מדיניות "הכל או לא כלום" נכשלת: שיעור המעשנים בישראל לא יורד

מדיניות 'הכול או כלום' הנהוגה בישראל, נכשלת שנה אחר שנה בהפחתת שיעור המעשנים ובצמצום נזקי טבק. במדינות אחרות דווקא מצליחים.

דו"ח העישון: אחוז המעשנים בישראל לא יורד כבר שנים רבות ועומד על כ-120% מהאוכלוסייה הבוגרת. נראה כי המדיניות המקובלת היא שתמהיל של מיסים גבוהים במיוחד בשילוב הגבלות ואיסורי חקיקה, הם הדרך להפחית את שיעור המעשנים במדינה, ולמנוע מצעירים ובני נוער להתחיל לעשן. בחינה מעמיקה של הנתונים מראה כי המדיניות הזו של "הכל או לא כלום", יחד עם היעדר הפיקוח והאכיפה – נכשלת, שנה אחר שנה.

למרות שהחוק אוסר למכור מוצרי עישון לקטינים, ומחייב גם שלט בולט עם איסור זה – אין על כך פיקוח, לרב לא נדרשת הצגת תעודה המוודאה את גיל הקונה, ומוצרי עישון נרכשים על ידי קטינים בשיעורים גבוהים יותר מאי פעם2. כנראה שהנושא לא נמצא על סדר היום והם אלה שמסבירים את התוצאות .

במדינות רבות אחרות דווקא מצליחים להתמודד עם תופעת העישון3 – ויש תוצאות.

האסטרטגיה המנחה בישראל היא "הכל או כלום". או שאתה מעשן, או שלא. אין באמצע. איסורים והגבלות הם הטקטיקה, כאשר מנסים להוריד את אחוז המעשנים בישראל על ידי איסורים, וכשזה לא עוזר – מוסיפים עוד איסורים. לראייה, חוקקו בשנים האחרונות מספר רב של חוקים נגד עישון: איסור פרסומות, אריזות אחידות ואזהרות בריאות, הגבלות עישון במקומות ציבוריים, הגבלות שיווק, העלאות מיסים על מוצרי עישון ועוד, כשהם מלווים במסעות הסברה והפחדה. אמנם כל המאמצים הננקטים כדי לצמצם את התופעה הם מבורכים, אך האם הם עוזרים להפחתת מספר המעשנים?

"הכל או לא כלום": ישראל נכשלת

בעשור האחרון מספר המעשנים בישראל לא ירד. להיפך, הוא עלה, יחד עם הגידול באוכלוסיה. דו"ח העישון השנתי המתפרסם על ידי משרד הבריאות מראה כי שיעור המעשנים בישראל נותר כמעט ללא שינוי בשנים האחרונות, ועומד על כ-20% מהאוכלוסייה, כאשר גורמים מקצועיים אחרים, מעריכים כי הוא גבוה הרבה יותר ונע סביב 27% 1. המשמעות של אחוז לא משתנה היא שמספר המעשנים בפועל עולה – מכיוון שהאוכלוסיה גדלה. אולי הגיע הזמן להודות כי חרף המאמצים הרבים המושקעים ביעד של הפחת מספר המעשנים, הן על ידי המדינה והן על ידי גורמי בריאות ועמותות פילנטרופיות, התוצאות מצביעות על כשלון חרוץ של גישת "הכל או כלום".

מדינות אחרות – כן מצליחות

מסתבר שמדינות רבות בעולם דווקא כן מצליחות להוריד את מספר מעשני הסיגריות4, חלקן בצורה משמעותית.

בבריטניה שיעורי העישון4 היו גבוהים מאוד בשנות ה-90 ועמדו על 30%. המדיניות שנקטה הצליחה להפחיתן דרמטית בעשור האחרון, מ-20.5% בממוצע ל-13.5%, כאשר היעד הלאומי הנוכחי הוא להפחיתם ל-5% עד סוף העשור הנוכחי. המדיניות בממלכה המאוחדת מבוססת על רגולציה מחמירה ואיסור מכירה לקטינים, מניעה ותמיכה בהפסקת עישון, זאת תוך מתן אלטרנטיבה- הנגשת חלופות לעישון, שעל פי רשויות הבריאות מסייעות לכ-20 אלף איש בשנה להפסיק לעשן סיגריות, כאשר לא נמצאו ראיות להגברת היקף העישון בקרב צעירים. ישנה גם תוכנית למרשם רופא שינגיש חלופות כמוצר טיפולי לקהילות מוחלשות או חסרות אמצעים.

