העבודה בערוץ 14, תפקידו של כתב צבאי והביקורת: ראיון עם הלל ביטון רוזן | בלעדי

הלל ביטון רוזן הוא שם דבר בתקשורת הישראלית. בגיל 33 בלבד, הוא נחשב לאחד הכתבים הצבאיים המובילים בישראל. ביטון רוזן ידוע בחשיפותיו המשמעותיות, שלא פעם הסעירו את מערכת הביטחון, ובקשריו הענפים בצה"ל, כולל עם כוחות השטח.

כיום, ביטון רוזן משמש ככתב לענייני צבא וביטחון בערוץ 14, ערוץ בעל אוריינטציה ימנית ומסורתית. עמדה זו מציבה אותו לעתים קרובות במוקד ביקורת מצד גורמי שמאל ברשתות החברתיות, כאשר חלק קטן מהביקורת עניינית וחלקה הגדול מתמקדת בעצם השתייכותו לערוץ.

קריירת התקשורת של ביטון רוזן החלה כאורח קבוע בערוץ 20 (כיום ערוץ 14). ב-2019 הוא הצטרף לערוץ כעיתונאי קבוע, ותוך זמן קצר הוביל את שידור יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, במהלכו ראיין את ראש הממשלה בנימין נתניהו. בהמשך, שימש ככתב פוליטי-מדיני וככתב בריאות בתקופת מגפת הקורונה.

בספטמבר 2021 עבר לתפקידו הנוכחי ככתב לענייני צבא וביטחון. הישגיו המקצועיים זכו להכרה במאי 2024, כאשר קיבל תעודת הוקרה מוועדת פרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה, יחד עם כ-70 עיתונאים נוספים, על עבודתו המצטיינת בסיקור אירועי 7 באוקטובר.

הלל ביטון רוזן זכה לתהילה בזכות יכולתו להביא דיווחים מהירים, לעיתים קרובות מקדים את עמיתיו הכתבים הצבאיים. בין אם מדובר בתקיפה בסוריה או בביירות, ביטון רוזן נוטה להיות הראשון לדווח. עם זאת, מהירות זו לעיתים באה על חשבון דיוק, דבר שהביא עליו ביקורת. למרות זאת, הוא נותר איתן מול הביקורת המופנית כלפיו.

ביטון רוזן ספג ביקורת על דיווחים מוקדמים מדי, שלטענת מבקריו עלולים לסכן את כוחות הביטחון. בראיון מיוחד ל'חדשות JDN', הוא טוען כי מבקריו הם "גורמים מטעם". בראיון, ביטון רוזן חושף את דרכו לעולם התקשורת והעיתונות. הוא מציג את תפיסת עולמו לגבי תפקיד הכתב הצבאי בתקשורת הישראלית, מסביר את תמיכתו יוצאת הדופן בהישארותו של גלנט במשרד הביטחון, ומתייחס לביקורת שהוא מקבל כחלק מעבודתו בערוץ המזוהה עם הימין. כמו כן, הוא מבקר את הרמטכ"ל ומביע את דעתו על ניהול המלחמה הנוכחית.

ניהלת מסעדות בעבר. כיצד הפכת להיות עיתונאי?

"האמת זה סיפור די מעניין. מעבר למסעדות, התעסקתי בהרבה דברים בעבר. בין היתר הייתי יו"ר אגודת הסטודנטים, הייתי פעיל בהתאחדות של הסטודנטים, חבר וועדה והתעסקתי בחינוך בעבר. בשלב מסוים הרגשתי שאני מעוניין לעשות משהו עם משמעות, ואז הגעתי לעיתונאי בועז גולן, איתו הייתי בקשר מאז ששוחררתי מצה"ל. בערוץ 20, שהפך לימים לערוץ 14, הוא עלה עם תוכנית בשם "האולפן הפתוח", והייתי כותב אצלו טורי דעה. גולן רצה שאציג את דעותיי בטלוויזיה כפאנליסט".

"זה מה שעשיתי במשך כשנה במקביל לניהול מסעדות. באחת התוכניות חוויתי משהו שכל אדם חווה – מעין תחושה של מיצוי של העולם התעסוקתי שאני נמצא בו. גולן אמר לי כי ביום ראשון הוא מתכוון לטוס למשלחת של מועצת יש"ע במדריד בכדי לייצג את ישראל, וביקש שאצטרף למסע. אמרתי לו שזה מורכב, הוא אמר לי לבא ושיהיה בסדר. שם, באחד הלילות עלינו לשידור לייב בחדשות 0404. במהלך השידור דיברנו על כמה טוב בישראל וכמה זו זכות לחיות במדינה. סיפרנו על עדויות הספרדים שמרווחים הרבה פחות מהדור הצעיר בישראל ובכל הם מאושרים".

