו בנינו לציבור החילוני רק הוגבהו, דבר שיש שיאמרו שהוא דווקא טוב.

זהו טבעו של האדם. כאשר מנסים לגרום לאדם או חברה לעשות משהו בניגוד לרצונם ופועלים למען המטרה בכפיה, האדם או החברה רק יתנגדו חזק יותר. הידברות תמיד מועילה יותר יותר מהתנגשות.

עם זאת, המכה תהיה קשה מבחינה כלכלית גם לציבור החרדי וגם לראשי המוסדות שיצטרכו למצוא פתרונות יצירתיים בכדי לגייס את הכסף החסר. ספויילר: זה לא יהיה קל. למרות שכבר כעת מתגבשות יוזמות של נגידי עולם התורה להשלים את החסר, זה לא יספיק, וגם בתקווה שהיוזמות המבורכות יחזיקו לאורך זמן והן לא תהיינה רק ריגוש רגעי. אבל מי שסייע עד כה לעולם הישיבות והכוללים להתקיים, למרות כל הקשיים, ימשיך גם כעת.

ואחרי שהבהרנו את הנקודה לפיה עולם הכוללים והישיבות ימשיך להתקיים כרגיל ולא נראה לפתע נהירה של בחורים שמתייצבים בבקו”ם, כעת צריך לצלול ולהבין כיצד הגענו עד הלום.

מיד לאחר הפסיקה הדרמטית במהלך סוף השבוע האחרון, הח”כים והשרים החרדים מכל המפלגות מצאו את האשמים בכל הפלונטר בחוק הגיוס – בג”ץ והיועצת המשפטית לממשלה. אשמים נוספים מצאו במפלגות החרדיות – הליכוד, יריב לוין ובנימין נתניהו.

עיתון ‘המבשר’ כתב זאת שחור על גבי לבן כאשר האשים את נתניהו במשבר הגיוס: “בקרב המפלגות החרדיות ניכרת מורת רוח רבה מגרירת הרגליים של ראש הממשלה נתניהו עד הרגע האחרון כשלא עמד בהבטחתו מאז כינון הקואליציה להסדיר את מעמד בני הישיבות”.

ב”הדרך” מתחו ביקורת חריפה על השופטים, ובכותרת הראשית נכתב: “בג”ץ נגד עולם התורה”. בהמשך נכתב: “שופטי בג”ץ ממשיכם בדורסנותם האקטיביסטית ומרימים יד בתורה משה בהחלטה אומללה הנוטלת בחטף ממדינת ישראל את זכות החזקת התורה, המגינה על עצם קיומה”.

כל זה נכון רק במידה חלקית. אכן, לולי בג”ץ שרודף את עולם התורה כאידיאולוגיה, התקציבים לעולם הישיבות כלל הנראה היו נשארים כפי שהיו עד כה. בלי מפלגת הליכוד והשרים הסוררים ייתכן וחוק הגיוס היה עובר מזמן. לולי היועצת המשפטית לממשלה שהתגלתה כיועצת המשפטית להפלת הממשלה, כנראה שלא היינו מגיעים לסיטואציה הזו.

אבל, וכאן האבל הגדול, האמת היא שבג”ץ והיועמ”שית לא היו צריכים להידרש לעניין באופן הזה אילו הח”כים והשרים החרדים היו פועלים נכון מבחינה פוליטית, תוך הסתכלות ארוכת טווח. טעות אחת טראגית של המפלגות החרדיות כולן הובילה אותנו לשפל הנורא שהציבור החרדי נמצא בו כיום.

הימים ימי טרום הקמת הממשלה – ממשלת הימין-מלא מלא, המשא ומתן הקואליציוני עם המפלגות החרדיות בשיאו כאשר עיקרו מתנהל סביב שתי נקודות עיקריות – חוק הגיוס ותקציבי עולם הישיבות.

לאחר משא ומתן ממושך המפלגות החרדיות חתמו על הסכם עם הליכוד ובו הובהר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי חוק יסוד לימוד התורה יחד עם חוק הגיוס יעבור עד תקציב 2023, קצת אחרי הקמת הממשלה. המפלגות החרדיות היו בטוחות שלא תהיה בעיה להעביר את החוקים בממשלת החלומות הוורודה.