גם בניו זילנד, הציבה הממשלה יעד להפחתת כמות מעשני הסיגריות ל-5% עד שנת 2025, וזאת על ידי מדיניות דומה לזו של בריטניה, לרבות אתר רשמי5 ומסע פרסום בשיתוף ארגוני בריאות, המעודדים מעבר מעשנים בגירים לחלופות המוגדרות שם – כמופחתות נזק.

ביפן, אסרו בצורה גורפת על עישון במקומות ציבוריים, בעוד הם כן מאפשרים שימוש בחלופות חימום טבק במקומות אלו. התוצאה היא שמתוך 50% מכלל הגברים המעשנים, 22% מהם עברו לחלופות. גם ביפן, לא תועדה תוספת של מעשנים חדשים לרבות בני-נוער, להיפך, הדבר לא השפיע על הגדלת הצריכה.

בפיליפינים, נחקק לאחרונה חוק שמטרתו הפחתת שיעור המעשנים במדינה. המדינה מנגישה חלופות לעישון, תוך שהיא מגדירה כללים נוקשים שיבטיחו שלא יגיעו לקטינים ואנשים שאינם מעשנים.

גם בארה"ב, ה-FDA (מינהל המזון והתרופות), מקדם בשנים האחרונות מדיניות ברורה להפחתת שיעורי העישון וצריכת הסיגריות (כגון הפחתת הניקוטין במוצרי עישון שונים), זאת לצד בחינת חלופות בעלות פוטנציאל נזק מופחת ומתן היתרי שיווק למוצרי חימום טבק ומוצרי אידוי. בשנה שעברה ניתנו היתרים ל-23 מותגי סיגריות אלקטרוניות בהתבסס על סטנדרט חוקי המינהל, המבדיל בין מוצרי טבק וניקוטין שונים6. מדיניות זו תומכת בו זמנית במעשנים מבוגרים שאינם מפסיקים לעשן, תוך הגנה על קטינים ובני נוער.

תפקידן של חלופות עישון בהתמודדות עם התופעה מדינות אלו בחרו בדרך ביניים. לגישתן, ברגע שנותנים למעשנים פתרון ישים, גם אם לא אידיאלי של חלופות לעישון סיגריות כמו: אידוי או חימום טבק – הם בוחרים לזנוח את המוצר המזיק מאוד, ולעבור למוצר בעל פוטנציאל נזק מופחת. במדינות הללו, תומכים ברמה הרגולטורית ובאמצעות מיסוי מופחת, באלו שבוחרים בחלופות במקום המשך עישון סיגריות. חשוב לציין, שזה נעשה במקביל לפיקוח ואכיפה מחמירים שמטרתם להגן על קטינים ובני נוער.

מדינות אלו בחנו את המידע המדעי המצטבר, והתאימו את המדיניות שלהן על פי מחקרים, חלקן גם יזמו מחקרים עצמאיים. בישראל, לעומת זאת, מתייחסים לכלל מוצרי העישון באותו אופן, ללא בידול לפי רמת החשיפה לרעלים או פוטנציאל הנזק. זה מתבטא החל בחקיקה זהה לכל המוצרים וכלה במיסוי. חלופות עישון כמו סיגריות אלקטרוניות ומוצרי חימום טבק – כפופות לכל החוקים והתקנות החלים על סיגריות, לרבות הגבלות שונות, ומיסוי גבוה בדיוק כמו סיגריות רגילות. בדיוק כמו הגישה כלפי משקאות ממותקים, כלים חד-פעמיים, או רכב חשמלי. אין מס מופחת או אפס מס, הכל אותו דבר, גם אם רמת הנזק למשתמשים או לסביבה שונה. מדיניות שאולי מסבירה מדוע שיעור המעשנים בישראל נותר כמעט ללא שינוי בעשור האחרון.

כדי למצוא את דרך הביניים, בה ניתן גם להגן על קטינים ובני נוער ומאידך לספק פתרונות למעשנים, צריך לחקור ולבחון את הנושא בצורה מעמיקה, ללמוד ממדינות אחרות, ולעדכן את המדיניות הציבורית בהתאם.