"הסרטון הזה הגיע למאות אלפי צפיות, ובועז אמר לי אחרי שראינו את הנתונים – "אם אלו הדברים שאתה מביא באחת בלילה, בסרטון פשוט שמצלמים ברחוב, המקום שלך הוא להיות בתקשורת הישראלית. כאשר אני חוזר לארץ אני רצה לבדוק על משרה עבורך אצלינו בערוץ 20". ואכן הוא בדק, כאשר ההצעה בתחילה הייתה להיכנס לעבוד באתר כעורך בשכר נמוך עם משמרות לא רבות בשבוע. אני הייתי צריך לקחת הלוואה בכדי להסתדר בהתחלה".

"ומשם הכל היסטוריה. התייעצתי בנושא הזה עם הרב שלי, הרב יעקב ישראל איפרגן, והוא ייעץ לי ללכת על זה בלי פחד. אני יכול לומר שמהרגע שדרכתי בעולם התקשורת ובערוץ 20, הרגשתי שהקב"ה איתי 24/7, ובאופן של ניסי ניסים שאין לי איך להסביר אותו, שלושה שבועות אחרי שנכנסתי לערוץ, נכנסתי למהדורות המרכזיות עם סיפורים שחשפתי בשעתו. כעבור כארבעה חודשים, ביום הזיכרון, הלכתי לראיון בלעדי עם ראש הממשלה נתניהו, אחרי תקופה ארוכה בה לא העניק ראיונות. אני חושב שזאת הייתה נקודת התפנית בקריירה שלי – הבנתי שהייעוד שלי זה להיות עיתונאי. בהמשך קיבלתי את תפקיד הכתב הפוליטי והמדיני, זאת לאחר שהייתי כתב בערך לענייני הכל כאשר יצא לי לגעת כמעט בכל תחום. היו ימים שבנוסף להכל הייתי גם עורך המהדורה בערוץ".

ביטון רוזן ונתניהו. מתוך הטיקטוק של רוזן

היית באמת כתב גם לענייני בריאות. כיצד הפכת לכתב ביטחוני?

"זו הייתה תקופת קורונה בה כאמור הייתי כתב פוליטי/מדיני ובריאות. התעסקתי בהכל. היו ימים בהם הייתי יושב במהדורה ומדווח על הכל, כל נושא כמעט שקורה בארץ היה תחת התחום שלי. זו הייתה תקופה שהייתי הכתב היחיד בערוץ. ואז לאט לאט הגיעו עוד: ברוך ידיד, מוטי קסטל, אריאל עידן, ולאט לאט ירדו ממני תחומי סיקור. תחום הביטחון הגיע אלי ביום הולדת של גיל 30 כאשר הייתי חולה קורונה בבית והתקשרו אלי מהנהלת הערוץ. הם אמרו – "אין לנו כתב צבאי, וגם ככה כשצריך אתה הכתב צבאי שלנו. אנחנו סומכים עליך". זה התפקיד אולי הרגיש ביותר בדסק החדשות. אני לקחתי את זה בשתי ידיים. מאוד שמחתי".

ביטון רוזן משדר בערוץ 20. צילום מסך מערוץ 20

תוכל להגדיר מה תפקידו של כתב צבאי?

"אני חושב שמעבר לתפקיד היבש של פרסום ידיעות ביטחוניות ולתווך לציבור את המציאות, אם יש משהו שהוכח מעל לכל ספק בשנה האחרונה – זה שתפקידו של כתב צבאי הוא לאתגר את המערכת. התפקיד הוא הרבה מעבר מלקחת את ההודעות של דובר צה"ל והגופים השונים ולהתייחס אליהן כדברי אלוקים חיים. צריך לאתגר, צריך לשאול, צריך לחשוף, לסייע ללוחמים, למשפחות השכולות. תפקידו של הכתב הוא להיות שליח אמיתי של הציבור, כי בסופו של דבר אנחנו חיים במדינה שצריכה את זה. צריך שיהיה מי שיבוא וידפוק על השולחן ויגיד "זה לא נכון מה שאתם אומרים, זה שאתם מתייחסים לאיו"ש כאילו הכל בסדר, זה לא תקין. מפה יכולה להגיע הצרה הבאה", וכהנה רבות".

אתה מביא דיווחים באופן מהיר בהרבה משאר הכ"צים. כיצד זה קורה?

