דו"ח המתאר את הזוועות בשבי החמאס יוגש השבוע לדווחית האו"ם לענייני עינויים, ד"ר אליס אדוארדס. שגריר ישראל לאו"ם דני דנון בתגובה: "האו"ם והקהילה הבינלאומית מנסים להמשיך בסדר היום שלהם, לשכוח את העינויים ואת הזוועות של השבעה באוקטובר. אנחנו לעולם לא נשכח את הזוועות ולא נעצור עד שנשיב את כל החטופים והחטופות הביתה."
ד"ר אדוארדס פנתה להתייחסות רשמית ממדינת ישראל בנוגע לדו"ח שבוחן את העינוייים ולזוועות שחוו החטופים והחטופות מאז השבעה באוקטובר. במסגרת התגובה נכללו עדויות רבות של החטופים והחטופות שחזרו משבי החמאס. הדו"ח מכיל תיאורים קשים של הזוועות שחוו החטופים הכוללים הרעבה, הזנחה, השפלה ובעיקר את האכזריות של מחבלי החמאס.
בדו"ח שפורסם אמש (מוצ"ש) על ידי משרד הבריאות פורטו מעשי ההתעללות של מחבלי החמאס בשבויים שנחטפו מקיבוצי ויישובי העוטף לרצועת עזה. הדו"ח כולל מעשים שאין הדעת סובלתן, נביא כאן כמה דוגמאות במסגרת המגבלות המתאימות. נזהיר מראש, הדו"ח קשה לקריאה גם לאחר שערכנו בו התאמות לקהל הקוראים.
"בתאריך ה 7/10/2023 טבחו מחבלי חמאס ביישובי ושטחי עוטף עזה והערים הסמוכות" נפתח הדו"ח החמור. "הם רצחו בברבריות מאות ילדים, נשים, קשישים וגברים, זאת בנוסף לביצוע פשעים נלווים הכוללים התעללות, שריפת בתים ואנשים
וביזה. במסגרת מעשי הפשע הנתעב לקח על עצמו הארגון לחטוף אזרחים ולקחת וגופות נרצחים מתוך מטרה לסחור בהם כנגד מדינת ישראל למקסם את הישגי המלחמה ואף להגן על מנהיגי הארגון מפני תקיפות צה"ל".
"ילדים נקרעו ממיטותיהם, זקנים, נשים וגברים נחטפו מבתיהם ונלקחו בשבי. חלקם נפצעו בהתקפה על ביתם וחלקם נפגעו בעת שעברו ברחובות עזה על גבי רכבים אופנועים אל מול המון שהיכה בם ללא רחם, בדרכם אל בתי מסתור שהוכנו מבעוד מועד".
הדו"ח נערך מתוך עדויות וממצאים שמסרו 105 החטופים ששוחררו בעסקה לפני כשנה, עסקה שנמשכה על פני כמה ימים ובה שוחררו בכל יום כמה חטופים בפעימות. במסגרת העסקה שבו למדינת ישראל 81 אזרחים ישראלים ו- 24 בעלי אזרחות זרה, מתוכם 37 ילדים (22 בנות ו 15- בנים), 16 קשישות ו-52 מבוגרים (27 נשים ו-25 גברים). במהלך החודשים שלאחר מכן, חולצו בחיים מהשבי אישה וארבעה גברים נוספים. לצערנו, חולצו גם גופותיהם של 15 גברים ונשים.
ילדים ששבו מעזה דיווחו כי המחבלים נהגו לחבול בהם ולהכות אותם ואף לצרוב את עורם בכוונה תחילה. "אחת מהדרכים בהן השתמשו השובים כדי לענות את הנשים הפצועות בתקופת השבי היתה החלפת חבישות ומתן טיפול רפואי מכאיב ללא הרדמה. הנשים תיארו כי אלו היו כאבי תופת וכי מעולם לא חשו כאב בעוצמות כאלו גבוהות", נכתב בדו"ח.