אך במהרה התברר לחרדים כי זאת באמת ממשלת ה”חלומות” באספמיה. שר המשפטים יריב לוין הגיח לפתע פתאום עם הרפורמה המשפטית, רפורמה שגם החרדים טוענים כי היא נחוצה. לוין רץ עם הרפורמה כמי שאחזו אמוק. הוא סחף איתו את נתניהו ומפלגות הימין, שלא היו מוכנות כמעט לשמוע על שום דבר אחר מלבד הרפורמה. כל החוקים האחרים היו בלתי רלוונטיים בעיני יריב לוין שדהר עם הרפורמה שלו היישר לתהום כידוע.

באותה נקודת זמן, המפלגות החרדיות דרשו מנתניהו ולוין לעצור לדקה מהטירוף ולהעביר את חוק הגיוס כפי שהובטח להם בהסכמים הקואליציוניים. נתניהו כדרכו מרח את החרדים ואמר להם חכו קצת, בא נתקדם לפחות קצת עם הרפורמה כפי שלוין רוצה (אחת הוא יתפטר) – ואז נקדם את חוק הגיוס בדיוק כפי שאתם רוצים. החרדים ניסו לשכנע את נתניהו לאורך הדרך שיקדם את חוק הגיוס אפילו במקביל לרפורמה, אך המאמצים עלו בתוהו. נתניהו נפנף את החרדים עם הבטחות סרק. החרדים, כך נדמה, בלעו את הפתיון.

אמנם, היו נציגים חרדים כבר אז, שכנראה מכירים את נתניהו הערמומי, שדרשו לדפוק לנתניהו ולוין על השולחן ולומר להם – זה או אנחנו או הרפורמה. “לנו הדבר החשוב ביותר בעולם שבעבור זה נשלחנו אל הכנסת זה חוק הגיוס ותקציבים לעולם התורה, ולא משנה כמה הרפורמה צודקת, חוק הגיוס מעל הכל”, הסביר בזמנו גורם חרדי שהוסיף, “אין לנו מה לחפש בממשלה בלי חוק גיוס מתוקן”.

דעה זו לא התקבלה לצערנו ואין דרך יפה לומר זאת – המפלגות החרדיות נכנעו לנתניהו ולוין ואפשרו להם לדהור עם הרפורמה על פני חוק הגיוס. השאר היסטוריה, חוק הגיוס לא התקדם, המלחמה הקשה החלה, הרפורמה מתה והחרדים יצאו קרחים מכל הכיוונים.

וכאן הטעות הטראגית. אילו הח”כים והשרים החרדים היו מתעקשים יותר להעביר את חוק הגיוס בתחילת הדרך, כפי שהובטח להם בהסכמים, ולא להיכנע לתכתיבים של לוין ונתניהו, אילו הם היו דופקים על השולחן כפי שהיו שדרשו, אילו הם היו אומרים לנתניהו “או חוק גיוס או פרישה מהממשלה”, בג”ץ לא היה צריך להתערב כיום, בוודאי לא באופן הדרמטי הזה.

התמיהה הגדולה היא בעיקר על השרים והח”כים הוותיקים של המפלגות החרדיות. וכי אתם לא מכירים את נתניהו? לא למדתם דבר או שניים על אופיו של האיש? וכי לא הבנתם שטבעו של האיש הוא לדחות ולדחות ולדחות ולבסוף לנפנף?

האשמים המרכזיים של המחדל שהוביל לקיצוץ תקציבי עולם הישיבות הן המפלגות החרדיות. אפשר לזרוק את האשמה על נתניהו, על בג”ץ, על יריב לוין, על היועצת המשפטית לממשלה. אבל בסוף, הח”כים והשרים החרדיים נשלחו לכנסת בעיקר למטרה אחת – חוק גיוס ותקציבים לעולם התורה. ובזה הם נכשלו כישלון מר, בפרט לאור העבודה שעם קצת יותר מאמץ ותובנה פוליטית הכל יכול היה להימנע.

צריך שוב להדגיש כפי שנכתב לעיל. היו נציגים חרדים שדעתם הייתה בזמנו כי יש להתעקש על העברת חוק הגיוס ויהי מה. אך הבעיה הייתה שדעתם לא התקבלה.

הגולל לא נסתם, עדיין ניתן להעביר חוק כזה או אחר, לפחות לנסות. תפקידן של המפלגות החרדיות כעת היא לפתור את הבעיה שהן הכניסו את כולנו אליה בטעות פוליטית טראגית, כדי להוכיח שהם נשלחו לכנסת עבור הציבור החרדי ולומדי התורה ולא בשביל לחמם כסאות.