"לא בקטע שחצני ויהיר, אבל אני מאוד מאוד רוצה להצליח, וכאשר אתה מאוד מאוד רעב להצליח ומשלב את זה, כך אני מקווה, עם כבוד לאנשים שאני עובד איתם לרבות המקורות שלי, אז פעמים רבות זה עובד בצורה טובה – אם אתה ישן פחות, לפחות מרוב המקבילים אליך, אתה יותר סקרן וצמא למידע ולא מפחד ללכלך את הידיים שלך. זה לעבוד קשה, אין קיצורי דרך. זה דבר שאני מאמין בו כל חיי".

היו טענות נגדך שאתה מסכן כוחות על ידי חשיפה מוקדמת שלהם וכדומה

"מי שטוען את הטענות הללו אלו גורמים מטעם שלצערי רובם קשורים לדובר צה"ל ברמה כזו או אחרת, שדואגים לצערי לתדרך עיתונאים נגדי. ולעצם הטענה – אני עובד מול הצנזורה הצבאית, שתפקידה למנוע פרסומים שפוגעים בביטחון ישראל, וכל עוד הם התירו לי לפרסם – פרסמתי. אז, אני כמובן ישן בשקט. הטענות הללו הן שקריות".

אתה חווה התנכלויות ואיומים בשל העובדה שאתה עובד בערוץ 14 הימני?

"ראשית, אני לא מסכים שאנחנו ערוץ ימני שמייצג את הימין. אנחנו ערוץ יהודי ישראלי, כך מגדירים אותנו, וכחלק מזה אנחנו עם עולם ערכים שהוא חיובי ליהדות ולישראליות ומכאן אפשר לקחת את זה לכל מיני מקומות, זו גאוותינו. שנית, אני לא קורה לזה התנכלויות, אבל כן בהחלט, ישנן דלתות שלא נפתחות אלינו בשמחה, אבל אני מאמין שכאשר סוגרים לי את הדלתות, אדע לשבור את הקיר ולהיכנס גם משם אם צריך".

צילום: אבשלום ששוני/פלאש 90

מה הכוונה לשבור דלתות?

"הכוונה היא שלא תמיד שמחים לעבוד עם כתבים שלכאורה מגיעים מהערוץ או לפחות איתי. אני מדבר על גורמים שלכאורה ממלכתיים שלא אמורים להתייחס אלינו בצורה כזו. אבל אנחנו מצליחים ברוך השם, אנחנו עושים את זה בהרבה מאוד הצלחה. ובסופו של דבר אנשים שמתנכלים כפי שהגדרת בשאלה, או כפי שאני מגדיר זאת כהתנהגות חסרת הוגנות ואפליה, בסופו של דבר הם פוגעים בציבור הצופים שלנו, הרבה יותר ממה שהם פוגעים בנו".

לדעתך, המלחמה בעזה ובצפון מתנהלת נכון?

"תמיד אפשר לשאוף ליותר טוב, אבל בסך הכל זה מנוהל נכון. תראה, אם יש משהו שכולנו צריכים לגזור על עצמנו זו צניעות, מאחר ואיננו יודעים הכל, וממה שאנחנו חושבים שכן יודעים, פעמים רבות לבסוף זה מתברר כלא מדויק. ממה שאני מכיר ויודע, בסך הכל אנחנו יכולים להיות שבעי רצון מכל הזירות. עם הרבה מאוד עזרה מבורא עולם וכחותינו, אנחנו באמת נשנה את פני המזרח התיכון לדורי דורות קדימה – זו המטרה".

באופן חריג, תמכת בהישארותו של גלנט בתפקידו כאשר נתניהו רצה לפטרו לאחרונה. מדוע?

גלנט. צילום: תומר נוירבג/פלאש 90

"חשבתי, וכך אני חושב גם כעת, שמקצועית גלנט הוא שר ביטחון מצוין. יחד עם זאת, יש לי מחלוקת פוליטית על דברים מסוימים, כפי שיש לי עם רה"מ ושרים. אבל כרגע מקצועית, אין לנו מישהו בנמצא שיבצע את התפקיד טוב ממנו. וכרגע, במלחמה הגורלית הזו, אין את הצורך בטלטלות מהסוג הזה כמו פיטורי שר ביטחון, שיכולות מאוד להזיק לנו. שם המפתח בתקופה הזו זאת יציבות, וגלנט הוא האיש הנכון. בהנחה שהוא, כמו נתניהו, לא ידע שום דבר על טבח השבעה באוקטובר לפני שהוא התרחש, אז אני יכול דון אותו לכף זכות ולומר שכמנהל המלחמה ומערכת הביטחון הוא עשה תפקידו על הצד הטוב ביותר".

