ארץ מרוקו זרועה כולה באלפי ציוני חכמים קדושים ובתי עלמין עתיקים, שבהם אין עיר הדומה לחברתה ואין קבר הדומה למשנהו; לכל תל אבנים סוד משלו, ולכל עיירה מהלך רוחני וגוון של קדושה המייחד רק אותה.
׳בית החיים׳ של העיירה ״אקא״ כמו שהוא מכונה בפי המקומיים, חושף הוד קדומים של ממש. גלי האבנים הניצבות שם בכבוד, מספרות את סיפורן של שושלות רבנים ומאורות הגולה, ״ממרוקו של מעלה״ ששמרו על גחלת התורה והקבלה בטהרתה, כרך של גאונות יהודית שורשית, מקום מנוחתם של ׳חבורת המקובלים׳ שחיו בצמצום גשמי, אך בעושר רוחני בלתי נתפס.
׳בית החיים׳ הממוקם באזור בו היה בעבר ׳המלאח׳ היהודי, אומנם מגודר בחומת אבן המקיפה את כולו ושער ברזל, אך הוא זועק הזנחה. החכמים ותורתם עלו לארץ, אך גופי קדושי מרוקו נותרו בגל-אבנים נשכח, תחת הזנחה שזועקת לשמיים.
כבר לפני 400 שנה פעלו חכמי המקובלים בעיירה אקא וחיברו ספרים, בין הגאונים והמקובלים שפעלו וחלקם על פי המסורת טמונים בבית העלמין הזה, ניתן למנות את: המקובל האלקי רבי משה אלבאז המכונה הרמב״ם אלבאז, מחבר ספר היכל הקודש, המקובל האלקי רבי יעקב איפרגן מחבר הספר פרח שושן, הקדמון רבי יהודה בן חנין מחבר ספר מנחת יהודה, המקובל רבי יוסף אצראף שחי למעלה מגיל 100, רבי שלום אביסרור מחבר ספר נתיבות שלום, הרה״ק רבי שלמה אלקבץ רבה של אקא מחבר ספר ליל שימורים, המקובל רבי יהודה דאבדא הראשון, המקובל רבי דוד דאבדא, הרה״ק רבי ברוך דאבדא, המקובלים רבי חיים ורבי דוד איבגי, רבי מסעוד שבת מחבר ספר עונג שבת שעצמותיו הועלו להר המנוחות בירושלים, רבי עמרם חסידא דאבדא מחכמי העיירה ועוד
ועל כולם נערץ שמו של הרה״ק רבי יששכר בעל המעיין, אשר ציונו הסמוך למעיין מים חיים הנובעים בלב הישימון, מהווה עד היום מוקד של ישועה ותקווה לעולים להשתטח על קברו.
גם לאחרונה, נערכו חפירות מחקריות וגילויי הגניזה במקום, כוללים כתבי יד נדירים המכילים פסקי דינים, וכתבי קבלה בכתב חצי קולמוס מרהיב. הממצאים מעידים כי אקא הייתה מעצמה של חכמי תורה וקבלה אך כיום גם בבית העלמין המקומי העזובה שם רבה.
צילום: ב. אבודרהם