הרעבה, תזונה לקויה ותנאים סניטריים קשים
כמחצית מהשבים תיארו הרעבה מכוונת בחלק מהזמן בו הוחזקו בשבי החמאס. השבים סיפרו כי הוזנו תזונה לקויה וירודה בהיבט מרכיבי המזון ולעיתים קרובות אף תיארו רעב. בחלק ניכר מהמקרים הרעב הלך והחמיר לאורך השהות בשבי. הם ציינו כי תזונתם כללה כמות קטנה של אורז או פיתה, לעיתים עם תוספת של חומוס או גבינה. לא היו מקורות נוספים לחלבון איכותי (ביצים, עוף או בשר), או ויטמינים ומינרלים (שמקורם בעיקר מפירות וירקות).
המשמעות הקלינית היא כי סבלו מתת תזונה הנגרם על ידי מיעוט אוכל בהיבט הקלורי ובהיבט מרכיבי התזונה הנדרשים, אבות המזון וצריכת ויטמינים וזה התבטא בירידה ממוצעת של משקל הגוף 8-15 ק"ג (10-17% ממשקל הגוף). בקרב הילדים חלה ירידה ממוצעת של 10% ממשקל הגוף ובמקרה קיצון אף נמצא כי ילדה ירדה 18% ממשקל הגוף. בנוסף התנאים הסניטריים בהם הוחזקו החטופים גרמו למחלות וזיהומים רבים בקרב החטופים.
התעללות נפשית
מחבלי החמאס העבירו את החטופים התעללות נפשית קשה. ההתעללות החלה מרגע החטיפה כאשר בהרבה מקרים החטיפה התבצעה מיד לאחר רצח של בן משפחה או חבר קרוב. בחלק מהמקרים נחטפו ילדים ללא הוריהם ולעיתים לאחר רציחת ההורים. המחבלים גם זרעו הרס וחורבן בישובים כך שבני הערובה צפו בבתיהם העולים באש ובעשי הביזה ביישוב בו גרו.
את דרכם לעזה עשו החטופים ברכבים או באופנועים פתוחים, עם הגעתם לרצועה היו חשופים למכות, השלכת אבנים והשפלה מצד האזרחים העזתיים.
החטופים הוחזקו בשבי בצורה שתוכננה מראש על מנת לשבור את רוחם ולהזיק להם פסיכולוגית. החוטפים התמקדו במעשים שנועדו לפגוע במורל שלהם ובכך להקל את השליטה בהם. בני משפחה הופרדו זה מזה, החטופים עצמם הועברו באופן שרירותי ממקום למקום והיו חשופים לאלימות ישירה ולצפייה באלימות שהופעלה כנגד חבריהם ויקיריהם.
חלק מהחטופים הוחזקו בתנאי בידוד, תנאי תברואה ירודים ותוך הזנחה רפואית חמורה. המחבלים עסקו בשטיפת מוחם של החטופים בין היתר באמצעות חשיפה לקטעי מדיה שונים מהתקשורת שנועדו להפוך אותם למיואשים וכנועים.
הסיוטים נמשכים לאחר החזרה לישראל
הדו"ח מתאר גם את חייהם של השבים משבי חמאס לישראל. השבים סובלים מהפרעות שינה חמורות, אשמת ניצולים וחסך חמור בשינה. ישנם שבים, שחווים פחד מצמית, אי שקט, ניתוק רגשי ובלבול. בקרב חלק מהשבים ניכר הקושי לשחרר התנהגויות להם נדרשו בשבי, כמו אכילה מצומצמת והזנחת ההיגיינה. אחרים מתקשים לראות בקבוק מים חצי מלא מבלי לגמוע ממנו עד תום. יש ששומרים אוכל במקומות מסתור בחדרם מפחד שלא יהיה להם מה לאכול מחר. הם מודעים לכך שזו אינה פעולה הגיונית, אך לא מסוגלים להימנע ממנה.
השבים מתארים סיוטי לילה קשים והימנעות משינה כדי לא לחוות סיוטים אלה שוב ושוב. הם מתארים סימפטומים של דה-ראליזציה, הם מתקשים לקבוע כי הימצאותם בבית החולים הישראלי איננה חלום ובוודאי יתעוררו תיכף למציאות השבי. בשל כך הם נמנעים מלהיחשף לכל מה שמזכיר להם את טראומת החטיפה או השבי, כולל הימנעות ממאכלים שמזכירים להם את השבי.
וכאן יפי הנפש עוד בודקים באם הנוחבות מקבלים מזון כראוי…… חלאות!
שייתנו סטייק לכל מחבל נוחבה כמו בגץ