בעניין החטופים. כצד יש להשיב אותם הביתה?

"אפשר לעשות עוד פעולות חילוץ שאני מאמין שעובדים עליהם גם בימים אלו ומקווה שיצליחו, זה לא יהיה פשוט, זה מורכב ומסובך, אבל צריך לעשות הכל כדי להוציא את זה לפועל. ובאשר לעסקה שבה ישוחררו מחבלים רוצחים, שישובו לצערי לנסות ואולי גם להצליח לרצוח יהודים, דעתי ידועה – אני תמיד התנגדתי לכך. אבל צריך להפעיל עוד לחצים מדינים, לא להכניס להם סיוע הומניטרי, מה שנקרא לחנוק את הרצועה, עד שיגיעו למצב שנכנעים – בכך אני מאמין שגם יגיע מצב שיחזירו חטופים".

בוויקיפדיה כתוב שאתה מסורתי. מה היחס שלך לדת ולמסורת?

"אני אדם מאמין. אני יכול לשבת עם אדם חרדי ולשוחח על דת ומדינה, והוא עשוי לומר לי שאני חושב אפילו יותר רחוק ממנו. אנחנו מדינת העם היהודי והרבה מאוד מעולם התורה ומהמסורת צריך להיות נשמת אפינו, כמו גם בהרבה תחומים שקשורים למוסדות המדינה. ברמה האישית לעולם לא אעבוד בשבת, לא משנה באיזה סכום ובאיזה כלי תקשורת, לא אהיה חלק מזה. אני משתדל לשמור את המצוות שאני שומר".

"אני מאמין שהכל מהשם, גם ההצלחות וגם הרגעים שפחות – הכל ממנו. להסתכל ולהגיד אלף פעמים תודה לבורא עולם ובאמת לראות את הטוב. בסופו של דבר, זה נס בעצם העובדה שאני ואתה משוחחים בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. אנחנו בנינו כאן גן עדן, לא פחות. אנחנו חיים בבית מלון חמישה כוכבים, עם כל הקושי, עם כל האויבים שמסביבנו ובתוכנו, אנחנו בנינו פה אימפריה. תסתכלו על האויבים שלנו במזרח התיכון, מה הם עשו במאות שנים. אנחנו, ב-75 שנים, הפכנו להיות אחת המדינות המפותחות והמצליחות ביותר העולם. כל זה מבורא עולם".

מה דעתך בנושא גיוס החרדים לצה"ל?

"אני חושב קודם כל שחלקים מהציבור הישראלי לצערי לא מספיק רואים ומכירים את התרומה של הציבור החרדי לחברה הישראלית, אם זה עמותות החסד, ארגוני הצדקה, ארגוני הצלה. אין מחליפים לבחורים החרדים שעושים את מה שהם עושים. אני חושב שצריך להרחיב ולהגדיל את זה, אני סבור שיש לעודד כמה שיותר מהמגזר החרדי והלוואי גם מהמגזר החילוני, שיעשו את זה. דבר שני, מי שבוחר באמת למשימת חייו את לימוד התורה, זה חשוב וצריך לאפשר לו לעשת זאת".

צילום: Yaakov Lederman/Flash90

"עם זאת, יש דבר שהוא בסיסי לכל אזרח במדינת ישראל, והוא – ידע בסיסי לאחוז בנשק. משום שבמלחמת אחרית הימים שייתכן שתבוא אפילו בתוך ימים או חודשים, למי שיהיה יותר נשק – לערבים או ליהודים, הם אלה שינצחו. מה שינצח את המלחמה הבאה, זה M16 ולא מטוס קרב. כאשר הערבים יצאו מהכפרים שלהם ומהערים המעורבות, כשפי שעשו בשומר חומות, רק שהפעם יצטרפו עשרות ואולי מאות אלפים חמושים בנשקים בכדי לצאת ולטבוח ביהודים, אם יהיו נשקים לתושבי אלעד, ביתר עילית ובני ברק הם יצילו את המשפחות שלהם. אם לא, הם לא יצליחו להציל. כל אחד יגן על ביתו, משפחתו ושכונתו".

"לכן, לכל בחור צריך שיהיה את הידע הבסיסי כיצד לאחוז בנשק – גם אם זה אומר הכשרה של שלושה שבועות ומשתחררים. תהיה מכולה בתחנת המשטרה, שם תתבצע חלוקת נשקים בעת חירום. המטרה היא שתוכל להגן על אנשי ביתך. זה משהו שמחובתנו שיהיה אותו במדינת ישראל, וצריך לעודד כמה שיותר את העניין הזה".

פעמים רבות ישנן שמועות על חילוץ חטופים וכדומה. כיצד כתבים שומרים על הידיעות הללו בבטן?

"ראשית, אני לא סבור שהרבה כתבים צבאים יודעים על פעולות כאלה לפני שהן קורות, בטווח של ימים קודם. רוב הכתבים יודעים על פעולות כאלה כאשר הן מסתיימות, ולעיתים דובר צה"ל נותן עדכון קצר לפני לכתבים בכדי שיוכלו לפרסם את הפרטים כמו שצריך. מי שיודע על פעולות כאלה לפני שמתרחשות – שאפו, ואני מאוד מקווה שהוא יודע לשמור סוד מאחר וזה יכול לסכן את הכוחות. בסוף, הגדולה היא לעמוד מול המשפחה והחברים הקרובים ביותר ולומר שישנם דברים שאני לא יכול לספר בכדי שאותן פעולות יצליחו".

האם כתבים צבאיים, ובכללם אתה, מקיימים שיחות ישירות ושוטפות עם צמרת הדרג המדיני והביטחוני?

"זו שאלה מורכבת, אני מאמין שזה קיים, זה לא אמור להיות, אבל מי שכן – כל הכבוד לו. לגביי אני מעדיף שלא להתייחס, אבל אני יכול לומר שכל מי שהצלחתי ליצור איתו קשר אישי וישיר זה בזכות ולא בחסד".

ישראל צריכה לדעתך לפתוח במלחמה מלאה מול איראן?

"צריך להבין, מלחמה עם איראן היא לא כמו מלחמה בעזה ובלבנון. זו מלחמה עם מדינה ריבונית שנמצאת במרחק של 2000 ק"מ מישראל. אני לא בטוח שכל מי שקורא את הראיון מבין את ההשלכות של הדבר הזה. אנחנו מדברים על חילופי מהלומות בסדר גודל שישראל מעולם לא חוותה, וייתכן שאנחנו צריכים להיות נכונים לשלם את המחיר הזה. לדעתי אנחנו צריכים ללכת על האירוע הזה כאשר אנחנו לא לבדינו אלא כאשר יש לנו קיר תמיכה מהמערב וארה"ב שיידעו לסייע לנו מבחינה הגנתית והתקפית במידת הצורך. זה לא אירוע שאתה הולך אליו כאשר אתה לא במאת האחוזים מגובה מכל ההיבטים".

הרמטכ"ל צריך היה להתפטר?

"כן. נקודה. סוף פסוק. הרמטכ"ל הכיר את תוכנית הפשיטה של חמאס, הרמטכ"ל הכיר את הסימנים המעידים על הפשיטה לשטח ישראל, והוא לא עדכן את הדרג המדיני, לא בתוכנית הראשונה ולא בהתרעות שהיו באותו לילה. הלוי היה צריך להתפטר עוד באותו יום של השבעה באוקטובר, לא רק לקחת אחריות אלא גם לשאת בה. כל יום שהרמטכ"ל נשאר בתפקידו זו תקלה מוסרית וערכית. נקודה".

מה ההבדל בין הרמטכ"ל לדרג המדיני?

"הדרג המדיני לא הכיר את "חומת יריחו", תוכנית הפלישה של חמאס שלצערנו צלחה, ולא הכיר את הסימנים המעידים של השבעה באוקטובר. הדרג המדיני צריך לקחת אחריות ואף לשאת בה. מה שקרה בשני העשורים האחרונים, לא רק הדרג המדיני הנוכחי, כולם – נתניהו, גלנט, בנט, לפיד, ליברמן, יעלון, גנץ, כל מי שהיה מאז שביצענו את הגירוש מעזה וראה את המפלצת של חמאס מתהווה לנגד ענינו ולא עשה דבר – צריך לשאת באחריות".

הרצי הלוי. צילום: תומר נוירבג/פלאש90

לסיום, חל בך שינוי באופן אישי מאז הטבח בשמחת תורה?

"כן. כל התמימות שהייתה בי אבדה, גם בבני אדם וגם בחיים עצמם. אני בחיים לא חשבתי שאראה מפלצות שיבצעו פשעים שהאנושות לא ידעה מאז הנאצים, ועדיף שלא להרחיב. יש דברים שכאשר למדתי וחקרתי על השואה לא שמעתי שביצעו אותם באופן נקודתי כפי שקרה בשמחת תורה. התמימות אבדה. מאותו היום, אאמין לצערי לכל דבר שהאנושות תדע להביא".